חזור
לֶךְ-לְךָ
עלייה הוַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃
כיוון שאברם גילה נדיבות רבה במתנתו למלכי צדק — וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ. תן לי את אנשי עירי, סדום, שכן אני אחראי להם וזקוק להם. ואנו נוותר על השלל. השאר בידיך את הרכוש שהמלכים בזזו מאתנו, שאותו לקחת מהם.
רש"י
תן לי הנפש.מִן הַשְּׁבִי שֶׁלִּי שֶׁהִצַּלְתָּ, הַחֲזֵר לִי הַגּוּפִים לְבַדָּם:
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִימֹתִי יָדִי— הרמת היד או הידיים כלפי מעלה היא מחוות גוף המציינת שבועה. אֶל ה׳ אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
רש"י
הרימתי ידי.לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מֵרִים אֲנִי אֶת יָדִי לְאֵל עֶלְיוֹן, וְכֵן בִּי נִשְׁבַּעְתִּי (בר׳ כ״ב), נִשְׁבַּע אֲנִי, וְכֵן נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי (שם כ״ג), נוֹתֵן אֲנִי לְךָ כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קָחֵהוּ מִמֶּנִּי:
אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃
אִם מִחוּט של בגד וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל של עור, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: ״אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם״— ובלבד שלא תייחס את הונו של אברם לך ולכספה של סדום. על כן אשיב לך את כל הרכוש.
רש"י
אם מחוט ועד שרוך נעל.אַעֲכֵּב לְעַצְמִי מִן הַשְּׁבִי:
ואם אקח מכל אשר לך.וְאִם תֹּאמַר לָתֵת לִי שָׂכָר מִבֵּית גְּנָזֶיךָ, לֹא אֶקַּח:
ולא תאמר וגו׳.שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַנִי לְעַשְּׁרֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲבָרֶכְךָ וְגוֹ׳:
בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ (ס)
בִּלְעָדַי, הוצא אותי מן החשבון, אל תערב אותי בהחלטתך. רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, מה שאנשַי כבר אכלו מתוך הרכוש שהשבנו, שהרי היה בידם מקנה, והם הזדקקו למזון בדרכם מהצפון עד ירושלים, וזאת אין להשיב. ובנוסף לכך — וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי — עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, ידידי אברם ובעלי בריתו, וכנראה לא נמנו בין שלוש מאות ושמונה עשר חייליו. כיוון שבכך שנספחו אלי ונלחמו עמי, הגדילו את כוחי, מגיע להם חלק מן השלל, ואל לי לוותר עליו, לכן אני עומד על כך שהֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. ובאשר אלי, למרות שאני המצביא המנצח, שהיה אמור לזכות ברוב השלל — אני מוותר על כל חלקי.
רש"י
הנערים.עֲבָדַי אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי וְעוֹד עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא וְגוֹ׳; אַף עַל פִּי שֶׁעֲבָדַי נִכְנְסוּ לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם, וְעָנֵר וַחֲבֵרָיו יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים לִשְׁמֹר, אֲפִלּוּ הָכִי הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. וּמִמֶּנּוּ לָמַד דָּוִד, שֶׁאָמַר כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ (שמואל א ל׳), וּלְכָךְ נֶאֱמַר וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט (שם), וְלֹא נֶאֱמַר וָהָלְאָה, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתַּן הַחֹק בִּימֵי אַבְרָם:
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אחר מלחמתו של אברם במלכי הצפון הגדולים. אמנם אברם ניצח, אך עתה יש מקום לחשש שמא ישובו מלכים תקיפים אלו לארץ כנען במסע מלחמה נוסף, שהרי הם נתקלו בה באויב גדול יותר, שיכול להם. הָיָה דְבַר ה׳ אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה, בראייה נבואית לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שלא יאונה לך כל רע, ובנוסף לכך — שְׂכָרְךָ עבור המעשים שעשית הַרְבֵּה מְאֹד, לעתיד לבוא.
