Owing to its location, there is often insufficient rainfall in the Land of Israel. In times of increased and continued drought, its soil cannot sustain the flocks and the people living there, and there is widespread famine.

There was a famine in the land

DISCUSSION

Isaac moved to Gerar, which was close to the coast (see 10:19). He thought he would go from there to Egypt by way of the ancient trade route down the coast of the land of Canaan called Via Maris, which connected Syria in the north with Egypt in the south. Those fleeing a famine in Canaan would turn to Egypt, which was irrigated by the Nile, whose sources are far in the south. For this reason Egypt did not suffer from droughts; even when famine prevailed in Canaan, the land in Egypt might be fertile and its crops bounteous.

And Isaac went…to Gerar

בשל מיקומה של ארץ כנען יש שנים שבהן חסר בה גשם, וכשהמחסור מתמשך וגובר, אין האדמה מכלכלת את עדרי הצאן ואת בני האדם ושורר בארץ רעב.

ויהי רעב בארץ

הרחבות

יצחק הלך לגרר הסמוכה לים, (ראו 'העולם' לבראשית י,יט), משום שביקש לעבור למצרים ב'דרך הים' שחיברה את קצה סוריה בצפון עם מצרים בדרום. מי שהרעב פגע בהם בכנען, פנו למצרים, משום שמצרים ניזונה ממי הנילוס, שמקורותיו נובעים הרחק בדרום, ועל כן לא סבלה בדרך כלל מן התנודות האקלימיות שאפיינו את כנען. גם כאשר בכנען שורר רעב, יכולה מצרים להיות פורייה ושופעת.

וילך יצחק... גררה

There was a famine in the land, <notes|d 1/>besides the first famine that was during the days of Abraham. Isaac, who was a shepherd living in the south of the land of Canaan, went to Avimelekh king of the Philistines, to Gerar. <notes|d 1/>Avimelekh was one of the local rulers of the Philistines, and perhaps he was king over all the Philistines at the time. <endnote_marker|10 />

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם. וַיֵּלֶךְ יִצְחָקשהיה רועה צאן, כפי שעולה מהמשך העניין, וחי בדרום הארץ,
 אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים,אחד המושלים המקומיים מטעם הפלשתים, שאולי היה באותה עת מלך כל הפלשתים,
 
 גְּרָרָה.

א וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃

שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:

אל תרד מצרימה.

The Lord appeared to him, and said: Do not go down to Egypt; dwell in the land that I will tell you. Like the other forefathers, Isaac too merited a divine revelation.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.ככל האבות, אף יצחק זכה בהתגלות אלוקית.

ב וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

האל.

Reside in this land, and I will be with you, and I will bless you; for I will give all these lands to you and to your descendants, and I will keep the oath that I took to Abraham your father. You belong to this land, and it belongs to you and your descendants, and therefore you must stay here and live here.

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ, כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל,האלה, 
 וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.אתה מחובר לארץ הזאת, והיא שייכת לך ולצאצאיך, ועל כן עליך להישאר לחיות בה.

ג גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃

אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ יְהֵא זַרְעֲךָ כְּזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְכֵן בְּכָל הַמִּקְרָא, וְזֶה אָב לְכֻלָּן בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ וְגוֹ' (בראשית מ״ח:כ׳); וְאַף לְעִנְיַן הַקְּלָלָה מָצִינוּ כֵן וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה (במדבר ה'), שֶׁהַמְקַלֵּל שׂוֹנְאוֹ אוֹמֵר תְּהֵא כִּפְלוֹנִית, וְכֵן וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי (ישעיהו ס"ה), שֶׁהַנִּשְׁבָּע אוֹמֵר אֱהֵא כִפְלוֹנִי אִם עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ:

והתברכו בזרעך.

And I will multiply your descendants like the stars of the heavens, and I will give to your descendants all these lands; and all the nations of the earth shall be blessed through your descendants.

וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

ד וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃

In all the stories of his travels, his journeys, and his wanderings from one land to another, it is evident that Abraham heeded the voice of God. God Himself confirmed this trait of Abraham: “For I love him, so that he shall command his children and his household after him, and they will observe the way of the Lord, to perform righteousness and justice” (18:19). However, in this verse, the phrase “My observances, My commandments, My statutes, and My laws” is much more specific than that. Abraham was not merely a man of a religious spirit, enthused by the revelations and prophetic visions he received, while letting the divine voice influence his life only in a general manner. Rather, he and his household observed God’s law, a complex system of commandments and statutes. This system to which he adhered provided a practical, intelligent way of living: The laws refer to the study of the Torah, the statutes are the divine decrees, while the observances and commandments involve the practical side of what should and should not be done, such as commands that can be rationally understood. Based on this verse, the Sages state that Abraham observed the entire Torah before it was given (Mishna Kiddushin 4:14). The statutes of the Torah may already have been revealed to select individuals and small groups of people well before the Torah was given to all of Israel in a public manner at Sinai.

And kept My commission, My commandments, My statutes, and My laws

בכל סיפור מסעותיו, מהלכיו ונדודיו מארץ לארץ ניכר שאברהם שמע בקול ה'. ה' אישר את התנהגותו בדבריו: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (לעיל יח,יט). ואולם משמעיהם של הביטויים מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי ספציפיים יותר. אברהם לא היה רק אדם רליגיוזי, המתפעם מן ההתגלויות ומן החזיונות הנבואיים שהוא זוכה להם, ומאפשר לקול האלוקי להשפיע על חייו באופן כללי; הוא וביתו שמרו תורה, כלומר צייתו למערכת מורכבת של מצוות וחוקים. המערכת שבה דבק אברהם היתה מעשית ואינטלקטואלית: התורות הן החלקים העיוניים שבה, החוקות הן גזירות, ואילו המשמרת והמצוות הם החלקים המעשיים, ההימנעותיים והפעילים, שניתן להבינם. בהתבססם על פסוק זה אמרו חכמים: "אברהם שמר את כל התורה עד שלא [–עוד לפני ש]ניתנה" (משנה קדושין ד,יד). ייתכן שחוקי התורה היו ידועים ליחידים ולקבוצות מצומצמות עוד קודם מתן תורה, ובמעמד הר סיני ניתנה תורה זו בפומבי.

וישמֹר משמרתי, מצותי חקותי ותורתי

כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:

שמע אברהם בקולי.

גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):

וישמר משמרתי.

דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:

מצותי.

דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:

חקותי.

לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):

ותורתי.

However, your right to the land is not due exclusively to your own merit; rather, it originated 
 because Abraham heeded My voice, and kept My commission, My commandments, My statutes, and My laws. <notes|d 1/>

ואולם זכותך לגבי הארץ אינה נובעת ממך בלבד, אלא תחילתה — 
 עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

ה עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֺתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי׃

Isaac lived in Gerar. Since he was prohibited from leaving for Egypt, Isaac remained in Gerar.

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר.כיוון שנאסר עליו לצאת למצרים.

ו וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃

Both Abraham and Isaac were aware that their neighbors observed no commandments, statutes, or laws similar to those to which they faithfully observed. Even if a legal system existed, it is hard to know the extent to which laws were enforced in practice. Furthermore, such laws were often applied only to the simple folk, leaving the leaders and kings to follow their whims unrestricted. In this context, it is notable that the Torah’s approach is that not even a king, the supreme ruler, is exempt from the law (Deuteronomy 17:18–20; II Samuel 12:1–13; see commentary on Leviticus 4:22). This concept was not accepted in many places even thousands of years after the period of the patriarchs.

Lest the men of the place kill me over Rebecca

הן אברהם הן יצחק ידעו כי לאנשים הסובבים אותם אין מצוות, חוקות ותורות, בדומה לאלה שלהן הם שומרים אמונים. גם אם התקיימו מערכות חוקי צדק בסביבתם, קשה לדעת עד כמה הם נשמרו. יתר על כן, לעתים חוקים אלה הגבילו בפועל רק את האנשים הפשוטים, ואילו המנהיגים והמלכים לא היו כפופים אליהם. יצוין כי התפיסה המקראית, שאף המלך, העומד בראש המערכת השלטונית, מוגבל על ידי החוק (דברים יז,יח–כ; שמואל ב' יב,א–יג. וראו עוד בהרחבה לויקרא ד,כב), לא התקבלה בכל מקום בפשטות אפילו אלפיים שנה לאחר תקופה האבות.

