חזור
לידת בן החודש הראשון
ברית מילהברית מילה היא מצווה שנצטווה בה אברהם אבינו, היהודי הראשון, כנאמר: "ויאמר אלוקים אל אברהם, ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך, לדורותם... ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז, ט-יא)
ברית מילה היא גם המצווה הראשונה שמקיים כל יהודי לאחר לידתו. מצווה זו מסמלת יותר מכל מצווה אחרת את הקשר הנצחי בין היהודי לבוראו, והיא חקוקה בבשרו ומלווה אותו בכל מצב ולכל מקום.
הכנות לברית מיד אחרי הלידה מומלץ להתקשר למוהל מוסמך (יש לזכור כי מוהלים הם המיומנים ביותר בביצוע ברית, יותר מרופאים שאין זו התמחותם הייחודית), ולסכם אתו על ביצוע הברית, במקום הרצוי להורים. באתר הרבנות הראשית לישראל מפורטת רשימה של מוהלים מוסמכים בעלי רישיון ממשרד הבריאות. כדאי גם להתייעץ עם ידידים שכבר התנסו בהזמנת מוהל בעבור בניהם. המוהל יעקוב אחר שלום התינוק וכשירותו לברית. לעתים אף ירצה לראותו ולבדקו יום קודם הברית.
בין הלידה לברית המילה יש שלושה אירועי־זוטא, על־פי מנהגי העדות השונות: 'שלום זכר', 'קריאת שמע', 'ברית יצחק'.
שלום זכר: בקהילות אשכנז (בעיקר) נהגו לקיים בליל השבת הראשונה שאחרי הלידה התכנסות רֵעים, המכוּנה 'שָׁלוֹם זָכָר'. זו נערכת אחרי סיום סעודת השבת בבית, ואז נכנסים בני משפחה, ידידים ושכנים אל בית הרך הנולד (יש העושים זאת בבית הכנסת), מסבים לשעה קלה אל שולחן ערוך בכיבוד קל, ומאחלים להורים כי יגדלו את הילד לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
בהתכנסות זו מקובל להגיש, בין השאר, חומוס מבושל, הנקרא בפי העם 'אַרְבֶּס'. האירוע יכול להתקיים גם בלי נוכחות התינוק עצמו (לעתים הוא טרם שוחרר ממחלקת היילודים, או שהיולדת נמצאת אתו בבית החלמה).
קריאת שמע: בערב שלפני ברית המילה נהוג לכנס ילדים סביב עריסת התינוק, לקריאת פסוקי 'שמע ישראל', נוסח 'ברכת כוהנים' ופסוק "המלאך הגואל אותי"
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲדֹנָי אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וַיְדַבֵּר אֲדֹנָי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר; כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
ברית יצחק: יש הנוהגים להתכנס בלילה שלפני ברית המילה וללמוד יחד קטעים נבחרים מתוך ספר הזוהר (בפרשת לך לך). לנוהגים כך, מומלץ שהלימוד יתקיים על־ידי עשרה גברים לפחות. את סדר הלימוד אפשר למצוא בספרים העוסקים בברית מילה ובהכנות לקראתה, או ב'מחזורים' המיוחדים ללילה זה.
סיבת ההתכנסות כפולה: להרבות בכבוד מצוות ברית המילה שתתקיים למחרת היום, ולתוספת שמירה על התינוק. גם אם אין מתכנסים יחד, נהוג שאבי הבן לומד את קטעי הזוהר בעצמו.
בחירת שם בחירת שם הילד תלויה לחלוטין ברצון ההורים ובהחלטתם. על פי תורת הסוד, שם איננו עניין טכני בלבד, אלא ה'צינור' שדרכו עוברת החיוּת לאדם. לכן חשוב ומומלץ להורים לבחור לילדם שם עברי, בעל משמעות חיובית, ולא שם המבטא מסר שלילי או שם של דמות שלילית.
מועד הברית באיזה יום עושים את הברית?
מועד הברית שנקבע בתורה הוא ביום השמיני להוּלדת התינוק. יום הלידה עצמו נספר במניין שמונה הימים, ולפי זה יוצא שהברית מתקיימת באותו יום בשבוע שבו הייתה הלידה. לדוגמה, אם נולד התינוק ביום שלישי, תיערך הברית שלו ביום שלישי בשבוע שלאחר מכן.
הלילה שלפני היום הוא חלק מהיום הבא. לכן תינוק שנולד בלילה שבין שלישי לרביעי נחשב כנולד ביום רביעי, והברית שלו תתקיים ביום רביעי כעבור שבוע.
אם התינוק נולד בשעת 'בין השמשות', כלומר בין שקיעת השמש לצאת הכוכבים, דינו כתינוק שנולד אחרי 'צאת הכוכבים'. הסיבה לכך היא שעל שעת 'בין השמשות' יש סָפֵק אם היא שייכת ליום החולף או ליום הבא, ובמקרה של ספק דוחים ולא מקדימים. לכן תינוק שנולד בשעת 'בין השמשות' של סוף יום רביעי, תהיה ברית המילה שלו כעבור שבוע ביום חמישי.
