תְּקוּמָה הָיְתָה לוֹ, שֶׁיָּצָא מִיַּד הֶדְיוֹט לְיַד מֶלֶךְ; וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה וגו':

ויקם שדה עפרון.

The field of Efron that was in Makhpela, the field that surrounded the Cave of Makhpela, that was before Mamre, the field and the cave that was in it, and every tree that was in the field, that was within its border all around, were established as Abraham’s property. Abraham was not satisfied in purchasing the cave alone; he also acquired the surrounding area and an access path to the cave.

וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה,השדה שהיה מסביב למערת המכפלה, 
 אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא, הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב.אברהם לא הסתפק ברכישת המערה בלבד, אלא גם את השטח שסביבה ואת דרך הגישה אליה.

יז וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃

The verse again emphasizes that the first act of acquisition of Abraham in Canaan was not performed by force or against anyone’s will. Rather, it was conducted with the complete desire and consent of all the relevant parties. Not only was the seller satisfied with the purchase, but all the city residents also agreed. Since they were present, any of them could have expressed opposition to the sale of land in their territory to a foreigner. Instead, they accepted the official public transfer of the property (see Sforno, verse 20).

In the eyes of the children of Het, of all coming to his city gate

DISCUSSION

הכתוב חוזר ומדגיש שהקניין הראשון של אברהם בארץ לא נעשה באונס ולא בכפייה, אלא ברצונם ובהסכמתם של כל הנוגעים בדבר. הקניין היה מקובל על המוכר, ולא זו בלבד — גם כל בני העיר הסכימו לו. תושבי העיר היו יכולים להביע התנגדותם למכירתה של קרקע מקרקעות העיר לזרים, אך התושבים, שהיו נוכחים במעמד הסכימו להעברת הבעלות הפומבית והרשמית. (ראו ספורנו פס' כ).

לעיני בני חת, בכל באי שער עירו

הרחבות

בְּקֶרֶב כֻּלָּם וּבְמַעֲמַד כֻּלָּם הִקְנָהוּ לוֹ:

בכל באי שער עירו.

All of this was transferred 
 as a possession for Abraham in the eyes of the children of Het, of all coming to his city gate. <notes|d 1/>

כל זה היה 
 לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ.

יח לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃

And thereafter, after the property was transferred to his ownership, Abraham buried Sarah his wife in <endnote_marker|4 />the cave of the field of Makhpela opposite Mamre, which is Hebron, in the land of Canaan.

וְאַחֲרֵי כֵן,לאחר שהשטח עבר לבעלותו, 
 קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת, במערת
 
 שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, הִיא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

יט וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃

The field and the cave that was in it were established as a burial portion for Abraham, for his family, which he had purchased from the children of Het.

וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶרשל המשפחה, שאותה קנה 
 מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

כ וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃ (ס)

בַּכֹּל עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא בֵּן, וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה:

ברך את אברהם בכל.

And Abraham was old, advanced in years. Isaac at that time was thirty-seven or thirty-eight years old; Abraham was therefore one hundred and thirty-seven or slightly older. It is possible that this introductory phrase reflects Abraham’s perception of himself. And the Lord blessed Abraham with everything, including rest and tranquility from troubles and from his nomadic travels.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.לפי חשבון הזמנים, גילו של יצחק באותה עת היה שלושים ושבע או שלושים ושמונה, ועל כן אברהם הוא בן מאה שלושים ושבע או מעט יותר. ייתכן שפתיחה זו משקפת גם את תחושתו של אברהם לגבי עצמו. 
 וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל,ברכה זו כוללת גם מנוחה ושלווה מטרדותיו וממסעות נדודיו.

א וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃

The name of Abraham’s servant is not mentioned in this entire passage. According to the tradition of the Sages, this servant is Eliezer ( Yoma 28b; see also Targum Yonatan , verse 2). This is based upon a comparison between these verses and Abraham’s earlier description of his servant: “And the steward of my house is Eliezer of Damascus…. Behold, to me You have not given me descendants, and a member of my household is my heir” (15:2–3).

Abraham said to his servant

בכל הפרשה לא נזכר שמו של עבד אברהם. לפי המסורת, שהתבססה על השוואה עם המסופר קודם לכן, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר... הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי (לעיל טו,ב–ג), עבד זה זוהה עם אליעזר (יומא כח ע"ב, וראו יונתן פס' ב).

ויאמר אברהם אל עבדו

לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק נָקוּד זְקַן:

זקן ביתו.

לְפִי שֶׁהַנִּשְׁבָּע צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ חֵפֶץ שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין (שבועות ל"ח), וְהַמִּילָה הָיְתָה מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לוֹ וּבָאָה לוֹ עַל יְדֵי צַעַר וְהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו וּנְטָלָהּ:

תחת ירכי.

Abraham said to his servant, <notes|d 1/>the elder of his household. This individual was not necessarily elderly, but was the senior and most distinguished attendant, who oversaw everything that he had, the general administrator of finances in Abraham’s household. Abraham said to him: Please, place your hand under my thigh, which was an ancient manner of taking an oath. In contrast to grasping or shaking hands, which expresses a commitment between two individuals of similar social status, an oath accepted by placing one’s hand under the thigh of a seated person was typically used in the case of an agreement between an individual with a senior status and someone under his jurisdiction. By this action, the taker of the vow expresses his commitment to perform the bidding of the one administering the oath. <endnote_marker|6 />

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ,לאו דווקא היה אדם זקן, אלא בעל התפקיד הבכיר והמכובד ביותר, 
 הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ,המנהל הכללי של משק ביתו של אברהם
 :
 שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי— טקס עתיק מאוד של שבועה. בניגוד לתקיעת כף או לחיצת יד — מחוות התחייבות הנעשית בין אנשים בין אותו מעמד, השבועה שבהנחת היד תחת ירכו של המשביע, בעוד הוא יושב, מתחוללת בין משביע בכיר לבין מי שכפוף לו. בפעולה זו מבטא הנשבע את התחייבותו לתת את ידו למשביע.

ב וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃

And I will administer an oath to you by the Lord, God of the heavens and the God of the earth, who is all-powerful, that you shall not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites, in whose midst I live. Abraham did not know how many years he had left, and whether he would succeed in marrying off Isaac himself. He therefore requested that his servant promise not to marry off his son to one of the daughters of the Canaanites after his death.

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ,שבידו הכול, 
 אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.אברהם הזקן לא ידע כמה שנים עוד יחיה, ואם יצליח בעצמו להשיא אשה לבנו. על כן דרש מעבדו שידאג שלא להשיאו לבנות כנען, כאשר הוא עצמו כבר לא יהיה בין החיים.

ג וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃

Rather, you shall go to my land, Aram Naharayim, and to my birthplace, Haran, where my extended family is located, the tribe into which I was born, and take from there a wife for my son, for Isaac.

כִּי אֶל אַרְצִיארם נהריים
 וְאֶל מוֹלַדְתִּיחרן, מקום משפחתי המורחבת, השבט שלתוכו נולדתי, לשם
 תֵּלֵךְ,
 וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָקמשם.

ד כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃

The servant said to him: Perhaps the woman will not wish to follow me to this land, as it is a long journey to Canaan from Haran, which is located on the southern border of modern-day Turkey. What should I do if she refuses to leave her home to come here? Shall I return your son to the land from which you departed?

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, תרצה
 הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת.חרן מצויה הרחק מכאן, בגבולה הדרומי של תורכיה של היום. זוהי הליכה רבה. כיצד אנהג אם היא תסרב להרחיק מביתה עד לכאן — 
 הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם?

ה וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃

Abraham said to him: Beware lest you return my son there. It was not my choice to distance myself from the land of my birth. Therefore,

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה.לא אני בחרתי להרחיק נדוד מארץ מולדתי,

ו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃

וְלֹא אָמַר "וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הוּא אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי.

מבית אבי.

ומארץ מולדתי.

לְצָרְכִּי; כְּמוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי (מלכים א' ב'), וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְפֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עֲלַי, עֲלוֹהִי, עֲלֵיהוֹן, שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם, אֶלָּא אֵלַי, אֵלָיו, אֲלֵיהֶם, וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם:

ואשר דבר לי.

ואשר נשבע לי.

the Lord, God of the heavens, who took me from my father’s house, and from my birthplace, and who spoke to me in a prophecy, and who took an oath to me, saying: To your descendants I will give this land; He will send His angel before you to assist you, and you will successfully find and take a wife for my son from there.

אלא —
 ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִיבנבואה, 
 וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" — הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ,הוא יעזור לך,
 וְלָקַחְתָּ, ואתה תצליח למצוא
 אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.

ז יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃

Isaac remained within the borders of Canaan for his entire life, and was the only one of the three forefathers who never left the land of Canaan. Perhaps this is because he was bound upon the altar as an offering, and was therefore considered sacred to God (see Rashi, 26:2).

Only you shall not return my son there

ואכן, במשך כל חייו נשאר יצחק בגבולות הארץ. הוא, הנעקד על המזבח, היחיד מבין שלושת האבות שלא יצא מארץ כנען.

רק את בני לא תשב שמה

וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא:

ונקית משבועתי וגו'.

רַק מִעוּט הוּא; בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל יַעֲקֹב בֶּן בְּנִי סוֹפוֹ לַחֲזֹר:

רק את בני וגו'.

And if the woman will not wish to follow you, you shall be absolved from this oath of mine, and you need not continue searching for a wife for Isaac; only you shall not return my son there, <notes|d 1/>as he must remain in this land. God gave me this land, and He commanded me to dwell here; therefore, my son may not leave it either. <endnote_marker|7 />

וְאִם לֹא תֹאבֶה, תרצה
 הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ — וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת,ולא תצטרך לחפש עוד. 
 רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.יצחק צריך להישאר בארץ הזאת. את הארץ הזאת נתן לי ה', ובה ציווה עלי לשבת, ועל כן גם בני לא יצא ממנה.

ח וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה׃

The servant placed his hand under the thigh of Abraham his master, and took an oath to him with regard to this matter.

וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו, וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

ט וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֙בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃

The field of Efron that was in Makhpela, the field that surrounded the Cave of Makhpela, that was before Mamre, the field and the cave that was in it, and every tree that was in the field, that was within its border all around, were established as Abraham’s property. Abraham was not satisfied in pur