פן יהרגֻני אנשי המקום על רבקה

עַל אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ׳:י״ג):

לאשתו.

The men of the place asked him with regard to his wife. He said: She is my sister. Isaac thereby followed Abraham’s example (12:13, 20:2). In a sense his claim was justified, as Rebecca was related to him. It is possible that Isaac and Rebecca were similar enough in appearance that this contention would be accepted. As he was afraid to say: She is my wife, for he said to himself: Lest the men of the place kill me over Rebecca, <notes|d 1/>because she is of fair appearance. An earlier verse already mentioned Rebecca’s beauty as a young girl (24:16), but her age at the time of this incident is not stated. Perhaps due to the negative experience of the residents of Gerar during Abraham’s earlier visit (20:1–18), they accepted Isaac’s claim at face value, and were careful not to take a woman from his tribe.

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ. וַיֹּאמֶר: אֲחֹתִי הִיא.בכך הוא צעד בעקבות אברהם.
 במובן מסוים היתה אמירה זו מוצדקת, שכן רבקה היתה קרובת משפחתו. ייתכן שיצחק ורבקה היו מספיק דומים זה לזה, כך שאמירה זו אף תתקבל על דעתם של שומעיו. 
 כִּי יָרֵא לֵאמֹר: אִשְׁתִּי,שכן אמר לעצמו: 
 פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.כבר סופר על יופיה בהיותה נערה,
 אך אין אנו יודעים בת כמה היתה בזמן המאורע הזה. ייתכן שלאור חווייתם השלילית של אנשי גרר בביקורו של אברהם בעירם, הם קיבלו עתה את דברי יצחק, ונזהרו שלא לקחת אשה מן השבט הזה.

ז וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃

אָמַר, מֵעַתָּה אֵין לִי לִדְאֹג, מֵאַחַר שֶׁלֹּא אֲנָסוּהָ עַד עַכְשָׁו, וְלֹא נִזְהַר לִהְיוֹת נִשְׁמָר:

כי ארכו.

רָאָהוּ מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ:

וישקף אבימלך וגומר.

Yet, 
 it was when the days he was there were extended, and Isaac was less careful; Avimelekh king of the Philistines looked out through the window, as he presumably lived in a palace that was taller than the surrounding buildings, and behold, he saw Isaac in his house playing, engaging in sexual activity, with Rebecca his wife.

אולם —
 וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים,וזהירותו של יצחק נשחקה, 
 וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן.מן הסתם חי בארמון שהיה גבוה משאר הבניינים. 
 וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָקבביתו 
 מְצַחֵק אֵת, מתייחס מינית ל
 רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

ח וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

Avimelekh summoned Isaac and said: Behold, I have seen that she is your wife; how did you say: She is my sister? Why did you deceive me? Isaac said to him: Because I said, or I thought to myself: Lest I die over her. If I reveal that she is my wife, they might kill me and take her.

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר: אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִיא,כפי שראיתי, 
 וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא?!מדוע רימית אותנו?!
 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק: כִּי אָמַרְתִּי,חשבתי,
 פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ,שמא אם אגלה שהיא אשתי
 ,יהרגו אותי ויקחו אותה.

ט וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃

Some commentaries maintain that the expression “one of the people” refers to the king himself or to one of his ministers (Rashi; Targum Yonatan ). If so, the king is delicately alluding to the possibility that he too might have slept with Isaac’s wife, as he likewise thought she was unattached.

One of the people

הַמְיֻחָד בָּעָם, זֶה הַמֶּלֶךְ:

אחד העם.

אִם שָׁכַב כְּבָר, הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם:

והבאת עלינו אשם.

