חזור
כִּי-תֵצֵא
עלייה גח כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃ (ס)
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ – וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ. הגגות בימי קדם היו שטוחים והם שימשו לישיבה, לשינה ולהילוך. וְלֹא תָשִׂים דָּמִים, תגרום לשפך דם בְּבֵיתֶךָ, כִּי, אם יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. המעקה ישמור מנפילה מסוכנת מן הגג.
רש"י
כי תבנה בית חדש.אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, סוֹפְךָ לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ, וּתְקַיֵּם מִצְוַת מַעֲקֶה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וְתַגִּיעַ לְכֶרֶם וְשָׂדֶה וְלִבְגָדִים נָאִים, לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ (תנחומא):
מעקה.גָּדֵר סָבִיב לַגַּג, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״תְּיָקָא״, כְּגוֹן תִּיק שֶׁמְּשַׁמֵּר מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
כי יפל הנפל.רָאוּי זֶה לִפֹּל, וְאַעַ״פִּ כֵן לֹא תִתְגַּלְגֵּל מִיתָתוֹ עַל יָדְךָ, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב (ספרי):
ט לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃ (ס)
לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, אסור לזרוע בכרם הגפנים זרעי דגן, פֶּן, שמא תִּקְדַּשׁ, תטְמא בלשון נקייה, תתערב, או: תיפסל, תתקלקל הַמְלֵאָה, כלומר הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם, ענביו. כלומר, אין לזרוע בכרם זרעים, ולא זו בלבד – אם נזרעו, אסור לאכול גם אותם וגם את פֵּרות הגפן, ואסור להפיק מהם כל תועלת שהיא.
רש"י
כלאים.חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד (ברכות כ״ב):
פן תקדש.כְּתַרְגוּמוֹ ״תִּסְתָּאַב״, כָּל דָּבָר הַנִּתְעָב עַל הָאָדָם, בֵּין לְשֶׁבַח כְּגוֹן הֶקְדֵּשׁ, בֵּין לִגְנַאי כְּגוֹן אִסּוּר, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן קִדּוּשׁ, כְּמוֹ ״אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קִדַּשְׁתִּיךָ״ (ישעיהו ס״ה):
(המלאה.זֶה מִלּוּי וְתוֹסֶפֶת שֶׁהַזֶּרַע מוֹסִיף):
י לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃ (ס)
איסור נוסף הדומה לכלאיים: לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. אף על פי שמותר לחרוש בכל אחד מהם בנפרד, אסור ששניהם יחד ימשכו מחרשה, עגלה או כל דבר אחר. כיוון שאינם שווים בכוחם, עלול צירופם להכביד על שניהם.
רש"י
לא תחרש בשור ובחמור.הוּא הַדִּין לְכָל שְׁנֵי מִינִים שֶׁבָּעוֹלָם (בבא קמא נ״ד), הוּא הַדִּין לְהַנְהִיגָם יַחַד קְשׁוּרִים זוּגִים בְּהוֹלָכַת שׁוּם מַשָּׂא (כלאים פ״ח מ״ב):
יא לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃ (ס)
לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, אריג מעורבב, שיש בו צֶמֶר וּפִשְׁתִּים ארוגים או מחוברים אליו יַחְדָּו.
רש"י
שעטנז.לְשׁוֹן עֵרוּב. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ — שׁוּעַ טָווּי וְנוּז (ספרי):
יב גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃ (ס)
גְּדִלִים, ציציות, קווצות חוטים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת, פינות כְּסוּתְךָ, בגדך אֲשֶׁר תְּכַסֶּה, תתכסה בָּהּ.
רש"י
גדלים תעשה לך.אַף מִן הַכִּלְאַיִם, לְכָךְ סְמָכָן הַכָּתוּב (יבמות ד׳):
יג כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃
כִּי יִקַּח, יישא אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ מכל סיבה שהיא.
רש"י
ובא אליה ושנאה.סוֹפוֹ,
יד וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥יא עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים׃
ומכיוון שאינו רוצה לגרשה בלבד אלא להתנכל אליה, ואולי גם מנסה להיפטר מהתחייבויות ממוניות שהתחייב לה אם יגרשנה – שָׂם לָהּ, מעליל עליה עֲלִילֹת דְּבָרִים. וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע. הוא מפרסם עליה דברים שאינם נכונים. וְאָמַר: אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי, וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְאף על פי שהיא הייתה אמורה להיות בתולה – לֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. כלומר היא קיימה יחסים עם גבר אחר. טענתו של האיש תגיע לבית המשפט. אמנם אי אפשר לבדוק את הדבר בשלמות, אך קיימות הוכחות נסיבתיות שהייתה זו עלילת שקר.
רש"י
ושם לה עלילת דברים– עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, עָבַר עַל לֹא תִשְׂנָא, סוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע (עי׳ ספרי):
את האשה הזאת.מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמֵר דָּבָר אֶלָּא בִּפְנֵי בַעַל דִּין (שם):
טו וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הנער [הַֽנַּעֲרָ֖ה] וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הנער [הַֽנַּעֲרָ֛ה] אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃
וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ, וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה, הסדין שעליו התרחשה הבעילה הראשונה אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה, אל שער העיר, מקום בית הדין. אם הייתה בתולה – נותרו על הסדין סימני דם. בתקופות מסוימות היו מייעדים מלכתחילה לזוגות צעירים סדין שישמש כעד על בתולי הכלה. במקרה שלפנינו הסדין אמנם משמש בפועל ראיה משפטית.
רש"י
אבי הנערה ואמה.מִי שֶׁגִּדְּלוּ גִּדּוּלִים הָרָעִים יִתְבַּזּוּ עָלֶיהָ (עי׳ שם):
טז וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הנער [הַֽנַּעַרָ֖ה] אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃
וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים: אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ.
רש"י
ואמר אבי הנערה.מְלַמֵּד שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּפְנֵי הָאִישׁ (שם):
יז וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃
וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר "לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים" – והרי אֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי. וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר –
רש"י
ופרשו השמלה.הֲרֵי זֶה מָשָׁל, מְחֻוָּרִין הַדְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה (שם; כתובות שם):
יח וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃
וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, ילקו אותו.
רש"י
ויסרו אתו.מַלְקוּת (שם):
יט וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃ (ס)
נוסף על כך – וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף, כפליים מהסכום שניתן בדרך כלל כמוהר לנישואין, וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה בתור פיצויים, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. יתר על כן – וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. את האשה שרצה לסכן ולהיפטר ממנה בדרך מגונה, לא יוכל לגרשה ביזמתו. היא רשאית לעמוד על כך שיישאר עמה כל חייו או לדרוש ממנו להתגרש.
כ וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לנער [לַֽנַּעֲרָֽה׃]
המעשה הקודם עוסק בעלילה בדויה, אך אפשר שיקרה אחרת: וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה – לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה, והוכח שהיא אכן בגדה אחרי שהתארסה, כלומר בתקופה שבין הקידושין לנישואין.
רש"י
ואם אמת היה הדבר.בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, שֶׁזִּנְּתָה לְאַחַר אֵרוּסִין (כתובות מ״ד):
כא וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הנער [הַֽנַּעֲרָ֜ה] אֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (ס)
וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה. עליהם לסקול אותה ליד פתח בית אביה, כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בבֵית אָבִיהָ. קיום יחסים עם גבר זר בתקופת האירוסין, לאחר שהנערה התקדשה לאיש אף שעדיין לא נכנסה לביתו, הוא מעשה חמור של בגידה בבעל שיש בו גם ביזיון לבית אביה. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ בטקס מיוחד ומרתיע. רוב הנידונים לסקילה מקבלים את עונשם במקום המיועד לכך, מחוץ למחנה, ואילו נערה זו נסקלת ליד הבית, כדי שייזכר המעשה לדראון המשפחה לדורות.
