זֶה הַשֵּׁם מִדַּת הַדִּין הוּא, וְנֶהֶפְכָה לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יְדֵי תְפִלַּת הַצַּדִּיקִים; וְרִשְׁעָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הוֹפֶכֶת מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶאֱמַר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם, וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה, (ברא' ו') וְהוּא שֵׁם מִדַּת רַחֲמִים:

ויזכור אלהים.

מַה זָּכַר לָהֶם לַבְּהֵמוֹת? זְכוּת, שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם קֹדֶם לָכֵן וְשֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה:

ויזכור אלהים את נח וגו'.

רוּחַ תַּנְחוּמִין וַהֲנָחָה עָבְרָה לְפָנָיו:

ויעבר אלהים רוח.

על הארץ.

כְּמוֹ כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ב') לְשׁוֹן הַנָּחַת חֵמָה:

וישכו.

God remembered Noah and all the beasts and all the animals that were with him in the ark; God caused a wind to pass over the earth, and the water subsided. The water rested from its rage and did not descend anymore in the form of rain nor surge from the depths.

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ, וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.המים שככו, נחו מזעפם. לא נוספו עוד מים.

א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃

כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כְּתִיב כָּל מַעְיְנֹת; וְכָאן אֵין כְּתִיב כָּל, לְפִי שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ מֵהֶם אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, כְּגוֹן חַמֵּי טְבֵרְיָא וְכַיוֹצֵא בָהֶן:

ויסכרו מעינות.

וַיִמָּנַע כְּמוֹ לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ (תהלים מ'), לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ (ברא' כג):

ויכלא.

The wellsprings of the depth and the windows of the heavens were dammed, closed, and the rain from the heavens was terminated.

וַיִּסָּכְרוּ, נסגרו 
 מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם, וַיִּכָּלֵא, חדל
 הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

ב וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

הִתְחִילוּ לַחֲסֹר וְהוּא אֶחָד בְּסִיוָן. כֵּיצַד? בְּכ"ז בְּכִסְלֵו פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי ג' מִכִּסְלֵו וְכ"ט מִטֵּבֵת הֲרֵי ל"ב, וּשְׁבָט וַאֲדָר וְנִיסָן וְאִיָּר קי"ח, הֲרֵי ק"נ:

מקצה חמשים ומאת יום.

The water receded from upon the earth gradually. The water that had swelled and risen above the mountains descended into the valleys, from where it flowed into the sea. These processes took time, as the entire world was inundated with water. And the water was diminished at the end of one hundred and fifty days. After one hundred and fifty days of flooding, the water began to diminish.

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב,המים שגאו ועלו מעבר להרים, ירדו לעמקים, ומן העמקים שבו וזרמו אל הים. תהליכים אלו ארכו זמן, משום שכל העולם היה מוצף. 
 וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.אחרי מאה וחמישים ימי המבול התחילו המים להתמעט.

ג וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

A high mountain range, whose peaks reach above 5,000 m, northeast of Lake Van in eastern Turkey. The mountains of Ararat and the kingdom of Ararat west of Lake Van, are mentioned in the Bible as a region lying north of Babylon and Assyria. Onkelos renders it as Turei Kardo , the mountains of the Kurds, and Josephus explains likewise ( Antiquities of the Jews I:3:6).

Mountains of Ararat

BACKGROUND

סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לְכִסְלֵו שֶׁבּוֹ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים:

בחדש השביעי.

מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיְתָה הַתֵּבָה מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם י"א אַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְתִיב בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים, זֶה אָב, שֶׁהִיא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן לִירִידַת גְּשָׁמִים, וְהֵם הָיוּ גְבוֹהִים עַל הֶהָרִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְחָסְרוּ מִיּוֹם אֶחָד בְּסִיוָן עַד אֶחָד בְּאָב חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְשִּׁשִּׁים יוֹם, הֲרֵי אַמָּה לְד' יָמִים, נִמְצָא, שֶׁבְּי"ו בְּסִיוָן לֹא חָסְרוּ אֶלָּא ד' אַמּוֹת וְנָחָה הַתֵּבָה לְיוֹם הַמָּחֳרָת; לָמַדְתָּ, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקַּעַת י"א אַמָּה בַמַּיִם שֶׁעַל רָאשֵׁי הֶהָרִים:

בשבעה עשר יום.

