וילך משה.

Moses went and spoke these aforementioned words, from the beginning of Deuteronomy, <endnote_marker|1 />to all Israel.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שנזכרו לעיל
 
 אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.

א וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

הַיּוֹם מָלאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי, בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג):

וילך משה וגו', אנכי היום.

יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלא נָס לֵחֹה", אֶלָּא מַהוּ לא אוכל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ. דָּ"אַ — לצאת ולבוא. בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה י"ג):

לא אוכל עוד לצאת ולבוא.

זֶהוּ פֵּרוּשׁ לא אוכל עוד לצאת ולבוא — לְפִי שֶׁה' אמר אלי:

וה' אמר אלי.

He said to them: I am one hundred and twenty years old today. It is possible that Moses turned one hundred and twenty on the very day that he passed away. <endnote_marker|2 />I will no longer be able to go and come, to lead the people, go before them to war, and deal with all their needs in an organized manner. <endnote_marker|3 />And yet the reason for this is not weakness, fatigue, or old age, <endnote_marker|4 />but because the Lord said to me: You shall not cross this Jordan. You, the children of Israel, are getting ready to cross the Jordan River, whereas I am prohibited from entering the Land of Israel. <endnote_marker|5 />

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶםעוד
 : בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם.ייתכן שבאותו יום ממש, יום פטירתו, מלאו לו מאה ועשרים.
 
 לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, להנהיג את העם, לצאת לפניהם למלחמה ולעסוק בכל צורכיהם באופן מסודר.
 
 ואולם הסיבה לכך איננה חלישות, תשישות או זקנה,
 אלא 
 ה' אָמַר אֵלַי: "לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".אתם פונים לעבור את הירדן, ואילו עלי נאסרה הכניסה לארץ.

ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן־מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא־אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃

Moses seeks to reassure the people: Although I will not be with you, 
 the Lord your God, He is crossing before you, just as He did in my day. He will destroy these nations west of the Jordan, from before you, and you will take possession from them. In addition to the unseen leadership from above, you will also have a capable flesh and blood leader: Joshua, he is crossing before you, as the Lord spoke. He is the leader chosen by God.

אמנם אני נשאר כאן, אבל
 ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ,כפי שהיה בזמני. 
 הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה– שבעברו המערבי של הירדן 
 מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם.נוסף להנהגה העליונה, הבלתי-נראית, יש לכם גם מנהיג מוחשי ונראה – 
 יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.זהו המנהיג שה' בחר בו.

ג יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ ה֣וּא ׀ עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֗יךָ הֽוּא־יַשְׁמִ֞יד אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑ם יְהוֹשֻׁ֗עַ ה֚וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃

Unlike the nations east of the Jordan River, some of the Canaanites on the western side of the Jordan maintained areas and settlements that had never been conquered and evacuated. Some of their inhabitants remained in place for many generations and intermingled with the Israelites. Indeed, Israel was warned and reproved on numerous occasions for not completing their conquest of the land (see Joshua 23:13; Judges 2–3).

The Lord will do to them as He did to Sihon and to Og

DISCUSSION

ישראל נשארים בחיים, אך משה עומד למות. על כן בהשביעו את ישראל הוא בוחר בשמים ובארץ כעדים נצחיים שידאגו לקיום השבועה. משה יעיד עליו את השמים ואת הארץ גם בפתיחת שירת האזינו (להלן לב,א), וכן יעשה הנביא ישעיהו (א,ב).

את השמים ואת הארץ

הרחבות

The Lord will do to them, those nations, as He did to Sihon and to Og, <notes|d 1/>the mighty kings of the Emorites, and to their land, that He destroyed them, as you will recall from the events of the last few months.

וְעָשָׂה ה' לָהֶם– לאותם גויים
 כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִיהתקיפים 
 וּלְאַרְצָם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם,כפי שאתם זוכרים מן החודשים האחרונים.

ד וְעָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לְסִיח֥וֹן וּלְע֛וֹג מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י וּלְאַרְצָ֑ם אֲשֶׁ֥ר הִשְׁמִ֖יד אֹתָֽם׃

The Lord will deliver them, the inhabitants of Canaan, before

וּנְתָנָם– את יושבי כנען
 ה'
 לִפְנֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם,לבער אותם מן המקום.

ה וּנְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה לִפְנֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָהֶ֔ם כְּכָל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם׃

לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן לִהְיוֹת נֶעֱזָב מִמֶּנּוּ:

לא ירפך.

