כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ (ס)

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, אשה שמעולם לא נישאה, או: אשה שהיא חדשה עבורו – לֹא יֵצֵאלשרת בַּצָּבָאלסכן את נפשו במלחמה וְאף לֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר,כל מלאכה לשם סיפוק צורכי הצבא, כולל עבודות העורף שהתבצעו על ידי אלו שאינם כשירים להילחם או מי ששבו משדה הקרב מן הסיבות שנמנו לעיל. נָקִי, פנוי מכל עול והתחייבות כלפי המדינה יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, לאשתו שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.

לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃ (ס)

לֹא יַחֲבֹל, אסור לבעל חוב לקחת כעירבון רֵחַיִם, מתקן לטחינת החיטה המורכב משתי אבנים. כאן מדובר באבן התחתונה, השֶּׁכב, וכן ה רָכֶב,האבן העליונה. אסור למלווה לקחתן כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל.בלקיחת כלי הטחינה המשמשים להכנת פת הלחם, הוא נוטל מהאנשים את חייהם.

כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בּ֖וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃

כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ,ישעבד אותו, ינצל אותו, יתעלל בו או יעשה בו מעשה שאינו הגון, וּמְכָרוֹאחר כך לאחֵר – וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא,עליך להמיתו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃ (ס)

הִשָּׁמֶר, היזהר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹדאת כל הדינים ששייכים לעניין וְלַעֲשׂוֹת. כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִםבאופן מפורט – תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת.הכהנים הם שנצטוו בכך, ועליכם לציית לדבריהם.

זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ (ס)

וכתוספת לאזהרה זו: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָםהנביאה, אחותו של משה רבנו, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.מרים לקתה בצרעת ונשארה בהסגר במשך שבוע. אמנם העם חלק לה כבוד גדול והמתין לה במקומו עד שנרפאה, אך מעמדה לא פטר אותה מן הצרעת ומן ההסגר.

כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃

כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, תתבע מחברך מַשַּׁאת מְאוּמָה,תביעה כלשהי. כאשר חברך חייב לך כסף, ותרצה לגבות את חובו – לֹא תָבֹא, תיכנס אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט, למשכן ממנו את עֲבֹטוֹ,המשכון שייתן לך כדי להבטיח את תשלום החוב.

בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃

בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה.מותר לך לדרוש משכון ששוויו כערך הכסף המגיע לך, אך עליך להיות רגיש לכבודו ולא לפלוש לביתו, שכן בחדירה לרשותו ובבחירת המשכון הנחשק מבין חפציו יש משום השפלתו של בעל החוב.

וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּעֲבֹטֽוֹ׃

וְאִם אִישׁ עָנִי הוּאהלווה, והוא יכול לתת בתור משכון רק בגד עליון, המשמש אותו כנראה גם בתור מצע או שמיכה – לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ.מותר לך להשתמש בו, אך אינך רשאי לשכב לישון כל עוד העירבון אצלך.

הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת־הַעֲבוֹט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)

אלא הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא, עם שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ. וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ, בבגדו – וּבֵרֲכֶךָּהעני על החזרת בגדו, שהרי כעת יש לו במה לישון, וּמעבר לברכתו של העני, לְךָ תִּהְיֶה, תיחשב גם צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.