סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי (שם):

וזאת הברכה … לפני מותו.

This is the blessing that Moses, the man of God, blessed the children of Israel with before his death.

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.

א וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃

פָּתַח תְּחִלָּה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַחַ"כַּ פָּתַח בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבַשֶּׁבַח שֶׁפָּתַח בּוֹ יֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת זְכוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה דֶּרֶךְ רִצּוּי הוּא, כְּלוֹמַר כְּדַאי הֵם אֵלּוּ שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (ספרי):

ויאמר ה' מסיני בא.

יָצָא לִקְרָאתָם כְּשֶׁבָּאוּ לְהִתְיַצֵּב בְּתַחְתִּית הָהָר כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לְהַקְבִּיל פְּנֵי כַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות י"ט), לִמְּדָנוּ שֶׁיָּצָא כְנֶגְדָם:

מסיני בא.

שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ:

וזרח משעיר למו.

שֶׁהָלַךְ שָׁם וּפָתַח לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקַבְּלוּהָ וְלֹא רָצוּ (ספרי):

הופיע מהר פארן.

ואתה.

— וְעִמּוֹ מִקְצָת רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי קֹדֶשׁ וְלֹא כֻלָּם וְלֹא רֻבָּם, וְלֹא כְדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמַּרְאֶה כָּל כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיוֹם חֻפָּתוֹ (שם):

מרבבת קדש

שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה מֵאָז לְפָנָיו בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּב אֵשׁ לְבָנָה, נָתַן לָהֶם בַּלּוּחוֹת כְּתָב יַד יְמִינוֹ (עי' תנחומא בראשית א'); דָּ"אַ — אש דת כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

אש דת.

Before addressing each tribe individually, Moses speaks to the entire nation and describes before them the most significant event in the Bible, and perhaps in history. 
 He said: The Lord came from Sinai, and shone from Se’ir for them, Israel. The revelation at Sinai is described as an appearance of light emanating from several directions. He appeared from Mount Paran, and He came from the holy myriads, the angels. <endnote_marker|1 />The verse may also mean that God appeared to them with a proliferation of holiness, or that He who is exalted above all holiness appeared from Mount Paran. From His right He brought a fiery law to them. This refers to the Torah, which was given in a fiery display and whose statements are like fire. <endnote_marker|2 />

לפני הפנייה הפרטית לכל שבט משה פונה לכלל העם ומתאר בפניו את המאורע המרכזי ביותר במקרא, ואולי בתולדות עולם –
 וַיֹּאמַר: ה' מִסִּינַי בָּא,
 וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, להם – לישראל. התגלות סיני מתוארת כהופעת אור שזרח מכמה צדדים.
 הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה, בא
 מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ,המלאכים.
 
 מִימִינוֹהביא 
 אֵשׁ דָּת, התורה, דת שניתנה באש ושדבריה כאש,
 לָמוֹ.

ב וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ] [דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃

גַּם חִבָּה יְתֵרָה חָבַב אֶת הַשְּׁבָטִים; כָּל אֶחָד וְאֶחָד קָרוּי עַם, שֶׁהֲרֵי בִנְיָמִין לְבַדּוֹ הָיָה עָתִיד לְהִוָּלֵד כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב (בראשית ל"ה), "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ":

אף חבב עמים.

נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים גְּנוּזוֹת אִתּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֵיךָ" (ספרי):

כל קדשיו בידך.

וְהֵם רְאוּיִם לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי תִּוְּכוּ עַצְמָן לְתוֹךְ תַּחְתִּית הָהָר לְרַגְלֶךָ בְּסִינַי:

והם תכו לרגלך.

לְשׁוֹן פֻּעֲלוּ, הֻתַּוְּכוּ לְתוֹךְ מַרְגְּלוֹתֶיךָ:

תכו.

נָשְׂאוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָתְךָ (ספרי):

ישא מדברתיך.

הַמֵּ"ם בּוֹ קָרוֹב לִיסוֹד, כְּמוֹ (במדבר ז'), "וַיִּשְׁמַע אֶל הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו", "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב') כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר אֵלַי, אַף זֶה מדברתיך — מַה שֶּׁהָיִיתָ מְדַבֵּר לְהַשְׁמִיעֵנִי לֵאמֹר לָהֶם, טי"ש פורפרלירש בְּלַעַז. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, וְהַמֵּ"ם בּוֹ שִׁמּוּשׁ, מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן מִן. דָּבָר אַחֵר — אף חבב עמים, אַף בִּשְׁעַת חִבָּתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֶרְאֵיתָ לָאֻמּוֹת פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמָסַרְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם, כל קדושיו בידך, כָּל צַדִּיקֵיהֶם וְטוֹבֵיהֶם דָּבְקוּ בְּךָ וְלֹא מָשׁוּ מֵאַחֲרֶיךָ וְאַתָּה שׁוֹמְרָם:

מדברתיך.

