וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָּ׃

ו באופן אירוני, טַפְּכֶם, תינוקותיכם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם "לָבַז יִהְיֶה", שחשבתם שהאויבים יקחו בשבי ויהרגו, וּבְנֵיכֶם הקטנים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם להבחין בין טוֹב וָרָע– הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה, לארץ כנען, וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ.

וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃

וְ אילו אַתֶּם פְּנוּ לָכֶם, וּסְעוּ חזרה הַמִּדְבָּרָה, למדבר דֶּרֶךְ, לכיוון יַם סוּף. ושם תנדדו ותשהו עד שתמותו.

וַֽתַּעֲנ֣וּ ׀ וַתֹּאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֮ לַֽיהוָה֒ אֲנַ֤חְנוּ נַעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת־כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּ֔וֹ וַתָּהִ֖ינוּ לַעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה׃

וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי: חָטָאנוּ לַה'. אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, וַתָּהִינוּ, העזתם, או: אמרתם 'הן', 'הננו' לַעֲלֹת הָהָרָה, להר.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹא־תִלָּ֣חֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּֽגְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אֱמֹר לָהֶם: לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ, כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם, וְלֹא תִּנָּגְפוּ, תנחלו תבוסה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.

וָאֲדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּמְרוּ֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה וַתָּזִ֖דוּ וַתַּעֲל֥וּ הָהָֽרָה׃

וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם שלא תילחמו, מפני שכל ניצחונותיכם עד כה לא נבעו מכשרונותיכם אלא מן העזרה האלוקית, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה', וַתָּזִדוּ, עשיתם בזדון וַתַּעֲלוּ הָהָרָה.

וַיֵּצֵ֨א הָאֱמֹרִ֜י הַיֹּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַֽיַּכְּת֥וּ אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד־חָרְמָֽה׃

וַיֵּצֵא העם הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים. האֱמורים הקיפו אתכם כנחיל דבורים, ולא נותר לכם כל מוצא. וַיַּכְּתוּ, הם הכו ושברו אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה. כך נקרא אחר כך המקום, על שם החורבן שהיה בו.

וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם׃

וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה'בחרטה על חטאותיכם, ובבקשת סליחה ורחמים, וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.

וַתֵּשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים כַּיָּמִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּֽם׃

וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם, כידוע לכם.

וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)

וַנֵּפֶן וַנִּסַּע חזרה הַמִּדְבָּרָה ב דֶּרֶךְ יַם סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי, וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים. במשך שנים שהינו באזור הר שעיר ולא נסענו לכיוון כנען, עד שכל יוצאי מצרים מתו.