menu
small logo

חזור

דברים

פרק יד

א בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃

בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, ומעמדכם זה מחייב אתכם להימנע מן המנהגים הרווחים בסביבתכם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ, אל תדקרו או תשרטו עצמכם בסכינים עד זוב דם כביטוי לאבל, כפי שתראו בין העמים, וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה, אל תמרטו את שערות הראש בֵּין עֵינֵיכֶם, במרכז הראש שנמצא מעל העיניים, לָמֵת.

רש"י

לא תתגדדו.לֹא תִתְּנוּ גְדִידָה וְשֶׂרֶט בִּבְשַׂרְכֶם עַל מֵת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים עוֹשִׂין, לְפִי שֶׁאַתֶּם בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם רְאוּיִין לִהְיוֹת נָאִים וְלֹא גְּדוּדִים וּמְקֹרָחִים:

בין עיניכם.אֵצֶל הַפַּדַּחַת, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ״א) לֹא יִקְרְחֻה בְּרֹאשָׁם – לַעֲשׂוֹת כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם (ספרי):

ב כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)

אין ה' רוצה שבניו ישחיתו את גופם ויהיו כעורים, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ. אתם מוקדשים לה', וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

רש"י

כי עם קדוש אתה.קְדֻשַּׁת עַצְמְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ, וְעוֹד ובך בחר ה׳:

ג לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּוֹעֵבָֽה׃

לֹא תֹאכַל כָּל דבר הנחשב תּוֹעֵבָה. לפי דעות מסוימות, גם דברים המתועבים בעיני שאר העמים הנוכחים בסביבתם.

רש"י

כל תועבה.כָּל שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, כְּגוֹן צָרַם אֹזֶן בְּכוֹר כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ בַמְּדִינָה הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ, בָּא וְלִמֵּד כָּאן שֶׁלֹּא יִשְׁחַט וְיֹאכַל עַל אוֹתוֹ הַמּוּם. בִּשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב הֲרֵי דָּבָר שֶׁתִּעַבְתִּי לְךָ, וְהִזְהִיר כָּאן עַל אֲכִילָתוֹ (חולין קי״ד):

ד זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים׃

זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים,

רש"י

זאת הבהמה, איל וצבי ויחמור.לָמַדְנוּ שֶׁהַחַיָּה בִכְלַל בְּהֵמָה, וְלָמַדְנוּ שֶׁהַבְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה מְרֻבָּה מִן הַטְּהוֹרָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם פּוֹרֵט אֶת הַמֻּעָט (ספרי; חולין י״ג):

ה אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃

מלבד בהמות הבית הללו מן הבקר ומן הצאן, מותר לכם לאכול גם אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר, הדומה לצבי גדול, וְאַקּוֹ, כנראה הוא היעל, וְדִישֹׁן וּתְאוֹ, שור בר מסוים וָזָמֶר, שלפי דעה אחת הוא הג'ירף, והיו שפירשוהו כבעל חיים שכל גופו מכוסה צמר קצר, הנראה זמור, כלומר גזוז ממנו. אף שזיהוין של החיות הנזכרות כאן אינו ודאי, אין לכך חשיבות רבה לעניין התר אכילתן, משום שהתורה מפרטת סימנים שעל פיהם ניתן לקבוע אם בהמה מותרת או אסורה:

רש"י

ואקו.מְתֻרְגָּם יַעֲלָא (איוב ל״ט) ״יַעֲלֵי סָלַע״, הוּא אשטנב״וק:

ותאו.״תּוֹרְבָּלָא״, תּוֹר הַיַּעַר, ״בָּלָא״ — יַעַר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי:

ו וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃

וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, מעין ציפורן המקיפה את כף הרגל, ואין לה כף שהאצבעות ניכרות בה, ולא די בסימן זה, הקיים גם בסוס ובחמור אלא – וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת, פרסותיה מחולקות לשתיים, והיא גם מַעֲלַת גֵּרָה, חוזרת ולועסת את מזונה בַּבְּהֵמָה – אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.