וְהֵם מִתְמַצְּעִים וּמִתְכַּנְּסִים לְתַחַת צִלְּךָ.

מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתֶיךָ וְדָתוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה, וְאֵלֶּה דִבְרֵיהֶם:

Indeed, He loves all the peoples of the world. <endnote_marker|3 />Alternatively, He loves all the tribes of Israel. <endnote_marker|4 />Nevertheless, all His holy ones, the holy myriads above and the righteous individuals below, are kept in Your hand; and they, these holy ones, fell at Your feet

אַף, אמנם ה'
 חֹבֵבאת כל ה
 עַמִּים.
 אפשרות אחרת: ה' חובב את כל השבטים.
 ועם זאת,
 כָּל קְדֹשָׁיו,
 הן רבבות קודש עליונים והן קדושים של מטה, קשורים ושמורים
 בְּיָדֶךָ,ה',
 וְהֵם, הקדושים
 תֻּכּוּ, הוכו ונפלו כביכול
 לְרַגְלֶךָבכניעה, ואז 
 יִשָּׂא, קיבלו, הכילו את
 
 מִדַּבְּרֹתֶיךָ,דיבוריך.

ג אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃

This well-known verse defines the relationship of Israel to the Torah. On the one hand, the Torah is the Torah of Moses, as it was transmitted to Israel through him. On the other hand, it is the inheritance of the entire congregation of Jacob. The Sages teach that this should be the first verse that a father teaches his child when he begins to speak, thereby beginning to fulfill the commandment: “You shall inculcate them in your children” (6:7; see Sukka 42a).

Torah Moses commanded us, a heritage of the congregation of Jacob

DISCUSSION

ההשוואה למות אהרן מורה שפטירת משה ממשיכה את מות אהרן, אבל יש בה כדי להצביע גם על הדמיון בצורת הפטירה, שמשה היה עֵד לה. (ראו במדבר כ,כג–כט). גם בלי התיאורים שעברו במסורת התורה שבעל פה, ברור שמותו של אהרן לא היה מוות פשוט של אדם הסובל ייסורי מוות או של מי שמת בנסיבות טבעיות. אהרן שכב לנוח, עלה אל הקדוש ברוך הוא והתמזג באלוקות, כפי שדרשו חכמים מן המלים עַל פִּי ה' (במדבר לג,לח), שמת 'מיתת נשיקה'. (ראו בבא בתרא יז ע"א). כאן ה' מבשר למשה שאף הוא ימות באותו סוג של מוות, מתוך דבקות הנפש וכלותה אל צור מחצבתה. הנפש תצא, ואילו הגוף יישאר במקומו, ללא משבר, אבדן וזעזוע נפשי. (ראו רש"י פס' נ).

כאשר מת אהרן אחיך

הרחבות

אֲשֶׁר צוה לנו משה מורשה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, אֲחַזְנוּהָ וְלֹא נַעַזְבֶנָּה:

תורה.

The 
 Torah that Moses commanded us is a heritage of the assembly of Jacob. <notes|d 1/>As these are words of prophecy, Moses speaks of himself in the third person. <endnote_marker|6 />

ה
 תּוֹרָהש
 צִוָּה, הורה
 לָנוּ מֹשֶׁה,היא 
 מוֹרָשָׁה, ירושה ל
 קְהִלַּת יַעֲקֹב.מכיוון שאלו דברי נבואה, משה יכול לדבר על עצמו בגוף שלישי.

ד תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃

ויהי.

תָּמִיד עֹל מַלְכוּתוֹ עֲלֵיהֶם:

בישרון מלך.

בְּכָל הִתְאַסֵּף רָאשֵׁי חֶשְׁבּוֹן אֲסִיפָתָם:

בהתאסף.

כְּמוֹ (שמות ל') "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ", רְאוּיִין אֵלּוּ שֶׁאֲבָרְכֵם. דָּ"אַ — בהתאסף. בְּהִתְאַסְּפָם יַחַד בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, הוּא מַלְכָּם, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם (ספרי):

ראשי.