רש"י
אל פתח בית אביה.רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם (שם מ״ה):
אנשי עירה.בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ (ספרי):
לזנות בית אביה.כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיהָ:
כב כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
דומה לכך ניאוף עם אשת איש: כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל, נשואה – וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם. מעשה זה הוא גילוי עריות שדינו מיתה ולכן נידונים שניהם – הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה, מפני ששניהם עשו את המעשה מרצון ובשותפות, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.
רש"י
ומתו גם שניהם.לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂה חִדּוּדִים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶהֱנֵית מֵהֶם (ספרי; סנהדרין ס״ו):
גם.לְרַבּוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם (ספרי); דָּבָר אַחֵר, גם שניהם לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד, שֶׁאִם הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד (ערכין ז׳):
כג כִּ֤י יִהְיֶה֙ נער [נַעֲרָ֣ה] בְתוּלָ֔ה מְאֹרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃
ועם מאורסת: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה, מקודשת לְאִישׁ, ועדיין לא נישאה לו, וּמְצָאָהּ אִישׁ אחר בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ, והדבר יתגלה.
רש"י
ומצאה איש בעיר.לְפִיכָךְ שָׁכַב עִמָּהּ – פִּרְצָה קוֹרְאָה לַגַּנָּב, הָא אִלּוּ יָשְׁבָה בְּבֵיתָהּ, לֹא אֵרַע לָהּ (ספרי):
כד וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־הנער [הַֽנַּעֲרָ֗ה] עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (ס)
וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם למשפט, אֶל שַׁעַר, מקום מושב בית דין הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. מן הסתם הנערה תטען שהיא נאנסה, אבל טענת האונס לא תתקבל שכן מניחים שהיא שיתפה פעולה: אֶת הַנַּעֲרָהיענישו עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר. אילו צעקה בעיר, היו שומעים אותה ובאים לעזרתה. העובדה שלא צעקה במקום שצעקתה הייתה מזעיקה עזרה, מוכיחה ששיתפה פעולה. וְאֶת הָאִישׁ מענישים עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה, תקף, אם כי בהסכמה, שהרי הייתה יכולה לצעוק ולא צעקה. פירוש אחר: השפיל, פגם בכשרותה, אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ הארוסה לאיש, שנחשבת כאשתו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
כה וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הנער [הַֽנַּעֲרָה֙] הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃
ואולם אִם בַּשָּׂדֶה, במקום מרוחק מיישוב, שבו אין לה דרך להתגונן , יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ – וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ, משום שבא על אשת איש – עברה שעונשה מוות.
כו ולנער [וְלַֽנַּעֲרָה֙] לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לנער [לַֽנַּעֲרָ֖ה] חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וְאילו לַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, שכן אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת של גילוי עריות, שהרי נאנסה. כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. הנאנסת לא יכלה להתנגד כמו הנרצח, ולכן אין לטעון שהיה לה חלק בעברה,
רש"י
כי כאשר יקום וגו׳.לְפִי פְשׁוּטוֹ זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ: כִּי אֲנוּסָה הִיא וּבְחָזְקָה עָמַד עָלֶיהָ, כְּאָדָם הָעוֹמֵד עַל חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בוֹ הֲרֵי זֶה בָא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד וְכוּ׳ (סנהדרין ע״ג):
כז כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ה הנער [הַֽנַּעֲרָה֙] הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃ (ס)
כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ האנס; צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה, מן הסתם, וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ. בכל המקרים הקודמים – כולל בתולה מאורסת – חל על האשה דין של אשה נשואה, והמעשים המתוארים נתפסו כעברה על הדיבר החמור 'לא תנאף', שעונשו מוות.
כח כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נער [נַעֲרָ֤ה] בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃
לעומתם, כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ בכוח, יאנוס אותה וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ.
