פרשות אמור

כלים שלמים: דרישת ה' לשלמות 

בפרשת אמור אנו פוגשים בדרישה העמוקה שהן הקורבנות והן הכהנים המקריבים אותם יהיו נקיים ממום. עיקרון זה, המתרחב מעבר למקדש גם אל שופטי הסנהדרין, מדגיש שה' מבקש כלים שלמים לעבודתו הקדושה ביותר. השכינה אינה שורה במקום פגום, ואלה המתקרבים אל ה' במעגליו הפנימיים ביותר חייבים לגלם שלמות הן ברוח והן בגוף.

מהמומים שהתורה מזהירה מפניהם, הם המומים "מעוך וכתות", שהם מומים באברי הרבייה הזכריים. הדבר מלמד אותנו שדיכוי היצרים מתוך אדיקות מוטעית עלול לפגוע ביכולת היצירה שלנו. בעוד שלב שבור - ענווה לפני ה' - נחשב וראוי, ה' אינו רוצה שעמו יהיה מדוכא פיזית או רוחנית. הוא רוצה את ילדיו מוכתרים בכל סוגי השלמות, תוססים ושלמים, מסוגלים הן לטוב והן לרע, כי רק עם מלוא היכולת האנושית אפשר להגיע באמת אל הטוב.

דרישת השלמות הגופנית משקפת את רצון ה' למצוינות באלה המשרתים אותו מקרוב. כשם שכלי המקדש נעשו מזהב לכבוד מלכות ה', כך גם משרתיו צריכים לשקף את תפארתו. סטנדרט זה של שלמות חל באופן שונה במעגלים קונצנטריים של קדושה - מה שמקובל לשימוש רגיל עשוי שלא להתאים לעבודת הקודש. למרות שאין לנו עוד את המקדש או הסנהדרין, הסטנדרט של ה' נותר ללא שינוי: הוא מבקש מעמו לגשת אליו כ'עצמי' הטוב והשלם ביותר.

התבוננות קטנה תובנה גדולה

פרשתנו מדגישה את חשיבותה של השלמות בעבודת ה'. הקב"ה רוצה שנהיה 'הגרסה הטובה ביותר של עצמנו'. לצד זאת, קבעו חז"ל ש"אחד המרבה ואחד הממעיט - ובלבד שיכוון ליבו לשמים". מעניין להביט על שני היסודות הללו ולחשוב כיצד הם יכולים להשתלב זה בזה ולעלות בקנה אחד.