Be strong and courageous; do not fear or be intimidated before them , <endnote_marker|6 />as the Lord your God, it is He who goes with you, and He will not fail you, or remove His grasp from you, and He will not forsake you.

חִזְקוּ וְאִמְצוּ! אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ, תישברו,
 
 תפחדו 
 מִפְּנֵיהֶם,
 כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ,והוא 
 לֹא יַרְפְּךָ, יסלק אחיזתו ממך
 וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.

ו חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֥וּ וְאַל־תַּעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַעַזְבֶֽךָּ׃ (פ)

"אֲרֵי אַתְּ תֵּעוּל עִם עַמָּא הָדֵין": מֹשֶׁה אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר יִהְיוּ עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַעְתָּן וַעֲצָתָן, אֲבָל הַקָּבָּ"ה אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ "כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם" — תָּבִיא עַל כָּרְחָם, הַכֹּל תָּלוּי בְּךָ, טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָן, דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר וְלֹא שְׁנֵי דַבָּרִים לְדוֹר (סנהדרין ח'):

כי אתה תבוא את העם הזה.

Moses summoned Joshua. Since Joshua was always at Moses’ side, he was certainly present when Moses was speaking. However, Moses now summons him to come forward and stand before him in a ceremonial manner. And Moses said to him before the eyes of all Israel: Be strong and courageous, as you will come with this people into the land with regard to which the Lord took an oath to their forefathers to give them, and you will bequeath it to them.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ.
 יהושע היה צמוד למשה תמיד, ובוודאי שהה עמו בימים אלה, אבל משה קרא לו לבוא באופן טקסי, והעמידו לפניו. 
 וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ!הֱיה חזק ואמיץ!
 
 כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת, עם
 הָעָם הַזֶּה
 אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם, וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.

ז וַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כָל־יִשְׂרָאֵ֘ל חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם׃

The Lord, it is He who goes before you; He will be with you, He will not fail you, and He will not forsake you; and therefore do not fear and do not be frightened. By reiterating this message in public numerous times, Moses provides Joshua not only with the formal authority to rule over the people, but also with the might to perform this vital task.

וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ–
 הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ,ולכן –
 לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת.בחזרה הפומבית על הדברים פעם אחר פעם משה מעניק ליהושע לא רק את הסמכות הפורמלית למשול על העם אלא גם את העצמה ואת הכוח.

ח וַֽיהוָ֞ה ה֣וּא ׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת׃

It is well known that one Torah was placed alongside the Ark of the Covenant at all times. This Torah scroll, also called the Book of the Courtyard, in reference to the Temple’s courtyard, was the original version from which all other scrolls were copied. It is possible that this was the first copy of the Torah written, and it was written by Moses (see Midrash Tanna’im , Devarim 17:18; Bava Batra 14b).

Moses wrote this Torah, and he gave it to the priests

שלא כעמי עבר הירדן המזרחי, מן הכנענים שבעבר הירדן המערבי נותרו בסופו של דבר אזורים ויישובים שלא נכבשו ולא פונו. חלק מהתושבים נשארו במקומם במשך דורות רבים והתערבו ביהודים. ועל כך הזהירו והוכיחו את ישראל לא פעם, על שלא השלימו את יעדם. (ראו יהושע כג,יג; שופטים פרקים ב-ג).

ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג

כְּשֶׁנִּגְמְרָה כֻּלָּהּ נְתָנָהּ לִבְנֵי שִׁבְטוֹ (עי' ספרי דברים ל"ד):

ויכתב משה, ויתנה.

Moses wrote this Torah, the Torah we have today, and he gave it to the priests, <notes|d 1/>sons of Levi, who carry the Ark of the Covenant of the Lord; and he gave it to all the elders of

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת– שבידינו,
 וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.את העותק הזה של ספר התורה יעתיקו לאחר מכן, והוא יישאר מונח בצד לוחות הברית.

ט וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה וְאֶל־כָּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִטָּה — בַּשְּׁמִינִית, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ שנת השמטה? שֶׁעֲדַיִּן שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהּ, בַּקָּצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית:

מקץ שבע שנים.

At this point, the last communal commandment in the Torah is stated: 
 Moses commanded them, the sons of Levi and all the elders of Israel, saying: The following ceremony will take place at the end of seven years in the appointed time of the year of remittal, during the Festival of the Tabernacles. The ceremony will take place during the Sukkot immediately after the conclusion of the Sabbatical Year. Since Sukkot is the festival marking the conclusion of the harvest, it is associated with the previous year.

וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם– את בני לוי ואת כל זקני ישראל 
 לֵאמֹר:
 מִקֵּץ, אחרי כל
 שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בחג
 הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה,

י וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃

הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א) עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה:

תקרא את התורה הזאת.

Upon the arrival of all of Israel to appear before the Lord your God in the place that He will choose, you, Joshua, <endnote_marker|8 />shall read this Torah before all Israel in their ears, in a clear, understandable manner. <endnote_marker|9 />

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת, להיראות
 אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא, יהושע,
 
 אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד, מול
 כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם, קריאה ברורה ומובנת.

יא בְּב֣וֹא כָל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם׃

This commandment of assembling the people in the manner described was observed until the end of the Second Temple period. According to tradition, the king of Israel, or its most senior leader, would read the Torah before all of Israel in an area prepared especially for this purpose. He is not chosen because he is the greatest of Sages; rather, it is as part of his role as king (or leader) and the most distinguished member of the people. It should be noted as well that there is a distinction between the general commandment of ascending to Jerusalem for the pilgrimage festivals, and this commandment of assembling the people. Only adult males were obligated to ascend to Jerusalem for the pilgrimage festivals, although many came with their entire families. Here, however, the command is explicitly directed to all strata of the people, including foreigners living in the land. This ceremony in which the Torah is read publicly before so many people serves to express the entire nation’s acceptance of the yoke of the Torah (see Sota 41a).

Assemble the people

ידוע שספר תורה אחד היה מונח תמיד ליד ארון הברית. ספר זה שכּונה גם 'ספר העֲזָרה', שימש טופס המקור לכל שאר הספרים. ייתכן שזה היה הספר שנכתב בעצם כתב ידו של משה רבנו. (ראו מדרש תנאים דברים יז,יח; בבא בתרא יד ע"ב).

ויכתב משה את התורה הזאת ויתנהּ אל הכֹּהנים

האנשים.

והנשים.

לָמָּה בָא? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (חגיגה ג'):

והטף.

Aside from organizing the reading alone, you must also 
 assemble the people, <notes|d 1/>the men and the women and the children, and your stranger who is within your gates, so that they will hear, and so that they will learn, and they will fear the Lord your God, and they will take care to perform all the matters of this Torah. Some of the people will only hear, while others will also learn.

מלבד הקריאה עצמה – 
 הַקְהֵל, כנס
 אֶת הָעָם, את
 הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ,
 לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.יהיו מן האנשים שישמעו ויהיו שגם ילמדו.

יב הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃

The ultimate goal of this public recitation is that the Torah should be preserved and transmitted from one generation to another: 
 Their children, who do not know anything, they will hear, and they will learn to fear the Lord your God, all the days that you live on the land that you are crossing the Jordan to there, to take possession of it.

מטרתה של ההקראה הפומבית היא שמירת משמרת התורה והנחלתה מדור לדור – 
 וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּדבר
 יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

יג וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כָּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (פ)

ואצונו.

The Lord said to Moses: Behold, your days are drawing near for you to die. Summon Joshua, and both of you stand in the Tent of Meeting, the Tabernacle, and there I will command him, appoint him to his new task. Moses and Joshua went and stood in the Tent of Meeting. Moses could speak with God face-to-face, as it were, in the Tent of Meeting. On this occasion, he took Joshua with him as well. Their entrance together into the Tent of Meeting was a public, ceremonial act, and presumably, even those not invited to witness this event came to see what was happening.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ, הגיעה שעתך
 לָמוּת.
 קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְהִתְיַצְּבוּ, עִמדו שניכם
 בְּאֹהֶל מוֹעֵד, במשכן 
 ושם
 אֲצַוֶּנּוּ,אמנה אותו לתפקידו החדש.וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.משה רבנו דיבר אל ה' פנים בפנים בכל עת ונכנס לדבר עמו באוהל מועד. הפעם הוא לקח אתו גם את יהושע. הליכתם המשותפת אל אוהל מועד הייתה מעשה טקסי ופומבי. יש להניח שגם אלה שלא נתבקשו להסתכל הציצו לראות מה מתרחש.

יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֮ לָמוּת֒ קְרָ֣א אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וְהִֽתְיַצְּב֛וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִֽיהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

The Lord appeared in the tent in a pillar of cloud, and the pillar of cloud stood over the entrance of the tent.

וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל.

טו וַיֵּרָ֧א יְהוָ֛ה בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃ (ס)

Although each individual has free choice, the people as a whole will not maintain its observance of the Torah and its commandments for long (see Rambam, Sefer HaMadda , Hilkhot Teshuva 6:8). In fact, the process of internalizing the Torah among the people of Israel took hundreds of years. On many occasions the Israelites declared their acceptance of the Torah and its commandments, but they repeatedly strayed after the gods of the nations due to the influence of their rituals and beliefs. God informs Moses that the people will breach the covenant, as they will not only cease to observe God’s commandments, they will even abandon their belief in His unity (4:35).

And this people will rise, and it will stray after the foreign gods of the land

התקיימה עד סוף ימי הבית השני. לפי המסורת, מלך ישראל, או המנהיג העליון ביותר, הוא שמקריא את התורה לאוזני כל ישראל במקום מיוחד שמכינים לו לצורך זה. הוא אינו עושה זאת בתור גדול החכמים אלא כמלך וכאדם המכובד ביותר בעם. על העלייה לרגל נצטוו הזכרים הבוגרים בלבד, ובכל זאת היו בין העולים משפחות שלמות רבות. ואולם כאן הציווי פונה במפורש אל כל שדרות העם ואף אל הגרים הזרים היושבים בארץ. יש במעמדו של קורא התורה ובריבוי המשתתפים במעמד ביטוי לכך שהעם כולו מקבל על עצמו את עול התורה. (ראו סוטה מא ע"א).

מצוות הקהל

נכר הארץ.

The Lord said to Moses: Behold, you will lie with your fathers, as you are about to die. You should know what will happen after your death: This people will rise, and it will stray after the foreign gods of the land, <notes|d 1/>or alternatively, the gods of the foreign people of the land, <endnote_marker|10 />that it is coming there into their midst of those nations. <endnote_marker|11 />And it will forsake Me, and it will breach My covenant that I made with it.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, אתה עומד למות. דע מה יקרה אחרי חייך – 
 וְקָם הָעָם הַזֶּה
 וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵיבני
 
 ה
 נֵכַרשל
 הָאָרֶץ
 אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ– בקרב נכר
 הארץ,
 
 וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.

טז וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ׃

The Sages interpreted this verse as a reference to the other meaning of tzarot , two rival women married to a single man (see Bemidbar Rabba 10:2; Ḥagiga 5a). Many troubles can stem from a single cause, but sometimes mutually exclusive challenges can befall a person which he cannot meet simultaneously. A situation of that kind causes confusion, despair, and a feeling that there is no way out.

And many evils and troubles [tzarot]

אמנם בידי האנשים הפרטיים יש בחירה חופשית, אבל העם בכללו לא יחזיק מעמד זמן רב בשמירת התורה ומצוותיה. (ראו רמב"ם, הלכות תשובה ו,ח). כידוע, תהליך הפנמת התורה בעם ישראל ארך מאות שנים. אמנם פעמים רבות הכריזו ישראל שהם מקבלים על עצמם את התורה ואת כל מצוותיה, אבל מפעם לפעם הם נטו ללכת אחרי הגויים. בארץ הם באו במגע חברתי עם תושבי הארץ והושפעו מפולחניהם ומאמונותיהם. ה' מודיע למשה שהעם עתיד לעזוב את הברית - לא רק את קיום מצוות ה' אלא גם את האמונה בייחודו (לעיל ד,לה).

וקם העם הזה וזנה אחרי אלֹהי נֵכר הארץ

כְּמוֹ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּצָרָתָם:

והסתרתי פני.

My wrath will be enflamed against it on that day, and I will forsake them, and I will hide My face from them, and it, this people, will be for consumption. All the foreign peoples will rule over the nation, oppressing it and destroying it. Many evils and troubles <notes|d 1/>will find it, and it, the nation of Israel, will say on that day: Is it not because my God is not in my midst that these evils found me? These evils are not random occurrences, but are a punishment for abandoning God.

וְחָרָה אַפִּי בוֹ, אכעס עליו
 בַיּוֹם הַהוּא
 וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם–
 וְהָיָההעם הזה
 לֶאֱכֹל, למאכל. הכול יהיו שולטים ונוגשים בו ומכלים אותו. 
 וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת.
 וְאָמַרהעם 
 בַּיּוֹם הַהוּא:
 "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".הרעות אינן מקריות, אלא הן באות כעונש על עזיבת ה'.

