menu
small logo

חזור

דברים

פרק לג

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.

רש"י

וזאת הברכה … לפני מותו.סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי (שם):

וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ] [דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃

לפני הפנייה הפרטית לכל שבט משה פונה לכלל העם ומתאר בפניו את המאורע המרכזי ביותר במקרא, ואולי בתולדות עולם – וַיֹּאמַר: ה' מִסִּינַי בָּא, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, להם – לישראל. התגלות סיני מתוארת כהופעת אור שזרח מכמה צדדים. הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה, בא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ,המלאכים. מִימִינוֹהביא אֵשׁ דָּת, התורה, דת שניתנה באש ושדבריה כאש, לָמוֹ.

רש"י

ויאמר ה' מסיני בא.פָּתַח תְּחִלָּה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַחַ"כַּ פָּתַח בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבַשֶּׁבַח שֶׁפָּתַח בּוֹ יֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת זְכוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה דֶּרֶךְ רִצּוּי הוּא, כְּלוֹמַר כְּדַאי הֵם אֵלּוּ שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (ספרי):

מסיני בא.יָצָא לִקְרָאתָם כְּשֶׁבָּאוּ לְהִתְיַצֵּב בְּתַחְתִּית הָהָר כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לְהַקְבִּיל פְּנֵי כַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות י"ט), לִמְּדָנוּ שֶׁיָּצָא כְנֶגְדָם:

וזרח משעיר למו.שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ:

הופיע מהר פארן.שֶׁהָלַךְ שָׁם וּפָתַח לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקַבְּלוּהָ וְלֹא רָצוּ (ספרי):

ואתה.לְיִשְׂרָאֵל:

מרבבת קדש— וְעִמּוֹ מִקְצָת רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי קֹדֶשׁ וְלֹא כֻלָּם וְלֹא רֻבָּם, וְלֹא כְדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמַּרְאֶה כָּל כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיוֹם חֻפָּתוֹ (שם):

אש דת.שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה מֵאָז לְפָנָיו בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּב אֵשׁ לְבָנָה, נָתַן לָהֶם בַּלּוּחוֹת כְּתָב יַד יְמִינוֹ (עי' תנחומא בראשית א'); דָּ"אַ — אש דת כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃

אַף, אמנם ה' חֹבֵבאת כל ה עַמִּים. אפשרות אחרת: ה' חובב את כל השבטים. ועם זאת, כָּל קְדֹשָׁיו, הן רבבות קודש עליונים והן קדושים של מטה, קשורים ושמורים בְּיָדֶךָ,ה', וְהֵם, הקדושים תֻּכּוּ, הוכו ונפלו כביכול לְרַגְלֶךָבכניעה, ואז יִשָּׂא, קיבלו, הכילו את מִדַּבְּרֹתֶיךָ,דיבוריך.

רש"י

אף חבב עמים.גַּם חִבָּה יְתֵרָה חָבַב אֶת הַשְּׁבָטִים; כָּל אֶחָד וְאֶחָד קָרוּי עַם, שֶׁהֲרֵי בִנְיָמִין לְבַדּוֹ הָיָה עָתִיד לְהִוָּלֵד כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב (בראשית ל"ה), "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ":

כל קדשיו בידך.נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים גְּנוּזוֹת אִתּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֵיךָ" (ספרי):

והם תכו לרגלך.וְהֵם רְאוּיִם לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי תִּוְּכוּ עַצְמָן לְתוֹךְ תַּחְתִּית הָהָר לְרַגְלֶךָ בְּסִינַי:

תכו.לְשׁוֹן פֻּעֲלוּ, הֻתַּוְּכוּ לְתוֹךְ מַרְגְּלוֹתֶיךָ:

ישא מדברתיך.נָשְׂאוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָתְךָ (ספרי):

מדברתיך.הַמֵּ"ם בּוֹ קָרוֹב לִיסוֹד, כְּמוֹ (במדבר ז'), "וַיִּשְׁמַע אֶל הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו", "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב') כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר אֵלַי, אַף זֶה מדברתיך — מַה שֶּׁהָיִיתָ מְדַבֵּר לְהַשְׁמִיעֵנִי לֵאמֹר לָהֶם, טי"ש פורפרלירש בְּלַעַז. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, וְהַמֵּ"ם בּוֹ שִׁמּוּשׁ, מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן מִן. דָּבָר אַחֵר — אף חבב עמים, אַף בִּשְׁעַת חִבָּתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֶרְאֵיתָ לָאֻמּוֹת פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמָסַרְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם, כל קדושיו בידך, כָּל צַדִּיקֵיהֶם וְטוֹבֵיהֶם דָּבְקוּ בְּךָ וְלֹא מָשׁוּ מֵאַחֲרֶיךָ וְאַתָּה שׁוֹמְרָם:

והם תכו לרגלך.וְהֵם מִתְמַצְּעִים וּמִתְכַּנְּסִים לְתַחַת צִלְּךָ.

