וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לימי המילואים קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ביום זה נחנך המשכן. חנוכתו הייתה הטקס המשמעותי של המעבר משלב ההכנה אל תחילת העבודה בפועל.

וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וַיֹּאמֶר משה אֶל אַהֲרֹן: קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה– תְּמִימִם, וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'. זהו היום הראשון לשימושו של אהרן ככהן.

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃

אהרן צריך לצוות לעם על הקרבנות – וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה

וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃

וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה, סולת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן. אלו שלושת מיני הקרבנות הבאים בנדבה, כדורון: עולה, שלמים ומנחה – כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם במשכן.

וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא, יֵראה אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'. אם תצייתו לדברי בדיוק, ה' יתגלה אליכם.

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ. עד עכשיו היה אהרן כאדם מישראל שמקריבים בעבורו קרבן; עד עכשיו היה בגדר מתלמד. כעת עליו לגשת בעצמו לעבודה. וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ ו אחר כך בְעַד הָעָם, וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'.

וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

וַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ שבחצר המשכן וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ, ששייך לו ומיועד לכפרתו, כדי שייכנס נקי לכהונה.

וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, שאף עליהם הוטל ללמוד את דרכי העבודה, ועתה התחנכו לכהונה. הם הגישו אֶת הַדָּם הנתון בכלי אֵלָיו, אל אביהם. וַיִּטְבֹּל אהרן את אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם, וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, כפי שעושים בחטאת, וְאֶת שאר הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

וְאֶת הַחֵלֶב וְאֶת הַכְּלָיֹת וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד מִן הַחַטָּאת הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

וְ אולם אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. שלא כבשרן של חטאות רגילות, שנאכל לכהנים, בחטאת הזו הוא נשרף. כקרבנות רבים בטקס פתיחת העבודה, גם חטאת חיצונה זו נידונה באופן מיוחד כחטאת פנימית, זו שמדמה ניתן בתוך הקודש ואינה נאכלת כלל, חלביה מוקטרים על המזבח וכל השאר נשרף מחוץ למחנה.

וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

ולאחר החטאת – וַיִּשְׁחַט אֶת הָעֹלָה. וַיַּמְצִאוּ, הושיטו בְּנֵי אַהֲרֹן אֵלָיו אֶת הַדָּם, וַיִּזְרְקֵהוּ באמצעות הכלי עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, כנהוג בקרבן עולה.

וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְאֶת הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ, וְאֶת הָרֹאשׁ. במשך שבעת הימים תרגלו בני אהרן את העבודות השונות, הסתכלו כיצד מבצע אותן משה ולמדו את תפקידם. כעת חתכו את הקרבן כראוי והוליכו את החלקים אל אביהם, וַיַּקְטֵר אהרן את הנתחים ואת הראש עַל הַמִּזְבֵּחַ.

וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וַיִּרְחַץ אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעָיִם, וַיַּקְטֵר גם אותם עַל הָעֹלָה הַמִּזְבֵּחָה.

וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן׃

לאחר שאהרן הקריב את החטאת ואת העולה שלו – וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם. על הכהן להקדים את כפרתו שלו להבאת הכפרה על זולתו. וַיִּקַּח אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם, וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ כָּרִאשׁוֹן– כעגל החטאת של אהרן, כלומר מתן דם באצבע על קרנות המזבח, העלאת האמורים להקטרה ואולי גם שרפת שאר הבשר.

וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃

וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה, וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט האמור בעולה.

וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃

וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה, וַיְמַלֵּא כַפּוֹ, קמץ מִמֶּנָּה וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר, שהיא מסדר העבודה הרגיל ולא מהקרבנות המיוחדים למילואים.

וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וַיִּשְׁחַט אֶת הַשּׁוֹר וְאֶת הָאַיִל, זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לָעָם. וַיַּמְצִאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו, וַיִּזְרְקֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כמשפט זבחי שלמים.

וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃

וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל– הָאַלְיָה של האיל וְהַמְכַסֶּה, חֶלבם של השור והאיל המכַסה חלקים שונים בבהמה, וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד–

וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת, וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה.

וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃

וְ אילו אֵת הֶחָזוֹת וְאֵת ה שׁוֹק של הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה.

וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ידו [יָדָ֛יו] אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם. נוסח הברכה אינו מופיע כאן, אבל הוא יופיע במקומו בברכת הכהנים שהיא חלק מסדר העבודה, וַיֵּרֶד מן המזבח, מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים.

וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. עד כה נעשתה כל העבודה בחצר המשכן, שבה עומד מזבח העולה ובה קרבים כל הקרבנות. עתה נכנסו משה ואהרן אל הקודש, האוהל המכוסה ביריעות ובעורות, כנראה לשם תפילה. וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם. ואמנם – וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. הדבר לא אירע בזמן הקרבת הקרבן, ואפילו לא אחרי ברכת הכהנים; הרגע המכריע הגיע דווקא בעקבות ברכתם של משה ואהרן.

וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים.וַיַּרְא כָּל הָעָם את האש השורפת את הקרבנות, שהיא אות להיענותו של ה' לעבודה ולתפילה , וַיָּרֹנּוּ, שרו, או: הריעו וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם מחמת המראה שהתגלה להם . עתה ידעו שהמשכן הושלם כראוי, ואלוקים שוכן בו.