He, God, became King in Yeshurun, Israel, when He revealed Himself to them at Mount Sinai, when the heads of the people were assembled, and the tribes of Israel were assembled together with them. All of Israel was united and assembled in one spot. <endnote_marker|7 />Alternatively, some explain that the verse refers to ,Moses, the subject of the previous verse. Not only was Moses the teacher of Israel and its greatest prophet, he was also their leader and could therefore be described as their king. Moses was the only leader of Israel who ruled while all the tribes lived together, during the period of the wilderness. <endnote_marker|8 />

וַיְהִי בִישֻׁרוּן, בישראל
 מֶלֶךְ,ה'
 התגלה
 במעמד הר סיני,
 בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַדעם כל
 שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כשכל ישראל התאחדו והתקבצו למקום אחד.
 לחלופין, יש מפרשים מֶלֶךְ כמוסבים על משה המוזכר בפסוק הקודם. משה לא היה רק רבם של ישראל והנביא הגדול, אלא גם הנהיג את ישראל בפועל, ועל כן אפשר לראות בו מלך. משה היה המנהיג היחידי שמלך בזמן שכל שבטי ישראל חיו יחד – בתקופת המדבר.

ה וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

יחי ראובן.

לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לוֹ מַעֲשֵׂה בִלְהָה (עי' שם):

ואל ימות

נִמְנִין בְּמִנְיַן שְׁאָר אֶחָיו, דֻּגְמָא הִיא זוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה) "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", שֶׁלֹּא יָצָא מִן הַמִּנְיָן:

ויהי מתיו מספר.

Moses proceeds to bless each tribe: 
 May the tribe of Reuben live and not die. Although Reuben was the firstborn of Jacob, the tribe of Reuben was marginalized due to the sin of their progenitor, <endnote_marker|9 />and perhaps because no outstanding leaders emerged from the tribe. Moses therefore blessed this tribe with survival. This blessing may also be an allusion to the active participation of Reubenites in Korah’s rebellion in the wilderness. In that affair, the descendants of Reuben demanded recognition of their firstborn status, and in its aftermath many of the tribe perished. Perhaps this blessing of life comes to replenish their ranks. <endnote_marker|10 />And may his people be numerous . <endnote_marker|11 />

יְחִישבט
 רְאוּבֵן
 וְאַל יָמֹת.אף על פי שהיה בכור, נדחק שבט ראובן לשוליים בגלל מעשהו של אבי השבט,
 ואולי גם משום שלא יצאו ממנו ראשים ומנהיגים בולטים. לכן משה איחל לשבט הזה קיום. ייתכן שברכת החיים הזו רומזת להשתתפותם היזמנית של בני ראובן במחלוקת קורח במדבר ולתוצאותיה. באותו אירוע תבעו בני ראובן את ירושתם כבכורות, ובעקבות זאת מתו כמה וכמה מבני השבט. שמא באה ברכת החיים להשלים את אבדנם.
 
 וִיהִי מְתָיו, אנשיו 
 מִסְפָּר,יישאר מהם מספר משמעותי.

ו יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ (ס)

Judah’s isolation from the other tribes began long before the kingdom of Israel was divided; it originated when the Land of Israel was first partitioned among the tribes (see Judges 1; I Samuel 11:8). The tribe of Judah was therefore blessed that it should remain unified with the rest of the nation (see Ezekiel 23:2–4, 37:15–25).

Hear, Lord, the voice of Judah, and to his people bring him

פסוק מפורסם זה מגדיר את היחס של ישראל לתורה. מצד אחד, התורה היא תורת משה שכן נמסרה באמצעותו; ומצד שני, היא מונחלת לכל קהילת יעקב. בתלמוד נאמר שפסוק זה יְלמד האב את בנו משיתחיל לדבר, וכך יתחיל לקיים את המצווה וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. (ראו סוכה מב ע"א).

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב

סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְגוֹ' לָהֶם לְבַדָּם וְגוֹ' וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב ט"ו); וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ד), אָמַר מֹשֶׁה מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּ' (סוטה ז'):

וזאת ליהודה.

תְּפִלַּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וְאָסָא מִפְּנֵי הַכּוּשִׁים, וִיהוֹשָׁפָט מִפְּנֵי הָעַמּוֹנִים, וְחִזְקִיָּה מִפְּנֵי סַנְחֵרִיב:

שמע ה' קול יהודה.

לְשָׁלוֹם מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה:

ואל עמו תביאנו.

יָרִיבוּ רִיבוֹ וְיִנְקְמוּ נִקְמָתוֹ:

ידיו רב לו.

עַל יְהוֹשָׁפָט הִתְפַּלֵּל עַל מִלְחֶמֶת רָאמוֹת גִּלְעָד, "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ" (דברי הימים ב' י"ח); דָּ"אַ — שמע ה' קול יהודה, כָּאן רָמַז לְשִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה, וְאַף כְּשֶׁחָלְקוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָטַל שִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן" (וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִחֵד לוֹ בְרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בַּשִּׁטִּים, כֵּן כָּתוּב בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים:)

ועזר מצריו תהיה.