תינוק שנולד בשבת, תהיה ברית המילה שלו בזמנהּ, כלומר, בשבת הבאה.
מקרים יוצאי דופן תינוק שנולד בשעת 'בין השמשות' של ערב שבת, תידחה הברית שלו ליום ראשון כעבור שבוע. שכן ברית המילה דוחה את השבת רק כאשר אנחנו בטוחים ששבת היא אכן היום השמיני ללידה, ואילו כשיש ספק בכך, קדושת השבת גוברת והברית נדחית ליום ראשון.
גם כאשר התינוק נולד בשבת עצמה, אך בניתוח קיסרי, לא תתקיים הברית בשבת הבאה, אלא תידחה ליום ראשון שאחריה. יש דעות בהלכה שתינוק שנולד אחרי טיפולי הפריה מלאכותית, אינו נימול בשבת, גם אם נולד בלידה רגילה בשבת שלפניה.
בכל מקרה שמתעורר בו ספק על מועד הברית — יש להתייעץ עם רב.
כאשר התינוק אינו חש בטוב או שיש לו צהבת והברית עלולה לסכן את שלומו ובריאותו, דוחים את הברית עד התחזקותו. למוהלים הוותיקים ניסיון רב והבנה רחבה בנושא, ומומלץ להתייעץ עם המוהל, לצד חוות דעתו של הרופא.
באיזו שעה? את הברית עושים בשעות היום בלבד, מזריחת השמש ועד השקיעה. ואף שכל היום כשר לעריכת הברית, ראוי להשתדל להקדימה ולערכה בבוקר, שכן "זריזים מקדימים למצוות".
עם זה, ההלכה מתחשבת בהיבטים נוספים, למשל, אם למוזמנים לא נוח לבוא בתחילת היום והם מעדיפים לבוא אחרי העבודה. במקרה כזה מותר ואף כדאי לדחות את שעת הברית, שכן "ברוב עם הדְרת מלך". כלל זה תקֵף לגבי עוד מצוות, ומשמעותו היא שכאשר מקיימים את המצווה בנוכחות קהל רב, יש בכך תוספת כבוד למְצַווה המִצווה, הלוא הוא מלך מלכי המלכים.
תפקידים בברית אלה התפקידים המרכזיים במעמד ברית המילה:
מוהל. מבצע בפועל את ברית המילה וכמעט תמיד גם מנהל את הטקס.
סנדק. אוחז את התינוק על ברכיו בעת ביצוע הברית. זה תפקיד חשוב, שמעניקים לאדם קרוב או מכובד. מקובל לכבד בסנדקאות את אחד הסבים, אדם מכובד במשפחה, רב חשוב וכדומה. נהוג שאותו אדם לא יהיה סנדק פעמיים באותה משפחה גרעינית. כלומר, אם כיבדנו את הסבא מצד האבא בברית לילד הראשון, לא נכבד אותו שוב בברית לילד השני, אלא הפעם נציע את הסנדקאות לסבא מצד האימא. אולם יש הסבורים כי אפשר לכבד רב גדול בתורה יותר מפעם אחת באותה משפחה גרעינית.
קווַאטֶר. בני זוג המעבירים את התינוק מהאם אל האב. בקהילות אשכנז קוראים לבני הזוג האלה 'קוואטר'. האישה מקבלת את התינוק מידי האֵם, מוסרת אותו לבעלה, והוא מעביר אותו לידי האב.
יש עוד תפקידים שבהם אפשר לכבד בני משפחה וידידים, אם כי אפשר שהמוהל ואבי הבן יעשו זאת בעצמם: 1. קבלת התינוק מידי האב והנחתו על 'כיסא של אליהו' (ראו להלן). 2. הרמת התינוק מ'כיסא של אליהו' והנחתו על ברכי הסנדק. 3. בסיום ביצוע המילה, הגבהת התינוק מברכי הסנדק והחזקתו בעמידה בשעת אמירת הברכות וקריאת השֵׁם לתינוק (מכוּנה 'עמידה לברכות'). 4. אמירת הברכות וקריאת השֵׁם לתינוק.
מקובל שכל בעלי התפקידים בברית (חוץ מבני הזוג המשמשים 'קוואטר') יהיו עטופים בטליתות. יש הנוהגים שאבי הבן וכן הסנדק יהיו גם עטורים בתפילין.
מהלך הטקס הברית מתחילה עם הבאת התינוק אל מקום עריכת הברית, כשהקהל עומד על רגליו.
הנוסח המובא להלן הוא המקובל ברוב הקהילות בארץ ישראל. זה הנוסח האשכנזי. בנוסח הספרדי יש שינויי נוסח קלים בלבד, חוץ משינוי אחד משמעותי והוא השלב שבו מברכים את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". הבדל זה יצוין בהמשך.