רש"י
אחר הדברים האלה.כָּל מָקוֹם שֶׁנֶאֱמַר אַחַר – סָמוּךְ, אַחֲרֵי – מֻפְלָג (בראשית רבה). אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס זֶה, שֶׁהָרַג אֶת הַמְּלָכִים וְהָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל כָּל צִדְקוֹתַי, לְכָךְ אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מִן הָעֹנֶשׁ, שֶׁלֹּא תֵּעָנֵשׁ עַל כָּל אוֹתָן נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַגְתָּ; וּמַה שֶּׁאַתָּה דוֹאֵג עַל קִבּוּל שְׂכָרְךָ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית רבה):
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
וַיֹּאמֶר אַבְרָם: ה׳ אֱלֹהִים, מַה תִּתֶּן לִי? וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. אתה מבטיח לי שכר רב מאוד, אך מה אעשה בו, הרי אין לי ילדים, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, הממונה על כל עסקיי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, אליעזר שבא מדמשק. אמנם אדם נאמן והגון זה מלווה אותי, אך אין הוא מזרעי.
רש"י
הולך ערירי.מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן יוֹרֵשׁ, וְחָבֵר לוֹ עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב׳), עֲרִירִי, בְלֹא יוֹרֵשׁ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל״א), תְּעַקֵּר שָׁרָשֶׁיהָ, כָּךְ לְשׁוֹן עֲרִירִי חֲסַר בָּנִים, ובלע״ז דישאנפנטיש. וְלִי נִרְאֶה עֵר וְעֹנֶה מִגִּזְרַת וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה׳), וַעֲרִירִי לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן עָרוּ עָרוּ (תה׳ קל״ז), וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חבקוק ג׳), וְכֵן עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר (ירמ׳ נ״א), וְכֵן כִּי אַרְזָה עֵרָה (צפניה ב׳):
ובן משק ביתי.כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁכָּל בֵּיתִי נִזּוֹן עַל פִּיו, כְּמוֹ וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק (בר׳ מלכים א), אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלִּי, וְאִלּוּ הָיָה לִי בֵן, הָיָה בְנִי מְמֻנֶּה עַל שֶׁלִּי:
דמשק.לְפִי הַתַּרְגּוּם מִדַּמֶּשֶׂק הָיָה, וּלְפִי מִ״אַ שֶׁרָדַף הַמְּלָכִים עַד דַּמֶּשֶׂק. וּבַתַּלְמוּד דָרְשׁוּ נוֹטָרִיקוֹן דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים:
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃
וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע, וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. כיוון שאין לי בן, יירש אותי בן משק ביתי, ועל כן אין למתנה זו כל משמעות עבורי.
רש"י
הן לי לא נתת זרע.וּמַה תּוֹעֶלֶת בְּכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי?
וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃
וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו, לֵאמֹר. לרוב משמעות הביטוי לֵאמֹר, הנזכר בתורה פעמים רבות מאוד, הוא ״כך״, ״כדברים הללו ובביטוי הזה״. בימינו היינו ממירים אותו בנקודתיים הפותחות ציטוט: לֹא יִירָשְׁךָ זֶה, בן משק הבית, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.
וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, ה׳ מורה לו לצאת החוצה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, האם אתה יכול לספור אותם? וַיֹּאמֶר לוֹ ה׳, אחרי שהביט אברם בשמים: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, יהיו לך צאצאים, ומספרם יהיה רב ככוכבים.
רש"י
ויוצא אתו החוצה.לְפִי פְּשׁוּטוֹ הוֹצִיאוֹ מֵאָהֳלוֹ לַחוּץ לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים, וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ אָמַר לוֹ צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן, אַבְרָם אֵין לוֹ בֵן, אֲבָל אַבְרָהָם יֵשׁ לוֹ בֵן, שָׂרַי לֹא תֵלֵד, אֲבָל שָׂרָה תֵלֵד; אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם שֵׁם אַחֵר וְיִשְׁתַּנֶּה הַמַּזָּל. דָּ״אַ הוֹצִיאוֹ מֵחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַכּוֹכָבִים, וְזֶהוּ לְשׁוֹן הַבָּטָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה:
וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃
למרות שהדבר היה נראה לאברם בלתי אפשרי, שכן הוא ואשתו זקנים — וְהֶאֱמִן בַּה׳. וַיַּחְשְׁבֶהָ ה׳ החשיב את אמונתו של אברם לּוֹ צְדָקָה, למעשה נכון, ישר וראוי.
רש"י
והאמין בה׳.לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת; אֲבָל עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת וְאָמַר לוֹ בַּמָּה אֵדַע.
ויחשבה לו צדקה.הַקָּבָּ״ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ. דָּבָר אַחֵר בַּמָּה אֵדַע, לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו, הוֹדִיעֵנִי בְּאֵיזֶה זְכוּת יִתְקַיְּמוּ בָּה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ״ה, בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת: