וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃

וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק, וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת, שם של מקום מרכזי ופומבי.

וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן, וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר היו אִתּוֹ. בלעם ומלוויו קיבלו מתנות מזון גדולות ולנו בקריית חוצות.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃

וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ אל בָּמוֹת בָּעַל שבראש ההרים, וַיַּרְא מִשָּׁם את קְצֵה מחנה הָעָם. מחנה ישראל היה גדול מאוד, ולפי המסורת השתרע על כ-12 ק"מ. מרחב כה גדול קשה לראות אם אין עומדים במקום סמוך וגבוה. לאחר שבלק הוביל את בלעם אל המקום שממנו יוכל לראות את קצה העם, הוא הזמין אותו להפעיל את כוחותיו.

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה, כאן ועכשיו שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים לקרבן.

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם, וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בּ כל מִּזְבֵּחַ ביחד. ההקרבה המשותפת לבלק ולבלעם באותו מזבח חיזקה את הקשר ביניהם. מעתה בלעם ייצג את בלק במעשיו.

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק: הִתְיַצֵּב, עמוד עַל יד קרבן עֹלָתֶךָ, וְאֵלְכָה, אני אלך מכאן. אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי, ה' יפגוש אותי, וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי– וְהִגַּדְתִּי לָךְ. אינני יכול להזמין את החזון או לבקש שיבוא. עשיתי את שלי בהקרבת הקרבן, ואם אלך לבדי – אולי ה' יתגלה אלי.וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, לבד, בשקט ללא הפרעה, או: שפוף. ובלק נשאר ליד המזבח.

וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

ואכן – וַיִּקָּר, נפגש, הזדמן אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בלעם : אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, וָאַעַל, והעליתי פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. הכנתי הכול.

וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, וַיֹּאמֶר: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. ההקשר מלמד שבלעם קיבל מסר שעליו לנסח באוזני בלק, ולא מלים מדויקות שיצטרך לצטט.

וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

וַיָּשָׁב אֵלָיו, וְהִנֵּה בלק נִצָּב עַל, עומד ליד עֹלָתוֹ, הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, שירו, מליצתו, וַיֹּאמַר: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, הוביל אותי, קרא לי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, שכן בלעם חי על נהר פרת שבארם, מֵהַרֲרֵי קֶדֶם, הרי המזרח : לְכָה, לך אָרָה, קלל לִּי, בשבילי את יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה, גרום לזעם, או: אמור דברי זעם על יִשְׂרָאֵל.

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃

מָה אֶקֹּב, אקלל, אם לֹא קַבֹּה, קילל אֵל, וּמָה אֶזְעֹם, כאשר לֹא זָעַם ה'. לא אוכל למלא את בקשתו של בלק לקלל ולזעום, אם ה' אינו מעוניין בכך. ה' אינו רוצה בקללתו של העם הזה משום ייחודו. ובסגולתו המיוחדת בלעם ממשיך לִצפות:

כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים, סלעים, צוקים אֶרְאֶנּוּ, אצפה בישראל, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ, אביט בו, שכן אני עומד במקום גבוה פיזית – בבמות בעל, ואף בנקודת תצפית על-זמנית. לכן אוכל לראות את ישראל מפרספקטיבה מוגבהת: הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. עם זה אינו חלק ממשפחת העמים.

מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

מִי מָנָה, יכול לספור את עֲפַר יַעֲקֹב, העפר שהוא מדרך רגליהם של יעקב, או: את בני יעקב הרבים כעפר ?! וּמִסְפָּר, ומי ספר אֶת רֹבַע, אפילו רבע מעם יִשְׂרָאֵל?!ישראל הם ישות לעצמה, ואינם נשלטים על ידי מספרים. הייתי רוצה ש תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי, ולוואי שיהיה סופי כָּמֹהוּ, כמו אחד מישראל.

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק בזעזוע אֶל בִּלְעָם: מֶה עָשִׂיתָ לִי?! לָקֹב, לקלל אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ– וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ!

וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃

וַיַּעַן בלעם וַיֹּאמַר: הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי– אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר, ואינני מדבר לפי הזמנתך.