The ark rested during the seventh month, on the seventeenth day of the month, at the conclusion of one hundred and fifty days starting from the second month, upon the mountains of Ararat. <notes|B 1/>The water level receded until the ark rested once again on the earth, although not in the place where Noah had built it. The ark was presumably constructed in a then-inhabited area, in or around modern-day Iraq, and it drifted a considerable distance to the high mountains of Ararat, which are likely close to the mountains called by that name today. <endnote_marker|12 />

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, כשהסתיימו מאה וחמישים יום מהחודש השני,
 עַל הָרֵי אֲרָרָט.המים התמעטו עד שהתיבה נחה שוב על הארץ, אם כי לא במקום שבו נח בנה אותה. ניתן להניח שהתיבה נבנתה באזורים שבהם ישבו בני אדם באותה תקופה, במסופוטמיה או בסביבתה, והיא נסחפה למרחק לא מבוטל, עד הרי אררט הגבוהים, הקרובים כנראה להרים הקרויים כך גם בימינו.

ד וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃

זֶה אָב, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי לְמַרְחֶשְׁוָן שֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם. וְאִם תֹּאמַר הוּא אֱלוּל, וַעֲשִׂירִי לְכִסְלֵו שֶׁפָּסַק הַגֶּשֶׁם, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי סִיוָן, וְהוּא שְׁבִיעִי לַהַפְסָקָה – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ שְׁבִיעִי אִי אַתָּה מוֹנֶה אֶלָּא לַהַפְסָקָה, שֶׁהֲרֵי לֹא כָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְרִידַת גְּשָׁמִים, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שֶׁל תִּגְבֹּרֶת הַמַּיִם עַד אֶחָד בְּסִיוָן; וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שְׁבִיעִי לַיְרִידָה, אֵין זֶה סִיוָן, וְהָעֲשִׂירִי אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת אֶלָּא לַיְרִידָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לַהַפְסָקָה וְהוּא אֱלוּל, אִי אַתָּה מוֹצֵא בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ; שֶׁהֲרֵי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם מִשֶׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים שִׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב וְכ"א יוֹם הוֹחִיל בִּשְׁלִיחוּת הַיּוֹנָה, הֲרֵי שִׁשִּׁים יוֹם מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים עַד שֶׁחָרְבוּ פְנֵי הָאֲדָמָה. וְאִם תֹּאמַר בֶּאֱלוּל נִרְאוּ, נִמְצָא שֶׁחָרְבוּ בְּמַרְחֶשְׁוָן וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ רִאשׁוֹן, וְאֵין זֶה אֶלָּא תִּשְׁרֵי, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן:

בעשירי נראו ראשי ההרים.

And the water gradually receded until the tenth month; during the tenth month, on the first of the month, the peaks of the mountains were revealed and seen. Since the ark was exceedingly heavy and deeply immersed in the water, it took additional time from when it rested on the peak until the mountains themselves were exposed.

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי,בחודש העשירי 
 בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ, נתגלו 
 רָאשֵׁי הֶהָרִים.מכיוון שהתיבה היתה כבדה למדי, והיתה שקועה בתוך המים, עבר זמן נוסף משעה שנחה על ההרים ועד שההרים עצמם נחשפו.

ה וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃

מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:

מקץ ארבעים יום.

לְצֹהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה:

את חלון התבה אשר עשה.

It was at the end of forty days from the time that the tops of the mountains could first be seen. Only after the mountaintops became visible could it be known with certainty that the water was gradually receding. Noah opened the window of the ark that he made.

וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם,מן הזמן שבו ראשי ההרים נגלו לעין. רק לאחר שנראו ראשי ההרים, אפשר היה לדעת בוודאות שהמים יורדים והולכים. 
 וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

ו וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

הוֹלֵךְ וּמַקִּיף סְבִיבוֹת הַתֵּבָה, וְלֹא הָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁהָיָה חוֹשְׁדוֹ עַל בַּת זוּגוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנה' ק"ח):

יצוא ושוב.

פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל מִדְרַשׁ אַגָּדָה מוּכָן הָיָה הָעוֹרֵב לִשְׁלִיחוּת אַחֶרֶת בַּעֲצִירַת גְּשָׁמִים בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מ"א י"ז):

עד יבשת המים.