Avimelekh said: What is this that you have done to us, by cheating us? One of the men of the people <notes|d 1/>almost lay with your wife; you would have brought guilt, sin, upon us. Whether this is the same Avimelekh as in the days of Abraham or a different individual, <endnote_marker|11 />what unfolded when Sarah was taken (see chap. 20) had not been forgotten in Avimelekh’s household. Therefore, Isaac did not rely on the moral probity of the residents of Gerar.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ,שרימית אותנו? 
 כִּמְעַט שָׁכַב אַחַדמאנשי 
 הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ.היו שפירשו את הביטוי אַחַד הָעָם כמתייחס אל המלך או אל אחד השרים.
 לפי פירוש זה הוא רומז בלשון מעודנת שהוא עצמו היה עלול לשכב עם רבקה, שכן חשב שהיא אשה פנויה. 
 וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם,היית מביא עלינו חטא.זֵכר מה שאירע בעקבות לקיחת שרה עדיין שמור בבית אבימלך. על כן אין הוא סומך על מוסריותם של אנשי עירו
 —

י וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃

Avimelekh commanded all the people, saying: Anyone who touches this man or his wife, as it has now been established that Rebecca is Isaac’s wife, shall be put to death.

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, כפי שהתברר לנו עכשיו
 —
 מוֹת יוּמָת.

יא וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ חֲשׁוּבָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַצְמָהּ, כְּאֶרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִם (בראשית רבה):

בארץ ההוא.

אַעַ"פִּ שֶׁאֵינָהּ כְּתִקְנָהּ, שֶׁהָיְתָה שְׁנַת רְעָבוֹן (בראשית רבה):

בשנה ההיא.

שְׁנֵיהֶם לָמָּה? לוֹמַר, שֶׁהָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה:

בארץ ההיא בשנה ההיא.

שֶׁאֲמָדוּהָ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְעָשְׂתָה עַל אַחַת שֶׁאֲמָדוּהָ מֵאָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֹמֶד זֶה לְמַעַשְׂרוֹת הָיָה:

מאה שערים.

Up to this point, the incidents in Isaac’s life parallel events that occurred in Abraham’s life. The focus now turns to deeds performed by Isaac that were apparently not done by his father. It is likely that Abraham the nomad was occupied mainly with shepherding. In contrast, Isaac, who lived in Gerar, engaged also in agriculture. 
 Isaac sowed in that land and found in that year one hundredfold. He reaped one hundred times what he sowed, a very respectable yield even nowadays. And the explanation for this unusually large crop is that the Lord blessed him.

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים,כל גרגר חיטה או שעורה שזרע הניב פי מאה — תוצרת נאה מאוד גם בזמננו אנו. ההסבר לממדיו החריגים של היבול הוא — 
 וַיְבָרֲכֵהוּ ה'.

יב וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃

שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים זֶבֶל פִּרְדּוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק וְלֹא כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ (בראשית רבה):

כי גדל מאוד.

The man grew wealthy, and continued to grow until he became very wealthy. Since Isaac grew more crops than he required, he sold the surplus and became wealthy as a result.

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד.כיוון שיבולו צמח מעבר למה שנזקק לו, מכר את תוצרתו והתעשר —

יג וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃

פְּעֻלָּה רַבָּה בִּלְשׁוֹן לע"ז אוברי"נא, עֲבוֹדָה מַשְׁמָע עֲבוֹדָה אַחַת; עֲבֻדָּה מַשְׁמָע פְּעֻלָּה רַבָּה:

ועבדה רבה.

He had livestock of flocks, and livestock of cattle, and a great household, a general term covering slaves, maidservants, and all his household staff; <endnote_marker|12 />the Philistines envied him, as his neighbors were not similarly blessed in their fields.

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה— שם מופשט לעבדים, שפחות וכל צוות עובדיו,
 
 רַבָּה,
 וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים.שכן שכניו לא מצאו ברכה כה גדולה בשדותיהם.

יד וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃

The context suggests that this was not a personal vendetta directed against Abraham, as he no longer lived in proximity to the Philistines. Rather, it is likely that they considered all wells located outside the city a security risk, since their water could be used by any enemy who came to besiege Gerar (Rashi).

