בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ. דָּ"אַ כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַ"גַּ הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה אָבִיו רוֹצֶה לְשָׁחֳטוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרָאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהָיוּ בוֹכִים, וְיָרְדוּ דִמְעוֹתֵיהֶם וְנָפְלוּ עַל עֵינָיו, לְפִיכָךְ כָּהוּ עֵינָיו. דָּ"אַ כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת:

ותכהין.

It was when Isaac was old, and his eyes dimmed from seeing, as he became blind, or his sight diminished considerably; he summoned Esau, his elder son, and said to him: My son. He, Esau, said to him: Here I am. Esau responded in the proper manner, as there was a mutually positive relationship between father and son.

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת,התעוור, או: שהתמעט כושר ראייתו באופן ניכר, 
 וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בְּנִי.וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּנִי.עשו הגיב כראוי. היחסים החיוביים בינו לבין אביו היו הדדיים.

א וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אִם מַגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו יִדְאַג חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵיהֶן וְחָמֵשׁ לְאַחַר כֵּן; וְיִצְחָק הָיָה בֶּן קכ"ג, אָמַר שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי אֲנִי מַגִּיעַ וְהִיא מֵתָה בַּת קכ"ז וַהֲרֵינִי בֶן ה' שָׁנִים סָמוּךְ לְפִרְקָהּ; לְפִיכָךְ לא ידעתי יום מותי, שֶׁמָּא לְפֶרֶק אִמִּי, שֶׁמָּא לְפֶרֶק אַבָּא:

לא ידעתי יום מותי.

He, Isaac, said: Behold, I have now <endnote_marker|16 />grown old; I do not know the day of my death. In actuality, Isaac lived far longer than he expected, for as it follows from various calculations, he did not die until many years after this episode. Perhaps due to his blindness and inactive life, he felt old and frail before his time.

וַיֹּאמֶריצחק
 : הִנֵּה נָא, עתה
 
 זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.יצחק ראה את מותו כקרוב אליו משהיה בפועל, שהרי לפי חישובים שונים המשיך לחיות שנים רבות מאוד אחרי כן. ייתכן שלא חי חיים פעילים, וחש כי הזקנה קופצת עליו.

ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃

לְשׁוֹן הַשְׁחָזָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ (ביצה כ"ח), חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה (בראשית רבה):

שא נא.

חַרְבְּךָ שֶׁדֶּרֶךְ לִתְלוֹתָהּ:

תליך.

מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגֶּזֶל:

וצודה לי.

Now, please take your hunting gear, your quiver, which is hung on one’s back, and your bow, and go out to the field and hunt game for me.

וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ,קח את כלי הציד שלך — את 
 תֶּלְיְךָ, אשפת חציך, הנתלית על הגב, 
 וְאת 
 קַשְׁתֶּךָ, וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד.

ג וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה [צָֽיִד׃]

Isaac’s blessing is not a perfunctory wish, but a prophecy. For the spirit of prophecy to rest on a prophet, he must be free from all anger or worry, and utter his blessing in a relaxed, content state of mind. As indicated elsewhere in the Bible, certain prophets required the playing of music in order to achieve this state of mind (see II Kings 3:15). Isaac asked Esau to bring him dishes prepared to his taste so that he would feel comfortable and serene, and able to bestow upon him an appropriate blessing.

That my soul will bless you

DISCUSSION

Prepare for me tasty food from the animals you capture, such as I like. As stated above (25:28), Esau would regularly feed Isaac from the animals he hunted, and Isaac enjoyed such meals. And bring it to me, and I will eat, so that my soul will bless you <notes|d 1/>before I die.

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּיםמהציד שתצוד,
 כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי,כמו שכבר סופר, שעשו היה מאכיל את יצחק מצידו, ושיצחק חיבב זאת.
 
 וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת.

ד וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

מַהוּ לְהָבִיא? אִם לֹא יִמְצָא צַיִד יָבִיא מִן הַגֶּזֶל:

לצוד ציד להביא.

Rebecca heard as Isaac spoke to Esau his son. Esau went to the field, in accordance with his father’s command, to hunt game in order to bring it to him.

וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ.וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶהכדברי אביו,
 לָצוּד צַיִדכדי 
 לְהָבִיא.

ה וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃

Rebecca said to Jacob her son, saying: Behold, I heard your father speak to Esau your brother, saying as follows:

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר, כדברים האלה
 :

ו וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃

בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁיַּסְכִּים עַל יָדִי:

לפני ה'.

Bring me game and prepare for me tasty food, and I will eat, and I will bless you before the Lord before my death.

הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי.

ז הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃

Now, my son, heed my voice to that which I command you. Rebecca invokes her authority in her address to her son, as she is telling him to perform a complicated and ostensibly questionable maneuver.

וְעַתָּה, בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי, לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ.רבקה פונה אל בנה באופן סמכותי, משום שהיא אומרת לו לעשות מעשה מורכב ואפילו מפוקפק לכאורה.

ח וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃

מִשֶּׁלִּי הֵם וְאֵינָם גֶּזֶל, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ יִצְחָק בִּכְתֻבָּתָהּ לִטֹּל שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים בְּכָל יוֹם (בראשית רבה):

וקח לי.

וְכִי שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים הָיָה מַאֲכָל שֶׁל יִצְחָק? אֶלָּא הָאֶחָד הִקְרִיב לְפִסְחוֹ וְהָאֶחָד עָשָׂה מַטְעַמִּים; בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

שני גדיי עזים.

כִּי טַעַם הַגְּדִי כְּטַעַם הַצְּבִי:

כאשר אהב.

Please go to the flock and take for me from there two fine goat kids. Rebecca assumed that Esau would return from his hunt with a deer or two. Consequently, she asked Jacob to bring two goat kids, which are similar in taste to deer. <endnote_marker|17 />And I will make them tasty food for your father, such as he likes. Since she knew how to cook for her husband and was familiar with his sensitivities, it was likely that she could prepare him a dish of goat meat whose taste he would be unable to distinguish from that of deer meat.

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים.נראה ששיערה כי הציד שעשו יוכל להביא הוא צבי או שני צביים. על כן ביקשה מיעקב להביא לה שני גדיים, שטעמם דומה.
 
 וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב.מכיוון שידעה כיצד לבשל ליצחק, והכירה את רגישות חכו, היה סיכוי שהיא תוכל להכין לו מטעמים כך שלא יבחין בהבדל בין טעמו של בשר צבי לטעם בשר גדי.

ט לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃

You shall bring it to your father and he will eat, so that he will bless you before his death.

וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ.

י וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃

איש שעיר.

And Jacob said to Rebecca his mother: I cannot approach my father as Esau, as behold, Esau my brother is a hairy man. Covered with hair already at birth, Esau had become even more hairy over the years. And I am a man of smooth skin. Jacob might not have been entirely hairless, but he was smooth-skinned in comparison to Esau.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ:לא אוכל לבוא אל אבי בדמותו של עשו — 
 הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר,עשו, שכבר בלידתו היה שעיר, מן הסתם נעשה עם השנים שעיר יותר ויותר.
 וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.ייתכן שיעקב לא היה קרח משֵּׂער, אלא בעל שִׂיעור רגיל, אך בהשוואה לעשו, נחשב חלק.

יא וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃

כְּמוֹ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם:

ימשני.

Perhaps my father will feel me, not necessarily to discover my identity, but innocently, due to our physical proximity; <endnote_marker|18 />and I shall be in his eyes as a deceiver, a trickster, as he will realize that I have disguised myself as Esau. And this is dangerous, as I shall bring upon myself a curse and not a blessing.

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי, ימשש אותי
 אָבִי,לאו דווקא כדי לבדוק מי הדובר, אלא בתמימות, כיוון שנעמוד קרובים זה לזה,
 
 וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ, כרמאי, שכן יבין שאני מתחפש לעשו, 
 וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה,והדבר מסוכן.

יב אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃

His mother said to him: If you will be cursed, your curse is upon me, my son. This is a rhetorical expression of her acceptance of responsibility for the curse. <endnote_marker|19 />Only in the meantime heed my voice, and go, take the goat kids for me, as I have commanded you.

וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.אם תקולל — הקללה תחול עלי. אין זה אלא ביטוי רטורי שבו היא מקבלת על עצמה את האחריות לקללה.
 
 אַךְבינתיים
 שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִיאת מה שציוויתי אותך.

