וְאִ֣ם ׀ מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ אִישׁ֙ לַֽיהוָ֔ה וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים בַּחֲמִשִּׁ֖ים שֶׁ֥קֶל כָּֽסֶף׃

וְאִםבכל זאת מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַה'– וְהָיָה עֶרְכְּךָ, ערך השדה לְפִי זַרְעוֹ.כיוון שהשדה איננו נמכר לצמיתות, הרי שההקדשה היא נתינה למספר שנים. וכך יחושב הערך, לעניין פדיונו בכסף: זֶרַע, השטח הנדרש לזריעת חֹמֶר, מידת נפח מסוימת של שְׂעֹרִים. השטח נקרא בלשון חכמים 'בית כור' ובמידות ימינו הוא כ–18 דונם בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף.

אִם־מִשְּׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵ֑הוּ כְּעֶרְכְּךָ֖ יָקֽוּם׃

אִם מִשְּׁנַת, מיד לאחר שנת הַיֹּבֵל, כשהשדה עומד לרשותו לזמן המקסימלי, יַקְדִּישׁאת שָׂדֵהוּ– כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם.הערך הנקוב יעמוד במלואו.

וְאִם־אַחַ֣ר הַיֹּבֵל֮ יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵהוּ֒ וְחִשַּׁב־ל֨וֹ הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֗סֶף עַל־פִּ֤י הַשָּׁנִים֙ הַנּ֣וֹתָרֹ֔ת עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנִגְרַ֖ע מֵֽעֶרְכֶּֽךָ׃

וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ, וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ.אם חמישים שקל כסף הם ערכו של השדה למשך ארבעים ותשע שנים, יש לחלקם לארבעים ותשעה חלקים, ולפי החשבון בעבור כל שנה שעברה יש לגרוע שקל ומשהו מן הסכום הכולל.

וְאִם־גָּאֹ֤ל יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה הַמַּקְדִּ֖ישׁ אֹת֑וֹ וְ֠יָסַף חֲמִשִׁ֧ית כֶּֽסֶף־עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְקָ֥ם לֽוֹ׃

וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה, ירצה שוב להיאחז בשדה האיש הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ– וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו, וְקָם לוֹ.זהו הכלל בפדיון הקדשות: אדם זר הבא לקנותו ישלם בעבורו את המחיר שנקבע על פי השומה או על פי ערך קבוע, ואילו הבעלים המקוריים יצטרכו להוסיף חמישית הערך כתשלום נוסף, מעין פיצוי או עילוי להקדש.

וְאִם־לֹ֤א יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה וְאִם־מָכַ֥ר אֶת־הַשָּׂדֶ֖ה לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל עֽוֹד׃

וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶהמרשות ההקדש במשך כל השנים של מחזור היובל, וְאִם, או אם בינתיים מָכַרגזבר ההקדש אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר– לֹא יִגָּאֵל עוֹדעל ידי הבעלים הראשונים, ותיבטל הזיקה ההיסטורית בינם לבין השדה.

וְהָיָ֨ה הַשָּׂדֶ֜ה בְּצֵאת֣וֹ בַיֹּבֵ֗ל קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה כִּשְׂדֵ֣ה הַחֵ֑רֶם לַכֹּהֵ֖ן תִּהְיֶ֥ה אֲחֻזָּתֽוֹ׃

וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל, ככל השדות בישראל גם השדה הזה יצא מרשות הקונה ביובל, אבל מכיוון שהבעלים הקדישוהו, הרי השדה – קֹדֶשׁ לַה',בעליו הם ההקדש, ודינו כִּשְׂדֵה הַחֵרֶםהמפורש בסמוך – לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ.