וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה, וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית, באחד הבתים ב אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. הדמיון בין כל הנגעים הוא רק בהופעתו של הכתם ובמסגרת הכללית של דין הצרעת, אך ברור שכתם בעור האדם שונה מאוד מכתם המופיע בבגד או על אבנים.

וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃

וּבָא מי אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. איני יכול להעיד שזוהי צרעת, שכן קביעה זו אינה בסמכותי. עד שהכהן לא יאבחן את הנגע, בעל הבית יכול לטעון רק לחשד נגע בביתו.

וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת מן הכלים שבו, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע, וְ כך לֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת.

וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר׃

וְרָאָה הכהן אֶת הַנֶּגַע לאחר שנכנס לבית, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת נראה כ שְׁקַעֲרוּרֹת, אזורים שקועים בתוך הקיר, כעין קערות יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת, ירוקות או אדומות מאוד וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר. נראה כאילו הן עמוקות מחמת צבען, אף על פי שאין הן שקועות.

וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן־הַבַּ֖יִת אֶל־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת החוצה אֶל פֶּתַח הַבָּיִת, וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת, יורה על סגירת הבית שִׁבְעַת יָמִים.

וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃

וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה, התפשט הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. הנגע היה קודם בקיר מסוים, ובינתיים עבר לקירות אחרים או התרחב.

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע. בבית האבנים שבו מדובר לא הייתה הבנייה כנראה כה הדוקה, כך שאפשר היה לעקור מן הקיר אבנים אחדות. וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר משום שהן טמאות, אֶל מָקוֹם טָמֵא. מחוץ לעיר היו גם מקומות טהורים, אך היו שם גם מקומות שהוקצו להשלכת טומאה, אולי מקומות שיש בהם אשפה וקברים, שנושאי טהרות אינם באים לשם.

וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְאֶת הַבַּיִת שנוצרו בו חורים, יַקְצִעַ, יקלף ויסיר את ציפוי הטיח מִבַּיִת, מבפנים סָבִיב. וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ, גירדו אֶל מִחוּץ לָעִיר, אֶל מָקוֹם טָמֵא.

וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת, מקום הָאֲבָנִים שהוציאו מן הקיר, וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. אחר כך יטייחו את הבית, ואז הוא ישוב לשמש למגורים.

וְאִם־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃

יש שפעולות אלה מספיקות, ובכך יסולק הנגע, וְ אולם אִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח, ויתפתח בַּבַּיִת, ל אַחַר חִלֵּץ, שחילצו אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת, שהקצו אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ, טיוחו –

וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃

וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה, התפשט הַנֶּגַע שוב בַּבָּיִת באותו מקום או במקום אחר. צָרַעַת מַמְאֶרֶת, צרעת שיש בה קללה הִוא בַּבַּיִת, אין היא חלה על האבנים המסוימות אלא על הבית עצמו – טָמֵא הוּא.

וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְנָתַץ אדם כלשהו אֶת הַבַּיִת כולו – אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת, וְהוֹצִיא את כל אלה אֶל מִחוּץ לָעִיר, אֶל מָקוֹם טָמֵא.

וְהַבָּא֙ אֶל־הַבַּ֔יִת כָּל־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ, כל זמן שהוא מוסגר – יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃

וְהַשֹּׁכֵב, מי שנשאר ללון בַּבַּיִת– יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו שהוא לבוש בהם. וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת, גם אם לא ישן בו, אך שהה בו כדי אכילה – יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו. אלה דיני הטומאה השייכים לבית בתקופת ההסגר, שבה עדיין לא ברור אם הבית יטהר.

וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃

וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת, טיוח הַבָּיִת– וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע–

וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃

וְלָקַח לְחַטֵּא, לטהר אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב,

וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃

וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים.

וְלָקַ֣ח אֶת־עֵֽץ־הָ֠אֶרֶז וְאֶת־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת ׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃

וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים, וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים. ההליך כולו דומה מאוד למה שנעשה לטהרת האדם המצורע, אלא שכאן מזים על הבית הנגוע ולא על האדם.

וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃

וְחִטֵּא בכך אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת.

וְשִׁלַּ֞ח אֶת־הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃

וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְכִפֶּר עַל הַבַּיִת, סילק את עונשו – וְטָהֵר.