Thereafter the Levites shall come to serve the Tent of Meeting; you shall purify them, and wave them as a wave offering before they come to serve.

וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָהקודם שיבואו לעבוד,

וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ יָבֹ֣אוּ הַלְוִיִּ֔ם לַעֲבֹ֖ד אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְטִֽהַרְתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם תְּנוּפָֽה׃

The word given [ netunim ] is repeated in this phrase in order to indicate that the Levites are entirely given to God, to the point that their status applies even to their children. Another interpretation is that they are given in two manners: Once by their own free will, and once in that they have been selected by God. Alternatively, they are given on their own merit and as replacements for the firstborn (see Sforno).

For they are given [netunim netunim]to Me

DISCUSSION

נְתוּנִים לְמַשָּׂא, נְתוּנִים לָשִׁיר:

נתנים נתנים.

פטרת.

For they are given to Me <notes|d 1/>from among the children of Israel. In place of the one that emerges first from each womb, the firstborn, of all the children of Israel, I have taken them for Myself.

כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;נתונים מכל צד, הם ובניהם. או: נתונים כפליים הן מצד רצונם והן בבחירתו של ה', או: נתונים כשלעצמם ונתונים בתור תחליף –
 
 תַּחַת, במקום 
 פִּטְרַת, פתיחת
 כָּל רֶחֶם– כלומר 
 בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקַחְתִּי אֹתָם לִי.

כִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּחַת֩ פִּטְרַ֨ת כָּל־רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃

שֶׁלִּי הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת בְּקַו הַדִּין, שֶׁהֲגִנֹּתִי עֲלֵיהֶם בֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְלָקַחְתִּי אוֹתָם לִי — עַד שֶׁטָּעוּ בָעֵגֶל, וְעַכְשָׁו "וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם":

כי לי כל בכור.

For all the firstborn among the children of Israel are Mine, man and animal; on the day that I smote all the firstborn in the land of Egypt I sanctified them for Myself, to serve Me.

כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם– את בכורי ישראל 
 לִי,לעבודתי.

כִּ֣י לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃

I have then taken the Levites in place of all the firstborn among the children of Israel.

ואחר כך – 
 וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.הלויים נעשו תחליף לבכורות.

וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

חֲמִשָּׁה פְעָמִים נֶאֶמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִקְרָא זֶה, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָן, שֶׁנִּכְפַּל אַזְכְּרוֹתֵיהֶן בְּמִקְרָא אֶחָד כְּמִנְיַן חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, וְכָךְ רָאִיתִי בִּבְ"רַ:

ואתנה וגו'.

שֶׁלֹא יִצְטָרְכוּ לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִם יִגְּשׁוּ יִהְיֶה נֶגֶף:

ולא יהיה בבני ישראל נגף.

I have given the Levites, given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to perform the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to atone for the children of Israel, and accordingly there shall not be a stroke against the children of Israel, when the children of Israel approach the Sanctuary. The regular watch of the Levites will ensure that the Israelites do not touch sanctified items improperly, and it will thereby protect the Israelites from harm. The Levites required training for their position to remain in the Tabernacle or Temple, to perform services there and to prevent those who were not fit from entering. It was difficult to demand this of the firstborn of every Israelite household, but possible to set aside one small tribe for this purpose. <endnote_marker|8 />

וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכך 
 לֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ.המשמר הקבוע של הלויים יוודא שישראל לא יגעו בקודש שלא כדין, וכך ישראל לא ייפגעו. השהייה במשכן ובמקדש והעבודה בו ומניעת כניסה שאינה ראויה או כזו שאין בה צורך, תובעות לימוד ואימון. קשה לדרוש זאת מכל בכור במשפחות ישראל, אך אפשר להקדיש שבט קטן אחד למטרה זו.

וָאֶתְּנָ֨ה אֶת־הַלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים ׀ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּלְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַקֹּֽדֶשׁ׃

מֹשֶׁה הֶעֱמִידָן וְאַהֲרֹן הֱנִיפָן, וְיִשְׂרָאֵל סָמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם:

ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו'.

