וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃

כִּי תִשָּׂא, תמְנה אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם,בהתאם לפקודי הצבא שבהם. לפיכך אין המניין כולל נשים, קטנים ואנשים זרים. וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר, תחליף נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד, כאשר סופרים אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, מגפה בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, כל הנפקדים : מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. לדברי חכמים, משקלו של שקל הקודש היה כפול מזה של שקל רגיל. עֶשְׂרִים גֵּרָהגרעין, אולי: גרעין חרוב הוא הַשֶּׁקֶל. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶלתינתן תְּרוּמָה לַה'.

כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃

כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, יִתֵּןאת תְּרוּמַת ה'.

הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל.הסכום הקצוב נגזר ממטרתו המעשית של המפקד — לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה', לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶםמכל רע הקשור במניין.

וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (פ)

וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.הכסף ישמש לעבודת המשכן. בהמשך יבואר שמכסף המפקד שנעשה סמוך להקמת המשכן וכליו נעשו אדני הקרשים. וְהָיָההכסף הנתון במלאכת המשכן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה', לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר, אגן העשוי נְחֹשֶׁת, וְכַנּוֹ, הבסיס שלו עשוי אף הוא נְחֹשֶׁת, לְרָחְצָה, לשם רחיצה. וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ,בחצר המשכן, וְנָתַתָּ שָׁמָּה, בתוכו מָיִם.

וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃

וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיוהכהנים מִמֶּנּוּ, ממי הכיור אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם.

בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'.

וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ (פ)

וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם — לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם.חוק זה אינו מוגבל לנסיבות.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֮ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃

וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מן האיכות הראשונה, הבשמים הטובים ביותר : מָר דְּרוֹר, מור טהור, חופשי מכל תערובת — חֲמֵשׁ מֵאוֹתשקלי קודש, כמות ניכרת (במידות ימינו כ-8.3 ק"ג), וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם, הזהה כנראה לקינמון המוכר לנו, הגדל לרוב באיים רחוקים סמוך לאינדונזיה, אבל כבר אז היה יבוא מתמיד של סחורות מסוג זה — מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.משקל הבושם כולו יהיה חמש מאות. אולי היו מחלקים את הקינמון לשניים, ושקלו כל חלק בנפרד לשם צמצום טעויות במשקל. וּקְנֵה בֹשֶׂם, יש סוברים שהוא מין דגן מבושם — חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.

וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין׃

וְקִדָּה, צמח הגדל בארץ ונקרא בלשון חכמים 'קציעה' — חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וְשֶׁמֶן זַיִת — הִין,מידת נוזלים.

וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה׃

וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶןשישמש ל מִשְׁחַת קֹדֶשׁ,משיחה בקודש, רֹקַח מִרְקַחַת, תערובת בשמים מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ. יש להכינה בדיוק ובהקפדה יתרה, כמנהגי רוקחי הבשמים. שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה.

וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת׃

וּמָשַׁחְתָּ בוֹ— בשמן המשחה אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת

וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃

וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ

וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃

וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ.

וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃

וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם— את כל הכלים הללו, וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ.רק לטהורים מותר לגעת בכלים הללו.

וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃

וְגם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁחבשמן הזה, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.הכלים נמשחים להיות כלי קודש, ואילו אהרן הכהן ובניו נמשחים להיות אנשי קודש.

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.

עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ.אין לסוך בו בשרו של כל אדם שאינו מן הראויים לכך. וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ.אסור לחקות אותו. קֹדֶשׁ הוּא, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.המגע בו הוא האופן שבו אנשים וחפצים מתקדשים.

אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ (ס)

אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּשלא לצורך המקדש, וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ— מן השמן של המקדש עַלאיש זָר — וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: קַח לְךָ סַמִּים,סממנים מבושמים : נָטָף, המכונה גם 'צרי', ובלשון חכמים — 'שמן אפרסמון'. לפי המסורת הוא הופק מן השרף שזב מעצים מסוימים. הנטף גדל בבקעת הירדן סמוך לים המלח, ונחשב לבושם היקר ביותר בעולם. וּשְׁחֵלֶת, המזוהה לרוב עם ה'ציפורן' שבלשון חכמים, שכנראה אינו הציפורן של היום. וְחֶלְבְּנָה,צמח שכשהוא לעצמו ריחו חזק ובלתי נעים, והוא משמש גם לרפואות שונות. לבשמים הללו מוסיפים גם סַמִּיםאחרים וּלְבֹנָה זַכָּה,טהורה, המשמשת לבושם ולקטורת עד היום הזה. בַּד בְּבַד, חלק כחלק, משקל שווה מכל אחד מהם יִהְיֶה.

וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃

וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ— את התערובת הזו קְטֹרֶת, רֹקַח, מזיגת בשמים מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ.כשם שרוקח בשמים מקצועי עושה, מְמֻלָּח, מעורבב היטב, או: שנתון בה מעט מלח, כמו בכל קרבן, טָהוֹר, קֹדֶשׁ.

וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק,שחיקה דקה, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּהלהקטרה לִפְנֵיארון הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶההקטורת לָכֶם.