He sent the raven. Noah chose to send a raven, on the assumption that a bird which feeds on carrion would be the first to find itself something to eat. Were it to find food, Noah would know that the water level had diminished. <endnote_marker|13 />And it went to and fro, without bringing back any sign, until the drying of the water from upon the earth.

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב,נח בחר לשלח את העורב, משום שהניח שעוף זה, הניזון מפגרים, יהיה הראשון שימצא לעצמו דבר מאכל. אם ימצא מזון, יֵדע נח שמפלס המים ירד.
 
 וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹבבלא להביא כל סימן
 עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

לְסוֹף ז' יָמִים שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַיָּחֶל עוֹד ז' יָמִים אֲחֵרִים, מִכְּלַל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בָּרִאשׁוֹנָה הוֹחִיל ז' יָמִים:

וישלח את היונה.

אֵין זֶה לְשׁוֹן שְׁלִיחוּת אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁלּוּח, שִׁלְּחָהּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּה, וּבְזוֹ יִרְאֶה אִם קַלּוּ הַמַּיִם, שֶׁאִם תִּמְצָא מָנוֹחַ לֹא תָשׁוּב אֵלָיו:

וישלח.

He sent the dove from him, as this bird is also capable of flying long distances, to see if the waters had abated from upon the surface of the ground.

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, שאף היא מסוגלת לעוף למרחקים גדולים למדי,
 מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

But the dove did not find rest for its foot, and it returned to him to the ark, as water was on the face of the entire earth; and he extended his hand and took it, and brought it to him to the ark.

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ,
 וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה.

ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃

לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, וְכֵן לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ (איוב כ"ט), וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא:

ויחל.

He waited yet another seven days and again sent the dove from the ark.

וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָהמן הסתם בבוקר.

י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃

אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לְכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת (שיר ה'), כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחז' ז') וּכְמוֹ כְּיוֹנָה פוֹתָה (הושע ז'):

טרף בפיה.

חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עיר' י"ח) לְשׁוֹן מָזוֹן; וְדָרְשׁוּ בְּפִיהָ לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:

טרף.

The dove came in to him at evening time, after it had been sent off in the morning, and behold, it had plucked <endnote_marker|14 />an olive leaf in its mouth. Since olive leaves are relatively tough, they did not rot in the water. And Noah knew that the waters had abated [ kallu ], that they had become light [ kal ] and diminished from upon the earth.

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב,
 וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָףתלוש,
 
 בְּפִיהָ,כיוון שעלי הזית קשים יחסית, הם לא נרקבו במים.
 וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ, נעשו קלים, התמעטו 
 הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

הוּא לְשׁוֹן וַיָּחֶל, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן וַיִּפְעַל וְזֶה לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל, וַיָּחֶל – וַיַּמְתֵּן; וַיִּיָּחֶל – וַיִּתְמַתֵּן:

וייחל.

He waited yet another seven days and sent the dove, and it did not return again to him anymore, as it found rest in one of the spots that had dried up in the meantime.

וַיִּיָּחֶל,
 נח חיכה
 עוֹד
 שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד,
 כיוון שחנתה באחד המקומות שיבשו בינתיים.

יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃

לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא תִּשְׁרֵי וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן (ר"ה י"א):

בראשון.

נַעֲשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁקָּרְמוּ פָנֶיהָ שֶׁל מַעְלָה:

חרבו.

It was in the six hundred and first year, during the first month on the first of the month; the water dried from upon the earth, those areas that had been dry land prior to the flood. Noah removed the cover of the ark, as apparently the window was very small and he was able to see out only after removing the cover; and he saw, and behold, the surface of the ground dried. The water had disappeared, but the ground was still sodden.

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.המים יבשו מאותם מקומות שהיו יבָּשה לפני המבול.
 וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה,נראה שהחלון היה קטן מאוד, ורק כשנח הסיר את המכסה יכול היה לראות —
 וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.המים נעלמו, אך האדמה נותרה בוצית.

יג וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

יְרִידָתָן בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְי"ז בַּחֹדֶשׁ, אֵלּוּ י"א יָמִים שֶׁהַחַמָּה יְתֵרָה עַל הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשְׁפַּט דוֹר הַמַּבּוּל שָׁנָה תְמִימָה הָיָה:

בשבעה ועשרים.

נַעֲשָׂה גָּרִיד כְּהִלְכָתָהּ:

יבשה.

During the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth dried. It took a long time until the ground fully dried up, to the extent that it was possible to tread upon it.

וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.חלף זמן נוסף עד שהאדמה יבשה, כך שניתן היה לצעוד עליה.

יד וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ (ס)

Nevertheless, Noah remained in the ark. Just as he did not enter the ark of his own initiative, so too, now he waited for a divine command to exit it.
 <endnote_marker|15 />And indeed, God spoke to Noah, saying:

ואכן — 
 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:

טו וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃

אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כָּאן הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

אתה ואשתך וגו'.

Go out of the ark: You, and your wife, and your sons, and your sons’ wives with you.

צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

טז צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

הוֹצֵא כְּתִיב, הַיְצֵא קְרִי, הַיְצֵא – אֱמֹר לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ; הוֹצֵא – אִם אֵינָם רוֹצִים לָצֵאת הוֹצִיאֵם אַתָּה:

הוצא.

וְלֹא בַּתֵּבָה, מַגִּיד שֶׁאַף הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף נֶאֱסְרוּ בְתַשְׁמִישׁ:

ושרצו בארץ.

Every living being that is with you from all flesh, of the birds, and of the animals, and of every crawling creature that crawls on the earth, bring out with you. Remove them forcibly, as the animals had become accustomed to life in the ark. Although they were confined there, they had easy access to food. Moreover, some of them may have been in a state of hibernation due to the conditions. It was therefore necessary to compel them to leave. And they will teem [ veshartzu ] on the earth, by increasing greatly in number so that they will be found everywhere, like creeping animals [ sheratzim ], <endnote_marker|16 />and be fruitful and multiply upon the earth. In this manner the world will be populated afresh.

כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַיְצֵא אִתָּךְ,הוצא אותם בכוח, שכן היו בעלי חיים שהתרגלו לחיים בתיבה. אמנם לא היו אלה חיי חופש, אך מזונם היה מוכן להם בשלווה ובמנוחה, ואולי מקצתם היו שרויים בתרדמת או עילפון חלקי בשל התנאים. על כן היה צורך לכפות עליהם את היציאה. 
 וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ,יתרבו מאוד, כך שייראו בכל מקום, כשרצים.
 
 וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ.כך יתפתח מעתה עולם חדש.

יז כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הוצא [הַיְצֵ֣א] אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃

Noah emerged, and his sons, and his wife, and his sons’ wives with him.

וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ.

יח וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃

קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם עַל מְנָת לִדָּבֵק בְּמִינָן:

למשפחותיהם.

Every beast, every crawling creature and every bird, every creature that crawls on the earth, after their families, emerged from the ark.

כָּל הַחַיָּה, כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

יט כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃

אָמַר לֹא צִוָּה לִי הַקָּבָּ"ה לְהַכְנִיס מֵאֵלּוּ ז' ז' אֶלָּא כְּדֵי לְהַקְרִיב קָרְבָּן מֵהֶם:

מכל הבהמה הטהורה.

Noah built an altar to the Lord, and he took from every pure animal and from every pure bird, and sacrificed burnt offerings on the altar.

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'. וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר, וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

כ וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּהֹ֔ר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

It is interesting that this same fact, that the inclination of man’s heart is evil, was earlier cited as the cause for the flood: “The Lord saw that the wickedness of man was great on the earth, and that every inclination of the thoughts of his heart was only evil all the time. The Lord regretted that He had made man on the earth” (see 6:5–6). Here, however, this rationale is used as an excuse for mankind. Indeed, the existence of the evil inclination in man can be a cause for despair and lead him to the brink of destruction. Nevertheless, as this inclination is planted within him from his youth, from his very birth, he should not be entirely blamed.

As the inclination of man’s heart is evil from his youth

DISCUSSION

מנעריו כְּתִיב, מִשֶּׁנִּנְעַר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע:

מנעריו.

כָּפַל הַדָּבָר לִשְׁבוּעָה; הוּא שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ, וְלֹא מָצִינוּ בָהּ שְׁבוּעָה, אֶלָּא זוֹ שֶׁכָּפַל דְּבָרָיו וְהִיא שְׁבוּעָה וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים בְּמס' שְׁבוּעוֹת:

לא אסף ולא אסף.

The Lord smelled the pleasing aroma. This is a symbolic expression, which appears elsewhere in connection with offerings. Its plain meaning is satisfaction. And the Lord said in His heart, an anthropomorphic expression denoting divine contemplation: I will not continue to curse the ground anymore on account of man, as I did with the flood, as the inclination of man’s heart is evil from his youth [ mine’urav ]. <notes|D T/>he Sages expound: From when he stirs himself [ ninar ] and emerges into the world, from birth. <endnote_marker|17 />Man is not by nature evil. But he is given freedom to choose and is subject to constant temptation. And therefore I will not continue to smite every living being anymore, as I did. In order to repair the corruption of the evil inclination, mankind requires a fixed and stable world. Therefore, human history will know no more all-encompassing, catastrophic events like the flood, but rather there will be relatively moderate rises and falls.

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ,זהו ביטוי סמלי, המופיע גם במקומות נוספים העוסקים בקרבנות, אשר משמעו הפשוט שביעות רצון. 
 וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ— ביטוי אנתרופומורפי, מעין הרהור אלוקי
 : לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם,כשם שעשיתי במבול, 
 כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו,מצעירותו. חכמים דרשו: "משעה שהוא ננער ויוצא לעולם", כלומר מלידתו.
 האדם, על יצרו, אינו רע בהכרח, אולם יצרו מאפשר לו להיות רע, והוא מצוי תחת פיתוי מתמיד. על כן —
 וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.כדי לתקן את השחתתו של היצר הרע, זקוקה האנושות למציאות קבועה ויציבה. לכן ההיסטוריה האנושית לא תדע עוד התרחשויות קטסטרופליות כוללניות כאלה, אלא תתנהל בעליות ובירידות מתונות יחסית.

כא וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃

Some Sages derive from this verse that a year comprises six short seasons, with different weather conditions, each of which is associated with different agricultural tasks ( Bava Metzia 106b). This verse accords with the climate of the Land of Israel, which has only two seasons: a hot, dry summer and a moderate, rainy winter. In biblical Hebrew, the word setav refers to winter, even though it has come to mean autumn in modern times (see Song of Songs 2:11, and Rashi ad loc.).

Planting and harvest, and cold and heat, and summer and winter

ו' עִתִּים הַלָּלוּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲצִי תִשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט קֹר (חֹרֶף) (ב"מ ק"ו):

עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו.

קור.

עֵת זֶרַע שְׂעוֹרִים וְקִטְנִית הַחֲרִיפִין לְהִתְבַּשֵּׁל מַהֵר, וְהוּא חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן:

חרף.

חֲצִי נִיסָן וְאִיָּר וַחֲצִי סִיוָן:

קציר.

חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב, הוּא זְמַן לְקִיטַת תְּאֵנִים וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת, וּשְׁמוֹ קַיִץ, כְּמוֹ הַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים (ש"ב ט"ז):

קיץ.

הוּא סוֹף יְמוֹת הַחַמָּה, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי, שֶׁהָעוֹלָם חַם בְּיוֹתֵר; כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא שִׁלְהֵי קַיְיטָא קָשֵׁי מִקַּיְיטָא:

חום.

מִכְּלָל שֶׁשָּׁבְתוּ כָּל יְמוֹת הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת, וְלֹא נִכַּר בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה (ב"ר פכ"ה ופ' ל"ד):

ויום ולילה לא ישבתו.

לֹא יִפְסְקוּ כָּל אֵלֶה מִלְּהִתְנַהֵג כְּסִדְרָן:

לא ישבתו.

As long as the earth endures, planting and harvest, and cold and heat, and summer and winter, <notes|D 1/>and day and night shall not cease. During the flood, the seasons of the year and the alternation between day and night came to a stop. Afterward, God reestablished regular time and its units, and determined that they shall not cease again. The world will follow its natural path, the human race will survive, and never again will there be a total flood.

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה. בזמן המבול עונות השנה וחילופי היום והלילה בטלו. לאחר המבול ה' כונן מחדש את הזמן ופרקיו וקבע כי הם 
 לֹא יִשְׁבֹּתוּ.העולם ינהג כמנהגו, המין האנושי יוסיף להתקיים, ולא יבוא שוב מבול.

כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃

God remembered Noah and all the beasts and all the animals that were with him in the ark; God caused a wind to pass over the earth, and the water subsided. The water rested from its rage and did not descend anymore in the form of rain nor surge from the depths.