ישא מדברתיך.מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתֶיךָ וְדָתוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה, וְאֵלֶּה דִבְרֵיהֶם:

תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃

ה תּוֹרָהש צִוָּה, הורה לָנוּ מֹשֶׁה,היא מוֹרָשָׁה, ירושה ל קְהִלַּת יַעֲקֹב.מכיוון שאלו דברי נבואה, משה יכול לדבר על עצמו בגוף שלישי.

רש"י

תורה.אֲשֶׁר צוה לנו משה מורשה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, אֲחַזְנוּהָ וְלֹא נַעַזְבֶנָּה:

וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיְהִי בִישֻׁרוּן, בישראל מֶלֶךְ,ה' התגלה במעמד הר סיני, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַדעם כל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כשכל ישראל התאחדו והתקבצו למקום אחד. לחלופין, יש מפרשים מֶלֶךְ כמוסבים על משה המוזכר בפסוק הקודם. משה לא היה רק רבם של ישראל והנביא הגדול, אלא גם הנהיג את ישראל בפועל, ועל כן אפשר לראות בו מלך. משה היה המנהיג היחידי שמלך בזמן שכל שבטי ישראל חיו יחד – בתקופת המדבר.

רש"י

ויהי.הַקָּבָּ"ה:

בישרון מלך.תָּמִיד עֹל מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם:

בהתאסף.בְּכָל הִתְאַסֵּף רָאשֵׁי חֶשְׁבּוֹן אֲסִיפָתָם:

ראשי.כְּמוֹ (שמות ל') "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ", רְאוּיִין אֵלּוּ שֶׁאֲבָרְכֵם. דָּ"אַ — בהתאסף. בְּהִתְאַסְּפָם יַחַד בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, הוּא מַלְכָּם, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם (ספרי):

יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ (ס)

יְחִישבט רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת.אף על פי שהיה בכור, נדחק שבט ראובן לשוליים בגלל מעשהו של אבי השבט, ואולי גם משום שלא יצאו ממנו ראשים ומנהיגים בולטים. לכן משה איחל לשבט הזה קיום. ייתכן שברכת החיים הזו רומזת להשתתפותם היזמנית של בני ראובן במחלוקת קורח במדבר ולתוצאותיה. באותו אירוע תבעו בני ראובן את ירושתם כבכורות, ובעקבות זאת מתו כמה וכמה מבני השבט. שמא באה ברכת החיים להשלים את אבדנם. וִיהִי מְתָיו, אנשיו מִסְפָּר,יישאר מהם מספר משמעותי.

רש"י

יחי ראובן.בָּעוֹלָם הַזֶּה:

ואל ימותלָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לוֹ מַעֲשֵׂה בִלְהָה (עי' שם):

ויהי מתיו מספר.נִמְנִין בְּמִנְיַן שְׁאָר אֶחָיו, דֻּגְמָא הִיא זוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה) "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", שֶׁלֹּא יָצָא מִן הַמִּנְיָן:

וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ (ס)

וְזֹאתהברכה לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ.שבט יהודה היה שבט הלוחמים וחיל החלוץ של ישראל. משה מברך את היוצאים להילחם שלא ייפגעו וישובו אל עמם בשלום. יָדָיו רָב לוֹבמלחמה, וְעֵזֶר מִצָּרָיו, מאויביו תִּהְיֶהלו, ה'.

רש"י

וזאת ליהודה.סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְגוֹ' לָהֶם לְבַדָּם וְגוֹ' וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב ט"ו); וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ד), אָמַר מֹשֶׁה מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּ' (סוטה ז'):

שמע ה' קול יהודה.תְּפִלַּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וְאָסָא מִפְּנֵי הַכּוּשִׁים, וִיהוֹשָׁפָט מִפְּנֵי הָעַמּוֹנִים, וְחִזְקִיָּה מִפְּנֵי סַנְחֵרִיב:

ואל עמו תביאנו.לְשָׁלוֹם מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה:

ידיו רב לו.יָרִיבוּ רִיבוֹ וְיִנְקְמוּ נִקְמָתוֹ:

ועזר מצריו תהיה.עַל יְהוֹשָׁפָט הִתְפַּלֵּל עַל מִלְחֶמֶת רָאמוֹת גִּלְעָד, "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ" (דברי הימים ב' י"ח); דָּ"אַ — שמע ה' קול יהודה, כָּאן רָמַז לְשִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה, וְאַף כְּשֶׁחָלְקוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָטַל שִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן" (וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִחֵד לוֹ בְרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בַּשִּׁטִּים, כֵּן כָּתוּב בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים:)

וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃

וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, מערכת השמות הקדושים ועניינים נסתרים שבחושן המשפט, שבאמצעותם אלוקים תִּקשר עם עמו, הקשורים לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, הכהן הגדול שהיה חסיד וקדוש. במקרה זה היה אהרן הכהן אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.משה ואהרן התנסו, נגערו ונענשו במסה ומריבה, אבל כאן מודגש שאחרי הגערה והעונש 'איש חסידך' נשאר לך חסיד ונאמן ולא נרתע והתרחק. הן בזמן חטא העגל והן בזמנים אחרים היה שבט לוי מעין חיל המשמר של ה' –