יז וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃

God is not saying that He will abandon His people, but that it will appear to them as though He no longer cares for them. In that situation, the children of Israel will be in a state of terror due to their inability to sense God’s presence. However, in truth God will be watching them, like a parent observing his young children from afar.

I will conceal My face

חכמים דרשו ביטוי זה על סמך משמעותה האחרת של המלה 'צרות' - שתי נשים הנשואות לאיש אחד ושונאות זו את זו. (ראו במדבר רבה י,ב; חגיגה ה ע"א). ישנן רעות רבות שבאות מכיוון אחד, אבל לפעמים הרעות באות מכיוונים מנוגדים, ואי אפשר לטפל בהן בבת אחת. מצב כזה גורם מבוכה, ייאוש ותחושת חוסר מוצא.

רעות רבות וצרות

I will conceal My face <notes|d 1/>on that day, in an undefined, future period, because of all the evil that it, Israel, performed as it turned to other gods.

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, בעתיד שאינו מוגדר כאן,
 עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

יח וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כָּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ":

את השירה הזאת.

Now, in light of the events to come, write this song for you, the song that appears later on (32:1–43), which is called the song of Haazinu , after its opening word, and teach it to the children of Israel, place it in their mouths. They shall write down this song and familiarize themselves with it until they can recite it, so that this song will be a witness for Me for the children of Israel. The song describes poetically, in highly condensed form, the rise of Israel, their sins, punishments, and redemption. Its poetic style is designed to facilitate remembering its contents throughout the generations.

וְעַתָּה, מכיוון שכך יקרה, 
 כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת– שתופיע להלן, הנקראת 'שירת האזינו' על שם מלת פתיחתה, 
 וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ, ערוך אותה 
 בְּפִיהֶם.עליהם לכתוב את השירה וגם ללמוד את תוכנה כך שידעו לשיר אותה בפיהם. 
 לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.שירה זו תתאר בצורה פיוטית ובקיצור גדול את עליית ישראל, חטאיהם, מכותיהם וגאולתם. צורתם השירית של הדברים באה לסייע לעם לדורותיו לזכור את תוכנה.

יט וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

The demand to maintain a constant relationship with God is not easy, as He is not a visible, material being. All forms of idolatry, whether the ancient gods of the Assyrians and the Babylonians, or those of the sixteenth, eighteenth, or twenty-first centuries CE, are much more tangible. It is therefore not surprising that the children of Israel would abandon God and breach their covenant with Him.

And they will eat, and will be satisfied, and they will grow fat and they will turn to other gods

לא אעזוב אותם, אך יִדמה להם כאילו אינני משגיח עליהם עוד. במציאות זו ישראל ירגישו כאילו הם נטושים, ויתרוצצו מבוהלים משום שלא ירגישו בנוכחותי, אבל לאמתו של דבר אצפה בהם, כמו הורה ה'נעלם' מבנו הקטן ומשגיח בו מרחוק.

הסתר אסתיר פני

וְהִכְעִיסוּנִי, וְכֵן כָּל נִאוּץ לְשׁוֹן כַּעַס:

ונאצוני.

For I will bring them to the land with regard to which I took an oath to their forefathers, which is a land flowing with milk and honey, and there they will eat, and will be satisfied, and they will grow fat, as the nation will be prosperous, and they will turn to other gods, <notes|d 1/>and will serve them, and scorn Me, and will breach My covenant.

כִּי אֲבִיאֶנּוּ
 אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו,שהיא 
 זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַלשם 
 וְשָׂבַע וְדָשֵׁן,מצבו הכלכלי יהיה טוב,
 וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, יקלו בי ראש ויזניחו אותי, 
 וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי.

כ כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃

שֶׁהִתְרֵיתִי בוֹ בְתוֹכָהּ עַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ:

וענתה השירה הזאת לפניו לעד.

הֲרֵי זוֹ הַבְטָחָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִזַּרְעָם לְגַמְרֵי:

כי לא תשכח מפי זרעו.

It will be when many evils and troubles find them, this song will testify before them as a witness, as it will not be forgotten from the mouths of their descendants, as I know their inclination from what they do today, before I will bring them to the land with regard to which I took an oath. In the meantime, you must memorize this song. Perhaps you will not yet understand its contents, but as time passes it will speak more to your heart. If you memorize the song, it will guide you when you need it most.

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת–
 וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּיהשירה
 לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ,
 כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ, אֲשֶׁר, מתוך מה ש
 הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.

כא וְ֠הָיָה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבָּֽעְתִּי׃

Moses wrote this song on that day, and he taught it to the children of Israel. The song was both written down and taught orally, perhaps with a special tune that has been lost.

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.השירה נכתבה וגם נלמדה על פה – אולי במנגינה מיוחדת שכבר אינה מוכרת.

כב וַיִּכְתֹּ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֖את בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיְלַמְּדָ֖הּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

The Sages comment that Moses did not hear this statement of God to Joshua. Perhaps he sensed that the time for the new leader had already arrived (see Devarim Rabba 9:9)

He commanded Joshua

הדרישה להתייחס אל ה' איננה קלה מפני שהוא איננו מוחשי וניכר לעין. כל סוגי האלילים והעבודות הזרות - הן אלוהי האשורים והבבלים מן העת העתיקה, הן אלו מהמאה ה–16, ה–18 או מהמאה ה–21 - מוחשיים הרבה יותר. לכן צפוי שעם ישראל יעזוב את ה' ויפר את הברית עמו.

ואכל ושבע ודשֵׁן ופנה אל אלֹהים אחרים

מוּסָב לְמַעְלָה כְּלַפֵּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם":

ויצו את יהושע בן נון.

He, God, once again commanded Joshua <notes|d 1/>son of Nun, and he said: Be strong and courageous, an expression repeated on several occasions after Moses’ death, both in God’s statements to Joshua and the people’s comments to him. <endnote_marker|12 />As you shall bring the children of Israel into the land with regard to which I took an oath to them; and I will be with you, and with My assistance you will be able to conquer it.

וַיְצַוה' 
 אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּןפעם נוספת,
 וַיֹּאמֶר: חֲזַק וֶאֱמָץ!
 
 כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם,
 וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ,וכך תצליח לכבשה.

כג וַיְצַ֞ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וַיֹּאמֶר֮ חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבִיא֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לָהֶ֑ם וְאָנֹכִ֖י אֶֽהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃

The Sages dispute how much of the Torah was actually written by Moses, as it is unclear whether he ceased writing after the phrase “until their conclusion,” or whether he also wrote the song below. In addition, the identity of the author of the last verses of the Torah, which recount the death of Moses as well as the events after his death, is also unclear. The majority of the Sages maintain that the entire Torah was given in its complete form, but the final verses were not written in a sufficiently clear manner, and they were clarified only later (see Ramban, verse 24; Rashi, 34:5; Bava Batra 15a).

As Moses finished writing the words of this Torah in a book, until their conclusion

חכמים אמרו שמשה לא שמע את דברי ה' ליהושע. אולי הוא הרגיש שכבר הגיע זמנו של המנהיג החדש. (ראו דברים רבה ט,ט).

ויצו את יהושע

It was, as Moses finished writing the words of this Torah in a book, until their conclusion <notes|d 1/>in full,

וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם,עד סיומם, בשלמות.

כד וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת מֹשֶׁ֗ה לִכְתֹּ֛ב אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את עַל־סֵ֑פֶר עַ֖ד תֻּמָּֽם׃

Moses commanded the Levites, bearers of the Ark of the Covenant of the Lord, saying:

וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', לֵאמֹר:

כה וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם נֹ֥שְׂאֵ֛י אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

כְּמוֹ זָכוֹר (שמות כ') שָׁמוֹר (דברים ה'), הָלוֹךְ (ירמיהו ב'):

לקח.

נֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּבָבָא בָּתְרָא (דף י"ד), יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים דַּף הָיָה בוֹלֵט מִן הָאָרוֹן מִבַּחוּץ וְשָׁם הָיָה מֻנָּח, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִצַּד הַלּוּחוֹת הָיָה מֻנָּח בְּתוֹךְ הָאָרוֹן:

מצד ארון ברית ה'.

Take this book of the Torah, and place it at the side of the Ark of the Covenant of the Lord your God, near the Tablets of the Covenant, <endnote_marker|13 />and it, the book, will be there as a witness for you.

לָקֹחַ, קחו 
 אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם, סמוך ללוחות הברית,
 
 וְהָיָההספר 
 שָׁם בְּךָ לְעֵד.

כו לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָֽיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד׃

Moses addresses the people: 
 For I know your defiance, and your stiff neck; behold, although all of you know and fear me, nevertheless, while I am still alive with you today, you have been defiant with the Lord, as you are not fully obedient to the word of God, and so too, all the more so after my death. You already show a tendency to defy the will of God. Certainly in more comfortable times you will be unable to resist the greatest temptation that the people of Israel will face throughout its generations, of the quest for normalcy, which in effect results in the abandonment of God. It is therefore best for you to prepare yourselves beforehand for different times.

כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ, מרדנותך 
 וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה,עקשותך. 
 הֵן, הרי אותי כולכם מכירים, מתייראים מפני ויודעים את עברי, ואף על פי כן, 
 בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם–
 מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה'.גם היום אינכם מצייתים לדבר ה' שבפי, 
 וְאַף כִּי, על אחת כמה וכמה 
 אַחֲרֵי מוֹתִי.כבר עתה ניכרת ממעשיכם נטייתכם להתרחק מה'; ובוודאי בתקופות רגועות לא תעמדו בפני הפיתוי הגדול ביותר שיש לעם ישראל בכל הדורות – הפיתוי לנורמליות סביבתית, שפירושה המעשי הוא עזיבת ה'. מוטב שתכינו את עצמכם מראש לימים אחרים.

כז כִּ֣י אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ אֶֽת־מֶרְיְךָ֔ וְאֶֽת־עָרְפְּךָ֖ הַקָּשֶׁ֑ה הֵ֣ן בְּעוֹדֶנִּי֩ חַ֨י עִמָּכֶ֜ם הַיּ֗וֹם מַמְרִ֤ים הֱיִתֶם֙ עִם־יְהֹוָ֔ה וְאַ֖ף כִּי־אַחֲרֵ֥י מוֹתִֽי׃

וְלֹא תָקְעוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת לְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י') "עֲשֵׂה לְךָ", וְלֹא הִשְׁלִיט יְהוֹשֻׁעַ עֲלֵיהֶם, וְאַף בְּחַיָּיו נִגְנְזוּ — בְּיוֹם מוֹתוֹ — לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ח') "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (תנחומא ויחי ובהעלותך):

הקהילו אלי.

וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי כְּבָר הֵעִיד לְמַעְלָה — "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם וְגוֹ'"? הָתָם לְיִשְׂרָאֵל אָמַר, אֲבָל לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ לֹא אָמַר, וְעַכְשָׁו בָּא לוֹמַר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'"(דברים ל"ב):

ואעידה בם את השמים ואת הארץ.

Assemble to me all the elders of your tribes, and your officers, and I will speak these words in their ears, and I will call the heavens and the earth to testify for them. They must hear the matters that will be spoken before the heavens and the earth, which are the everlasting witnesses.

הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.עליהם לשמוע את הדברים שייאמרו בפני השמים והארץ, העדים העומדים לעולם.

כח הַקְהִ֧ילוּ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־זִקְנֵ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְשֹׁטְרֵיכֶ֑ם וַאֲדַבְּרָ֣ה בְאָזְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃

In the Bible, the expression “the end of days” does not necessarily refer to the end of history, as it does in the language of the Sages and in common parlance. Rather, it means a relative end of days, long after the present time. Similarly, the term “last” in the Bible means “latter,” not always last (see, e.g., Genesis 33:2).

At the end of days

וַהֲרֵי כָּל יְמוֹת יְהוֹשֻׁעַ לֹא הִשְׁחִיתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ" (שופטים ב')? מִכָּאן שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְּגוּפוֹ, כָּל זְמַן שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ חַי הָיָה נִרְאֶה לְמֹשֶׁה כְּאִלּוּ הוּא חַי:

אחרי מותי כי השחת תשחיתון.

For I know that after my death you will act corruptly, and you will deviate from the path that I commanded you and evil will befall you at the end of days, <notes|d 1/>in a later period, because you will do that which is evil in the eyes of the Lord, to anger Him with your handiwork.

כִּי יָדַעְתִּיש
 אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם, וְקָרָאת אֶתְכֶם, תקרה לכם
 הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בתקופה מאוחרת,
 
 כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.

כט כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָֽרָעָה֙ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי־תַעֲשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם׃

Moses spoke in the ears of the entire assembly of Israel the words of this song, until their conclusion.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם,סיומם.פרשת האזינו

ל וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאָזְנֵי֙ כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם׃ (פ)

Moses went and spoke these aforementioned words, from the beginning of Deuteronomy, to all Israel. 