And this is the blessing for Judah, and he, Moses, said: Hear, Lord, the voice of Judah, and to his people bring him; <notes|d 1/>his hands are mighty for him, and You will be a helper against his adversaries. Judah was a tribe of warriors and the vanguard of Israel. <endnote_marker|12 />Moses blessed them that they should return from battle unharmed.

וְזֹאתהברכה 
 לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ.שבט יהודה היה שבט הלוחמים וחיל החלוץ של ישראל.
 משה מברך את היוצאים להילחם שלא ייפגעו וישובו אל עמם בשלום. 
 יָדָיו רָב לוֹבמלחמה, 
 וְעֵזֶר מִצָּרָיו, מאויביו
 תִּהְיֶהלו, ה'.

ז וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ (ס)

Moses’ blessing served as a type of rectification for Jacob’s rebuke of Simeon and Levi (Genesis 49:5–7). The tribe of Simeon is not mentioned explicitly in the verse, as it remained a small tribe following its involvement in the sin with the Midyanite women at Shitim and its resultant punishment (Numbers 25:1–15; see Jerusalem Talmud, Sota 7:4; Radak, Ezekiel 20:26). Nevertheless, some consider the phrase “Hear [ shema ], Lord, the voice of Judah” (33:7) as an allusion to Simeon, whose portion in Israel was absorbed into the portion of Judah (see Midrash Tanna’im ; Rashi, verse 7). Levi, on the other hand, merited a long blessing, as it was rehabilitated and became an important tribe, devoted to the service of God.

Simeon and Levi

נראה כי בידודו של שבט יהודה משאר אחיו קדם לפירוד הממלכה, וראשיתו עוד בחלוקת הארץ לשבטים, (ראו שופטים א; שמואל א' יא,ח), על כן יהודה מתברך להתאחד עם עמו. (ראו עוד יחזקאל כג,ב-ד; לז, טו-כה).

שְׁמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו

וללוי אמר.

כְּלַפֵּי שְׁכִינָה הוּא מְדַבֵּר:

תמיך ואוריך.

שֶׁלֹּא נִתְלוֹנְנוּ עִם שְׁאָר הַמַּלִּינִים:

אשר נסיתו במסה.

כְּתַרְגּוּמוֹ. דָּ"אַ — תריבהו על מי מריבה, נִסְתַּקַּפְתָּ לוֹ לָבֹא בַעֲלִילָה, אִם מֹשֶׁה אָמַר שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, אַהֲרֹן וּמִרְיָם מֶה עָשׂוּ? (ספרי):

תריבהו וגו'.

And of Levi <notes|d 1/>he said: Your Tumim and Your Urim, the system of holy namoteric matters in the breast piece of judgment, through which God communicated with His nation, are for Your virtuous one, the High Priest. The first High Priest was Aaron, whom You tested at Masa; You challenged him at the waters of Meriva. Moses and Aaron were tested, and ultimately reproached and punished, at Masa and Meriva, <endnote_marker|13 />but this verse emphasizes that even after the reproach and punishment, Aaron remained God’s pious one; he remained loyal to God and did not waver.

וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, מערכת השמות הקדושים ועניינים נסתרים שבחושן המשפט,
 שבאמצעותם אלוקים תִּקשר
 עם עמו, הקשורים
 לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, הכהן הגדול שהיה חסיד וקדוש. במקרה זה היה אהרן הכהן
 אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.משה ואהרן התנסו, נגערו ונענשו במסה ומריבה,
 אבל כאן מודגש שאחרי הגערה והעונש 'איש חסידך' נשאר לך חסיד ונאמן ולא נרתע והתרחק. הן בזמן חטא העגל והן בזמנים אחרים היה שבט לוי מעין חיל המשמר של ה' –

ח וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃

כְּשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל וְאָמַרְתִּי "מִי לַה' אֵלָי" (שמות ל"ב), נֶאֶסְפוּ אֵלַי כָּל בְּנֵי לֵוִי וְצִוִּיתִים לַהֲרֹג אֶת אֲבִי אִמּוֹ וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ אֶת אָחִיו מֵאִמּוֹ אוֹ בֶן בִּתּוֹ, וְכֵן עָשׂוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אָבִיו מַמָּשׁ וְאָחִיו מֵאָבִיו וְכֵן בָּנָיו מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי לְוִיִּים הֵם, וּמִשֵּׁבֶט לֵוִי לֹא חָטָא אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "כָּל בְּנֵי לֵוִי":

האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו.

"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים" (שמות כ, ב):

כי שמרו אמרתך.

