וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃

וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד, המעיל שהאפוד חגור מעליו ומהדקו, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל תְּכֵלֶת, כולו נעשה מחוטי תכלת.

וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃

וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ. את שפתו של המעיל קיפלו אל תוך הבגד, ותפרו מעין מכפלת. כְּפִי, כקצה תַחְרָא, שריון המעוגל ומקופל פנימה, שָׂפָה תפורה לְפִיו סָבִיב, על מנת ש לֹא יִקָּרֵעַ, או: ואסור שייקרע.

וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃

וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל בתחתיתו, רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, כולם מָשְׁזָר. החוטים ייארגו בצורת רימונים בשוליו.

וַיַּעֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּנ֨וּ אֶת־הַפַּֽעֲמֹנִ֜ים בְּת֣וֹךְ הָרִמֹּנִ֗ים עַל־שׁוּלֵ֤י הַמְּעִיל֙ סָבִ֔יב בְּת֖וֹךְ הָרִמֹּנִֽים׃

וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר, וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים. מסביב לכל פעמון זהב היה רימון סרוג, או שהפעמונים והרימונים נתונים זה אחר זה לסירוגין.

פַּעֲמֹ֤ן וְרִמֹּן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְרִמֹּ֔ן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִ֑יב לְשָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)

פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה. לעיל נאמר שצלצולי הפעמונים הנשמעים בהליכת הכהן הגדול היו מבשרים את בואו לשרת במקום הקודש ואת צאתו.

וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־הַכָּתְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃

וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, לכלל הכהנים.

וְאֵת֙ הַמִּצְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְאֶת־פַּאֲרֵ֥י הַמִּגְבָּעֹ֖ת שֵׁ֑שׁ וְאֶת־מִכְנְסֵ֥י הַבָּ֖ד שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃

וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת רצועת בד ארוכה שנכרכה פעמים רבות כטורבן מסביב לראשו של הכהן הגדול, והיתה עשויה כולה שֵׁשׁ, פשתן נקי וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת, כובעים שאותן חבשו שאר הכהנים — שֵׁשׁ. וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד של כל הכהנים — שֵׁשׁ מָשְׁזָר.

וְֽאֶת־הָאַבְנֵ֞ט שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)

וְאֶת הָאַבְנֵט של כל הכהנים — שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, מַעֲשֵׂה רֹקֵם. כתנות הפשתן והמגבעות היו לבנות, והאבנט שחגרו מעל הכתונת הוסיף צבע למראה כהני ההדיוט. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה.

וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־צִ֥יץ נֵֽזֶר־הַקֹּ֖דֶשׁ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּכְתְּב֣וּ עָלָ֗יו מִכְתַּב֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃

וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, מעין עטרה העשויה טס על מצחו של הכהן הגדול, זָהָב טָהוֹר. וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם, כתיבה מדויקת הדומה לחקיקת חותם של אבן: קֹדֶשׁ לַה׳. נזר הכהונה — משמעותו היא התקדשות לה׳. הכתר מדגיש גם את מעלתו של הכהן ואת דרגתו כעבד ה׳.

וַיִּתְּנ֤וּ עָלָיו֙ פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לָתֵ֥ת עַל־הַמִּצְנֶ֖פֶת מִלְמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)

וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת, לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה. כדי לקשור אותו. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה.

וַתֵּ֕כֶל כָּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (פ)

וַתֵּכֶל, הסתיימה כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל והאומנים הגדולים שבראשם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ. עלה בידם לעשות את כל חלקי המשכן, כליו ואביזריהם ובגדי הכהונה, כך שהיו העתק מדויק של התבנית שראה משה בהר.