The Philistines sealed them

מתוך ההקשר נראה שסתימת הבארות לא נעשתה מתוך התנכלות לאברהם, שהרי אברהם כבר לא ישב לידן. ייתכן שהפלשתים ראו בבארות המצויות מחוץ לעיר סיכון בטחוני, שכן מימיהן יכולים לשמש כל אויב שיבוא לצור על גרר (רש"י פס' טו).

סתמום פלשתים

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ תַּקָּלָה הֵם לָנוּ מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ, טַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי לְשׁוֹן סְתִימָה, וּבִלְשׁוֹן הַתַּלְמוּד מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב:

סתמום פלשתים.

Here the chapter inserts a comment that will be important for the continuation of the story: 
 All the cisterns that his father’s servants dug in the days of Abraham, his father, the Philistines sealed them <notes|d 1/>after Abraham left Gerar, and filled them with earth. Isaac was uncomfortable in Gerar not only due to his great wealth, which aroused envy among his neighbors, but also because his father’s wells had been filled with earth.

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּיםאחרי שאברהם יצא מגרר, 
 וַיְמַלְאוּם עָפָר.יצחק לא חש נוח בגרר, לא רק בשל רכושו הרב, שעורר את קנאת שכניו, אלא גם בשל סתימת בארות אביו.

טו וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃

The envy and general resentment of the residents of Gerar toward Isaac also finds expression in a statement of the king, which represents the overall feeling of the public. 
 Avimelekh said to Isaac: Leave us, for you have grown much mightier than we. You are too strong for us; one who grows wealthy in such an irregular manner is liable to upset the social and political balance in our community.

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק: לֵךְ מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, נעשית גדול מדי עבורנו. מי שמתעשר באופן חריג עלול לשבש את שיווי המשקל החברתי והמדיני בסביבתו.

טז וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃

This refers to one of the main wadis in the Negev, the southern portion of Israel, one that also serves as a geographic and climatic border between inhabited regions and the desert. The wadi begins in the South Hebron Hills before joining the Besor Stream. The ground water in the area is high and accessible. There are roughly fifty springs in its middle section, and the remains of many settlements have been discovered nearby.

The Valley of Gerar

BACKGROUND

אחד הנחלים המרכזיים בנגב, שהוא גם קו גבול אקלימי וגאוגרפי בין הארץ הנושבת למדבר. הנחל יוצא מדרום הרי חברון ומתחבר לנחל הבשור. מי התהום באזור הנחל גבוהים ונגישים. בחלקו התיכון יש כ-50 מעיינות, וסמוך לו נמצאו שרידי יישובים רבים.

נַחַל גְּרָר

בנחל גרר.

Isaac left there, probably southward, and he encamped in the Valley of Gerar <notes|b 1/>and settled there.

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָקכנראה דרומה
 , וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם.

יז וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃

הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וּפְלִשְׁתִּים סִתְּמוּם, מִקֹּדֶם שֶׁנָּסַע יִצְחָק מִגְּרָר, חָזַר וַחֲפָרָן:

וישב ויחפר.

As he required water in his new place, 
 Isaac again dug the cisterns of water that they had dug in the days of Abraham, his father, and that the Philistines had sealed after the death of Abraham. There were certainly sufficient markers by which he could locate the wells. He called them names like the names that his father called them. Due to their importance, the serviceable wells were given names.

מכיוון שנזקק למים — 
 וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם.בוודאי נותרו סימנים לבארות אביו. 
 וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת. בשל חשיבותן היו מכנים את הבארות הראויות בשמות. 
 כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.

יח וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃

Isaac’s servants dug in the valley, as it is easy to find ground water in the channels of streams, and they found there a well of fresh water.

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל,שכן באפיקי הנחלים קל למצוא מי תהום, 
 וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים.

יט וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃

עשק.

נִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ עָלֶיהָ בִּמְרִיבָה וְעִרְעוּר:

כי התעשקו עמו.

The herdsmen of Gerar quarreled with Isaac’s herdsmen, saying: The water is ours. Since you are residing near our city of Gerar, in our territory, the water belongs to us. He called the name of the well Esek, because they involved themselves [ hitasseku ], fought, with him.

וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר, רועי גרר טענו
 : לָנוּ הַמָּיִם.כיווון שאתה יושב סמוך לגרר עירנו, אתה מצוי בשטח ממלכתנו, ועל כן המים שייכים לנו. 
 וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ, רבו
 עִמּוֹ.

כ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃

שטנה.

They, Isaac’s servants, dug another well, and they, the Philistines, quarreled over it as well. He called it Sitna, accusation. <endnote_marker|13 />

וַיַּחְפְּרוּעבדי יצחק
 בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּהפלשתים 
 גַּם עָלֶיהָ, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה.

כא וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃

כְּתַרְגּוּמוֹ וְנֵיפוּשׁ בְּאַרְעָא:

ופרינו בארץ.

Again 
 he, Isaac, moved from there and dug another well, and they did not quarrel over it. He called its name Rehovot, and he said: As now the Lord has expanded space [ hirh ] · for us, and we shall be fruitful in the land; now we can dwell in our place in peace. Isaac assumed that the herdsmen of Gerar would likely leave this particular well alone, as they preferred to tend their flocks nearer to their city, and the well was situated far from their territory.

וַיַּעְתֵּק, יצחק שוב נסע
 מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ. וַיִּקְרָא שְׁמָהּשל הבאר החדשה
 רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר: כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ,נוכל לשכון במקומנו בשקט. נראה שהניח שרועי גרר לא ייטפלו לבאר זאת, כיוון שמן הסתם ירצו לרעות בסמוך לגרר, ובאר זו היתה רחוקה מתחומם.

כב וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃

He, Isaac, ascended from there to Beersheba, which was at a higher altitude than his previous location in the Valley of Gerar, as Beersheba was built on a raised area. It is also possible that Isaac’s move to Beersheba is described as an ascension due to the importance of the city.

וַיַּעַליצחק 
 מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע.באר שבע היתה גבוהה מן המקום שבו ישב יצחק בנחל גרר מפני שהיתה בנויה על תל. ואולי מפני חשיבותה של העיר מכונה ההליכה אליה עלייה.

כג וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

The Lord appeared to him that night and said: I am the God of Abraham your father. Fear not, despite the fact that you have been forced to move due to the provocations of the Philistines, as I am with you; I will bless you and multiply your descendants for the sake of My servant Abraham.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא,
 וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ,
 אַל תִּירָא,אף על פי שרחקת ממקומך בעטיים של הפלשתים
 , כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי. וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.

כד וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֙יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃

He built an altar there and proclaimed the name of the Lord. Like Abraham, Isaac performed a ceremony or prayer in which he publicly invoked God’s name. And he pitched his tent there. And Isaac’s servants dug a well there, near Beersheba.

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ,
 וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה',כאברהם, אף יצחק קיים טקס או תפילה שבהם קרא בפומבי בשם ה'. 
 וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ. וַיִּכְרוּ שָׁם, ליד באר שבע
 עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.

כה וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃

The term aḥuza , which primarily denotes an inheritance, is used here in a more abstract sense (see Onkelos; Rashi; Rashbam). Alternatively, Aḥuzat is the name of a close associate of Avimelekh ( Bereshit Rabba 64; Da’at Zekenim of Tosafot ; Ḥizkuni ), his advisor and confidant (see I Kings 4:5; I Chronicles 27:33).