בְּרִית מִילָה, שֶׁאוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְהֵם הָיוּ מוּלִין וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם:

ובריתך ינצרו.

Whether following the incident of the Golden Calf or during other periods, the tribe of Levi served as a sort of royal guard for God.
 <endnote_marker|14 />The Levites fought zealously for the sake of Heaven, without regard for familial relationships: Who said of his father, and of his mother: I did not see him; and his brothers he did not recognize, and his children he did not know. Although none of the tribe of Levi participated in the sin, if a father or mother were among the sinners, they would not have afforded them special treatment, because they observed Your saying, and Your covenant they upheld.

הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, על אביו ואמו
 "לֹא רְאִיתִיו", וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע.הלויים נלחמו לשם שמים, וכאשר היו צריכים לקנא את קנאת ה', הם עשו זאת בלי להתחשב בקרבת משפחה. למרות שלמעשה השבט כולו היה כשר, אם האב או האם היו מן החוטאים – בני לוי לא התחשבו גם בהם, 
 כִּי שָׁמְרוּאת
 אִמְרָתֶךָ, דבר ה' 
 וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ,ישמרו.

ט הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃

Some claim that throughout the generations, there has always been a disproportionate number of priests among the great Torah scholars. The Talmud states that a Sage who rules on Jewish law for the masses is presumed to be affiliated in some way with the tribe of Levi (see Yoma 26a).

They shall teach Your ordinances to Jacob

יש בברכת משה מעין תיקון לדברי הגערה של יעקב לשמעון וללוי (בראשית מט,ה-ז). שבט שמעון לא נזכר כאן בפירוש, כי הוא נשאר שבט קטן בעקבות החטא בבנות מדין בשיטים - שבני שמעון היו מעורבים בו ונענשו עליו. (ראו ירושלמי סוטה ז,ד; רד"ק יחזקאל כ,כו). אף על פי כן, את המלים שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה היו שהבינו כרמיזה נסתרת לשמעון, שנחלתו הייתה מובלעת בתוך יהודה. (ראו מדרש תנאים ורש"י פס' ז). שבט לוי, לעומתו, זכה בברכה ארוכה, ואכן הוא השתקם והפך שבט מרכזי המוקדש לעבודת ה'.

שמעון ולוי

רְאוּיִין אֵלּוּ לְכָךְ:

יורו משפטיך.

וכליל.

In reward for their righteousness, 
 they, the Levites, and in particular the priests, shall teach Your ordinances to Jacob <notes|d 1/>and Your law to Israel. For many generations, one of the responsibilities of the priests was to teach the Torah to Israel. <endnote_marker|15 />

השכר שמקבלים הלויים – ובייחוד הכהנים שבהם – על צדקתם הוא: 
 יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל.אחד מתפקידי הכהנים במשך דורות רבים היה הוראת תורה לישראל.
 מלבד תפקידם האזרחי כמורי ישראל הם 
 יָשִׂימוּ קְטוֹרָה, יקטירו קטורת
 בְּאַפֶּךָ, וְיקריבו
 כָלִיל, קרבנות עולה
 עַל מִזְבְּחֶךָ.

י יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃

Some see this blessing as an allusion to the period of the Hasmoneans, when the priests also filled a military role (see Rashi).

Crush the loins of those who rise against him

מְחַץ קָמָיו מַכַּת מָתְנַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ט) "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד", וְעַל הַמְּעוֹרְרִין עַל הַכְּהֻנָּה אָמַר כֵּן. דָּ"אַ — רָאָה שֶׁעֲתִידִין חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים — י"ב בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי וְאֶלְעָזָר — כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה (בראשית רבה צ"ט):

מחץ מתנים קמיו.

מְחַץ קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה:

ומשנאיו מן יקומון.

Bless, Lord, his might, and the work of his hands in the Temple service accept. Crush the loins of those who rise against him, <notes|d 1/>and his enemies, prevent them from rising . <endnote_marker|16 />

בָּרֵךְ ה'את 
 חֵילוֹ,כוחו,
 ואת
 פֹעַל, מעשה
 יָדָיובעבודתו במקדש
 תִּרְצֶה.
 מְחַץ, רוצץ,
 שבור את
 ה
 מָתְנַיִם, כוחם של
 קָמָיו,העומדים להילחם בו, 
 וּמְשַׂנְאָיו מִן, שלא
 יְקוּמוּן.

יא בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ (ס)

The blessing of Benjamin is unique in that it is the only one that begins without the letter vav , which generally indicates that it is a continuation of the preceding verse. Therefore, it is as though Benjamin’s blessing is the first one (see Rabbeinu Baḥya).