כט וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הנער [הַֽנַּעֲרָ֖ה] חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖ה כָּל־יָמָֽיו׃ (ס)
כיוון שהנערה היא רווקה, מי ששוכב אִתה אינו מתחייב בעונש מוות אלא וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף, בערך סכום המוהר הקבוע שהיו נותנים לאב בעבור הנישואין. מאחר שהתנהג אִתה כאשתו, עליו לשלם את התשלום המקובל ומלבד העונש הממוני לוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר, כי עִנָּהּ, אנס אותה, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ, לגרש אותה בניגוד לרצונה כָּל יָמָיו.
א לֹא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃ (ס)
כאן מתחילה סדרת דינים הקשורה למגבלות נישואין: לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, גם אחרי מות אביו או אחרי גירושיו, וְלֹא יְגַלֶּה את כְּנַף, שולי בגדו של אָבִיו, לא יגלה את ערוותו.
רש"י
לא יקח.אֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין וְאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ (עי׳ קידושין ס״ז):
ולא יגלה כנף אביו.שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הָרְאוּיָה לְאָבִיו, וַהֲרֵי כְּבָר הֻזְהַר עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ (ויקרא י״ח) אֶלָּא לַעֲבֹר עַל זוֹ בִּשְׁנֵי לָאוִין, וְלִסְמֹךְ לָהּ לֹא יָבֹא מַמְזֵר, לְלַמֵּד שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת, וְקַל וָחֹמֶר מֵחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, שֶׁאֵין בָּעֲרָיוֹת מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת (יבמות מ״ט):
ב לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)
לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה, מי שאשכיו נפצעו וּכְרוּת שָׁפְכָה, מי שאבר מינו נכרת או נפגע באופן חמור בִּקְהַל ה'. אסור לו לשאת בת ישראל.
רש"י
פצוע דכה.שֶׁנִּפְצְעוּ אוֹ שֶׁנִּדְכְּאוּ בֵיצִים שֶׁלּוֹ:
וכרות שפכה.שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד וְשׁוּב אֵינוֹ יוֹרֶה קִלּוּחַ זֶרַע אֶלָּא שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹתֵת וְאֵינוֹ מוֹלִיד (ספרי; יבמות ע׳):
ג לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)
לֹא יָבֹא מַמְזֵר, ילד שנולד מאיסורי ביאה חמורים, בין על ידי ניאוף – צאצא של אשת איש שלא מבעלה, ובין על ידי גילוי עריות במשפחה, בִּקְהַל ה'. אסור לו לשאת את בת ישראל הכשרה. ויתרה מזו, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, כלומר לעולם לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'. לממזר לא תהיה תקנה אף פעם. אמנם הוא אינו מוּצָא מכלל ישראל לכל עניין אחר, אך רק בדרכים מסוימות יוכל לשאת לו אשה, כגון אשה ממזרת.
רש"י
לא יבא ממזר בקהל ה׳.לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:
ד לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃
מגבלות הנישואין הבאות קשורות לזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', וכאן מפרש הכתוב עצמו ואומר שמשמעו – עַד עוֹלָם,
רש"י
לא יבא עמוני.לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:
ה עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. העמונים והמואבים לא שיתפו פעולה עם ישראל. הם לא הגישו לישראל אפילו סיוע אנושי פשוט ונמנעו מכל מגע עמם. ועוד – אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. זה היה כלי הנשק החזק ביותר שיכלו להשיג כנגדכם.
רש"י
על דבר.עַל הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ אֶתְכֶם לְהַחֲטִיאֲכֶם:
בדרך.כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּטֵרוּף (ספרי):
ו וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וְאולם, לֹא אָבָה, רצה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל קללות בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. על אף רצונו ומאמציו לקלל יצאו מפיו דברי ברכה מפליגים לכבוד ישראל, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אבל אין הדבר גורע מאשמתם של העמונים ושל המואבים.
ז לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃ (ס)
בגלל רצונם של מואב ועמון להתרחק מישראל ולפגוע בהם במזימותיהם השפלות, לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. אין להם תקנה, ואף לא ראוי לעזור להם.
רש"י
לא תדרש שלמם.מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּ״לֹ לא תדרש שלמם (עי׳ ספרי):