וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיוהמלאך : הִנֵּההוצאתי אותך מן העיר, ולא זו בלבד, אלא ש נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, אקבל את בקשתך גַּם לַדָּבָר הַזֶּה — לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.אהפוך את ערי הכיכר הגדולות — סדום ועמורה, אדמה וצבויים, ואת העיר הזאת אשאיר.

מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃

מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה.כיוון שהמלאך אינו אלא שליח, הוא כפוף למשימות שהוטלו עליו. כאמור, הוטל על המלאכים להשמיד את ערי החטאים ולהציל את לוט. כל עוד לוט עלול להינזק, אין הם יכולים להשחית את הערים.עַל כֵּן,כיוון שהיא מִצְעָר, עיר קטנה, קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר. כונתה העיר בשם המשני צוער.

הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה׃

הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ,כאשר השמש כבר זרחה, וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה,לצוער.

וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָהוכן על שתי הערים הנוספות, אדמה וצבויים, גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה׃

וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל, האלה וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה.מלבד מטר האש והגפרית מן השמים היתה גם רעידת אדמה שהפכה את כל האזור. דבר לא נותר כמות שהיה.

וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח׃

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹשל לוט מֵאַחֲרָיולמרות אזהרתו של המלאך. ייתכן שאשתו היתה מבנות סדום. היא ניצלה מגורל סדום בהיותה אשתו של לוט, אך כנראה חשה קשורה לסדום. מתוך סקרנות או קשר נפשי היא פנתה להביט אל עירה. וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח,נציב מלח של ממש, או: ביטוי מושאל שמשמעו — קפאה במקומה ומתה.

וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'.

וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן׃

וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר,כיכר הירדן, אזור ים המלח, וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר, עשן הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן,עשן רב וסמיך. בנוסף על מטר האש והפיכת הערים, המקום עלה כולו באש ולא נשאר ממנו דבר.

וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם,ובזכותו — וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.

וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו׃

וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר.באותו לילה שהה לוט בצוער, אך כנראה פחד להישאר בעיר זו, שכן בתור אחת מערי הכיכר נכללה תחילה בגזרה והיתה אמורה להישמד. לוט חשש שמא השמדתה של צוער רק נדחתה; שמא עונשה של העיר לא בוצע רק משום שהוא שוהה בה, אבל הוא לא חש בטוח. לכן לבסוף עלה אל ההר, כפי שהורה לו המלאך, וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.

וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ׃

כיוון שכך — וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה. שתיהן צעירות למדי ושתיהן לא היו נשואות : אָבִינוּ זָקֵן,אל לנו לצַפות שאבינו יישאר בכוחותיו הגופניים במשך זמן רב, וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.אין שום גבר אחר בעולם מלבדו. באבינו ובנו תלויה התקווה להמשך קיום האנושות. אמנם אנחנו בנותיו, אך כדי למנוע את השמדתו המוחלטת של המין האנושי, עלינו לנהוג כמו בזמנו של אדם הראשון: בני משפחה קרובים יפרו וירבו מתוך עצמם.

לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃

לְכָה, הבה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִןכדי שישתכר, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.בנות לוט בחרו בהשקיית אביהן, משום שחששו מתגובתו השלילית או משום שהתביישו ממנו.

וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקׄוּמָֽהּ׃

וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא,ייתכן שהביאו עמם את היין מצוער, לצד שאר מזונות ומשקים שהצטיידו בהם כדי שיוכלו לשרוד במערה. וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּמתוך שכרותו.

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי,אחרי שאני הפרתי את האיסור, את הבושה ואת האימה, נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.איננו יודעות אם הצלחתי להרות. כיוון שעלינו לדאוג לקיום העולם, כדאי שנגדיל את סיכויי הפריון, אם את תשכבי אתו.

וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ׃

וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן. וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן׃

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.

וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם׃

וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב. הוּא אֲבִיהעם הנקרא מוֹאָב עַד הַיּוֹם.שם זה מבטא כמעט במפורש את העובדה שהילד בא מן האב.

וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם׃ (ס)

וְהַצְּעִירָה גַם הִיא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי. משמעותו של שם זה דומה. עַמִּי עשוי להתפרש כמשפחתי, ואולי מבטא אף קרבה רבה יותר. ובכל זאת היא בחרה בכינוי מעודן יותר. הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם.ייתכן שאברהם עוזב את חברון בעקבות השפעת האירוע הקשה על סביבותיו. אם התפרסם המעשה המגונה שבין לוט ובנותיו — אף שמועה זו יכולה היתה להניע את אברהם לעקור ממקומו.

וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר׃

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּרשבנגב, וַיָּגָר בִּגְרָר,אחת מערי פלשתים.

וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל, על, שָׂרָה אִשְׁתּוֹ: "אֲחֹתִי הִיא".אמנם עתה הוא הגיע למקום קטן יותר ממצרים, ובכל זאת שב ונקט אותם אמצעי זהירות שנקט שם. וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה.ייתכן שעשה זאת מתוך שיקולים אישיים או מתוך שיקולים פוליטיים וכלכליים.

וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃

אולם כאן, בשונה מאשר במצרים — וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ,תמות בגללה, וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל,שכן היא נשואה.

וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃

וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ,אף קודם לכן לא היו ביניהם בינתיים יחסים. וַיֹּאמַרבחלום או בהקיץ : אֲדֹנָי! הֲגוֹי, מנהיג העם, המלך גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?האם אתה הורג אדם שהוא מלך וגם צדיק?! אבימלך התחנן על נפשו: מדוע עלי למות, הרי לא עשיתי רעה?!

הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃

הֲלֹא הוּא, אברהם אָמַר לִי: "אֲחֹתִי הִיא", וְהִיא גַם הִיא, שרה, אָמְרָהדיברה באופן שממנו משתמע : "אָחִי הוּא". בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת.

וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם: גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי.אכן יכולת לקחת את האשה, אך גם אני מנעתי אותך מלחטוא לי. עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ,מעבר ללקיחתה לא אפשרתי לך לגעת בה.

וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ, כִּי נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.כנראה העובדה שאברהם נביא אינה הנימוק לדרישה להשיב אליו את אשתו. מסתבר יותר שכיוון שהוא נביא ואדם קדוש, בכוחו להתפלל בעדך, כדי שתחיה. עליך להשיב לו את אשתו, ולא זו בלבד, אף בקש ממנו שיתפלל עליך. וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב — דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃

וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם. וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹדמחמת הגזרה על מות המלך.

וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ,וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה?! מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי.אברהם לא ענה על טענתו זו של אבימלך, שכן אברהם לא היה אשם. הוא רק העלים חלק מן הפרטים, ואילו אבימלך הוא שלקח את האשה שלא מתוך הסכם ברור עם אברהם.

וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

לאחר שראה כי אברהם לא השיב על האשמתו, ביקש אבימלך לברר את מניעיו — וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: כִּי אָמַרְתִּי, רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה— אינני מכיר את המקום. אך אני מתרשם שאין כאן יראת אלוקים, ובמקום כזה איש לא ייתן את הדעת לנורמות מוסריות של עריות ורצח. אילו אמרתי ששרה היא אשתי — וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי,היו הורגים אותי בגללה.

וְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃

וְגַםלא אמרתי דבר שקר גמור — אָמְנָה, אמנם, אכן אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא.מוצאה של שרה אינו ברור מהכתובים. לפי דרשת חז"ל, ששרה היתה בתו של הרן, אברהם יכול היה להציגה כאחותו, כלומר מצאצאי אביו, תרח, כשם שאמר ללוט: אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. אַךְ לֹא בַת אִמִּי,כנראה גם בזמנים ההם אסור היה לבוא על בת אם, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.

וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֮ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי,כאשר ה' טלטל אותי ממקומי והביאני לחיי נדודים, וָאֹמַר לָהּ,לאשתי : זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי: אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה — אִמְרִי לִי, עלי : "אָחִי הוּא".

וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם,כמתנה, וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.

וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ — בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב.אינני נוטר לך טינה, ואני מסכים שתתיישב פה כרצונך.

וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃

וּלְשָׂרָה אָמַר:כיוון שיצאת מבית בעלך לביתו של גבר אחר, הדבר עלול להיראות שערורייתי. על כן הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְאברהם. הצאן, הבקר, העבדים והשפחות, השווים כסף רב. הִנֵּה הוּא,הכסף הזה, לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם,הוא יכסה את העיניים המביטות בך בביקורת ובבוז, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ,של כל מי שיבוא לדון עמך, וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת,ויהיה בכך כדי להוכיח את צדקתך. הפיצויים הללו יעידו כי נהגת כהוגן, ולא תצטרכי להתבייש.

וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃

וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים,כמו שאמר ה' לאבימלך, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו,ושפחותיו, וַיֵּלֵדוּ.

כִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם׃ (ס)

כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.בתקופה שבה נלקחה שרה לא נולד כל ילד בבית אבימלך, לא מנשיו ולא משִּׁפחותיו. אבימלך חשש שהקושי אף יחמיר. המחלה שפקדה את ביתו של אבימלך לא החריפה, ולא זו בלבד, בעקבות תפילתו של אברהם היא נרפאה כליל.

וַֽיהוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

וַה' פָּקַד,זכר אֶת שָׂרָהואף נתן לה את ההיריון, שהתבקש מזכירה זו, כַּאֲשֶׁר אָמָר. וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

וַתַּהַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים,שנה לאחר ביקורם של המלאכים באוהלו.

וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶֽת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק׃

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה, יִצְחָק,כפי שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שכן נולד בעקבות צחוק — הן צחוקו של אברהם, הן צחוקה של שרה. מעבר לכך, טמונים בשם זה גם רמזים למהותו של האיש ולדברים העתידים לבוא עליו.

וַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃

וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִיםבפרשת המילה. יצחק היה הבן הראשון שנימול לשמונה ימים.