רש"י

מפרסת.סְדוּקָה, כְּתַרְגּוּמוֹ:

פרסה.פלאנט״א:

ושסעת.חֲלוּקָה בִשְׁתֵּי צִפָּרְנַיִם, שֶׁיֵּשׁ סְדוּקָה וְאֵינָהּ חֲלוּקָה בַּצִּפָּרְנַיִם, וְהִיא טְמֵאָה:

בבהמה.מַשְׁמַע מַה שֶּׁנִּמְצָא בַבְּהֵמָה אֱכֹל, מִכָּאן אָמְרוּ שֶׁהַשְּׁלִיל נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ (חולין ס״ט):

ז אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה, יצורים העונים רק על אחד מהתנאים, מעלי גרה או מפריסי פרסה שסועה: אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה, הם וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ – טְמֵאִים הֵם לָכֶם ואסורים באכילה. אם הארנבת והשפן הם היצורים הקרויים כך כיום – אין הם מעלים שנית את המאכל שנבלע לקיבה, אך לעיסתם דומה להעלאת גרה לעיני המסתכל.

רש"י

השסועה.בְּרִיָּה הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת (שם ס׳); אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה נִשְׁנוּ? בַּבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי הָרָאָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמְרוּ בְּת״כֹּ (שם ס״ג):

ח וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ (ס)

וְכן אֶת הַחֲזִיר לא תאכלו, כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא ואף שוסע שסע פרסות, וְלֹא מעלה גֵרָה – טָמֵא הוּא לָכֶם. מִבְּשָׂרָם של כל בעלי החיים הטמאים לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ. חכמים דרשו על פי כתובים נוספים שלא כל מגע בנבלה אסור אלא מגע עמה בזמנים שאדם קרב אל המקדש וקודשיו, כגון בזמני עלייה לרגל.

רש"י

ובנבלתם לא תגעו.רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ — בָּרֶגֶל, שֶׁאָדָם חַיָּב לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל, יָכוֹל יִהְיוּ מֻזְהָרִים בְּכָל הַשָּׁנָה, תַּ״לֹ ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳", וּמַה טֻּמְאַת הַמֵּת חֲמוּרָה, הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה, לֹא כָּל שֶׁכֵּן:

ט אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר, האיבר שבאמצעותו הוא שוחה במים, וְקַשְׂקֶשֶׂת, קשקשים מכסים את גופו– תֹּאכֵלוּ.

י וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ (ס)

וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת – לֹא תֹאכֵלוּ. טָמֵא הוּא לָכֶם. האיסורים אינם חלים דווקא על דגים אלא על כל היצורים המימיים שאין להם סנפיר וקשקשת.

יא כָּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃

כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ.

רש"י

כל צפור טהרה תאכלו.לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע (ספרי; קידושין נ״ז):

יב וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעָזְנִיָּֽה׃

וְאולם זֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר, העוף המזוהה בשם זה גם בימינו, אם כי היו גם דעות אחרות. וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה, עופות מדבריים, שאולי הם דומים לנשר

רש"י

וזה אשר לא תאכלו מהם.לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה (שם):

יג וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃

וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה, מיני עופות דורסים לְמִינָהּ. האיסור אינו מתייחס לעוף מסוים אלא לקבוצת עופות מזנים קרובים או זהים.

רש"י

הראה והאיה.הִיא רָאָה הִיא אַיָּה הִיא דַיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר, וְלָמָּה הִזְהִיר בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק – שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ רָאָה, וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר זוֹ דַּיָּה שְׁמָהּ אוֹ אַיָּה שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פֵּרֵט לְךָ הַטְּמֵאִים לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים, לְפִיכָךְ פֵּרֵט אֶת הַמֻּעָט (חולין ס״ג):

יד וְאֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ

טו וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃

וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, המזוהה, לפי השערה אחת, עם היען, הנעמית. יצור גדול מאוד בעל כנפיים שאיננו יכול לעוף אלא מהלך, ונמצא בעיקר במדבריות. וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף, שנהוג לזהותו עם עוף מים, וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ, קבוצת עופות דורסים קטנים המכונים כך גם היום.

