וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃

וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בּ אותו מקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת קרבן הַחַטָּאת וְאֶת קרבן הָעֹלָה, בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. כבר נאמר שאת החטאת יש לשחוט במקום העולה, על ירך המזבח צפונה, ולא במקום אחר בחצר המשכן כמו קודשים קלים, כִּי כַּחַטָּאת כך הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן, בכל הקשור לעבודת הכהן, או: בכך שהוא ניתן לכהן ולא לאחרים. סימן הוא כי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא, מהקודשים החמורים.

וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם קרבן הָאָשָׁם שנשחט, וְנָתַן הַכֹּהֵן מהדם עַל תְּנוּךְ, חלק מסוים ב אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן ביד ימין מִלֹּג הַשָּׁמֶן שהביא המיטהר, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן, על כף כהן אחר או על כפו שלו הַשְּׂמָאלִית הקעורה.

וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן, בשמן אֲשֶׁר אגור עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה׳, לכיוון הקודש.

וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃

וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר נשאר בוודאי עַל כַּפּוֹ, יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם שנתן באותם המקומות. גם לאחר שניתנות שלוש טיפות נוספות על גוף המיטהר, עוד נשאר שמן בכף היד הקעורה.

וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן, יִתֵּן, ימרח הכהן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר. וְכִפֶּר בכך עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה׳.

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת עבודת כבשת הַחַטָּאת שהביא המיטהר, וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ, וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת כבש הָעֹלָה.

וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ (ס)

וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה העשויה משלושה עשרונים סולת בלולה בשמן שהביא המיטהר, הַמִּזְבֵּחָה, על המזבח וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן על ידי המעשים הללו – וְטָהֵר.