וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃

וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, מערכת השמות הקדושים ועניינים נסתרים שבחושן המשפט, שבאמצעותם אלוקים תִּקשר עם עמו, הקשורים לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, הכהן הגדול שהיה חסיד וקדוש. במקרה זה היה אהרן הכהן אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.משה ואהרן התנסו, נגערו ונענשו במסה ומריבה, אבל כאן מודגש שאחרי הגערה והעונש 'איש חסידך' נשאר לך חסיד ונאמן ולא נרתע והתרחק. הן בזמן חטא העגל והן בזמנים אחרים היה שבט לוי מעין חיל המשמר של ה' –

הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃

הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, על אביו ואמו "לֹא רְאִיתִיו", וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע.הלויים נלחמו לשם שמים, וכאשר היו צריכים לקנא את קנאת ה', הם עשו זאת בלי להתחשב בקרבת משפחה. למרות שלמעשה השבט כולו היה כשר, אם האב או האם היו מן החוטאים – בני לוי לא התחשבו גם בהם, כִּי שָׁמְרוּאת אִמְרָתֶךָ, דבר ה' וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ,ישמרו.

יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃

השכר שמקבלים הלויים – ובייחוד הכהנים שבהם – על צדקתם הוא: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל.אחד מתפקידי הכהנים במשך דורות רבים היה הוראת תורה לישראל. מלבד תפקידם האזרחי כמורי ישראל הם יָשִׂימוּ קְטוֹרָה, יקטירו קטורת בְּאַפֶּךָ, וְיקריבו כָלִיל, קרבנות עולה עַל מִזְבְּחֶךָ.

בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ (ס)

בָּרֵךְ ה'את חֵילוֹ,כוחו, ואת פֹעַל, מעשה יָדָיובעבודתו במקדש תִּרְצֶה. מְחַץ, רוצץ, שבור את ה מָתְנַיִם, כוחם של קָמָיו,העומדים להילחם בו, וּמְשַׂנְאָיו מִן, שלא יְקוּמוּן.

לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ (ס)

לְבִנְיָמִן אָמַר:בנימין יְדִיד, אהוב ה'.ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו– על בנימין, שכן הוא נאמן לה'. חֹפֵף, ה' משרה שכינתו עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.זהו רמז נבואי לזמן שבו ייקבע בית המקדש בתוך נחלת שבט בנימין. ירושלים היא חלק מנחלתו יותר מאשר כל שבט אחר, ומקום השכינה איננו המקום הגבוה ביותר בסביבתה, אלא נמצאת 'בין הכתפיים' כביכול.