Of Benjamin he said

In general, many sections of Benjamin’s portion were considered to be between shoulders, that is, bordered by conspicuous hills, each referred to as ketef (see Joshua 15:10, 18:11–19).

And He rests between his shoulders [keteifav]

לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף:

לבנימן אמר.

מְכַסֶּה אוֹתוֹ וּמֵגֵן עָלָיו:

חפף עליו.

לְעוֹלָם, מִשֶּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמָקוֹם אַחֵר:

כל היום.

בְּגֹבַהּ אַרְצוֹ הָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, אֶלָּא שֶׁנָּמוּךְ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ אַמָּה מֵעֵין עֵיטָם, וְשָׁם הָיָה דַעְתּוֹ שֶׁל דָּוִד לִבְנוֹתוֹ, כִּדְאִיתָא בִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד) אָמְרֵי נִתְתֵי בֵיהּ פּוּרְתָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" — אֵין לְךָ נָאֶה בַּשּׁוֹר יוֹתֵר מִכְּתֵפָיו:

ובין כתפיו שכן.

Of Benjamin he said: <notes|d 1/>Benjamin is the beloved, the Lord will dwell in safety with him, as he is loyal to God. He, God, rests His presence over Benjamin and hovers over him all the day, and He rests between his shoulders. <notes|d 1/>This is a prophetic allusion to the time when the Temple would be built in Benjamin’s portion of the land, as Jerusalem was in the portion of Benjamin more so than any other tribe. Additionally, the Temple Mount is not the highest mountain in its area, as the Mount of Olives, Mount Scopus, and Mount Zion are all higher; it is therefore referred to as between the shoulders. <endnote_marker|17 />

לְבִנְיָמִן אָמַר:בנימין 
 יְדִיד, אהוב 
 ה'.ה' 
 יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו– על בנימין, שכן הוא נאמן לה'. 
 חֹפֵף, ה' משרה שכינתו
 עָלָיו
 כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.זהו רמז נבואי לזמן שבו ייקבע בית המקדש בתוך נחלת שבט בנימין.
 ירושלים היא חלק מנחלתו יותר מאשר כל שבט אחר, ומקום השכינה איננו המקום הגבוה ביותר בסביבתה, אלא נמצאת 'בין הכתפיים' כביכול.

יב לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ (ס)

For various reasons, Joseph, Rachel’s firstborn son, became one of the most prominent tribes. Therefore, the tribe received an especially long blessing. Over the years, the tribe of Joseph had a very large population, and most of the rulers of the Kingdom of Israel were descendants of Joseph. In the Bible, Israel as a whole was called after the tribe of Joseph, e.g., the house of Joseph, the remnant of Joseph (see II Samuel 19:21, and Ralbag ad loc.; Amos 5:15).

Of Joseph he said

שֶׁלֹּא הָיְתָה בְנַחֲלַת הַשְּׁבָטִים אֶרֶץ מְלֵאָה כָל טוּב כְּאַרְצוֹ שֶׁל יוֹסֵף (עי' ספרי):

מברכת ה' ארצו.

לְשׁוֹן עֲדָנִים וּמֶתֶק:

ממגד.

שֶׁהַתְּהוֹם עוֹלֶה וּמְלַחְלֵחַ אוֹתָהּ מִלְּמַטָּה; אַתָּה מוֹצֵא בְכָל הַשְּׁבָטִים בִּרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵעֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב:

ומתהום.

And of Joseph he said: <notes|d 1/>Blessed of the Lord is his land; it is blessed from above, from the sweetness of heaven, from dew, and from below, from the groundwater of the depths lying below; Joseph’s land will abound with water from above and from below;

וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶתעל ידי 
 ה' אַרְצוֹ,וברכותיה מתקבלות 
 מִמֶּגֶד, מתיקות, טוּב 
 שָׁמַיִם, מִטָּל,מצד אחד, 
 וּמצד שני, 
 מִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.ארצו תהיה משופעת במים מלמעלה ומלמטה.

יג וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃

שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ פְּתוּחָה לַחַמָּה וּמְמַתֶּקֶת הַפֵּרוֹת (ספרי):

וממגד תבואת שמש.

יֵשׁ פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבָנָה מְבַשַּׁלְתָּן וְאֵלּוּ הֵן קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִין; דָּ"אַ — גרש ירחים. שֶׁהָאָרֶץ מְגָרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָה מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ:

גרש ירחים.

and from the sweetness of the crops of the sun, that ripen in the sun, and from the sweetness of the yield of the moons, the new fruit that grow every month, by the moon so to speak, each species in its season; <endnote_marker|18 />

וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹתשמבשילות ב
 שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים,וממתק הפֵּרות שכביכול מגדל הירח, כלומר הפֵּרות המתחדשים בכל חודש וחודש, כל פרי בעונתו.

