וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃

אולם — וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ שאינם מישראל, ומעמדם נמוך בהרבה מזה של עבד ואמה מישראל, בַּשֵּׁבֶט, במגלב, בשוט, וּמֵת העבד תַּחַת יָדוֹ מרוב המכות — נָקֹם יִנָּקֵם, הריהו חייב מיתה, מכיוון שהרג אדם, גם אם לא היה בן חורין.

אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃ (ס)

אַךְ אִם למרות שהכה אותו מכות קשות מאוד, יוֹם אוֹ יוֹמַיִם העבד יַעֲמֹד, ימשיך לחיות — לֹא יֻקַּם, בית הדין לא יהרוג את האדון המכה, כִּי מקנת כַסְפּוֹ הוּא— העבד, ועל כן אחריות האדון לתוצאות הכאתו פחותה מפני שהכה אותו כדרך שהיו רודים בעבדים. זאת שלא כדינו של מי שמכה את חברו שאינו עבדו הכנעני, והמוכה מת מן המכות רק לאחר זמן; במקרה זה, כיוון שאינו עבדו — עונשו מוות.

וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃

וְכִי יִנָּצוּ, יתקוטטו אֲנָשִׁים, ומסביבם מתגודדים אנשים נוספים, וְ תוך כדי המריבה נָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה שהיתה במקום. אחד מהם, שהתכוון להכות את חברו, הכה אותה בטעות, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, והמכה גרמה לה להפיל, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, האשה עצמה לא מתה — עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ המכה כַּאֲשֶׁר יָשִׁית, יטיל עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים, בבית דין. בעל האשה יכול לתבוע תשלומים על הוולדות, אך אם הם אינם מגיעים לעמק השווה, בית הדין הוא שיקבע את הסכום המדויק.

וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃

וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, האשה תמות — וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. מתוך ההקשר נראה שאין משמעות הביטוי דין מוות, אלא חובה לשלם כסף בעבור נפשה, שהרי אין זה רצח מכוון, אלא גרימת מוות מתוך רשלנות.

עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃

ודומה לכך, אם אדם גרם נזק קבוע לאשה או לגבר תוך כדי מריבה או באופן אחר, עליו לשלם עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל,

כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ (ס)

כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע פתוח זב דם תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, מכה יבשה תַּחַת חַבּוּרָה.

וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃ (ס)

וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ הכנעניים, שמעמדם נחות, ו כתוצאה מן המכה שִׁחֲתָהּ, קלקל את העין, הוציאהּ מכלל שימוש, והיא חשוכת מרפא — לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. העבד יצא לחופשי כתמורה לעין הפגועה.

וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃ (פ)

וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל. גם אם האדון רק מוציא שן מפיו — לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ בתור קנס.

וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃

וְכִי יִגַּח שׁוֹר השייך לאדם מסוים אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה — וָמֵת, האיש או האשה מתו בעקבות נגיחתו. סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְ יותר מזה — לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. אסור להשתמש בבשרו משעה שהוא נידון למוות, אפילו לפני הסקילה, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי, מעונש נוסף מלבד אבדן השור שהיה ברשותו, שהרי הוא לא היה אשם.

וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃

וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. אם אין הדבר מתרחש לראשונה, וכבר ראו בעבר שהוא נוגח אדם ומסכנו כמה פעמים, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו, וכבר אנשים העידו על כך בבעליו, ורשויות המשפט הזהירוהו שהשור מסוכן, ו בכל זאת הבעלים לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית השור הזה אִישׁ אוֹ אִשָּׁה — הַשּׁוֹר יִסָּקֵל על אשר הרג אדם, כאמור, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. יש לדייק שכאן לא ננקט הניסוח החוזר ונשנה בעניין לציון עונש מוות מחוייב — מוֹת יוּמָת. מכאן למדו שראוי הוא למות בשל רשלנותו הפושעת,

אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃

אך אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, אם יוטל על בעל השור לשלם כסף — וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, בעל השור יפדה את עצמו; במקום שיומת, הוא משלם כופר תמורת עצמו, או: הוא משלם את פדיון נפשו של הנהרג, לפי קנה מידה אובייקטיבי להערכת אדם. כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו בבית הדין.

אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃

אוֹ בֵן, ילד יִגָּח אוֹ בַת, ילדה יִגָּח — כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. אין המשפט על ההריגה או הרציחה תלוי בגילו של הנרצח.

אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃ (ס)

אִם עֶבֶד כנעני יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כנענית, שאין להם מעמד גמור של אזרחים — כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן בעל השור לַאדֹנָיו של העבד או האמה, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל, כמו בכל מקרה של הריגת אדם.

וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃

וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר שהיה עליו מכסה כראוי, אוֹ כִּי יִכְרֶה, יחפור אִישׁ בֹּר בעצמו, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר או כל בעל חיים אחר.

בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)

בַּעַל הַבּוֹר, הפותח או הכורה את הבור יְשַׁלֵּם פיצויים, כי הוא אחראי לנזקים הללו. כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו של השור או החמור, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. לאחר שישלם את דמי הנזק בשלמות, נותרה הנבלה שממנה אפשר עוד ליהנות, והוא יהיה רשאי לקחתה. לבעלים לא תהיה זכות על הנבלה משום שהם קיבלו את מלוא ערכו של השור.

וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃

וְכִי יִגֹּף יפגע בכל דרך שהיא, בנגיחה, בדחיפה או בדרך אחרת, שׁוֹר ששייך ל אִישׁ אֶת ה שׁוֹר ששייך ל רֵעֵהוּ, וָמֵת השור האחר בעקבות הנגיפה הזאת. וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי, המזיק, וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, יחלקו את התשלום שקיבלו בעבורו לשניים, וְגַם אֶת מחירו של השור הַמֵּת, מחיר הנבלה יֶחֱצוּן, יחלקו לשניים. באופן זה בעל השור שהרג משלם למעשה את חצי הנזק, כי הוא משלם מחצית מערך שורו, בניכוי מחצית משווי הנבלה. המכירה האמורה היא אפוא ביטוי לזכות המוקנית לבעל השור שמת בחלק מהשור החי.

א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)

אוֹ, אם נוֹדַע לבית הדין כִּי שׁוֹר נַגָּח, נוגח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וזו כבר לפחות הפעם השלישית או הפעם הרביעית שהוא נוגח, ו בכל זאת לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, בעליו לא נקט בכל האמצעים הראויים לשמרו — שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר שלם תַּחַת הַשּׁוֹר שנהרג, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ, לבעל השור הנוגח, כיוון שבעל השור המת קיבל את כל דמיו.

כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. אין זו חמדנות פשוטה בלבד, אלא פשע מתמשך שמגיע עד אובדן הדבר הגנוב — חֲמִשָּׁה בָקָר, שוורים, פי חמש יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, לעומת גנב רגיל המשלם כפליים מדמי הגנבה בתור קנס. ו במקרה של גנבת צאן אַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה, פי ארבע מערכו.

אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃

אִם בַּמַּחְתֶּרֶת, בחפירה מיוחדת שחפר יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְהֻכָּה על ידי בעל הבית או על ידי מישהו אחר שמצאוֹ וָמֵת — אֵין לוֹ דָּמִים, ההורג אינו אחראי למיתתו. מעשה זה מקביל לפריצה, לפי החוק הפלילי, שהעונש עליה חמור מן העונש שעל גנבה. הפורץ, בתנאים מסוימים, נתפס כמי שמסוגל להרוג אם יעמדו בדרכו או ינסו לפגוע בו. משום כך, אם בעל הבית יהרוג אותו כשיבקש למנוע את הגנבה, הוא יהיה פטור מעונש, שכן אפשר להחשיב את המעשה כהגנה עצמית.

אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃

אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, על הגנב, כלומר אם בא בשעות היום, או שיצא מהמחתרת לאוויר העולם, מקום השמש, יש להניח שלא בא להרוג אלא לגנוב רכוש בלבד, שכן הוא סבור שבעל הבית אינו בבית ולא בא על עסקי נפשות, לעומת החותר בלילה שרוב בני אדם היו שוהים בבתיהם, ולכן — דָּמִים לוֹ, הורגו נחשב כשופך דמים ודינו כדין כל רוצח, משום שגנב כזה אינו נדון כרוצח פוטנציאלי, אלא כגנב פשוט, שאינו חייב מיתה. והגנב שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם את הגנבה, ו אִם אֵין לוֹ לשלם — וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ בתור עבד עברי, ובכסף המכירה יחזיר את ערך הגנבה.

אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃ (ס)

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ של גנב, הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה, כל מיני בעלי החיים חַיִּים ולא טבוחים — שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. עליו להחזיר את הגנבה, ולהוסיף עליה סכום השווה לערכה.