טז אֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁ֖וּף וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃

אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת, עופות דורסים ליליים,

רש"י

התנשמת.קלב״א שורי״ץ:

יז וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃

וְהַקָּאָת, שאולי אף היא ציפור דורסת, וְאֶת הָרָחָמָה, הרחם, אוכל נבלות קטן, וְאֶת הַשָּׁלָךְ, לפי התרגום, הוא עוף החי על החוף ושולה דגים מן המים.

רש"י

שלך.הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (שם):

יח וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּוּכִיפַ֖ת וְהָעֲטַלֵּֽף׃

וְהַחֲסִידָה, שזיהויה עתיק למדי, אם כי במשך הדורות היו יהודים במקומות מסוימים שאכלו את העוף הקרוי היום 'חסידות' משום שהחשיבו אותו לעוף טהור. וְהָאֲנָפָה, הדומה מעט לחסידה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת, המפורסמת בציצית הנוצות שלה וְהָעֲטַלֵּף, אף שהיום אינו מוגדר כעוף מבחינה זואולוגית, אך הוא יצור מעופף ועל כן נכלל ברשימת העופות.

רש"י

דוכיפת.הוּא תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וּבְלַעַז הרו״פא, וְכַרְבָּלְתּוֹ כְפוּלָה (גיט׳ ס״ח):

יט וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵאָכֵֽלוּ׃

וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף, שרצים קטנים בעלי כנפיים, השורצים על האדמה וגם עפים– טָמֵא הוּא לָכֶם. לֹא יֵאָכֵלוּ.

רש"י

שרץ העוף.הֵם הַנְּמוּכִים, הָרוֹחֲשִׁים עַל הָאָרֶץ. זְבוּבִין וּצְרָעִים וַחֲגָבִים טְמֵאִים קְרוּיִים שֶׁרֶץ:

כ כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃

כָּל עוֹף טָהוֹר, שאינו מופיע ברשימה זו תֹּאכֵלוּ.

רש"י

כל עוף טהור תאכלו.וְלֹא אֶת הַטָּמֵא, בָּא לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה; וְכֵן בַּבְּהֵמָה ״אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ״, וְלֹא בְהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה:

כא לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ (פ)

לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, יצור שמת מעצמו או הומת שלא בשחיטה. לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, מי שמתגורר בארץ אך אינו משתלב במערכת החיים של העם, שאינו מקבל על עצמו את כל המצוות, תִּתְּנֶנָּה – וַאֲכָלָהּ. אוֹ מָכֹר את הנבלה לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, ובתור עם קדוש אסור לכם לאכלה. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. בישולו של גדי בחלב שממנו הוא היה אמור להיזון נתפס כעיוות.

רש"י

לגר אשר בשעריך.גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲ״זָ וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ספרי):

כי עם קדוש אתה לה׳.קַדֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ – דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר, אַל תַּתִּירֵם בִּפְנֵיהֶם (שם):

לא תבשל גדי.שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה (חולין קי״ג):

כב עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת, הפרש עשירית מכָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, יבולך הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. המעשרות מחולקים לפי השנים, כפי שיבואר להלן. חכמים למדו ממלים אלו שאין מפרישים מעשר מּפֵרות שנה אחת על פרות שנה אחרת.

רש"י

לא תבשל גדי‎ … עשר תעשר.מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה? אָמַר לָהֶם הַקָּבָּ״ה לְיִשְׂרָאֵל: אַל תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים שֶׁל תְּבוּאָה עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן, שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מְעַשְּׂרִים מַעַשְׂרוֹת כָּרָאוּי כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְהִתְבַּשֵּׁל אֲנִי מוֹצִיא רוּחַ קָדִים וְהִיא מְשַׁדַּפְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב י״ט) ״וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה״, וְכֵן לְעִנְיַן בִּכּוּרִים (פסיק׳ ר׳; תנחומא):

שנה שנה.מִכָּאן שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן (ספרי):

כג וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃

וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, בקרבת בית המקדש, את מַעְשַׂר דְּגָנְךָ, תִּירֹשְׁךָ, יינך וְיִצְהָרֶךָ, ושמנך וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. פיזורו של העם ברחבי הארץ, ללא תקשורת סדירה, עלול לגרום לו לאבד את תפיסת מהותו. כך יבוא כל אחד מן החקלאים לפחות פעם בשנה לבית המקדש. בעת שישהה בעיר המקדש עם משפחתו, באכלם עשירית מן היבול השנתי או את פדיונה, תתחזק זהותו וזהות בני משפחתו כבנים לעם ישראל, והיא תיטען לקראת המשך חייהם במקומם.