רש"י

וללוי אמר.וְעַל לֵוִי אָמַר:

תמיך ואוריך.כְּלַפֵּי שְׁכִינָה הוּא מְדַבֵּר:

אשר נסיתו במסה.שֶׁלֹּא נִתְלוֹנְנוּ עִם שְׁאָר הַמַּלִּינִים:

תריבהו וגו'.כְּתַרְגּוּמוֹ. דָּ"אַ — תריבהו על מי מריבה, נִסְתַּקַּפְתָּ לוֹ לָבֹא בַעֲלִילָה, אִם מֹשֶׁה אָמַר שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, אַהֲרֹן וּמִרְיָם מֶה עָשׂוּ? (ספרי):

הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃

הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, על אביו ואמו "לֹא רְאִיתִיו", וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע.הלויים נלחמו לשם שמים, וכאשר היו צריכים לקנא את קנאת ה', הם עשו זאת בלי להתחשב בקרבת משפחה. למרות שלמעשה השבט כולו היה כשר, אם האב או האם היו מן החוטאים – בני לוי לא התחשבו גם בהם, כִּי שָׁמְרוּאת אִמְרָתֶךָ, דבר ה' וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ,ישמרו.

רש"י

האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו.כְּשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל וְאָמַרְתִּי "מִי לַה' אֵלָי" (שמות ל"ב), נֶאֶסְפוּ אֵלַי כָּל בְּנֵי לֵוִי וְצִוִּיתִים לַהֲרֹג אֶת אֲבִי אִמּוֹ וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ אֶת אָחִיו מֵאִמּוֹ אוֹ בֶן בִּתּוֹ, וְכֵן עָשׂוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אָבִיו מַמָּשׁ וְאָחִיו מֵאָבִיו וְכֵן בָּנָיו מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי לְוִיִּים הֵם, וּמִשֵּׁבֶט לֵוִי לֹא חָטָא אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "כָּל בְּנֵי לֵוִי":

כי שמרו אמרתך."לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים" (שמות כ, ב):

ובריתך ינצרו.בְּרִית מִילָה, שֶׁאוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְהֵם הָיוּ מוּלִין וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם:

יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃

השכר שמקבלים הלויים – ובייחוד הכהנים שבהם – על צדקתם הוא: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל.אחד מתפקידי הכהנים במשך דורות רבים היה הוראת תורה לישראל. מלבד תפקידם האזרחי כמורי ישראל הם יָשִׂימוּ קְטוֹרָה, יקטירו קטורת בְּאַפֶּךָ, וְיקריבו כָלִיל, קרבנות עולה עַל מִזְבְּחֶךָ.

רש"י

יורו משפטיך.רְאוּיִין אֵלּוּ לְכָךְ:

וכליל.עוֹלָה (יומא כ"ו):

בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ (ס)

בָּרֵךְ ה'את חֵילוֹ,כוחו, ואת פֹעַל, מעשה יָדָיובעבודתו במקדש תִּרְצֶה. מְחַץ, רוצץ, שבור את ה מָתְנַיִם, כוחם של קָמָיו,העומדים להילחם בו, וּמְשַׂנְאָיו מִן, שלא יְקוּמוּן.

רש"י

מחץ מתנים קמיו.מְחַץ קָמָיו מַכַּת מָתְנַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ט) "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד", וְעַל הַמְּעוֹרְרִין עַל הַכְּהֻנָּה אָמַר כֵּן. דָּ"אַ — רָאָה שֶׁעֲתִידִין חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים — י"ב בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי וְאֶלְעָזָר — כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה (בראשית רבה צ"ט):

ומשנאיו מן יקומון.מְחַץ קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה:

לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ (ס)

לְבִנְיָמִן אָמַר:בנימין יְדִיד, אהוב ה'.ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו– על בנימין, שכן הוא נאמן לה'. חֹפֵף, ה' משרה שכינתו עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.זהו רמז נבואי לזמן שבו ייקבע בית המקדש בתוך נחלת שבט בנימין. ירושלים היא חלק מנחלתו יותר מאשר כל שבט אחר, ומקום השכינה איננו המקום הגבוה ביותר בסביבתה, אלא נמצאת 'בין הכתפיים' כביכול.