וְהַקְּטֹ֙רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַיהוָֽה׃

וכמו בשמן המשחה — וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.אל לכם לחקות את הקטורת מן הסממנים הללו ובכמויות הללו מפני שהריח הזה צריך לאפיין את המשכן והמקדש בלבד. קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה'.אסור להעתיק את הנעשה במסגרת עבודת המקדש אל מחוצה לו.

אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ (ס)

כמו הציווי בדבר שמן המשחה, אף הציווי ביחס לקטורת מסתיים בחומרת השימוש בקטורת שלא למטרה הראויה: אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָכדי לְהָרִיחַ בָּהּבעצמו, ולא לשם מסירה למקדש — וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם, מיניתי מתוך הערכה וכבוד את בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר. חור, סבו של בצלאל, היה אחד האנשים הקרובים ביותר למשה, ולפי חז"ל היה אחיינו. לְמַטֵּה יְהוּדָה.

וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה.בצלאל לא נדרש להיות רק אומן מבצע, אלא אף לנהל את המיזם הנכבד הזה כולו. משום כך נבחר לתפקיד מי שנמצא ראוי לגדולה ולכבוד.

לַחְשֹׁ֖ב מַחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשׂ֛וֹת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃

לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת,לתרגם הוראות לביצוע מורכב לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת, מומחה לעבודות מתכת.

וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלָאכָֽה׃

וּבַחֲרֹשֶׁת, באומנות אֶבֶןחן לְמַלֹּאת, בקי במלאכת שיבוץ האבנים היקרות וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץו לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה.

וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נָתַ֣תִּי אִתּ֗וֹ אֵ֣ת אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִֽיסָמָךְ֙ לְמַטֵּה־דָ֔ן וּבְלֵ֥ב כָּל־חֲכַם־לֵ֖ב נָתַ֣תִּי חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֕וּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽךָ׃

וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, מִשנֶה לו אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן,שגם הוא מומחה גדול במלאכות הללו, וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵבהאומנים היוצרים, נָתַתִּי, אוסיף חָכְמָה,שהרי אין זו רק עבודה טכנית מורכבת. וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

אֵ֣ת ׀ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וְאֶת־הָֽאָרֹן֙ לָֽעֵדֻ֔ת וְאֶת־הַכַּפֹּ֖רֶת אֲשֶׁ֣ר עָלָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הָאֹֽהֶל׃

אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן — לָעֵדֻת. האוהל והארון יועדו להנחת העדות, ומכאן שמם: 'משכן העדות' ו'ארון העדות'. וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶלהנוספים

וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֥ה הַטְּהֹרָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃

וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת

וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיּ֖וֹר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃

וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ

וְאֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַשְּׂרָ֑ד וְאֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃

וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, היריעות הארוגות, מעשה רשת, שכיסו את המשכן, וכן הבגדים שכיסו בהם את כלי המשכן במסעות, וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן

וְאֵ֨ת שֶׁ֧מֶן הַמִּשְׁחָ֛ה וְאֶת־קְטֹ֥רֶת הַסַּמִּ֖ים לַקֹּ֑דֶשׁ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖ךָ יַעֲשֽׂוּ׃ (פ)

וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁשאף הפקתו של כל אחד מהם היא אומנוות בפני עצמה. כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ.מלאכות המשכן קדושות הן, אך השבת קדוֹשה יותר.

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃

אמנם ראוי לבצע את מלאכת המשכן ביעילות ובמהירות, אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי, השבת אינה רק יום המנוחה של ישראל; היא יומו של אלוקים. תִּשְׁמֹרוּ.קדושת השבת דוחה את הקמת המשכן, כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, סימן לקרבה אליכם, שכן אתם היחידים שצֻוויתם על שמירת היום הזה, הקדוש לי. אין זה חג הקשור בהיסטוריה שלכם, ישראל, אלא קיבלתם אותו כמתנה ממני לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם,כיוון שאתם נבחרי, חלות עליכם קדושת השבת ומנוחתה.

וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ׃

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם. מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת,העונש הממשי עליה הוא מוות מידי בית דין. כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה,אם עונש המוות לא יתבצע משום מה — וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.אלוקים ימית אותו.

שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה'. כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה, פעולה שיש עמה יצירה, ואינה נמדדת לפי מידת המאמץ המושקע בה, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת — מוֹת יוּמָת.

וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לקיים את המצוות הכרוכות בה ולהחזיק בקדושתה לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם,קשר של מחויבות נצחית.

בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ (ס)

בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת, סימנה של הברית הִיא לְעֹלָם,האות מורה כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ,ונח. וכאשר ישראל שובתים ונחים, הם משתתפים עם ה' בשביתתו ובמנוחתו. באות הזה הם מודיעים את הברית ואת הקשר שבינם לבינו.בסוף הימים שמשה עשה בהר כדי לממש את ברית סיני בארץ, סר עמו של משה מן הברית בעשיית עגל מסכה וסגידה לו. מעשה העגל הסמוך כל כך לקבלת התורה ייזכר לישראל לדיראון בכל הדורות.