רש"י

ואכלת וגו׳.זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁכְּבָר לִמְּדָנוּ לִתֵּן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלְוִיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳" (במדבר י״ח) וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם״ (שם י״ח), עַל כָּרְחֲךָ זֶה מַעֲשֵׂר אַחֵר הוּא:

כד וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַ֘ל שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ, עליך קושי הַדֶּרֶךְ ממקום מושבך לירושלים כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ – את עשירית יבולך, כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, ולא תחיה בצפיפות אלא בארץ רחבה, וגם משא הפרות יגדל –

רש"י

כי יברכך.שֶׁתְּהֵא הַתְּבוּאָה מְרֻבָּה לָשֵׂאת:

כה וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

וְנָתַתָּה, אתה רשאי למכור את המעשר או לחלל את קדושתו בַּכָּסֶף, וְצַרְתָּ, קח בצרור את הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. לשם תביא אותו.

כו וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ, קנה בו את כל מה שתרצה בו להנאתך – בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, משקה משּכֵר כלשהו וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ ממיני המזון, וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

רש"י

בכל אשר תאוה נפשך– כְּלָל:

בבקר ובצאון וביין ובשכר– פְּרָט:

ובכל אשר תשאלך נפשך– חָזַר וְכָלַל, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ וְלַד וַלְדוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם וְכוּ׳ (עירובין כ״ז):

כז וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃ (ס)

וְגם את הַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, המתגורר בעריך – לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, ולכן בדרך כלל אין לו גם תבואה משלו.

רש"י

והלוי, לא תעזבנו.מִלִּתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן:

כי אין לו חלק ונחלה עמך.יָצְאוּ לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וְהֶפְקֵר, שֶׁאַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק עִמְּךָ בָּהֶן כָּמוֹךָ, וְאֵינָן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר:

כח מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

על כן מִקְצֵה, בסוף כל שָׁלֹשׁ שָׁנִים שאתה מפריש בהן מעשרות, תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא, לעומת מעשר שתי השנים הקודמות, המובא על ידי בעל הפרות עצמו לירושלים כאמור, מעשר השנה הזו יֵצא מרשותך, וְהִנַּחְתָּ, השאר אותו לנזקקים בִּשְׁעָרֶיךָ. מעשר זה אינו עולה לירושלים.

רש"י

מקצה שלש שנים.בָּא וְלִמֵּד שֶׁאִם הִשְׁהָה מַעַשְׂרוֹתָיו שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה לִשְׁמִטָּה, שֶׁיְּבַעֲרֵם מִן הַבַּיִת בַּשְּׁלִישִׁית:

כט וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (ס)

וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. לכל אלה אין רכוש משלהם או ידיים עובדות, ועל כן הם נזקקים למעשר. וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן, בעקבות זאת יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

רש"י

ובא הלוי.וְיִטֹּל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן:

והגר והיתום.וְיִטְּלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁהוּא שֶׁל עָנִי שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְלֹא תֹאכְלֶנּוּ אַתָּה בִּירוּשָׁלַיִם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְקַקְתָּ לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים:

ואכלו ושבעו.תֵּן לָהֶם כְּדֵי שָׂבְעָן, מִכָּאן אָמְרוּ אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי בַּגֹּרֶן וְכוּ׳ (ספרי קי). וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם בַּמַּעֲשֵׂר שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שֶׁהִשְׁהֵיתָ, וּמִתְוַדֶּה ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״ כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּכִי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (דברים כ״ו):