רש"י

לבנימן אמר.לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף:

חפף עליו.מְכַסֶּה אוֹתוֹ וּמֵגֵן עָלָיו:

כל היום.לְעוֹלָם, מִשֶּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמָקוֹם אַחֵר:

ובין כתפיו שכן.בְּגֹבַהּ אַרְצוֹ הָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, אֶלָּא שֶׁנָּמוּךְ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ אַמָּה מֵעֵין עֵיטָם, וְשָׁם הָיָה דַעְתּוֹ שֶׁל דָּוִד לִבְנוֹתוֹ, כִּדְאִיתָא בִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד) אָמְרֵי נִתְתֵי בֵיהּ פּוּרְתָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" — אֵין לְךָ נָאֶה בַּשּׁוֹר יוֹתֵר מִכְּתֵפָיו:

וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃

וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶתעל ידי ה' אַרְצוֹ,וברכותיה מתקבלות מִמֶּגֶד, מתיקות, טוּב שָׁמַיִם, מִטָּל,מצד אחד, וּמצד שני, מִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.ארצו תהיה משופעת במים מלמעלה ומלמטה.

רש"י

מברכת ה' ארצו.שֶׁלֹּא הָיְתָה בְנַחֲלַת הַשְּׁבָטִים אֶרֶץ מְלֵאָה כָל טוּב כְּאַרְצוֹ שֶׁל יוֹסֵף (עי' ספרי):

ממגד.לְשׁוֹן עֲדָנִים וּמֶתֶק:

ומתהום.שֶׁהַתְּהוֹם עוֹלֶה וּמְלַחְלֵחַ אוֹתָהּ מִלְּמַטָּה; אַתָּה מוֹצֵא בְכָל הַשְּׁבָטִים בִּרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵעֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב:

וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃

וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹתשמבשילות ב שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים,וממתק הפֵּרות שכביכול מגדל הירח, כלומר הפֵּרות המתחדשים בכל חודש וחודש, כל פרי בעונתו.

רש"י

וממגד תבואת שמש.שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ פְּתוּחָה לַחַמָּה וּמְמַתֶּקֶת הַפֵּרוֹת (ספרי):

גרש ירחים.יֵשׁ פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבָנָה מְבַשַּׁלְתָּן וְאֵלּוּ הֵן קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִין; דָּ"אַ — גרש ירחים. שֶׁהָאָרֶץ מְגָרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָה מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ:

וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃

וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶםתבוא הברכה, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.ברכת יוסף תבוא לא רק מן השמים והתהום, השמש והירח, אלא גם מן הקרקע הפורייה שבנחלתם. אזורי המחיה שלהם כוללים הרים וגבעות.

רש"י

ומראש הררי קדם.וּמְבֹרֶכֶת מֵרֵאשִׁית בִּשּׁוּל הַפֵּרוֹת, שֶׁהֲרָרֶיהָ מַקְדִּימִין לְבַכֵּר בִּשּׁוּל פֵּרוֹתֵיהֶם. דָּ"אַ — מַגִּיד שֶׁקָּדְמָה בְּרִיאָתָן לִשְׁאָר הָרִים (שם):

גבעות עולם.גְּבָעוֹת הָעוֹשׂוֹת פֵּרוֹת לְעוֹלָם וְאֵינָן פּוֹסְקוֹת מֵעֹצֶר הַגְּשָׁמִים:

וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃

וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן, ואהבתו של שֹׁכְנִי, מי ששכן ב סְנֶה.משה מכנה כך את ה' משום שבסנה התגלה לו בפעם הראשונה. ברכה זו תָּבוֹאתָה, תבוא לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד, לראש הנושא את נְזִיר, הנזר, הכתר של אֶחָיו.

רש"י

ורצון שכני סנה.כְּמוֹ שׁוֹכֵן סְנֶה; וּתְהֵא אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹנוֹ וְנַחַת רוּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הַנִּגְלֶה עָלַי תְּחִלָּה בַּסְּנֶה:

רצון.נַחַת רוּחַ וּפִיּוּס, וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא:

תבואתה.בְּרָכָה זוֹ לראש יוסף:

נזיר אחיו.שֶׁהֻפְרַשׁ מֵאֶחָיו בִּמְכִירָתוֹ (עי' ספרי):

בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ (ס)

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.הדרו מדומה לשור הבכור והבכיר מאחר שיוסף היה בכור לאמו האהובה, ומשום שהבכורה הועברה אליו. השור, שהפך בעקבות ברכה זו לסמלו של השבט לטוב ולרע, מסמל את עצמתם של בני שבט יוסף. וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שור בר קדום שנכחד, או: יצור גדול עתיק ואגדי. הראם מסמל את פארו של יוסף. ובדרך הדימוי, בָּהֶם– בקרניים הללו עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּוגם את אלה השוכנים ב אַפְסֵי, קצווי אָרֶץ. ובתוך שבט יוסף הֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.מיוסף יצאו שני שבטים. אמנם היו תקופות שבהן בני מנשה היו רבים מבני אפרים, אך אפרים נחשב לשבט הבכיר, ועל כן לו מיוחסות כאן הרבבות, ואילו למנשה מיוחסים האלפים.

