וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אחרי מכת חושך : עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם. אַחֲרֵי כֵן בוודאי יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה, מכאן. כְּשַׁלְּחוֹ, כאשר הוא ישלח אתכם, כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם יגרש את כולכם מִזֶּה.

דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃

אשר על כן, עליכם להתכונן לבאות. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ המצרי וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ המצרית כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. אף על פי שהעברים היו משועבדים, הם לא נודו מן החברה המצרית. ה' ציווה עליהם או ביקש מהם לשאול ממכריהם המצרים חפצים יקרים.

וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ (ס)

אפשר היה לצפות שהמצרים יכעסו מאוד על העברים, שבעטיים באו עליהם המכות הללו, אך בפועל — וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם. חל שינוי במעמדם של העברים. ממושאים להתעללות ולגערות הפכו בני ישראל למי שהמצרים מבקשים את קרבתם, שכן נוכחו לדעת שמאחוריהם עומד כוח גדול. גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה כבר לא היה אורח שהגיע למצרים אלא הפך להיות גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לפרעה : כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת, בזמן חצות הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא, אתגלה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם ואכה אותה.

וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם — מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הנעלה והחשוב ביותר במדינה, הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, כיסא המלוכה, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה הנחות ביותר, אֲשֶׁר אמו עובדת בעבודה הפשוטה של טחינה אַחַר הָרֵחָיִם, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃

וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. האסון יכה את כל הארץ כולה. המוות יגיע לכל בית.

וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃

וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ, יוציא כֶּלֶב את לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה. הכלבים לא יעזו לנבוח לא על בני ישראל ואף לא על בהמותיהם, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה, יבחין ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל, כך שאפילו הכלבים יכבדו את ישראל.

וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃ (ס)

וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הנמצאים פה סביבך, אֵלַי, וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי. לֵאמֹר: "צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ, ההולך בעקבותיך". וְאַחֲרֵי כֵן, אחרי שיבואו ויבקשו זאת, אֵצֵא ממצרים.וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף, בכעס גלוי.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עוד לפני המכות : לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה חרף האזהרה המאיימת, הנוגעת לבנו הבכור של פרעה, לְמַעַן רְבוֹת, כדי להרבות את מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃ (פ)

וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.