וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים,מאז שב שר המשקים לתפקידו, וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּהבחלומו הוא עֹמֵד עַליד הַיְאֹר,הנילוס. ביאור המצרי היו תלויים כל חייה של מצרים.

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר,שמנות, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ,בשטח המרעה.

וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר,והן רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר,רזות, וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה׃

וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת. וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.פרעה התעורר משנתו, כנראה בגלל הזעזוע ממראה הפרות האוכלות פרות.

וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת׃

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִיתבאותו לילה, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד,מתוך גבעול אחד. בשנים דשנות במיוחד עולות לפעמים שתיים או שלוש שיבולים מקנה אחד. המראה שחוזה פרעה בחלומו חריג ביותר. שיבולים אלה הן בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.

וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן׃

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים,מוכות מהרוח המזרחית המייבשת. שיבולים עלובות אלה צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.

וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם׃

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת. וַיִּיקַץ פַּרְעֹה,חלום זה מוזר יותר, שכן אם בחלום הקודם פרות אכלו – כאן שיבולים אוכלות. וְהִנֵּהאף זה רק חֲלוֹם.

וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ. פרעה נסער מן הרושם העז שהותירו בו חלומותיו, וַיִּשְׁלַח, וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, כהני מצרים ומכשפיה שעסקו גם במדע ורפואה. וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ. וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ, וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.לא נמצא שום פתרון. היו שדרשו שהם הציעו פתרונות, אך פתרונותיהם לא נראו לפרעה הולמים.

וַיְדַבֵּר֙ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים אֶת־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אֶת־חֲטָאַ֕י אֲנִ֖י מַזְכִּ֥יר הַיּֽוֹם׃

וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר:אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.אמנם בדברים שאני עומד לומר אצטרך להזכיר את חטאי, ובכל זאת חשוב שאומר אותם :

פַּרְעֹ֖ה קָצַ֣ף עַל־עֲבָדָ֑יו וַיִּתֵּ֨ן אֹתִ֜י בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֚ית שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים אֹתִ֕י וְאֵ֖ת שַׂ֥ר הָאֹפִֽים׃

פַּרְעֹה קָצַף, כעס עַל עֲבָדָיו, וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים – אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.

וַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא אִ֛ישׁ כְּפִתְר֥וֹן חֲלֹמ֖וֹ חָלָֽמְנוּ׃

וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ.חלמנו חלומות שהתאמתו.

וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד לְשַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֔ים וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ וַיִּפְתָּר־לָ֖נוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵ֑ינוּ אִ֥ישׁ כַּחֲלֹמ֖וֹ פָּתָֽר׃

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים. וַנְּסַפֶּר לוֹאת החלומות, וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ, אִישׁ כַּחֲלֹמוֹבאופן שהחלום והפתרון התאימו זה לזה פָּתָר,

וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה׃

ומעבר לכך – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה.כך אכן קרה. הפתרון לא היה רק יפה, אלא גם אמתי – אֹתִי הֵשִׁיבפרעה עַל כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה.

וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה׃

מכיוון שפרעה היה להוט למצוא פתרון לחלומו – וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח, כדי שלא ייראה פרוע בעמדו לפני המלך, שהרי היה אסור זמן רב בבית הסוהר. וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו,החליף את בגדיו לבגדים מהוגנים, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע, אתה מבין חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ.

וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: בִּלְעָדָי,לא אני הפותר, לא לי אתה נזקק. אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה,הוא שיעזור לפרעה. לכל היותר אוכל לשמש מתווך.

וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.

וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ׃

וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת, רזות, עלובות וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר,שבשרן ריק. על מה שסופר תחילה, הוסיף פרעה כאן את התרשמותו – לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ.

וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃

וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת, המרוקנות וְהָרָעוֹת, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת.

וַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָאִיקָֽץ׃

פרעה מוסיף גם את ההערה הבאה: וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה.לא נראה בהן כל שינוי. וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וָאִיקָץ.

וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת׃

וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי,וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד, מְלֵאֹת וְטֹבוֹת.

וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽם׃

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת, יבשות דַּקּוֹת, שְׁדֻפוֹת קָדִים, צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם.

וַתִּבְלַ֙עְןָ֙ הָשִׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי׃

וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת. וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד לִי.ומאחר שהחרטומים לא השיבו לי תשובה מספקת, אני מצפה לתשובתך.

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה׃

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה:אמנם ראית שני חלומות שונים, אך חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא. אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה.זהו חלום נבואי המבשר לך את העתיד להתרחש.

שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃

שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה. חֲלוֹם אֶחָד הוּא.העובדה שהחלום אחד – משמעותית, שכן הוא כורך את השיבולים והפרות יחד. הפרות מדגישות את הגידול, החיים והשפע, ואילו השיבולים – את מחזורי הצמיחה; משום שהפרות אינן קשורות לזמן מסוים, ואילו יבול השיבולים מתחדש מדי שנה. שבע השיבולים מגדירות את משמעות הזמן של שבע הפרות.

וְשֶׁ֣בַע הַ֠פָּרוֹת הָֽרַקּ֨וֹת וְהָרָעֹ֜ת הָעֹלֹ֣ת אַחֲרֵיהֶ֗ן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִׁבֳּלִים֙ הָרֵק֔וֹת שְׁדֻפ֖וֹת הַקָּדִ֑ים יִהְי֕וּ שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י רָעָֽב׃

וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי, שנות רָעָב.אחרי ההסתייגות הנימוסית שבה פתח יוסף את דיבורו אל פרעה, כאן הוא מתנסח בפוסקנות ובדרמטיות כמעט פיוטית.

ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה׃

הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה – אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, יעשה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה.

הִנֵּ֛ה שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים בָּא֑וֹת שָׂבָ֥ע גָּד֖וֹל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת, שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.אלה הן הפרות הבריאות והשיבולים הטובות.

וְ֠קָמוּ שֶׁ֨בַע שְׁנֵ֤י רָעָב֙ אַחֲרֵיהֶ֔ן וְנִשְׁכַּ֥ח כָּל־הַשָּׂבָ֖ע בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְכִלָּ֥ה הָרָעָ֖ב אֶת־הָאָֽרֶץ׃

וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן,אלה הן הפרות רקות הבשר והשיבולים השדופות, וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ.

וְלֹֽא־יִוָּדַ֤ע הַשָּׂבָע֙ בָּאָ֔רֶץ מִפְּנֵ֛י הָרָעָ֥ב הַה֖וּא אַחֲרֵי־כֵ֑ן כִּֽי־כָבֵ֥ד ה֖וּא מְאֹֽד׃

וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד.את תיאורו של פרעה, שלא ניכר בגופן של הפרות הרזות שהפרות הבריאות באו אל קרביהן, פתר יוסף כך שהשנים הרעות יבלעו את כל תנובתן של השנים הטובות, ולא יישאר ממנה דבר.

וְעַ֨ל הִשָּׁנ֧וֹת הַחֲל֛וֹם אֶל־פַּרְעֹ֖ה פַּעֲמָ֑יִם כִּֽי־נָכ֤וֹן הַדָּבָר֙ מֵעִ֣ם הָאֱלֹהִ֔ים וּמְמַהֵ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים לַעֲשֹׂתֽוֹ׃

וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם,אף על פי שזהו חלום אחד, משום שכאמור החלומות משלימים ומסבירים זה את זה, אך פרעה חלם אותם בנפרד, כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.פשר החזרה הוא שהדבר נחרץ, וכן שאין מדובר בעתיד הרחוק אלא בזמן קרוב. המסר נכפל בדומה לקריאה כפולה שמשמיעים בעת סכנה.

וְעַתָּה֙ יֵרֶ֣א פַרְעֹ֔ה אִ֖ישׁ נָב֣וֹן וְחָכָ֑ם וִישִׁיתֵ֖הוּ עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

אלוקים מגלה לך את העתיד להתרחש. מאחר שמופנה אליך מסר מעשי – וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן, מי שבכוחו לראות את העתיד מתוך מה שעיניו רואות, וְחָכָם,מי שראה ושמע הרבה וצבר ידע, וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.יוסף הדגיש שמדובר בתפקיד שלשם ביצועו נדרשת אישיות יוצאת דופן. לכן לא כדאי שפרעה ימנה לו את אחד מנושאי התפקידים המוכָּרים.

יַעֲשֶׂ֣ה פַרְעֹ֔ה וְיַפְקֵ֥ד פְּקִדִ֖ים עַל־הָאָ֑רֶץ וְחִמֵּשׁ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֥י הַשָּׂבָֽע׃

יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ, ויצייד אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

וְיִקְבְּצ֗וּ אֶת־כָּל־אֹ֙כֶל֙ הַשָּׁנִ֣ים הַטֹּבֹ֔ת הַבָּאֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְיִצְבְּרוּ־בָ֞ר תַּ֧חַת יַד־פַּרְעֹ֛ה אֹ֥כֶל בֶּעָרִ֖ים וְשָׁמָֽרוּ׃

וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר, תבואה תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִיםיצברו, וְשָׁמָרוּ.

וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב׃

וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.

וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו׃

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה. הפתרון מצא חן בעיניו, מפני שכל פרט מפרטיו הלם פרט מפרטי החלום; ועצתו של יוסף מצאה חן בעיניו, משום שהיה בה פוטנציאל כלכלי עצום, ומשום שהשאירה בידי המלך כוח רב בשנות הרעב. וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו,אולי משום שכל אחד מהם חשב שהוא האיש החכם והנבון, שעליו יוטל לנהל את כלכלת מצרים בשנים הקרובות.

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת – אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.פרעה התרשם מיוסף עמוקות. אולי תרמה לכך גם הופעתו של יוסף, שהתייצב לפניו בבגדים אזרחיים, ומן הסתם כבר דיבר מצרית רהוטה. כרוב הסובבים את יוסף, אף פרעה עמד על חכמתו והצלחתו וראה שהוא זוכה אף לחזונות אלוקיים.

אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃

על כן מינה אותו לפעול לאור פתרונו והצעותיו – אַתָּה תִּהְיֶהממונה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי,הכול יבואו לנשק אותך, הכול יכבדו ויעריצו אותך, כלומר יהיו נחותים ממך. אמנם מינויך מוגבל לנושא מסוים, אבל זהו עניין מכריע, ולפיכך רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.לא אוותר על המלוכה, אבל אייפה את כוחך בכל היתר.

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.אתה מופקד על כל ארץ מצרים לעניינים אלה.

וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ׃

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ,בטבעת היה מוטבע חותם, ועל כן משמעות נתינתה היא ייפוי כוח ממשי, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף.משקיבל יוסף את תפקידו – וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ,בגדי פשתן רשמיים, כמקובל במצרים. וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ,תכשיט הדומה לענק.

וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ,במרכבה ששימשה בשעת הדחק, כאשר היה צריך למלא את מקומה של מרכבתו הקבועה של המלך. את מרכבתו האישית השאיר לעצמו. וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו: אַבְרֵךְ,כריעת ברך. כאשר יוסף יצא במרכבתו, הכול יצטרכו לכרוע לפניו. וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.הודיעו רשמית ופומבית, שהוא המושל בכל מצרים.

וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ופרעה מסכם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה,אני הוא צאצא האלים, השליט והמושל, אך מעבר לכך – וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.בידך הסמכות המלאה לגבי מה שייעשה במדינה.

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ.הכינוי התפרש בעברית כמפענח הצפונות, מגלה הנסתרות, אולם כיוון שהשורש פ,ע,נ,ח, יחידאי במקרא, סביר שזהו שמו המצרי של יוסף. במקרא מופיעים שמות מצריים נוספים שניתנו לאנשים. הסיומת ‘ענח׳ במצרית מבטאת את סמל החיים. שמו החדש של יוסף היווה גם תואר וכינוי כבוד לרגל תפקידו. ומשעה שיוסף הפך לדמות חשובה, פרעה דאג לו גם לאשה – וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה.נראה כי למרות הדמיון בשם לא היתה זו בתו של פוטיפר, שכן אביה לא היה שר טבחים בבית האסורים, אלא הכהן הראשי בעיר הבירה און, שבה עמד מקדש. במעשה זה פרעה לא רק גמל חסד עם יוסף אלא העצים אותו. כיוון שלכהני מצרים היתה תמיד השפעה על המתחולל במצרים, פרעה קשר אותו באופן ישיר אל מקורות הכוח והשלטון האחרים במדינה. וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם,הוא התהלך בה כשליט והתחיל לארגן אותה.

וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעְבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.עברו שלוש עשרה שנים מאז חלם את חלומותיו הראשונים, שבעקבותיהם נמכר וגלה מארצו. במשך שנים אלו השתנה מעמדו לבלי הכר. וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם,כדי ליישם את עצתו לפרעה.

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃

וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים, כדי לצבור באוצרות, או: גרעיני שיבולת אחת הכילה קומץ יד או כמה קמצים. הארץ הניבה יבול גדול.

וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ׃

וַיִּקְבֹּץיוסף אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים. אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ.בכל עיר אחסן יוסף את התבואה שצמחה סביבה, הן משום שהתבואה רגילה לאקלים המקומי, הן משום שבכל עיר אפשר לאמוד את כמות התבואה שתספיק למספר אזרחיה.

וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד, עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר.בכל שנה גדלה כמות עצומה של תבואה. ייתכן שיש להבין באופן מילולי: בתחילה ניסו לנהל את החשבונות, אך נוכח הכמות העצומה התייאשו מכך.

וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן׃

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב,במשך שנות השבע, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי׃

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, כִּיחש: נַשַּׁנִי,השכיחני, אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, סבלי ועבודתי הקשה וְאֵת כָּלצרות בֵּית אָבִי,שמהן סבלתי שנים רבות, ועתה אני אדם חדש.

וְאֵ֛ת שֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖י קָרָ֣א אֶפְרָ֑יִם כִּֽי־הִפְרַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ עָנְיִֽי׃

וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כִּיחש: אכן, שכחתי את צרותי, ולא זו בלבד, כעת הִפְרַנִי, הצליח את דרכי וגידל אותי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי.

וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַתִּכְלֶינָה, הסתיימו שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם׃

וַתְּחִלֶּינָה, התחילו שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף.במצרים, שאינה תלויה בגשמים אלא בעיקר במערכת ההשקיה שמקורה במי הנילוס, בולט מעבר זה מאוד. אם מסיבה כלשהי מפלס המים בנילוס נמוך מהדרוש, הארץ אינה מוציאה את פֵּרותיה, ומגיע רעב. יתר על כן, וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת.לא היתה זאת רק בעיה מקומית בהרי אפריקה, שלא סיפקו את כמות המים; גם הארצות האחרות סבלו מבצורת בעקבות תמורות אקלימיות. וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.

וַתִּרְעַב֙ כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכָל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

לאחר שחוסלו מאגרי המזון הביתיים, והתברר שנקצרה כמות זעומה של תבואה בקיץ – וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם.צעקתם הישירה והעקיפה של האזרחים הופנתה אל פרעה לא רק בתור מלכם, אלא גם משום שייחסו לו תכונות אלוהיות. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף,הוא הממונה על הטיפול בבעיית הרעב שלכם. אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.פרעה ביקש לחסוך מעצמו, מפקידיו או ממקורביו את הצרות. משעה שהמערכת נדרשה לארגן את חלוקת האוכל, הוא הפנה הכול ליוסף.

וְהָרָעָ֣ב הָיָ֔ה עַ֖ל כָּל־פְּנֵ֣י הָאָ֑רֶץ וַיִּפְתַּ֨ח יוֹסֵ֜ף אֶֽת־כָּל־אֲשֶׁ֤ר בָּהֶם֙ וַיִּשְׁבֹּ֣ר לְמִצְרַ֔יִם וַיֶּחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ,גם מחוץ למצרים, ועל כן אי אפשר היה לייבא אוכל. וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם,מה שבמחסנים, וַיִּשְׁבֹּר, מכר תבואה לְמִצְרַיִם.לא ברור אם בשלב הראשון יוסף קנה את התבואה או שמא גבה אותה כמסים. מכל מקום עתה מכר אותה. וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם,שכן מֵעבר לתבואה במאגרים של יוסף לא נותר להם במה להזין את עצמם.

וְכָל־הָאָ֙רֶץ֙ בָּ֣אוּ מִצְרַ֔יְמָה לִשְׁבֹּ֖ר אֶל־יוֹסֵ֑ף כִּֽי־חָזַ֥ק הָרָעָ֖ב בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃

וְכָל הָאָרֶץ, הארצות השכנות בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר, לקנות תבואה אֶל יוֹסֵף, כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.עד לנקודה זו התגשם פתרון החלום שפתר יוסף במלואו.