רש"י

בכור שורו.יֵשׁ בְכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהילים פ"ט), וְכֵן "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד') — מֶלֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ שֶׁכֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים:

הדר לו.נָתוּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" (במדבר כ"ז):

וקרני ראם קרניו.שׁוֹר כֹּחוֹ קָשֶׁה, וְאֵין קַרְנָיו נָאוֹת, אֲבָל רְאֵם קַרְנָיו נָאוֹת וְאֵין כֹּחוֹ קָשֶׁה, נָתַן לִיהוֹשֻׁעַ כֹּחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְיֹפִי קַרְנֵי רְאֵם (ספרי):

אפסי ארץ.שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֶפְשָׁר שֶׁכֻּלָּם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ? אֶלָּא אֵין לְךָ כָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַלְטֵרִין וַאֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁחֲשׁוּבָה לְכֻלָּם הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג') "נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם" (עי' ספרי):

והם רבבות אפרים.אוֹתָם הַמְנֻגָּחִים הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ שֶׁבָּא מֵאֶפְרַיִם:

והם אלפי מנשה.הֵם הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג גִּדְעוֹן בְּמִדְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח') "וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וְגוֹ'":

וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃

וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח, זְבוּלֻן, בְּצֵאתֶךָלמסחר בים. בנבואתו חזה משה שנחלת זבולון תהיה לחוף הים. וְיִשָּׂשכָר,שמַח בְּאֹהָלֶיךָ.שבט יששכר לא הרבה לצאת ממקומו, אלא ישב במקומו במנוחה ועסק בחקלאות ובמרעה. מבני יששכר נודעו גם אנשי רוח יושבי אוהלים.

רש"י

ולזבולן אמר.אֵלּוּ חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים שֶׁבֵּרֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה — זְבוּלֻן גָּד דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר — כָּפַל שְׁמוֹתֵיהֶם לְחַזְּקָם וּלְהַגְבִּירָם, לְפִי שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים שֶׁבְּכָל הַשְּׁבָטִים, הֵם הֵם שֶׁהוֹלִיךְ יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ"ז) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לְפִי שֶׁנִּרְאִים חַלָּשִׁים וְלֹא יָשִׂים אוֹתָם לוֹ שָׂרֵי מִלְחַמְתּוֹ:

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):

שמח זבולן בצאתך.הַצְלַח בְּצֵאתְךָ לִסְחוֹרָה:

ויששכר.הַצְלַח בִּישִׁיבַת אֹהָלֶיךָ לַתּוֹרָה, לֵישֵׁב וּלְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א י"ב) "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים.. רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם", רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִין הָיוּ עוֹסְקִים בְּכָךְ, וְעַל פִּי קְבִיעוֹת עִתֵּיהֶם וְעִבּוּרֵיהֶם —

עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃ (ס)

במסעותיהם של בני זבולון ובמגעם עם בני אומות שונות, בני זבולון ל עַמִּיםאל הַרה' יִקְרָאוּלבוא. שָׁם יִזְבְּחוּהעמים זִבְחֵי צֶדֶק.המפגש עם בני זבולון יביא את האומות להערצת אלוקי ישראל ולעבודתו, כִּיבני שבט זבולון שֶׁפַע יַמִּים, מיני הדגים והמסחר בדרך הים יִינָקוּ, ויקלטו גם שְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל,את המרגליות והפנינים החבויות בחול.

רש"י

עמים.שֶׁל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

הר יקראו.לְהַר הַמּוֹרִיָּה יֵאָסְפוּ, כָּל אֲסִיפָה עַל יְדֵי קְרִיאָה הִיא, וְשָׁם יזבחו בָּרְגָלִים זבחי צדק:

כי שפע ימים יינקו.יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן, וִיהֵא לָהֶם פְּנַאי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:

ושפני טמוני חול.כִּסּוּיֵי טְמוּנֵי חוֹל, טָרִית וְחִלָּזוֹן וּזְכוּכִית לְבָנָה הַיּוֹצְאִים מִן הַיָּם וּמִן הַחוֹל, וּבְחֶלְקוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן הָיָה כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (דף ו') "זְבוּלֻן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת" (שופטים ה') מִשּׁוּם דְּ"נַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה" (שם), הָיָה מִתְרַעֵם זְבוּלֻן עַל חֶלְקוֹ — לְאָחִי נָתַתָּ שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוּ' (ספרי):

ושפני.לְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו') "וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת", "וְסָפֻן בָּאֶרֶז" (ירמיהו כב, יד) וְתַרְגּוּמוֹ "וּמְטֹלָל בְּכִיּוֹרֵי אַרְזָא". דָּ"אַ — עמים הר יקראו עַל יְדֵי פְּרַקְמַטְיָא שֶׁל זְבוּלֻן תַּגָּרֵי אֻמּוֹת העוֹלָם בָּאִים אֶל אַרְצוֹ, וְהוּא עוֹמֵד עַל הַסְּפָר וְהֵם אוֹמְרִים הוֹאִיל וְנִצְטַעַרְנוּ עַד כָּאן נֵלֵךְ עַד יְרוּשָׁלַיִם וְנִרְאֶה מַה יִּרְאָתָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ וּמַה מַּעֲשֶׂיהָ, וְהֵם רוֹאִים כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים לֶאֱלוֹהַּ אֶחָד וְאוֹכְלִים מַאֲכָל אֶחָד — לְפִי שֶׁהַגּוֹיִם אֱלוֹהוֹ שֶׁל זֶה לֹא כֵאלוֹהוֹ שֶׁל זֶה וּמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְמַאֲכָלוֹ שֶׁל זֶה — וְהֵם אוֹמְרִים אֵין אֻמָּה כְּשֵׁרָה כְּזוֹ וּמִתְגַּיְּרִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק (ספרי):