יד וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃

וּמְבֹרֶכֶת מֵרֵאשִׁית בִּשּׁוּל הַפֵּרוֹת, שֶׁהֲרָרֶיהָ מַקְדִּימִין לְבַכֵּר בִּשּׁוּל פֵּרוֹתֵיהֶם. דָּ"אַ — מַגִּיד שֶׁקָּדְמָה בְּרִיאָתָן לִשְׁאָר הָרִים (שם):

ומראש הררי קדם.

גְּבָעוֹת הָעוֹשׂוֹת פֵּרוֹת לְעוֹלָם וְאֵינָן פּוֹסְקוֹת מֵעֹצֶר הַגְּשָׁמִים:

גבעות עולם.

and the blessing will come from the tops of the ancient mountains, and from the sweetness of the eternal hills. Not only will the blessing come from heaven and the depths, from the sun and the moon, but it will also come from the fertile land in Joseph’s portion, which included mountains and hills. According to Sifrei , the mountains and hills are an allusion to the patriarchs and matriarchs, who are also a source of Joseph’s blessing.

וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶםתבוא הברכה, 
 וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.ברכת יוסף תבוא לא רק מן השמים והתהום, השמש והירח, אלא גם מן הקרקע הפורייה שבנחלתם. אזורי המחיה שלהם כוללים הרים וגבעות.

טו וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃

כְּמוֹ שׁוֹכֵן סְנֶה; וּתְהֵא אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹנוֹ וְנַחַת רוּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הַנִּגְלֶה עָלַי תְּחִלָּה בַּסְּנֶה:

ורצון שכני סנה.

נַחַת רוּחַ וּפִיּוּס, וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא:

רצון.

בְּרָכָה זוֹ לראש יוסף:

תבואתה.

שֶׁהֻפְרַשׁ מֵאֶחָיו בִּמְכִירָתוֹ (עי' ספרי):

נזיר אחיו.

And from the sweetness of the earth and its fullness, and the will and love of He who rested in the bush [ seneh ]. Moses refers to God in this manner because God first revealed Himself to Moses at the burning bush. <endnote_marker|19 />Ibn Ezra interprets the word seneh as a reference to heaven. It, this blessing, shall come upon the head of Joseph, and upon the top of the head of the crowned of his brothers.

וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן, ואהבתו של 
 שֹׁכְנִי, מי ששכן ב
 סְנֶה.משה מכנה כך את ה' משום שבסנה התגלה לו בפעם הראשונה.
 ברכה זו 
 תָּבוֹאתָה, תבוא 
 לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד, לראש הנושא את
 נְזִיר, הנזר, הכתר של 
 אֶחָיו.

טז וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃

יש המזהים אותם עם סולנום שעיר (שם מדעי: Solanum villosum), צמח רעיל עשבוני, חד–שנתי לרוב, בעל ענבים צהובים או אדומים, שגובהו 60 ס"מ. צומח בבתי גידול עשירים בחנקן: מעזבות ואשפתות, גינות וצדי דרכים וגם בשדות שלחין.

עִנְּבֵי רוֹשׁ

יֵשׁ בְכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהילים פ"ט), וְכֵן "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד') — מֶלֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ שֶׁכֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים:

בכור שורו.

נָתוּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" (במדבר כ"ז):

הדר לו.

שׁוֹר כֹּחוֹ קָשֶׁה, וְאֵין קַרְנָיו נָאוֹת, אֲבָל רְאֵם קַרְנָיו נָאוֹת וְאֵין כֹּחוֹ קָשֶׁה, נָתַן לִיהוֹשֻׁעַ כֹּחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְיֹפִי קַרְנֵי רְאֵם (ספרי):

וקרני ראם קרניו.

שְׁלוֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֶפְשָׁר שֶׁכֻּלָּם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ? אֶלָּא אֵין לְךָ כָּל מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַלְטֵרִין וַאֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁחֲשׁוּבָה לְכֻלָּם הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג') "נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם" (עי' ספרי):

אפסי ארץ.

אוֹתָם הַמְנֻגָּחִים הֵם הָרְבָבוֹת שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ שֶׁבָּא מֵאֶפְרַיִם:

והם רבבות אפרים.

הֵם הָאֲלָפִים שֶׁהָרַג גִּדְעוֹן בְּמִדְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח') "וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וְגוֹ'":

והם אלפי מנשה.

