אשר ברא א-לוהים לעשות- השותפות האנושית בבריאה

בשער הגלגולים, מבחין האריז"ל בין שני טיפוסי נשמות: כאלו השייכות למהות של קין וכאלו השייכות למהות של הבל. ההבחנה הזו משמשת את האריז"ל כדי לסווג דמויות שונות לאורך כל ההיסטוריה היהודית. זוהי אינה חלוקה בין טוב לרע – שהרי גם אישים גדולים שייכים לפי האר"י למהות של  קין -  אלא חלוקה של אופי. נשמות הבל רכות ונעימות יותר, ואילו נשמות קין נוטות לעוצמה, לחדשנות וליצירה.

הדברים עולים גם מפשט הכתובים. קין הוא הראשון שבונה עיר, וצאצאיו הם מבססי התרבות האנושית - מגדלי עדרים, ממציאי המוזיקה, יוצרי הנשק. אלא שבאופי הזה טמונה גם סכנה; ולא במקרה קין הוא גם הרוצח הראשון. ייתכן שמהות זו המשיכה גם בנעמה, צאצאיתו של קין, שלפי המדרש הייתה אשתו של נח. דרכה נמשכה מהותו הדואלית של קין לאנושות כולה.

המהות של קין, מלמדת אותנו שהאדם לא נברא רק כדי לשמור על העולם אלא גם כדי לשנותו ולשפרו. תפקידו אינו רק "לשמרה", אלא גם "לעבדה". עליו לפעול, לעצב, לתקן. העולם נברא לא שלם – ועל האדם מוטלת החובה להשלים אותו: בין בתחום החומרי ובין בתחום הרוחני.

אבל עם כוח השינוי והעשייה שניתן לאדם באה גם השאלה המכרעת: האם אנחנו משתמשים בו נכון? 

אתגר זה מתחדד עשרות מונים בדורות האחרונים. כיום, יש לנו כלים ועוצמה שדורות קודמים לא יכלו לדמיין, והשאלה היא מה אנחנו עושים עם כל זה. חז"ל אמרו שפרי עץ הדעת היה עתיד להינתן לאדם, אלא שהוא אכל אותו מוקדם מכפי זמנו.  המשנה בפרקי אבות (ג, יז) מדברת בביקורת על אותו אדם ש״חכמתו מרובה ממעשיו״, וזה עומד על אותה נקודה בדיוק. 

אין זו שלילה של החכמה האנושית, אלא הדגשה שכדי שהיא לא תהיה לאדם בבחינה של סם המוות הוא צריך לדעת ליישם אותה בעיתוי מתאים ובאופן מדויק. כדי שהדעת, החכמה והכוח לשינוי יהיו מחוללי חיים, דרושה לאדם מנה גדושה של איפוק ויראה.

התבוננות קטנה תובנה גדולה

האם יש תחומים שבהם אני "אוכל את הפרי לפני זמנו" – פועל מהר מדי, לפני שאני או הדבר עצמו בשלים? באילו תחומים בחיי אני נדרש ליותר מודעות, איפוק ובשלות – כדי ליישם את הדברים בעיתוי הנכון?