כי שפע ימים יינקו.זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר הַיָּם נוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן בְּשֶׁפַע:

וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃

וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְה' אשר מַרְחִיבנחלתו של גָּדבעבר הירדן המזרחי. כְּלָבִיא, כאריה הבטוח בעצמתו שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.גד יהיה שבט לוחמים מפואר, שיכה במכת חרב אחת יד וראש, כאריה השובר יחד את הרגל ואת הראש של טרפו.

רש"י

ברוך מרחיב גד.מְלַמֵּד שֶׁהָיָה תְחוּמוֹ שֶׁל גָּד מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כְּלַפֵּי מִזְרָח (שם):

כלביא שכן.לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר, לְפִיכָךְ נִמְשַׁל בַּאֲרָיוֹת, שֶׁכָּל הַסְּמוּכִים לַסְּפָר צְרִיכִים לִהְיוֹת גִּבּוֹרִים (שם):

וטרף זרוע אף קדקד.הֲרוּגֵיהֶן הָיוּ נִכָּרִין, חוֹתְכִים הָרֹאשׁ עִם הַזְּרוֹעַ בְּמַכָּה אַחַת:

וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

וַיַּרְא רֵאשִׁית, הוא בחר לו חבל ארץ נוסף זה בתחילת הכיבוש, בעבר הירדן המזרחי, לוֹ, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק, משה עצמו, מחוקק התורה יהיה סָפוּן,טמון. אף אלה דברי נבואה. את מקום קבורתו המדויק של משה אין יודעים, אך בוודאי נקבר בנחלת בני גד שבעבר הירדן המזרחי. וַיֵּתֵא, הוא יביא אל ארצם את רָאשֵׁיה עָם,את אנשי ישראל, כשיצא חלוץ לפני אחיו במלחמות בעבר הירדן המערבי. בכך את צִדְקַת ה' עָשָׂה ואת מִשְׁפָּטָיו, יושרו עִם יִשְׂרָאֵל.

רש"י

וירא ראשית לו.רָאָה לִטֹּל לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהִיא רֵאשִׁית כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ:

כי שם חלקת.כִּי יָדַע אֲשֶׁר שָׁם בְּנַחֲלָתוֹ חלקת שְׂדֵה קְבוּרַת מחקק, וְהוּא מֹשֶׁה (עי' ספרי; סוטה י"ג):

ספון.אוֹתָהּ חֶלְקָה סְפוּנָה וּטְמוּנָה מִכָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ד) "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ":

ויתא.גָּד:

ראשי עם.הֵם הָיוּ הוֹלְכִין לִפְנֵי הֶחָלוּץ בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם וְגוֹ'" (יהושע א'):

צדקת ה' עשה.שֶׁהֶאֱמִינוּ דִבְרֵיהֶם וְשָׁמְרוּ הַבְטָחָתָם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן עַד שֶׁכָּבְשׁוּ וְחָלְקוּ; דָּ"אַ — ויתא מֹשֶׁה ראשי עם, צדקת ה' עשה עַל מֹשֶׁה אָמוּר (עי' ספרי):

וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃

וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵהיְזַנֵּק, המזנק מִן הַבָּשָׁן.הבשן לא נכלל בנחלתו הראשונית של שבט דן. רק לאחר שיידחק מחלקו שהיה ממערב ליהודה, סמוך לחוף הים התיכון, הוא ידלג וימצא לו נחלה אחרת בצפון הארץ סמוך לבשן.

רש"י

דן גור אריה.אַף הוּא הָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר, לְפִיכָךְ מוֹשְׁלוֹ בַּאֲרָיוֹת (שם):

יזנק מן הבשן.כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁהָיָה הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וְהִיא לֶשֶׁם שֶׁהִיא בְחֶלְקוֹ שֶׁל דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן", וְזִנּוּקוֹ וְקִלּוּחוֹ מִן הַבָּשָׁן. דָּ"אַ — מַה זִּנּוּק זֶה יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד וְנֶחֱלָק לִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, כָּךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן נָטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, תְּחִלָּה נָטְלוּ בִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית — עֶקְרוֹן וּסְבִיבוֹתֶיהָ — וְלֹא סָפְקוּ לָהֶם, וּבָאוּ וְנִלְחֲמוּ עִם לֶשֶׁם שֶׁהִיא פַּמְיָאס, וְהִיא בִּצְפוֹנִית מִזְרָחִית — שֶׁהֲרֵי הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס וְהִיא בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָא מֵהַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, וְכָלֶה בִקְצֵה יָם הַמֶּלַח שֶׁהוּא בְּמִזְרַח יְהוּדָה שֶׁנָּטַל בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וְגוֹ'" — יָצָא גְבוּלָם מִכָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ שֶׁהִתְחִילוּ לִנְחֹל בּוֹ (ספרי):

וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ (ס)

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, רצונו שָׂבע הואיל וחלקו מָלֵא בִּרְכַּת ה',מקומו פורה, יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.נחלת נפתלי תגבול בים כנרת, ובדרומה תיכלל גם בקעת בית שאן.

רש"י

שבע רצון.שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ שְׂבֵעָה כָּל רְצוֹן יוֹשְׁבֶיהָ:

ים ודרום ירשה.יָם כִּנֶּרֶת נָפְלָה בְּחֶלְקוֹ, וְנָטַל מְלֹא חֶבֶל חֵרֶם בִּדְרוֹמָהּ, לִפְרֹשׂ חֲרָמִים וּמִכְמוֹרוֹת (ב"ק פ"א):

ירשה.לְשׁוֹן צִוּוּי, כְּמוֹ "עֲלֵה רֵשׁ" (דברים א'), וְהַטַּעַם שֶׁלְּמַעְלָה בָּרֵ"ישׁ מוֹכִיחַ, כְּמוֹ סְלַח, יְדַע, לְקַח, שְׁמַע, כְּשֶׁמּוֹסִיף בּוֹ הֵ"א יִהְיֶה הַטַּעַם לְמַעְלָה סְלָחָה, יְדָעָה, לְקָחָה, שְׁמָעָה, אַף כָּאן יְרָשָׁה לְשׁוֹן צִוּוּי, וּבַמָּסֹרֶת הַגְּדוֹלָה מָצִינוּ בְּאַלְפָא בֵּיתָא לְשׁוֹן צִוּוּי דְּטַעְמֵיהוֹן מִלְּעֵיל:

וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃

וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מריבוי בָּנִים אָשֵׁר. יְהִי רְצוּי, אהוד וחביב על אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.בנחלתו שבגליל מצויים מטעי הזיתים הגדולים בארץ.

רש"י

ברוך מבנים אשר.רָאִיתִי בְסִפְרֵי — אֵין לְךָ בְכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּבָנִים כְּאָשֵׁר, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד:

יהי רצוי אחיו.שֶׁהָיָה מִתְרַצֶּה לְאֶחָיו בְּשֶׁמֶן אַנְפִּיקִינוֹן וּבְקַפְּלָאוֹת, וְהֵם מְרַצִּין לוֹ בִּתְבוּאָה. דָּ"אַ — יהי רצוי אחיו שֶׁהָיוּ בְנוֹתָיו נָאוֹת, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דבהי"א ז') "הוּא אֲבִי בִרְזָיִת", שֶׁהָיוּ בְנוֹתָיו נְשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים הַנִּמְשָׁחִים בְּשֶׁמֶן זַיִת:

וטבל בשמן רגלו.שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ מוֹשֶׁכֶת שֶׁמֶן כְּמַעְיָן, וּמַעֲשֶׂה שֶׁנִּצְטָרְכוּ אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא לְשֶׁמֶן, מִנּוּ לָהֶם פּוּלְמוּסְטוּס אֶחָד, וכוּ' כִדְאִיתָא בִמְנָחוֹת (דף פ"ה):

בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃

בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ.ארצכם תהיה שמורה כמו במנעולי ברזל ונחושת, או: אתם תוכלו להיסמך על מחצבי המתכות הללו ועל כלי המלאכה שייעשו מהם, כמו על נעליים המאפשרות עמידה וצעידה בטוחות. וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.כל ימיך יזוב וייזל אליך שפע הטובה.

רש"י

ברזל ונחשת מנעלך.עַכְשָׁו הוּא מְדַבֵּר כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרֵיהֶם יוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַסְּפָר וְנוֹעֲלִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָאוֹיְבִים לִכָּנֵס בָּהּ, כְּאִילוּ הִיא סְגוּרָה בְמַנְעוּלִים וּבְרִיחִים שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת. דָּ"אַ, ברזל ונחשת מנעלך — אַרְצְּכֶם נְעוּלָה בְּהָרִים שֶׁחוֹצְבִין מֵהֶם בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, וְאַרְצוֹ שֶׁל אָשֵׁר הָיְתָה מַנְעוּלָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (ספרי):