With a group [ aḥuzat ] of his associates

כְּתַרְגּוּמוֹ וְסִיעַת מֵרַחֲמוֹהִי, סִיעַת מֵאוֹהֲבָיו. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין מֵרֵעֵהוּ מ' מִיסוֹד הַתֵּבָה, כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים דְּשִׁמְשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תֵּבַת וַאֲחֻזַּת דְּבוּקָה; אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְדַבֵּר עַל הַמַּלְכוּת כֵּן, סִיעַת אוֹהֲבָיו, שֶׁאִם כֵּן, כָּל סִיעַת אוֹהֲבָיו הוֹלִיךְ עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא סִיעָה אַחַת שֶׁל אוֹהֲבִים – לָכֵן יֵשׁ לְפָתְרוֹ בַּלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן; וְאַל תִּתְמַהּ עַל תָּי"ו שֶׁל אֲחֻזַּת וְאַעַ"פִּ שֶׁאֵין תֵּבָה סְמוּכָה, יֵשׁ דֻּגְמָתָהּ בַּמִּקְרָא עֶזְרָת מִצָּר (תהילים ס'), וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן (ישעיהו נ"א):

ואחזת מרעהו.

לְשׁוֹן קְבִיצָה וַאֲגֻדָּה שֶׁנֶּאֱחָזִין יַחַד:

אחזת.

Later, 
 Avimelekh king of the Philistines went to him, Isaac, from Gerar, with a group of his associates <notes|d 1/>and Pikhol the captain of his guard.

מאוחר יותר — 
 וַאֲבִימֶלֶךְמלך פלשתים
 הָלַךְ אֵלָיו,אל יצחק,
 מִגְּרָרעם משלחת — 
 וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ,קבוצת ידידיו.
 לפי פירוש אחר אֲחֻזַּת היה שמו הפרטי של האיש שהיה רעו הקרוב של אבימלך,
 יועצו ואיש סודו.
 
 וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ.

כו וַאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃

Upon seeing the arrival of a friendly delegation, 
 Isaac said to them: Why did you come to me? After all, you hated me, and you sent me from among you.

יצחק התרשם שהגיעה אליו משלחת ידידותית. על כן — 
 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק: מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי, וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.הרי גירשתם אותי ממקומכם?!

כז וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃

רָאִינוּ בְאָבִיךָ, רָאִינוּ בְךָ:

ראה ראינו.

הָאָלָה אֲשֶׁר בֵּינוֹתֵינוּ מִימֵי אָבִיךָ תְּהִי גַּם עַתָּה בינינו וביניך:

תהי נא אלה בינותינו וגו'.

They said: We saw that the Lord was with you, since you grew and prospered beyond the status of a private individual, and therefore we said: Let there please be an oath of a covenant between us, between us and you; we will establish a covenant with you:

וַיֹּאמְרוּ:רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ,מאחר שגדלת ושגשגת מעבר למעמדו של אדם פרטי, 
 וַנֹּאמֶר: תְּהִי נָא אָלָה, שבועה, ברית
 בֵּינוֹתֵינוּ — בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ, וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ,

כח וַיֹּאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְהוָ֣ה ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃

Although Gerar was only one of many Philistine cities, it is possible that Avimelekh was the king over all the Philistines, while the other cities were under the control of his captains, the local rulers. Isaac’s banishment is understandable if one takes into account the fact that he settled in a major city, but one that was neither large nor strong. His increasing wealth and stature threatened the delicate social and political balance there. While Avimelekh’s comments are hardly diplomatic, they are honest and fair. He admits that he and his men banned Isaac from their land, but justifies his decision, since a subject who has grown so powerful can undermine the status quo in the city.

You are now the blessed of the Lord

מלך גרר מָלַךְ באחת הערים הפלשתיות, אך כאמור ייתכן שבאותה עת היה אף המלך הראשי של הפלשתים, ובשאר ערי פלשתים משלו תחתיו הסרנים, המושלים המקומיים. שילוחו של יצחק מתקבל על הדעת, אם מביאים בחשבון שהתיישב בעיר חשובה בממלכה שאינה גדולה וחזקה. דמותו ההולכת וגדלה איימה על המבנה החברתי והפוליטי של המקום. אמנם דברי אבימלך אינם דיפלומטיים, אך הם גלויים והגונים. אבימלך מודה שהוא ואנשיו שילחו את יצחק מארצם, אך מצדיק מעשה זה. הרי מקובל לחשוש שמא נתין כה חזק יערער את מצב העיר.

התנצלות אבימלך

כְּשֶׁאָמַרְנוּ לֵךְ לְךָ מֵעִמָּנוּ:

לא נגענוך.