יג וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃

He went, and took the kids, and brought them to his mother, as she requested; and his mother made tasty food, such as his father liked.

וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח, וַיָּבֵא לְאִמּוֹכבקשתה,
 וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו.

יד וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃

הַנְּקִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ דָּכְיָתָא, דָּ"אַ שֶׁחָמַד אוֹתָן מִן נִמְרוֹד:

החמדת.

וַהֲלֹא כַמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ, וְהוּא מַפְקִיד אֵצֶל אִמּוֹ? אֶלָּא שֶׁהָיָה בָקִי בְמַעֲשֵׂיהֶן וְחוֹשְׁדָן:

אשר אתה בבית.

In response to the problem Jacob had raised, 
 Rebecca took the fine garments, the best clothes, reserved for special occasions, of Esau, her elder son, that were with her in the house, and she dressed Jacob, her younger son, in them.

כדי להתמודד עם הבעיה שהעלה יעקב —
 וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת, בגדיו הטובים שנשמרו להזדמנויות מיוחדות, 
 אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת,
 וַתַּלְבֵּשׁבהם
 אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן,

טו וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃

The hides of the kids of the goats she placed as sleeves on his hands and on the smooth of his neck, as these are the exposed areas of the body where the difference between the brothers is likely to be most noticeable. When the blind Isaac felt the hides, he would assume that it was Esau standing before him.

וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁהכעין שרוולים 
 עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו,שכן במקומות החשופים בגוף עלול לבלוט ההבדל ביניהם. כך כשימשש יצחק כהה העיניים את פרוות גדיי העזים, הוא ישער שלפניו עשו.

טז וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃

She gave the tasty food and the bread that she prepared into the hand of Jacob her son.

וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ.

יז וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃

He came to his father and said: My father. He, Isaac, said: Here I am; who are you, my son? It is possible that the voices of the twins, Jacob and Esau, were very similar, and therefore Isaac would always ask this question upon their arrival.

וַיָּבֹא אֶל אָבִיו, וַיֹּאמֶר: אָבִי.וַיֹּאמֶר: הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה, בְּנִי?ייתכן שקולותיהם של התאומים, יעקב ועשו, היו דומים מאוד, ולכן יצחק נזקק לשאול שאלה זו.

יח וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃

אָנֹכִי הַמֵּבִיא לְךָ וְעֵשָׂו הוּא בְּכוֹרֶךָ:

אנכי עשו בכורך.

כַמָּה דְבָרִים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלַי:

עשיתי.

לְשׁוֹן מֵסֵב עַל הַשֻּׁלְחָן, לְכָךְ מְתֻרְגָּם אִסְתָּחַר:

שבה.

Jacob said to his father: I am Esau your firstborn; I did as you spoke to me. Arise now, sit and eat from my game, so that your soul will bless me.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.להגיע.

יט וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

Since Jacob did not go out hunting but simply took goat kids from the goat shed, he arrived sooner than his father had anticipated. Therefore, 
 Isaac said to his son: How is it that you hastened so to find it, my son? According to my calculation, the hunt and the preparation of the dish should have taken longer. He, Jacob, said: Because the Lord your God coordinated it, the outcome, so that the game appeared before me without delay.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ: מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי, הרי לפי חשבוני, הציד והכנתו אמורים לארוך זמן רב יותר
 ?וַיֹּאמֶריעקב
 : כִּי הִקְרָה, זימן
 ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָיאת הציד מיד.

כ וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃

אָמַר יִצְחָק בְּלִבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ עֵשָׂו לִהְיוֹת שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, וְזֶה אָמַר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ:

גשה נא ואמשך.

Sensing that something strange was going on, 
 Isaac said to Jacob: Please approach, that I may feel you, my son, so that I will know: Are you my son Esau or not? Due to his faulty eyesight, Isaac was unable to tell the twins apart.

על כן — 
 וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ,אמשש אותך,
 בְּנִי,כדי שאדע 
 הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.יצחק, שראייתו כבדה, לא הבחין היטב בין שני תאומיו.

כא וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃

שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים קוּם נָא, אֲבָל עֵשָׂו קִנְטוּרְיָא דִּבֵּר יָקֻם אָבִי:

קול יעקב.

Jacob approached Isaac his father, and he, Isaac, felt him. He said: The voice is the voice of Jacob, as the subtleties of the voice bring to mind the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau.

וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ, וַיֹּאמֶריצחק
 :
 הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב,דקויות הקול מזכירות את קולו של יעקב, אבל —
 וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

כב וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃

Isaac rejected the possibility that Jacob had suddenly become hairy, and so he assumed that he had misidentified his son’s voice. Unlike the guileless Isaac, Rebecca was familiar with the ways of deception, perhaps because she grew up in a culture where tricks and ruses were commonplace (see 29:12–25).

And he blessed him

יצחק דחה את האפשרות של הפיכת יעקב לאיש שעיר. שלא כיצחק, שאישיותו היתה גלויה, רבקה היתה מתוחכמת, אולי משום שגדלה באווירה תרבותית שבה היו שכיחות תחבולות.

ויברכהו

הרחבות

He did not recognize him, because his hands were hairy like the hands of his brother, Esau; and he blessed him. <notes|d 1/>Although Jacob’s voice unnerved Isaac, his hands felt like those of Esau. Some say that Jacob’s vocabulary was also identical to that of Esau. <endnote_marker|20 />

וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת, וַיְבָרְכֵהוּ.קולו של המתברך ערער את ביטחונו של יצחק, אך מגע ידיו היה כשל ידי עשו. ייתכן שאפילו אוצר המלים שלו היה זהה לזה של עשו.

כג וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃

לֹא אָמַר אֲנִי עֵשָׂו אֶלָּא אָנִי:

ויאמר אני.

He said: Are you my son Esau? Isaac sought further confirmation of his identity. He said: I am.

וַיֹּאמֶר: אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?הוא חוזר ושואל כדי לוודא שוב.וַיֹּאמֶר: אָנִי.

כד וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃

He said, in a somewhat ceremonial fashion: Serve me, and I will eat from my son’s game so that my soul will bless you. He served him, and he ate, and he brought him wine, and he drank.

וַיֹּאמֶראמירה טקסית למחצה
 : הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ.

כה וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃

After eating, Isaac’s spirits lifted, and he sensed a closeness to his son. And
 Isaac his father said to him: Approach and kiss me, my son.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו: גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי,ונשק אותי,
 בְּנִי.

כו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃

Isaac’s blessing was not a prophetic revelation detached from reality. Rather, it drew upon his physical surroundings and emotional state: His proximity to his son, the food he had been served, and the overall connection between father and son, with all the love and affection that this aroused. Isaac’s blessing grew out of these feelings, until it turned into a powerful prophecy.

He smelled the scent of his garment, and he blessed him and said

ברכת יצחק לא היתה התגלות נבואית מנותקת; היא ינקה מן המציאות הפיסית והרגשית. עוררו אותה קרבת הגוף אל הבן, המזון שהסעיד הבן את אביו וכלל ההתקשרות בין האב והבן, על החיבה והאהבה הכרוכות בה. משם הברכה עלתה והתגברה, עד שהפכה להשראה נבואית רבת עצמה.

ויגש וישק לו וירח... ויברכהו

וַהֲלֹא אֵין רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף הָעִזִּים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן;

וירח וגו'.

שֶׁנָּתַן בּוֹ רֵיחַ טוֹב וְזֶהוּ שְׂדֵה תַּפּוּחִים, כָּךְ דָּרְשׁוּ רַזִ"לִ:

כריח שדה אשר ברכו ה'.

He , Jacob, approached and kissed him. He, Isaac, smelled the scent of his, Esau’s, fine garments, which had absorbed the scent of one who frequents the fields, and he blessed him and said: <notes|d 1/>See, the scent of my son is as the scent of a field that the Lord blessed. The Sages suggest that Isaac smelled the scent of an orchard, <endnote_marker|21 />as a field of grain does not emit a pleasant fragrance, whereas one can smell the fruit in an area planted with trees.

וַיִּגַּשׁיעקב 
 וַיִּשַּׁק לוֹ,ליצחק, 
 וַיָּרַחיצחק 
 אֶת רֵיחַ בְּגָדָיוהמעולים והמיוחדים של עשו, שספגו את ריחו האופייני של מי שרגיל לצעוד בשדות. 
 וַיְבָרֲכֵהוּ. וַיֹּאמֶר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'.חכמים אמרו שיצחק הריח ריח של שדה תפוחים,
 שכן שדה תבואה אינו מפיץ ניחוחות, ואילו במטע אפשר להריח את ריח הפֵּרות. מתוך ריחו של השדה המבורך שמריח יצחק בהווה, הוא מברך את בנו בברכת שדותיו כל חייו:

כז וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃

There are similarities between these blessings and God’s blessings to Abraham in chapter 12. As in God’s blessings there, Isaac mentions the land and alludes to its inheritance, and he refers to those who bless and curse him. Isaac thereby provides his son with the power of Abraham’s inheritance. Later in the chapter it will be explicitly stated that after giving Jacob a personal blessing, Isaac also transfers to him the blessing he received from Abraham.

God will give you

וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן (בראשית רבה). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ מוּסָב לְעִנְיָן הָרִאשׁוֹן: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּבָּ"ה כְּרֵיחַ שָׂדֶה וְגוֹ' וְעוֹד יִתֵּן לְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ':

ויתן לך.

כְּמַשְׁמָעוֹ; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ לְהַרְבֵּה פָנִים:

מטל השמים.

מַהוּ הָאֱלֹהִים? בַּדִּין; אִם רָאוּי לְךָ יִתֵּן לְךָ וְאִם לָאו לֹא יִתֵּן לְךָ, אֲבָל לְעֵשָׂו אָמַר מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע יִתֵּן לְךָ; וּמִמֶּנּוּ לָמַד שְׁלֹמֹה, כְּשֶׁעָשָׂה הַבַּיִת סִדֵּר תְּפִלָּתוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בַעַל אֱמוּנָה וּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין לֹא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר, לְפִיכָךְ וְנָתַתָּ לָאִישׁ בְכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ (מלכים א, ח'), אֲבָל נָכְרִי מְחֻסַּר אֲמָנָה, לְפִיכָךְ אָמַר אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי (שם), בֵּין רָאוּי בֵּין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי תֵּן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָא עָלֶיךָ תִּגָּר:

האלהים.

While smelling the scent of the blessed field in the present, Isaac blesses Jacob with successful fields throughout his life. 
 God will give you <notes|d 1/>from the dew of the heavens, from the fat of the earth, and an abundance of grain and wine.

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.ומברכת הלחם והיין נוסקת הברכה העתידית להתעצמות העם שיֵּצא ממנו:

כח וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃

It is unclear what is added by “your mother’s sons,” after the mention of “your brethren,” as both expressions are apparent references to Esau. Perhaps Isaac and Rebecca had other sons who are not mentioned because they are not important to the story, or this might be a metonymy, meaning Esau’s sons or the children of Rebecca’s brother (see Ibn Ezra; Targum Yonatan ).

Be a lord to your brethren, and your mother’s sons will prostrate themselves before you

קיים דמיון בין הברכות הללו לברכות ה' לאברהם: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (לעיל יב,ג). בהמשך יסופר במפורש כי אחרי שיצחק העניק ליעקב ברכה פרטית, הוא העביר לו אף את הברכה שקיבל מאברהם. גם כאן יצחק מזכיר את הארץ ורומז על ירושתה, וכן את המברכים ואת המקללים. בכך הוא למעשה מייפה את כוחו של בנו ומעניק לו את הכוח ואת העצמה שבירושת אברהם.

ברכות יצחק ליעקב

וְיַעֲקֹב אָמַר לִיהוּדָה בְּנֵי אָבִיךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים מִכַּמָּה אִמָּהוֹת, וְכָאן, שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אוֹמֵר בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית רבה):

בני אמך.

וּבְבִלְעָם הוּא אוֹמֵר מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר? הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּתָם יִסּוּרִים וְסוֹפָן שַׁלְוָה וְאוֹרְרֵיהֶם וּמְצָעֲרֵיהֶם קוֹדְמִים לִמְבָרְכֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִצְחָק הִקְדִּים קִלְלַת אוֹרְרִים לְבִרְכַת מְבָרְכִים; הָרְשָׁעִים תְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, לְפִיכָךְ בִּלְעָם הִקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה (בראשית רבה):

ארריך ארור ומברכיך ברוך.

From bread and wine, the blessing turns to the nation that will descend from Jacob. 
 Peoples will serve you, and nations will prostrate themselves to you. Be a lord and leader to your brethren, conquer them, and your mother’s sons will prostrate themselves to you. <notes|d 1/>Cursed be one who curses you, and blessed be one that blesses you.

יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. הֱוֵה, הֱיה, 
 גְבִיר, ראש וראשון
 לְאַחֶיךָ,תגבר עליהם. 
 וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ.אולי היו ליצחק ולרבקה ילדים נוספים שלא הוזכרו משום שאינם חשובים מבחינת הסיפור, ושמא אין זו אלא ביטוי מטונימי המתייחס לבני עשו או בני אחי רבקה.
 
 אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

כט יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו [וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ] לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

יצא יצא.

It was when Isaac concluded blessing Jacob, and Jacob had just departed from the presence of Isaac his father, that Esau his brother came from his hunt. Fortunately, Esau arrived only after Jacob had received the blessings and left the room.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, סיים
 יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.למזלו, עשו הגיע רק לאחר שקיבל את הברכות ויצא מן החדר.

ל וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃

He, Esau, too made tasty food, and brought it to his father. He said to his father: Let my father arise, and eat from his son’s game, so that your soul will bless me.

וַיַּעַשׂ גַּם הוּא, עשָו, 
 מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו. וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

לא וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

Isaac his father said to him: Who are you? Isaac was confused by this second entrance. He said: I am your son, your firstborn, Esau.

וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו: מִי אָתָּה?שהרי אין הוא מבין את הכפילות.וַיֹּאמֶר: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו.

לב וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃

As stated above, Rebecca’s efforts to ensure that Jacob received the blessing were due to her assumption that Isaac’s blessing was not merely an expression of his wishes, but a revelation of sorts, which had the power to influence future events. Apparently, in addition to giving the blessing, Isaac was able to sense whether it had taken effect. He therefore states that he knows that the blessing he gave to Jacob would indeed be realized. Nowhere does Isaac rebuke Jacob for his deception. Perhaps he sensed that the blessing had taken effect on Jacob, which he took as a sign that his younger son was in truth the more deserving one, even if he did take the blessing by deception. Isaac knows that it is God, not him, who decides who is his worthy successor, and therefore he accepts this decision and does not object to the outcome.

Indeed, he shall be blessed

כאמור, מאמציה של רבקה להטות את הברכה ליעקב נבעו מן ההנחה שברכתו של יצחק אינה ביטוי פשוט למשאלות לב, אלא היא מעין התגלות שבכוחה להשפיע על מה שיתרחש. מתברר שיצחק לא רק העניק את הברכה, אלא היה מסוגל לחוש אם הברכה חלה. כאן הוא מציין כי הוא יודע שאכן הברכה שרתה על מי שהתברך. בהמשך הסיפור יצחק לא הוכיח את יעקב על מעשה המרמה שלו. אולי נמנע מביקורת, משום שחש שברכתו אכן חלה על ראש יעקב, ודי היה לו בתחושה זו כשלעצמה כדי לאשר שהברכה היתה צריכה להגיע ליעקב, גם אם נסיבות הדברים לא היו ישרות. יצחק ידע כי הוא נתון בידי כוחות גדולים ממנו, והם הקובעים שיעקב יהיה ממשיכו הראוי, ועל כן, עליו לקבל ידיעה וודאית זו, ואל לו להתנגד למה שאירע.

גםברוך יהיה

כְּתַרְגּוּמוֹ וּתְוַהּ, לְשׁוֹן תְּמִיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ רָאָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה מִתַּחְתָּיו:

ויחרד.

לָשׁוֹן לְעַצְמוֹ מְשַׁמֵּשׁ עִם כַּמָּה דְבָרִים; אֵיפֹה – אַיֵּה פֹה, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא הַצָּד צַיִד?

מי אפוא.

מִכָּל טְעָמִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִטְעֹם, טָעַמְתִּי בוֹ (בראשית רבה):

ואכל מכל.

שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב לְאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, לְכָךְ הִסְכִּים וּבֵרְכוֹ מִדַּעְתּוֹ (בראשית רבה):

גם ברוך יהיה.

Isaac was overcome with great trembling, as he realized something terrible had occurred. And he said: Who is it then who hunted game and brought it to me? I ate from it all before you came, and I blessed him; indeed, he shall be blessed. <notes|d 1/>I know that the blessing has taken effect.

