וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ, וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא, המזומן לבוא, יקרה אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.

רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי. בהיותך בני הראשון נולדת בזמן שכוחי ואוני היו במיטבם; ולכן לכאורה היה מגיע לך יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. כבכור ראוי היה שתנושא על אחיך ותזכה בשלטון ובממשלה עליהם.

פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃ (פ)

אולם בגלל היותך פַּחַז כַּמַּיִם, בעטיין של פזיזותך והתנהגותך הבלתי-עקבית אַל תּוֹתַר. איבדת את יתרונך. כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ. באת אל מיטת אשת אביך – הדוגמה המשמעותית לפזיזותך. אָז חִלַּלְתָּ את יְצוּעִי עָלָה. חיללת את אשר עלה על יצועי – כלומר את עצמך, או את השכינה השוכנת על יצועי. ויש מפרשים: עָלָה – נסתלק, המצע או כבודי, שהוצרך יעקב לפרוש מבלהה עקב מעשה זה, או: חיללת את יצועי שהיה צריך להיות למעלה ומעבר למחשבותיך. על כן נשללים ממך יתרונות הבכורה.

שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. נראה שהיתה ביניהם קרבה יתרה. הם פעלו יחד, ואף יעקב התייחס אליהם יחדיו. כְּלֵי חָמָס, כלי נשק מְכֵרֹתֵיהֶם, מולדתם. זהו ביטוי ציורי לכך שממקומם הראשון גדלו על חרבם.

בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃

בְּסֹדָם, במעשיהם הסודיים, או: במועצותיהם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. אינני רוצה חלק. בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, אינני רוצה שכבודי יתייחד ויקושר עם קהלם, כִּי בְאַפָּם, בכעסם הָרְגוּ אִישׁ, את אנשי שכם, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר, עיקרו או חתכו את רגלי הבהמות של תושבי שכם, כך שלא יוכלו להועיל עוד.

אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז. יעקב קילל את כעסם שעבר את הגבולות הראויים, וְעֶבְרָתָם, כעסם כִּי קָשָׁתָה, הקשה מדי. משום כך, אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. הם אמנם ימשיכו להיות שני שבטים, אך יפוזרו ולא יזכו במקום קבוע או מוגדר בין אחיהם.

יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃

חכמים אמרו כי כששמע יהודה את דברי אביו לשלושת אחיו הגדולים, התעורר בו חשש. גם ליהודה היו חשבונות שונים עם עצמו ועם המעשים שעשה. כיוון שנרתע לאחור, נצרך אביו לקרוא לו: יְהוּדָה, לא רק שאינך נחות, אלא אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, אחיך יחלקו לך כבוד, כי יָדְךָ תהיה בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, תכניע את אויביך. ולא זו בלבד – יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, אף תמשול על אחיך.

גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃

יהודה הוא הבן הראשון המסומל באמצעות בעל חיים. בהמשך ייצג יעקב את בניו באמצעות חיות נוספות – גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ. כאריה טורף, אתה יוצא בכל פעם מן המאבק, וידך על העליונה. באופן אחר התפרשו מלים אלו כרמז למכירת יוסף. יעקב, היודע עתה את פרטי הסיפור, אומר ליהודה: אתה הצלת את יוסף, ומנעת את הריגתו. כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. כאריה הרובץ במקומו, ואיש אינו מעוניין להתגרות בו, כך יֵצא שמעו של יהודה כשבט של גיבורים, ופחדו ייפול על סביבותיו.

לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה [שִׁיל֔וֹ] וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

מעבר לכך שיהודה יהיה שבט גיבור כל ימיו – לֹא יָסוּר שֵׁבֶט, שרביט השלטון מִיהוּדָה. וּמְחֹקֵק, מכשיר כתיבה שבו נכתבים גם חוקים, מִבֵּין רַגְלָיו, מזרעו. המושלים שיצאו ממנו יקבעו את החוק וימשיכו להנהיג את העם על פיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ, הגואל, המלך שהכול שלו, ו מסביב לוֹ יִקְּהַת, יתקבצו עַמִּים. שבט יהודה ינהיג את העם עד ביאת המשיח.

אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עירה [עִיר֔וֹ] וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סותה [סוּתֽוֹ׃]

ומכאן לברכה כלכלית: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ, בשבט יהודה יקשרו את העַיִר לגפן, ולא יחששו שהוא ישחית אותה, משום שבנחלתו ירבו מאוד הכרמים. וְלַשֹּׂרֵקָה, לענף הגפן יקשרו את בְּנִי, בנֵי אֲתֹנוֹ. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ. מרוב יין שיצא מענביו, אפשר יהיה להשתמש בו לא רק לשתייה, אלא גם לכיבוס הבגדים במקום במים. וּבְדַם עֲנָבִים, ביין, יכבס את סוּתוֹ, כְּסוּתו, בגדיו.

חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃ (פ)

חַכְלִילִי, אדום עֵינַיִם מ רוב שתיית יָּיִן, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.

זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיּ֔וֹת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃ (ס)

כאן חרג יעקב מסדר לידתם של הבנים. את בניה של לאה הוא הקדים לבני השפחות, ובקרב בני לאה הקדים את זבולון ליששכר, אף על פי שלידת יששכר קדמה. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, זבולון יתנחל בחוף הים התיכון. וְיַרְכָתוֹ, הירך, צדו של השבט, תגיע עַל צִידֹן, שכן הוא ישב בצפון הארץ. צידון היתה מאז ומקדם עיר של סחר ימי. ייתכן שבני זבולון, שישבו סמוך לצידון, יהיו קשורים בה בקשרי מסחר.

יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, בעל עצמות גדולות רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, גדרות צאן, מקומות מרעה. יששכר מגולם באמצעות חמור היושב בשלווה. שם או סמל זה לא נשא באותם ימים כל אופי מגנה.

וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ (ס)

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה. הוא ימצא ברכה ועונג במנוחתו ובארצו. לרוב לא יצא למלחמות גדולות, אלא יהיה שמח בחלקו. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, לשאת משא. כחמור יעסוק גם שבט יששכר בעבודות חקלאיות. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. הכנענים שיישארו בנחלתו יעלו לו מס.

דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

דָּן יָדִין את דין עַמּוֹ, יילחם ויינקם מאויביו כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, מעמדו לא ייפול ממעמדם של שאר השבטים. בכך הדגיש יעקב שהוא מתייחס לבני נשותיו ולבני שפחותיהן באופן שווה. יש אומרים שברכה נבואית זו אינה מתייחסת אל השבט כולו אלא ממוקדת בגיבור היחידי הידוע משבט דן – שמשון.

יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן, מין נחש עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, שכאשר הוא נושך בעקבי הסוס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. הסוס אינו מחזיק מעמד, ובנפלו, נופל עמו רוכבו. דימוי הנחש המכיש רומז לשמשון, שלא יצא למערכה צבאית, ולא עמד בראש צבא, אלא פעל לבדו והזיק לאויביו בדרכים יוצאות דופן.

לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה׃

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי, ה׳. כשיעקב ראה בחזונו את הנחש האימתני הנלחם, המגלם את דן, הוא פנה אל ה׳, וביקש ממנו הצלה. לפי פירוש הנחש כמייצגו של שמשון, ראה יעקב בחזונו לצד גבורתו של שמשון, גם את מאסרו ועינוייו, ועל כן התפלל לישועתו.