א וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹכבר בגן עדן. אולם מכיוון שהלידה התרחשה לאחר הגירוש, מובא כאן הסיפור כולו. וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר: קָנִיתִי,קיבלתי, יש לי אִישׁ אֶת, עם ה'.נוכח הלידה האנושית הראשונה התפעלה חוה: "ראו! אני יצרתי איש, ברייה חדשה שלא היתה בעולם, עם ה'. לבדי אינני יכולה ליצור אותו, אך לה' ולי יש קניין משותף בדמות החדשה". מאז ועד היום משתאות נשים שיולדות, ולא רק הן, מול פלא יצירת האדם כחוה.

ב וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃

וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו,אֶתזה שנקרא הָבֶל.בניגוד לקין — שנקרא על שם הקניין, לשמו של הבל לא ניתן הסבר מראש. רבים פירשו שהבל נקרא על שם סופו — שלא נשאר ממנו דבר, כהבל. אפשר לראות בשמו גם משמעות חיובית יותר, של הבל ורוח, כלומר, בילד שנולד עתה התגלה דבר מה רוחני. כך נוגע הסיפור ביסודות הקיום האנושי: הילד הראשון גורר התפעלות מעצם הלידה, ואילו השני — שאף הוא ילד, אך איננו זהה לאחיו — מגלה את פלא השונוּת והמִגוון, הטבועה ברוח האנושית. גם פלא זה נוטה להתכהות ברבות השנים, אך עבור אדם וחוה, העובדה שמאותם אב ואם יצאו ילדים שונים בתכלית — מפליאה. אין אנו יודעים במה היו שונים בלידתם. ההבדל ביניהם יבוא בהמשך לידי ביטוי מוחשי: וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן,הבל רעה את הצאן, חלב אותן וגזז את צמרן, אך את בשרן לא אכל. וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.