המוהל מכריז: "בָּרוּךְ הַבָּא!"
המוהל מוסיף וקורא: "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ"
הקהל משיב: "נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ"
לאחר שהתינוק נמסר על־ידי ה'קוואטר' לאבי התינוק, קורא האב בקול את הפסוקים הבאים והקהל חוזר אחריו:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲדֹנָי אֶחָד"
"אֲדֹנָי מֶלֶךְ, אֲדֹנָי מָלָךְ, אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" הקהל חוזר.
"אֲדֹנָי מֶלֶךְ, אֲדֹנָי מָלָךְ, אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" הקהל חוזר.
"אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא"
"אָנָּא אֲדֹנָי הוֹשִׁיעָה נָּא"
"אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא"
"אָנָּא אֲדֹנָי הַצְלִיחָה נָּא"
יש הנוהגים שהמוהל מוסיף כאן את הפסוקים הבאים: "וַיְדַבֵּר אֲדֹנָי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר, הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
האב מניח את התינוק על 'כיסא של אליהו', הכיסא שעליו יֵשב הסנדק ויחזיק על ברכיו את התינוק. כיסא זה מוקדש לאליהו הנביא, שעל־פי חכמינו ז"ל נקרא 'מלאך הברית', מפני שהוא נוכח בכל ברית מילה.
המוהל אומר: "זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי אֲדֹנָי, שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָי, וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי. אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית, הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, עֲמֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָי, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ"
לאחר מכן מניחים את התינוק על ברכי הסנדק, ובמצב הזה מתבצעת המילה. מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת על אבי התינוק, האב ממנֶה את המוהל לשמש שליחוֹ למילת בנו, ויש נוהגים שאף אומר לו:
"הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ כִּשְׁלִיחַ מִצְוָה לָמוּל אֶת בְּנִי".
המוהל מסיים להכין את התינוק לברית, ומברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה".
הקהל עונה: אָמֵן.
המוהל חותך את הערלה ומיד לאחר מכן — עוד בטרם המוהל מתחיל לבצע את ה'פריעה' (הסרת שכבת עור דקה) — האב מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ".
הקהל עונה: אָמֵן.
בקהילות הספרדים בארץ ישראל התקבל המנהג שאבי התינוק מברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם שמניחים את התינוק על ברכי הסנדק.
האב מוסיף ומברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".
הקהל עונה: "אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים".
המוהל ממשיך לטפל בתינוק ומרגיע אותו. מיד לאחר מכן ממשיכים באמירת הברכות. קודם לכן מכבדים את אחד הנוכחים להחזיק את התינוק בעמידה ('עמידה לברכות') ומזמינים אדם אחר לקרוא את הברכות ('אמירת הברכות'). אפשר שגם המוהל בעצמו יאמר את הברכות.
מברך הברכות מחזיק בידו כוס יין ומברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".
הקהל עונה: אָמֵן.
הספרדים נוהגים לברך גם על בשמים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים".
הקהל עונה: אָמֵן.
וממשיך ומברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן, וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, כּוֹרֵת הַבְּרִית".
לאחר מכן מברכים את התינוק ונותנים לו את שמו. נהוג כי המברך עוצר את ברכתו אחרי המילים "וייקרא שמו בישראל", ואז האב לוחש על אוזנו את שם התינוק או נותן בידו פתק שבו כתוב השם שהחליטו עליו ההורים, והמברך אומר בקול רם את שם הבן ושמות הוריו:
"אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ (השם שנבחר) בֶּן (שם האב). יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִּטְנָהּ, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ"
הקהל עונה: "הוֹדוּ לַאדֹנָי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
המברך ממשיך: "(שם התינוק) בֶּן (שם האב) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן".
הקהל עונה: אָמֵן.
המברך שותה מגביע היין שבידו.
המוהל אומר תפילה לרפואת התינוק והיולדת. יש נוהגים שבסיום הברית הקהל אומר תפילת 'עלינו לשבח'. תפילה זו מופיעה בסידורים בסוף כל אחת משלוש התפילות ביום.
אחרי הברית המוהל מדריך את ההורים כיצד לטפל בתינוק. מוהלים רבים חוזרים בעצמם למחרת הברית כדי לבדוק את מקום המילה ולהסיר את החבישה.
ברית לשניים כאשר מלים שני תינוקות זה אחר זה — על־פי־רוב הדבר קורה בלידת תאומים — אין צורך לברך יותר מפעם אחת כל ברכה מהברכות שפורטו לעיל.
אולם רבים נוהגים לערוך לשני התינוקות שני טקסים נפרדים. כאשר נוהגים כך, יש לעשות הפסקה כלשהי בין טקס לטקס ולא לקיים אותם ברצף אחד.