גַּם אַתָּה עֲשֵׂה לָנוּ כְּמוֹ כֵן:

אתה.

If you will or so that you will <endnote_marker|14 />do us no harm, when we have not touched you, and when we have done only good with you, and we sent you in peace. While it is true that we feared you and banished you from our land, nevertheless you lived among us for a certain period and were not sent away in a violent manner or with hatred. Perhaps we were mistaken in dismissing you; in any case we see that you are now the blessed of the Lord, <notes|d 1/>and therefore we wish to establish a covenant with you.

אִם, כדי שלא
 
 תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה,
 כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם.אמנם פחדנו ממך וסילקנו אותך מארצנו, אבל בכל זאת שָׁהית בינינו זמן מסוים, וכששולחת — לא נעשה הדבר באלימות ולא בשנאה. ייתכן שטעינו כששילחנו אותך, מכל מקום אנחנו רואים ש
 אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה', ועל כן, אנו רוצים לכרות אתך ברית.

כט אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהוָֽה׃

Isaac agreed, and 
 he made a feast for them, and they ate and drank, in accordance with the custom after establishing a covenant.

יצחק הסכים לכך —
 וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,
 כנהוג בעקבות כריתת ברית.

ל וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

They awoke in the morning and took oaths to one another that they would keep the covenant and maintain friendly relations from that time forward. Isaac sent them back, and they went from him in peace.

וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיושישמרו את הברית ויקיימו ביניהם יחסי ידידות מכאן והלאה. 
 וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָקחזרה, 
 וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.

לא וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃

It was on that day that Avimelekh left, and Isaac’s servants came and told him with regard to the well that they had dug. Isaac’s servants had continued digging wells. They said to him: We have again found water.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא,שבו יצא אבימלך, 
 וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ.עבדי יצחק המשיכו לחפור בארות, 
 וַיֹּאמְרוּ לוֹ: מָצָאנוּשוב 
 מָיִם.

לב וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֙אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃

It was already stated in an earlier chapter (21:28–31) that the city was named for the oath and the seven [ sheva ] sheep of Abraham, who established a similar covenant with Avimelekh (see commentary on 35:15). Here the name was reinforced; the city itself had perhaps grown in stature in the meantime as well (see Radak). It is possible that it was due to Isaac calling the well Shiva that the city retained its name “to this day”; although Abraham initially gave the city its name, its affirmation by Isaac perpetuated this name.

Therefore the name of the city is Beersheba to this day

שבעה.

He called it Shiva, in allusion to the oath [ shevua ] ; therefore, the name of the city is Beersheba to this day. <notes|d 1/>

וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה,על שם השבועה, 
 עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע.כבר הוזכר לעיל שהמקום נקרא כך בגלל שבועה קודמת ובגלל שבע הכבשים של אברהם, שכרת ברית דומה.
 כאן זכה השם בחיזוק, ואולי אף העיר התחזקה בינתיים.
 ייתכן שבעקבות קריאת הבאר שִׁבְעָה נשאר שמה של העיר 
 עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

לג וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)

עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:

בן ארבעים שנה.

Esau was forty years old. Esau tried to imitate his father, at least on the superficial level. Just as Isaac married at forty, at an age when one’s mind is already settled, <endnote_marker|15 />Esau did the same. And he took as a wife Yehudit, daughter of Be’eri the Hitite, and Basmat, daughter of Eilon the Hitite, who were two Hitite women.

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה.לפחות באופן חיצוני ניסה עשו להידמות לאביו. בבחירתו להתחתן בגיל ארבעים ניסה לחקות את אביו, ולהינשא, כמותו, בגיל שבו כבר עמד על דעתו –
 
 וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי
 וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי,שתי נשים חִתיות.

לד וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃

There was a famine in the land, besides the first famine that was during the days of Abraham. Isaac, who was a shepherd living in the south of the land of Canaan, went to Avimelekh king of the Philistines, to Gerar. Avimelekh was one of the local rulers of the Philistines, and perhaps he was king ov