כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃

כִּי יָמוּךְ, ייעשה עני אָחִיךָ וּמָכַר חלק מֵאֲחֻזָּתוֹ לצורך מחייתו – וּבָא גֹאֲלוֹ, קרוב-משפחתו הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל, ישחרר אֵת מִמְכַּר אָחִיו. קרובו זכאי לקנות שוב את השדה.

וְאִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ גֹּאֵ֑ל וְהִשִּׂ֣יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּדֵ֥י גְאֻלָּתֽוֹ׃

וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל, שיוכל לממש את זכותו לקנות את הנכס, אבל לאחר זמן – וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ של המוכר עצמו וּמָצָא כסף; הוא התעשר או חסך כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ, עד שגאולת האחוזה בהישג ידו –

וְחִשַּׁב֙ אֶת־שְׁנֵ֣י מִמְכָּר֔וֹ וְהֵשִׁיב֙ אֶת־הָ֣עֹדֵ֔ף לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר מָֽכַר־ל֑וֹ וְשָׁ֖ב לַאֲחֻזָּתֽוֹ׃

וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, מספר השנים של המכירה, וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף, מחיר השנים שנותרו לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ, לקונה. מכיוון שהמוכר מבקש לגאול את שדהו לפני שנת היובל, עליו לשלם בעבור שימוש השנים שנותרו עד היובל שבהן הקונה היה זכאי להשתמש בשדה, וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.

וְאִ֨ם לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה יָד֗וֹ דֵּי֮ הָשִׁ֣יב לוֹ֒ וְהָיָ֣ה מִמְכָּר֗וֹ בְּיַד֙ הַקֹּנֶ֣ה אֹת֔וֹ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיּוֹבֵ֑ל וְיָצָא֙ בַּיֹּבֵ֔ל וְשָׁ֖ב לַאֲחֻזָּתֽוֹ׃

וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי, כמות מספקת ל הָשִׁיב לוֹ, לקונה – וְהָיָה מִמְכָּרוֹ, הנכס שנמכר יישאר בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, וְיָצָא בַּיֹּבֵל מאליו, ואין צורך בקנייה, וְשָׁב הממכר לַאֲחֻזָּתוֹ, לנחלת האבות.