וכימיך דבאך.וּכְיָמִים שֶׁהֵם טוֹבִים לְךָ, שֶׁהֵן יְמֵי תְחִלָּתְךָ, יְמֵי נְעוּרֶיךָ, כֵּן יִהְיוּ יְמֵי זִקְנָתְךָ, שֶׁהֵם דּוֹאֲבִים זָבִים וּמִתְמוֹטְטִים. דָּ"אַ, וכימיך דבאך כְּמִנְיַן יָמֶיךָ — כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — יִהְיֶה דָבְאֶךָ, שֶׁכָּל הָאֲרָצוֹת יִהְיוּ דוֹבְאוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּהֵא מְבֹרֶכֶת בְּפֵרוֹת וְכָל הָאֲרָצוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת הֵימֶנָּה וּמַמְשִׁיכוֹת לָהּ כַּסְפָּם וּזְהָבָם, אשקו"רנט, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב כָּלֶה מֵהֶם שֶׁהֵן מְזִיבוֹת אוֹתוֹ לְאַרְצְכֶם:

אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃

אֵין כָּאֵל, יְשֻׁרוּן,ישראל, שהוא רֹכֵב שָׁמַיִםוהוא בְּעֶזְרֶךָ,ישראל, וּבְגַאֲוָתוֹהוא מושל ב שְׁחָקִים,במרומים.

רש"י

אין כאל ישרון.דַּע לְךָ יְשֻׁרוּן שֶׁאֵין כָּאֵל בְּכָל אֱלֹהֵי הָעַמִּים וְלֹא כְצוּרְךָ צוּרָם:

רכב שמים.הוּא אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁבְּעֶזְרֶךָ, ובגאותו הוּא רוֹכֵב שחקים:

מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃

מְעֹנָה, מעון ומחסה נמצא ב אֱלֹהֵי קֶדֶם,מאז ומעולם. וּמִתַּחַתהשמים הוא זְרֹעֹת עוֹלָם,נושא הכול לנצח. וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר: הַשְׁמֵדאותו. ונבואה לעתיד:

רש"י

מענה אלהי קדם.לְמָעוֹן הֵם הַשְּׁחָקִים לֵאלֹהֵי קֶדֶם, שֶׁקָּדַם לְכָל אֱלֹהִים וּבָרַר לוֹ שְׁחָקִים לְשִׁבְתּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ, וּמִתַּחַת מְעוֹנָתוֹ כָּל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ שׁוֹכְנִים:

זרעת עולם.סִיחוֹן וְעוֹג וּמַלְכֵי כְנַעַן שֶׁהָיוּ תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ עַל כָּרְחָם יֶחֶרְדוּ וְיָזוּעוּ וְכֹחָם חָלֵשׁ מִפָּנָיו, לְעוֹלָם אֵימַת הַגָּבוֹהַּ עַל הַנָּמוּךְ, וְהוּא שֶׁהַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ בְּעֶזְרֶךָ:

ויגרש מפניך אויב, ויאמר.לְךָ השמד אוֹתָם:

מענה.כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לַמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ (יבמות י"ג):

וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל׃

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד, בלא הזדקקות לאחרים ובלא טרדותיהם עֵין, זרע יַעֲקֹבכשיבוא אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ,ו אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ, יורידו טָל.

רש"י

בטח בדד.כָּל יָחִיד וְיָחִיד אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מְפֻזָּרִין וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְאַסֵּף וְלֵישֵׁב יַחַד מִפְּנֵי הָאוֹיֵב:

עין יעקב.כְּמוֹ "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (במדבר י"א) כְּעֵין הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם יַעֲקֹב, לֹא כְבָדָד שֶׁאָמַר יִרְמְיָה "בָּדָד יָשַׁבְתִּי" (ירמיהו ט"ו), אֶלָּא כְּעֵין הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָם יַעֲקֹב (בראשית מ"ח) "וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם" (עי' ספרי):

יערפו.יִטְּפוּ:

אַף שמיו יערפו טל.אַף בִּרְכָתוֹ שֶׁל יִצְחָק נוֹסֶפֶת עַל בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'":

אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃ (ס)

אַשְׁרֶיךָ, יִשְׂרָאֵל! מִי כָמוֹךָ,שאתה עַם נוֹשַׁע בַּה',והוא מָגֵן עֶזְרֶךָ,מגן עליך ועוזר לך, וַאֲשֶׁרהוא חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ.מכיוון שכך – וְיִכָּחֲשׁוּ, יפייסו אותך במרמה אֹיְבֶיךָהכנועים לָךְ.מסימני הניצחון הוא שהכנוע מתאמץ לפייס את מנצחו, ולעתים הוא נדחק לשם כך לדברי שקר. וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ– במותיהם של האויבים תִדְרֹךְותרמוס אותן.

רש"י

אשריך ישראל.לְאַחַר שֶׁפָּרַט לָהֶם הַבְּרָכוֹת, אָמַר לָהֶם מַה לִּי לִפְרֹט לָכֶם כָּל דָּבָר? הַכֹּל שֶׁלָּכֶם:

אשריך, מי כמוך.תְּשׁוּעָתְךָ בַּה', אֲשֶׁר הוּא מגן עזרך וחרב גאותך:

ויכחשו איביך לך.כְּגוֹן הַגִּבְעוֹנִים שֶׁאָמְרוּ "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ עֲבָדֶיךָ וְגוֹ'" (יהושע ט'):

ואתה על במותימו תדרך.כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה" (שם י):