חזור
וָאֶתְחַנַּן
עלייה דא וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּלְמַדְתֶּם אֹתָם ואחר כך – וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם.
ב יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃
ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב, בסיני.
ג לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
לֹא אֶת, עם אֲבֹתֵינוּ בלבד כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ – אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹהּ הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. כריתת הברית כוללת גם את הצעירים שנולדו לאחר אותו מעמד.
רש"י
לא את אבתינובִּלְבַד כרת ה׳ וגו׳. כי אתנו וגו׳:
ד פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
וכך היה הדבר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. חלק מהנוכחים היו שם בגופם, בעודם צעירים. אין זה אירוע ישן שהתרחש בדורות הראשונים.
רש"י
פנים בפנים.אָ״רַ בֶרֶכְיָה: כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אַל תֹּאמְרוּ אֲנִי מַטְעֶה אֶתְכֶם עַל לֹא דָבָר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַסַּרְסוּר עוֹשֶׂה בֵּין הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ, הֲרֵי הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ מְדַבֵּר עִמָּכֶם (פסיקתא רבתי):
ה אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ (ס)
אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם כמתווך בָּעֵת הַהִיא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה', כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּ הָר, אף ה' לא התיר לעם להתקרב כדי לשמוע את דבריו ישירות, לֵאמֹר:
רש"י
לאמר.מוּסָב עַל דבר ה׳ עמכם בהר מתוך האש, לאמר אנכי ה׳ וגו׳ ואנכי עומד בין ה׳ וביניכם:
ו אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים׃
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לפי חלק מן הפרשנים, דיבר זה אינו ציווי כשלעצמו, אלא הוא הצגתו העצמית של הדובר, שבלעדיה אין משמעות לכל הציוויים הבאים. לפי אחרים, זהו הצו הראשון – להאמין בה' ולדעת אותו.
ז לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃
מכאן נובעת הדרישה לבלעדיות: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, אתי. אין אלוהות זולתי. נוסף על האמונה –
רש"י
על פני.בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי שָׁם, וְזֶהוּ כָּל הָעוֹלָם. דָּ״אַ — כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי קַיָּם. עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּבָר פֵּרַשְׁתִּים:
ח לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, כָּל תְּמוּנָה, צורה או דימוי של כל דבר אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, בכל מקום בעולם. כל יצירת תבנית לצורך עבודה זרה נאסרת כאן, בין שהיא מייצגת יצור מוכר מן המציאות שבשמים או בארץ, ובין שהיא מרמזת למהויות עצומות מעומק התהום.
ט לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, דורש בלעדיות ואיני סובלני לשיתוף עם זולתי. לכן אני פֹּקֵד, זוכר ע ןֲוֺ, פשעם של אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים, נכדים וְעַל רִבֵּעִים, נינים לְשֹׂנְאָי. גורל הצאצאים לאורך ארבעה דורות ייקבע לאור מעשיהם הרעים של האבות, אם יוסיפו ללכת בדרכם הרעה.
י וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָֽי׃] (ס)
ומאידך גיסא, עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, לאלפי דורות, לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצ תְוָֺי. ההתייחסות הבלעדית שבקנאה מביאה הן לשלילת כל המתחרים הן לאהבה גדולה.
יא לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃ (ס)
ומכאן לתביעת הכבוד והמורא: לֹא תִשָּׂא אֶת, תישבע בשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה, ימחל, יפטור ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. עיקרו של איסור זה אינו מתייחס לשבועת שקר ורמייה, אלא גם לחינם וללא צורך. כאן מודגש כי חילול שם ה' חמור הרבה יותר מחטאים אחרים, ואין לו כפרה.
יב שָׁמ֣֛וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ
ומכאן למצווה היוצרת את מבנה החיים הבסיסי של עם ישראל: שָׁמוֹר אֶת, תן דעתך על, השגח מפגיעה ביוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כיום קדוש, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ במרה ובמדבר סין.
רש"י
שמור.וּבָרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר ״זָכוֹר״, שְׁנֵיהֶם בְּדִבּוּר אֶחָד וּבְתֵבָה אַחַת נֶאֶמְרוּ, וּבִשְׁמִיעָה אַחַת נִשְׁמְעוּ (מכילתא):
כאשר צוך.קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בְּמָרָה (שבת פ״ז):
יג שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ששת הימים מיועדים לעבודת בני אדם ולעשיית כל צורכיהם.
יד וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃
וְאילו יוֹם הַשְּׁבִיעִי – שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. ביום זה שבת אלוקים, כפי שסופר בתחילת התורה, ואף אתה, האדם, לֹא תַעֲשֶׂה בו כָל מְלָאכָה, עליך לדאוג לשביתה סביבתית רחבה – אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.
טו וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ (ס)
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. משמעותה החברתית של השבת מתייחסת לכלל ישראל ולנספחים אליו. בני אדם זקוקים ליום אחד של מנוחה מעמלם ועיסוק בעניינים גבוהים יותר. בהיותנו עבדים במצרים למדנו כי גם העבד זקוק לפנאי.
רש"י
וזכרת כי עבד היית וגו׳.עַל מְנָת כֵּן פְּדָאֲךָ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֶבֶד וְתִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו:
טז כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ במרה, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ. במקום שבו מכבדים את הדור הזקן יש אריכות ימים, שכן ההורים המבוגרים חשים ביטחון קיומי בכך ויודעים שהם יכולים לסמוך על תמיכת הדור הצעיר. וכן הם אף חשים מוערכים ומשמעותיים למשפחה ולסביבה. וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. על אף הקושי הכרוך בכיבוד הורים, מצווה זו מוטלת על הכול. המצווה אינה באה רק לכבודם של ההורים, אלא היא חלק מתבנית חיים שלמה שהתורה מלמדת, ובצדה טובה ואריכות ימים.
רש"י
כאשר צוך.אַף עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם נִצְטַוּוּ בְמָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט״ו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט (סנהדרין נ״ו):
יז לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ (ס)
הניסוח המקוצר של שלוש המצוות הבאות קובע את מוחלטותן: לֹא תִרְצַח. וְלֹא תִנְאָף. איסור זה של עברות בתחום המיני הוגדר בהלכה ובפרשנות המסורתית כקשר עם אשה נשואה לאדם אחר. וְלֹא תִגְנֹב. מן האיסורים המוחלטים המגדירים את בסיס התנהגותו של האדם כלפי זולתו באופן מוחלט: אין רציחה; אין ניאוף; אין גנבה – עוברת התורה אל איסור שלכאורה אינו עומד באותה דרגה עם קודמיו, אך הוא מתייחס למציאות חברתית שכיחה: וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. אל תעיד עדות שקר. הגדרותיו ההלכתיות של איסור זה רואות בו איסור על מתן עדות שקרית או פסולה במהלך משפט, העלולה להביא אף למותו של הנאשם, שכן עדות כזאת מערערת את האמון בין בני האדם.
רש"י
ולא תנאף.אֵין לְשׁוֹן נִאוּף אֶלָּא בְאֵשֶׁת אִישׁ:
יח וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ (ס) וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ (ס)
וְלֹא תַחְמֹד, תשתוקק לאֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְלֹא תִתְאַוֶּה אל בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ, שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
רש"י
ולא תתאוה.וְלָא תֵרוֹג, אַף הוּא לְשׁוֹן חֶמְדָּה, כְּמוֹ נֶחְמָד לְמַרְאֶה (בראשית ב׳) דִּמְתַרְגְּמִינָן דִּמְרַגַּג לְמִחְזֵי: