וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י רְאֵ֗ה הַֽחִלֹּ֙תִי֙ תֵּ֣ת לְפָנֶ֔יךָ אֶת־סִיחֹ֖ן וְאֶת־אַרְצ֑וֹ הָחֵ֣ל רָ֔שׁ לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אַרְצֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ, כבוש לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ ללא היסוס.

וַיֵּצֵא֩ סִיחֹ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה יָֽהְצָה׃

וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה יָהְצָה, ליהץ.

וַֽיִּתְּנֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵ֑ינוּ וַנַּ֥ךְ אֹת֛וֹ וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ׃

וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ, ניצחנו אותו, וַנַּךְ, הכינו אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו, שהיו אף הם אנשים חשובים או אנשי מלחמה, וְאֶת כָּל עַמּוֹ.

וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כָּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַֽנַּחֲרֵם֙ אֶת־כָּל־עִ֣יר מְתִ֔ם וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּ֑ף לֹ֥א הִשְׁאַ֖רְנוּ שָׂרִֽיד׃

וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם, הרסנו אֶת כָּל עִיר מְתִם, אנשים, כל עיר שיש בה בני אדם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף, והילדים. הכול לקחנו, לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד מן האדם.

רַ֥ק הַבְּהֵמָ֖ה בָּזַ֣זְנוּ לָ֑נוּ וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לָכָֽדְנוּ׃

רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ ו כן את שְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ.

מֵֽעֲרֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנֹ֜ן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֤ר בַּנַּ֙חַל֙ וְעַד־הַגִּלְעָ֔ד לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂגְבָ֖ה מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵֽינוּ׃

כבשנו את כל הערים מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן בגדתו הצפונית, וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל, בתוך נחל ארנון. וְעַד הַגִּלְעָד, הרבה צפונה משם. לֹא הָיְתָה קִרְיָה, עיר אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ, שגבהה והייתה חזקה מכדי שנוכל לה. אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ.

רַ֛ק אֶל־אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹן לֹ֣א קָרָ֑בְתָּ כָּל־יַ֞ד נַ֤חַל יַבֹּק֙ וְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ– כָּל יַד, מקום שב נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר, וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ. ישראל לחמו נגד סיחון, שמלכותו הקיפה שטח גדול והגיעה עד גבול בני עמון, אבל נזהרו שלא לפגוע בארץ בני עמון.

וַנֵּ֣פֶן וַנַּ֔עַל דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי׃

וַנֵּפֶן וַנַּעַל, הִצְפַּנּוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן מצפון-מזרח לכנרת. וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה לעיר אֶדְרֶעִי.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֵלַי֙ אַל־תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־כָּל־עַמּ֖וֹ וְאֶת־אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן.

וַיִּתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵ֜ינוּ בְּיָדֵ֗נוּ גַּ֛ם אֶת־ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֖ן וְאֶת־כָּל־עַמּ֑וֹ וַנַּכֵּ֕הוּ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִֽיד׃

וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ, וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר, שלא נשאר לוֹ שָׂרִיד.

וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כָּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־לָקַ֖חְנוּ מֵֽאִתָּ֑ם שִׁשִּׁ֥ים עִיר֙ כָּל־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן׃

וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, לֹא הָיְתָה קִרְיָה, עיר בכל האזור הזה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם, מכללם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל, תחום אַרְגֹּב– מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.

כָּל־אֵ֜לֶּה עָרִ֧ים בְּצֻר֛וֹת חוֹמָ֥ה גְבֹהָ֖ה דְּלָתַ֣יִם וּבְרִ֑יחַ לְבַ֛ד מֵעָרֵ֥י הַפְּרָזִ֖י הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

כָּל הערים ה אֵלֶּה– עָרִים בְּצֻרֹת מוקפות חוֹמָה גְבֹהָה, דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, ערים חזקות, לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, מקומות היישוב הקטנים שלא היו מוקפים חומה הַרְבֵּה מְאֹד.

וַנַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ינוּ לְסִיחֹ֖ן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן הַחֲרֵם֙ כָּל־עִ֣יר מְתִ֔ם הַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף׃

וַנַּחֲרֵם, השמדנו אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם, עיר שיושבים בה בני אדם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף.

וְכָל־הַבְּהֵמָ֛ה וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים בַּזּ֥וֹנוּ לָֽנוּ׃

וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ, לקחנו כשלל לָנוּ.

וַנִּקַּ֞ח בָּעֵ֤ת הַהִוא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִנַּ֥חַל אַרְנֹ֖ן עַד־הַ֥ר חֶרְמֽוֹן׃

וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, סיחון ועוג אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן.

צִידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ־ל֖וֹ שְׂנִֽיר׃

צִידֹנִים, היושבים בצדו האחר של ההר, יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן, וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר.

כֹּ֣ל ׀ עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֗ר וְכָל־הַגִּלְעָד֙ וְכָל־הַבָּשָׁ֔ן עַד־סַלְכָ֖ה וְאֶדְרֶ֑עִי עָרֵ֛י מַמְלֶ֥כֶת ע֖וֹג בַּבָּשָֽׁן׃

כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר, הרמה וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן, עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי, עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.

כִּ֣י רַק־ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֮ מִיֶּ֣תֶר הָרְפָאִים֒ הִנֵּ֤ה עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל הֲלֹ֣ה הִ֔וא בְּרַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת־אִֽישׁ׃

כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים ששכנו בעבר הירדן המזרחי ורובם מתו. הִנֵּה עַרְשׂוֹ, מיטתו עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, שלא כשאר המיטות באותו הזמן, משום שהיה גדול וכבד באופן חריג. מיטה זו שרדה – הֲלֹה, הלוא הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן. בתוך השתלשלות המאורעות היא הועברה לרבת בני עמון ונשארה שם, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ. אם מידתו של אדם רגיל היא בין שלוש לארבע אמות, אדם שאורך מיטתו תשע אמות הוא ענק.

וְאֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר־עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַחֲצִ֤י הַֽר־הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֻֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִֽי׃

וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא, מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן בדרום, ליד מואב. וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי ל שבט ה ראוּבֵנִי וְלַגָּדִי.

וְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכָל־הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכָל־הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים׃

וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן, שהם מַמְלֶכֶת עוֹג, נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן, הַהוּא, אזור הבשן במיוחד יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים.

יָאִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לָקַח֙ אֶת־כָּל־חֶ֣בֶל אַרְגֹּ֔ב עַד־גְּב֥וּל הַגְּשׁוּרִ֖י וְהַמַּֽעֲכָתִ֑י וַיִּקְרָא֩ אֹתָ֨ם עַל־שְׁמ֤וֹ אֶת־הַבָּשָׁן֙ חַוֺּ֣ת יָאִ֔יר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה ועוד אנשים לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי. גשור ומעכה הן שתי ממלכות קטנות ששכנו מצפון לארץ. וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ. אֶת הַבָּשָׁן הוא קרא חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.