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד,שכן הוא גילה שמשהו נורא קרה. 
 וַיֹּאמֶר: מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹאואכלתי, עוד קודם שבאת,
 וָאֲבָרֲכֵהוּ, ובירכתי אותו
 ?
 גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.ידוע לי שהברכה חלה עליו.

לג וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃

Since Esau had not heard the content of the blessing Jacob had received, he did not know that it rendered him subservient to his younger brother. His request for a blessing of his own stemmed from his belief in its prophetic power, and from the fact that a blessing expresses the personal ties between father and son.

Bless me too, my father

When Esau heard the words of his father, he cried a very great and bitter cry, in disappointment, anger, and frustration. And he said to his father: Bless me too, my father. <notes|d 1/>

כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו,וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹדמתוך אכזבה, כעס ומפח נפש. 
 וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.כיוון שעשו לא שמע את דברי הברכה שניתנה ליעקב, הוא לא ידע שבברכתו הכפיף יצחק אותו ליעקב. בקשתו לברכה נבעה הן מאמונתו בכוחה הנבואי של הברכה, הן מכך שהברכה מבטאת את הקשר האישי של האב כלפי הבן המתברך.

לד כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃

במרמה.

He, Isaac, said to him: Your brother came with deceit, and he took your blessing. The blessing has already taken effect and I cannot retract it. What’s done is done.

וַיֹּאמֶרלו
 יצחק
 :
 בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.הברכה כבר חלה עליו, ואינני יכול לקחתה ממנו. את הנעשה אין להשיב.

לה וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃

In his anger, Esau speaks carelessly. His mention of the sale of the birthright is not in his best interests ( Tanḥuma , Toledot 23; Rashi). If Jacob acquired the birthright, then the blessing is rightfully his. Although Esau complains about his brother’s repeated deceptions, the first act of deception justifies the second.

As he deceived me [ vayakveni] these two times

עשו הנסער אינו שוקל את מלותיו בתבונה. בהזכירו את מכירת הבכורה, הוא פועל למעשה נגד האינטרסים שלו (תנחומא תולדות כג; רש"י על אתר). אם יעקב קנה את הבכורה, הרי שמן הדין מגיעה לו גם הברכה. אף על פי שעשו מתאונן שיעקב רימה אותו פעמיים, למעשה ב'רמאות' האחת יש כדי להצדיק את ה'רמאות' השנייה.

ויעקבני זה פעמיִם

לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

הכי קרא שמו.

כְּתַרְגּוּמוֹ וּכְמַנִי – אֲרָבַנִי; וְאָרַב – וּכְמַן. וְיֵשׁ מְתַרְגְּמִין וְחַכְּמַנִי, נִתְחַכֵּם לִי:

ויעקבני.

לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה כְּמוֹ וַיָּאצֶל:

אצלת.

He, Esau, said in anger: Is it for this that his name was called Jacob [ Ya’akov ]? Although Jacob was originally named for the manner in which he held on to Esau’s heel [ akev ] at birth (see 25:26), and thus was born on his brother’s heels, here Esau uses the same root in its meaning of deceit and cheating. As he deceived me [ vayakveni ] these two times: <notes|d 1/>He took my birthright, as he purchased it from me with deception, and behold, now he also took my blessing. Having been told that Isaac cannot undo what he had done, he said: Have you not reserved a blessing for me? There must be some kind of blessing left for me. You could not have granted Jacob all possible blessings.

וַיֹּאמֶרעשו בכעסו
 :
 הֲכִי, האם לחינם 
 קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב?אמנם שמו של יעקב נגזר במקורו מאחיזת העקב, ומכך שבא בעקבות עשו, אך כאן הוא משתמש בשורש זה במשמעות של עקמומיות ומרמה — 
 וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם — אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח,הוא קנה ממני במרמה את הבכורה, 
 וְהִנֵּה עַתָּה לָקַחגם את 
 בִּרְכָתִי.וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה?האם השארת לי ברכה כלשהי? הרי לא ייתכן שבירכת אותו בכל הברכות האפשריות.

לו וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

It was when Isaac was old, and his eyes dimmed from seeing, as he became blind, or his sight diminished considerably; he summoned Esau, his elder son, and said to him: My son. He, Esau, said to him: Here I am. Esau responded in the proper manner, as there was a mutually positive relationship between