A firstborn bull is his majesty. Joseph is likened to a majestic firstborn bull, as Joseph was his mother’s firstborn son and because Reuben’s rights of primogeniture were transferred to him. The bull, which became the symbol of the tribe of Joseph for better and for worse, represents the power of the tribe of Joseph. <endnote_marker|20 />And his horns are the horns of the aurochs [ re’em ], an extinct species of wild ox, or a large, ancient, mythical creature. <endnote_marker|21 />This animal symbolizes Joseph’s splendor. <endnote_marker|22 />With them, these horns, figuratively speaking, he will gore the peoples together, even nations that live at the ends of the earth. And among the tribe of Joseph, they are the myriads of Ephraim, and they are the thousands of Manasseh. Two tribes eme-rged from Joseph, Manasseh, and Ephraim. Although there were periods when Manasseh was a larger tribe than Ephraim, Ephraim was considered the senior tribe. Therefore, myriads are attributed to Ephraim, whereas thousands are attributed to Manasseh. <endnote_marker|23 />The verse reflects the internal division of these tribes: The children of Manasseh were divided into units of thousands, while Ephraim was divided into tens of thousands.

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ
 הָדָר לוֹ.הדרו מדומה לשור הבכור והבכיר מאחר שיוסף היה בכור לאמו האהובה, ומשום שהבכורה הועברה אליו. השור, שהפך בעקבות ברכה זו לסמלו של השבט לטוב ולרע,
 מסמל את עצמתם של בני שבט יוסף. 
 וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שור בר קדום שנכחד, או: יצור גדול עתיק ואגדי.
 הראם מסמל את פארו של יוסף.
 ובדרך הדימוי, 
 בָּהֶם– בקרניים הללו 
 עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּוגם את אלה השוכנים ב
 אַפְסֵי, קצווי 
 אָרֶץ. ובתוך שבט יוסף 
 הֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.מיוסף יצאו שני שבטים. אמנם היו תקופות שבהן בני מנשה היו רבים מבני אפרים, אך אפרים נחשב לשבט הבכיר, ועל כן לו מיוחסות כאן הרבבות, ואילו למנשה מיוחסים האלפים.

יז בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ (ס)

The Midrash describes an arrangement between Zebulun and Issachar whereby the tribe of Zebulun would travel for commerce and provide financial support to the tribe of Issachar, who would sit and engage in Torah study (see Targum Yonatan ; Rashi; Bereshit Rabba 72:5).

Rejoice Zebulun in your departure and Issachar in your tents

יוסף, בכורה של רחל, נעשה שבט אצולה לעצמו מסיבות שונות. על כן זכה לברכה ארוכה במיוחד. שבטי יוסף היו במשך הזמן אוכלוסיה גדולה מאוד, ורוב המושלים בממלכת ישראל היו מהם. אף שבטי ישראל בכלל נקראו על שם שבט זה, 'בית יוסף', 'שארית יוסף' וכדומה. (ראו שמואל ב' יט,כא ורלב"ג).

ברכת יוסף

אֵלּוּ חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים שֶׁבֵּרֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה — זְבוּלֻן גָּד דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר — כָּפַל שְׁמוֹתֵיהֶם לְחַזְּקָם וּלְהַגְבִּירָם, לְפִי שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים שֶׁבְּכָל הַשְּׁבָטִים, הֵם הֵם שֶׁהוֹלִיךְ יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ"ז) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לְפִי שֶׁנִּרְאִים חַלָּשִׁים וְלֹא יָשִׂים אוֹתָם לוֹ שָׂרֵי מִלְחַמְתּוֹ:

ולזבולן אמר.

זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.

And of Zebulun he said: Rejoice, Zebulun, in your departure for maritime commerce. <endnote_marker|24 />Moses prophesied that Zebulun’s portion of the land would be on the coast, as did Jacob in his blessing: “Zebulun shall dwell at the shore of seas, and he shall be a harbor for ships, and his border will be upon Sidon.” <endnote_marker|25 />And rejoice, Issachar, in your tents. <notes|d 1/>The tribe of Issachar did not travel much; they remained on their land and engaged in farming. <endnote_marker|26 />The tents of Issachar also allude to the many prominent scholars that emerged from the tribe. <endnote_marker|27 />

וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח, זְבוּלֻן, בְּצֵאתֶךָלמסחר בים.
 בנבואתו חזה משה שנחלת זבולון תהיה לחוף הים.
 
 וְיִשָּׂשכָר,שמַח 
 בְּאֹהָלֶיךָ.שבט יששכר לא הרבה לצאת ממקומו, אלא ישב במקומו במנוחה ועסק בחקלאות ובמרעה.
 מבני יששכר נודעו גם אנשי רוח יושבי אוהלים.

יח וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃

This is the blessing that Moses, the man of God, blessed the children of Israel with before his death. 