וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם, בזמן טָהֳרָתוֹ, בשלב הריפוי וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. על המצורע לשוב אל הכהן, שכן לו הסמכות הבלעדית לטפל בנגע הצרעת.

וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃

וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, והמצורע יבוא לפניו לבדיקה. וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא, נעלם כלעומת שבא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ, או הופיעו בו סימני טהרה –

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח אדם כלשהו לַמִּטַּהֵר בעבור המצורע הנטהר מן הצרעת שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת כלשהן. סתם ציפור שבמקרא היא דרור, או אולי ציפור קטנה מצייצת אחרת. וְעֵץ אֶרֶז, לפי המסורת זהו כפיס עץ, לא גדול במיוחד. וּשְׁנִי תוֹלַעַת, צמר שצבוע בצבע אדום מסוים, וְאֵזֹב.

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת מן השתיים אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, חרס, כך שדמה יישפך עַל מַיִם חַיִּים שנמצאים כבר בתוך הכלי.

אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים׃

אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב, וְטָבַל אוֹתָם, את שלושת החומרים הללו האגודים יחד וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בראש גפיה וזנבה הסמוך לגוף בְּ תוך דַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה ש עַל הַמַּיִם הַחַיִּים.

וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃

וְהִזָּה יתיז מתערובת דם המתה והמים החיים שנספחה לפריטים הללו עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים, וְטִהֲרוֹ באמצעות ההזאה הזו ובאמירת פיו, וְשִׁלַּח, ישחרר אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, ובכך יסתיים תפקידה.

וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

השלב הבא – וְכִבֶּס, יטביל הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו, כי גם הם נטמאו בלבשו אותם, וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ, יטבול בַּמַּיִם– וְטָהֵר. וְאַחַר כך יָבוֹא אֶל תוך הַמַּחֲנֶה, וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. אמנם הוא כבר בתוך העיר או בתוך מחנה ישראל, אך עדיין נתון בבידוד מסוים – הוא מרוחק מביתו ומאשתו. לפי מסורת חכמים הוא מטמא במגעו אדם או כלים.

וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃

וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִייְגַלַּח שנית אֶת כָּל שְׂעָרוֹ: אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ מכל הגוף, או רק מהמקומות השעירים. וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו שנית, וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם– וְטָהֵר.

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ים וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים זכרים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה, כִּבְשה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, שהם למעלה מ-7 ליטר במידות ימינו. סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד, כשליש ליטר שָׁמֶן.

וְהֶעֱמִ֞יד הַכֹּהֵ֣ן הַֽמְטַהֵ֗ר אֵ֛ת הָאִ֥ישׁ הַמִּטַּהֵ֖ר וְאֹתָ֑ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם– את הכבשים לִפְנֵי ה', מול פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד מבין שני הכבשים האמורים, וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְ קרבן אָשָׁם, וְ כן יקריב אֶת לֹג הַשָּׁמֶן שהביא המיטהר. וְהֵנִיף אֹתָם– את הכבש החי יחד עם הלוג תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'.

וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְקוֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּאת הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃

וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בּ אותו מקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת קרבן הַחַטָּאת וְאֶת קרבן הָעֹלָה, בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. כבר נאמר שאת החטאת יש לשחוט במקום העולה, על ירך המזבח צפונה, ולא במקום אחר בחצר המשכן כמו קודשים קלים, כִּי כַּחַטָּאת כך הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן, בכל הקשור לעבודת הכהן, או: בכך שהוא ניתן לכהן ולא לאחרים. סימן הוא כי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא, מהקודשים החמורים.

וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם קרבן הָאָשָׁם שנשחט, וְנָתַן הַכֹּהֵן מהדם עַל תְּנוּךְ, חלק מסוים ב אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן ביד ימין מִלֹּג הַשָּׁמֶן שהביא המיטהר, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן, על כף כהן אחר או על כפו שלו הַשְּׂמָאלִית הקעורה.

וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן, בשמן אֲשֶׁר אגור עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה', לכיוון הקודש.

וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃

וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר נשאר בוודאי עַל כַּפּוֹ, יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם שנתן באותם המקומות. גם לאחר שניתנות שלוש טיפות נוספות על גוף המיטהר, עוד נשאר שמן בכף היד הקעורה.

וְהַנּוֹתָ֗ר בַּשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן, יִתֵּן, ימרח הכהן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר. וְכִפֶּר בכך עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה'.

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת עבודת כבשת הַחַטָּאת שהביא המיטהר, וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ, וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת כבש הָעֹלָה.

וְהֶעֱלָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הָעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה הַמִּזְבֵּ֑חָה וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽר׃ (ס)

וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה העשויה משלושה עשרונים סולת בלולה בשמן שהביא המיטהר, הַמִּזְבֵּחָה, על המזבח וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן על ידי המעשים הללו – וְטָהֵר.

וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃

וְאִם דַּל, עני הוּא, המצורע, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת– וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו, כמו קרבן העשיר, וְ אולם רק עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה, ולא שלושה עשרונים, וְלֹג שָׁמֶן.

וּשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָד֑וֹ וְהָיָ֤ה אֶחָד֙ חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָֽה׃

וּ במקום כבשת החטאת וכבש העולה יביא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, כפי שיכול להרשות לעצמו לקנות, וְהָיָה אֶחָד מהם חַטָּאת, וְהָאֶחָד עֹלָה.

וְהֵבִ֨יא אֹתָ֜ם בַּיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י לְטָהֳרָת֖וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֑ן אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהֵבִיא אֹתָם– את הכבש ואת שתי הציפורים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה'.

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן אֶת־כֶּ֥בֶשׂ הָאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֨יף אֹתָ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן, וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה',

וְשָׁחַט֮ אֶת־כֶּ֣בֶשׂ הָֽאָשָׁם֒ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִדַּ֣ם הָֽאָשָׁ֔ם וְנָתַ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃

וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית,

וּמִן־הַשֶּׁ֖מֶן יִצֹ֣ק הַכֹּהֵ֑ן עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃

וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית,

וְהִזָּ֤ה הַכֹּהֵן֙ בְּאֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.

וְנָתַ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַשֶּׁ֣מֶן ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַל־מְק֖וֹם דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃

וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם.

וְהַנּוֹתָ֗ר מִן־הַשֶּׁ֙מֶן֙ אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַכֹּהֵ֔ן יִתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הַמִּטַּהֵ֑ר לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן– יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר, לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה'.

וְעָשָׂ֤ה אֶת־הָֽאֶחָד֙ מִן־הַתֹּרִ֔ים א֖וֹ מִן־בְּנֵ֣י הַיּוֹנָ֑ה מֵאֲשֶׁ֥ר תַּשִּׂ֖יג יָדֽוֹ׃

וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים, אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה, – מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, את אלו או את אלו. התורים הם ציפורי בר שלעתים קל להשיגם ללא צורך בתשלום, ואילו בני היונה היו מצויים יותר בארץ, אך פעמים רבות השגתם כרוכה בתשלום או בטרחה גדולה יותר.

אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֞יג יָד֗וֹ אֶת־הָאֶחָ֥ד חַטָּ֛את וְאֶת־הָאֶחָ֥ד עֹלָ֖ה עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְכִפֶּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן עַ֥ל הַמִּטַּהֵ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ יעשה הכהן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל, עם הַמִּנְחָה. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן בכך עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי ה'.

זֹ֣את תּוֹרַ֔ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תַשִּׂ֥יג יָד֖וֹ בְּטָהֳרָתֽוֹ׃ (פ)

זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת, אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ.

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃

כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה, וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית, באחד הבתים ב אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. הדמיון בין כל הנגעים הוא רק בהופעתו של הכתם ובמסגרת הכללית של דין הצרעת, אך ברור שכתם בעור האדם שונה מאוד מכתם המופיע בבגד או על אבנים.

וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃

וּבָא מי אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. איני יכול להעיד שזוהי צרעת, שכן קביעה זו אינה בסמכותי. עד שהכהן לא יאבחן את הנגע, בעל הבית יכול לטעון רק לחשד נגע בביתו.

וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת מן הכלים שבו, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע, וְ כך לֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת.

וְרָאָ֣ה אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בְּקִירֹ֣ת הַבַּ֔יִת שְׁקַֽעֲרוּרֹת֙ יְרַקְרַקֹּ֔ת א֖וֹ אֲדַמְדַּמֹּ֑ת וּמַרְאֵיהֶ֥ן שָׁפָ֖ל מִן־הַקִּֽיר׃

וְרָאָה הכהן אֶת הַנֶּגַע לאחר שנכנס לבית, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת נראה כ שְׁקַעֲרוּרֹת, אזורים שקועים בתוך הקיר, כעין קערות יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת, ירוקות או אדומות מאוד וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר. נראה כאילו הן עמוקות מחמת צבען, אף על פי שאין הן שקועות.

וְיָצָ֧א הַכֹּהֵ֛ן מִן־הַבַּ֖יִת אֶל־פֶּ֣תַח הַבָּ֑יִת וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַבַּ֖יִת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת החוצה אֶל פֶּתַח הַבָּיִת, וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת, יורה על סגירת הבית שִׁבְעַת יָמִים.

וְשָׁ֥ב הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בְּקִירֹ֥ת הַבָּֽיִת׃

וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה, התפשט הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. הנגע היה קודם בקיר מסוים, ובינתיים עבר לקירות אחרים או התרחב.

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע. בבית האבנים שבו מדובר לא הייתה הבנייה כנראה כה הדוקה, כך שאפשר היה לעקור מן הקיר אבנים אחדות. וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר משום שהן טמאות, אֶל מָקוֹם טָמֵא. מחוץ לעיר היו גם מקומות טהורים, אך היו שם גם מקומות שהוקצו להשלכת טומאה, אולי מקומות שיש בהם אשפה וקברים, שנושאי טהרות אינם באים לשם.

וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְאֶת הַבַּיִת שנוצרו בו חורים, יַקְצִעַ, יקלף ויסיר את ציפוי הטיח מִבַּיִת, מבפנים סָבִיב. וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ, גירדו אֶל מִחוּץ לָעִיר, אֶל מָקוֹם טָמֵא.

וְלָקְחוּ֙ אֲבָנִ֣ים אֲחֵר֔וֹת וְהֵבִ֖יאוּ אֶל־תַּ֣חַת הָאֲבָנִ֑ים וְעָפָ֥ר אַחֵ֛ר יִקַּ֖ח וְטָ֥ח אֶת־הַבָּֽיִת׃

וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת, מקום הָאֲבָנִים שהוציאו מן הקיר, וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת. אחר כך יטייחו את הבית, ואז הוא ישוב לשמש למגורים.

וְאִם־יָשׁ֤וּב הַנֶּ֙גַע֙ וּפָרַ֣ח בַּבַּ֔יִת אַחַ֖ר חִלֵּ֣ץ אֶת־הָאֲבָנִ֑ים וְאַחֲרֵ֛י הִקְצ֥וֹת אֶת־הַבַּ֖יִת וְאַחֲרֵ֥י הִטּֽוֹחַ׃

יש שפעולות אלה מספיקות, ובכך יסולק הנגע, וְ אולם אִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח, ויתפתח בַּבַּיִת, ל אַחַר חִלֵּץ, שחילצו אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת, שהקצו אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ, טיוחו –

וּבָא֙ הַכֹּהֵ֔ן וְרָאָ֕ה וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בַּבָּ֑יִת צָרַ֨עַת מַמְאֶ֥רֶת הִ֛וא בַּבַּ֖יִת טָמֵ֥א הֽוּא׃

וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה, התפשט הַנֶּגַע שוב בַּבָּיִת באותו מקום או במקום אחר. צָרַעַת מַמְאֶרֶת, צרעת שיש בה קללה הִוא בַּבַּיִת, אין היא חלה על האבנים המסוימות אלא על הבית עצמו – טָמֵא הוּא.

וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

וְנָתַץ אדם כלשהו אֶת הַבַּיִת כולו – אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת, וְהוֹצִיא את כל אלה אֶל מִחוּץ לָעִיר, אֶל מָקוֹם טָמֵא.

וְהַבָּא֙ אֶל־הַבַּ֔יִת כָּל־יְמֵ֖י הִסְגִּ֣יר אֹת֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ, כל זמן שהוא מוסגר – יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

וְהַשֹּׁכֵ֣ב בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָ֑יו וְהָאֹכֵ֣ל בַּבַּ֔יִת יְכַבֵּ֖ס אֶת־בְּגָדָֽיו׃

וְהַשֹּׁכֵב, מי שנשאר ללון בַּבַּיִת– יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו שהוא לבוש בהם. וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת, גם אם לא ישן בו, אך שהה בו כדי אכילה – יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו. אלה דיני הטומאה השייכים לבית בתקופת ההסגר, שבה עדיין לא ברור אם הבית יטהר.

וְאִם־בֹּ֨א יָבֹ֜א הַכֹּהֵ֗ן וְרָאָה֙ וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּבַּ֔יִת אַחֲרֵ֖י הִטֹּ֣חַ אֶת־הַבָּ֑יִת וְטִהַ֤ר הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַבַּ֔יִת כִּ֥י נִרְפָּ֖א הַנָּֽגַע׃

וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת, טיוח הַבָּיִת– וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע–

וְלָקַ֛ח לְחַטֵּ֥א אֶת־הַבַּ֖יִת שְׁתֵּ֣י צִפֳּרִ֑ים וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב׃

וְלָקַח לְחַטֵּא, לטהר אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב,

וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפֹּ֣ר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃

וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים.

וְלָקַ֣ח אֶת־עֵֽץ־הָ֠אֶרֶז וְאֶת־הָ֨אֵזֹ֜ב וְאֵ֣ת ׀ שְׁנִ֣י הַתּוֹלַ֗עַת וְאֵת֮ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּה֒ וְטָבַ֣ל אֹתָ֗ם בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחוּטָ֔ה וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וְהִזָּ֥ה אֶל־הַבַּ֖יִת שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃

וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים, וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים. ההליך כולו דומה מאוד למה שנעשה לטהרת האדם המצורע, אלא שכאן מזים על הבית הנגוע ולא על האדם.

וְחִטֵּ֣א אֶת־הַבַּ֔יִת בְּדַם֙ הַצִּפּ֔וֹר וּבַמַּ֖יִם הַֽחַיִּ֑ים וּבַצִּפֹּ֣ר הַחַיָּ֗ה וּבְעֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וּבָאֵזֹ֖ב וּבִשְׁנִ֥י הַתּוֹלָֽעַת׃

וְחִטֵּא בכך אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת.

וְשִׁלַּ֞ח אֶת־הַצִּפֹּ֧ר הַֽחַיָּ֛ה אֶל־מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וְכִפֶּ֥ר עַל־הַבַּ֖יִת וְטָהֵֽר׃

וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְכִפֶּר עַל הַבַּיִת, סילק את עונשו – וְטָהֵר.

זֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה לְכָל־נֶ֥גַע הַצָּרַ֖עַת וְלַנָּֽתֶק׃

זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת, שהוא בעיקר בעור הבשר וְלַנָּתֶק, נגע הראש או הזקן

וּלְצָרַ֥עַת הַבֶּ֖גֶד וְלַבָּֽיִת׃

וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת.

וְלַשְׂאֵ֥ת וְלַסַּפַּ֖חַת וְלַבֶּהָֽרֶת׃

ובפירוט – וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת, ניתנה תורה זו

לְהוֹרֹ֕ת בְּי֥וֹם הַטָּמֵ֖א וּבְי֣וֹם הַטָּהֹ֑ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַצָּרָֽעַת׃ (ס)

לְהוֹרֹת מה עושים בְּיוֹם הַטָּמֵא, בזמן שצריכים לטמא את הנגוע, וּבְיוֹם הַטָּהֹר, כיצד יש לטהר אותו. זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת. כאן מרוכזים רוב דיניו בתורה.