Moses, Aaron, and the entire congregation of the children of Israel did to the Levites in accordance with everything that the Lord commanded Moses with regard to the Levites, so the children of Israel did to them.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם– 
 כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיַּ֨עַשׂ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וְכָל־עֲדַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל לַלְוִיִּ֑ם כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ לַלְוִיִּ֔ם כֵּן־עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

The Levites purified themselves, and they washed their clothes, and Aaron waved them as a wave offering before the Lord. Aaron atoned for them to purify them and thereby elevate them so that they would be worthy of their task.

וַיִּתְחַטְּאוּ, נטהרו מעצמם
 הַלְוִיִּם
 וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם. וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹןוהעלה אותם בדרגה 
 לְטַהֲרָםכדי שיהיו ראויים לתפקיד.

וַיִּֽתְחַטְּא֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וַֽיְכַבְּסוּ֙ בִּגְדֵיהֶ֔ם וַיָּ֨נֶף אַהֲרֹ֥ן אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְכַפֵּ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם אַהֲרֹ֖ן לְטַהֲרָֽם׃

לְהַגִּיד שֶׁבַח הָעוֹשִׂין וְהַנַּעֲשֶׂה בָהֶן, שֶׁאֶחָד מֵהֶם לֹא עִכֵּב:

כאשר צוה ה' … כן עשו.

Thereafter the Levites came to perform their service in the Tent of Meeting before Aaron, and before his sons; as the Lord had commanded Moses with regard to the Levites, so they did to them.

וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם– 
 כֵּן עָשׂוּ לָהֶם.

וְאַחֲרֵי־כֵ֞ן בָּ֣אוּ הַלְוִיִּ֗ם לַעֲבֹ֤ד אֶת־עֲבֹֽדָתָם֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם כֵּ֖ן עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃ (ס)

The Torah continues the previous topic and concludes the section:
 The Lord spoke to Moses, saying:

המשך וסיכום לכך – 
 וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

This instruction is different than what was stated above, with regard to the Levites from the family of Kehat: “From thirty years old and above and until fifty years old, all those enlisted for duty, to perform labor in the Tent of Meeting” (4:3). Apparently, the Levites began their service at the age of twenty-five, therefore for the first five years they trained and acted as replacements in the performance of the actual service. When they reached the age of thirty, they were considered mature and reliable enough to be appointed to their own positions of service (see Bekhor Shor here, and 4:3, 22).

From twenty-five years old and above

שָׁנִים פּוֹסְלִים וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִים בָּהֶם (ספרי; חולין כ"ד):

זאת אשר ללוים.

וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד'), הָא כֵיצַד? מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד, מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (ספרי; חולין כ"ד):

מבן חמש ועשרים.

This is with regard to the Levites: From twenty-five years

זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

זֹ֖את אֲשֶׁ֣ר לַלְוִיִּ֑ם מִבֶּן֩ חָמֵ֨שׁ וְעֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה יָבוֹא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א בַּעֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלָשִׁיר וְלִטְעֹן עֲגָלוֹת, וְזֶהוּ וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו — עִם אֲחוֹהִי, כְּתַרְגּוּמוֹ:

ולא יעבד עוד.

From fifty years old, he shall return from the duty of the work, and he shall work no more in physically demanding labor such as carrying the vessels.

וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה, וְלֹא יַעֲבֹד עוֹדבנשיאת הכלים וכיוצא בה.

וּמִבֶּן֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה יָשׁ֖וּב מִצְּבָ֣א הָעֲבֹדָ֑ה וְלֹ֥א יַעֲבֹ֖ד עֽוֹד׃

The Levites’ term of service begins later and ends earlier than that of Israelites: Whereas Israelites would be counted as soldiers from the age of twenty until sixty, Levites served from age thirty to fifty. However, in practice the Levites would begin their training at age twenty-five, and even after they reached the age of fifty they would continue to serve as guards and perhaps to perform other tasks such as opening and closing the gates of the Temple, loading the wagons to transport the Tabernacle through the wilderness, and supervising the performance of other tasks (see Rashi; Ramban; Ḥullin 24a; Sifrei ; Ramban, Sefer HaMitzvot , Shoresh 3).

From fifty years old…. He shall serve with their brethren

הוראה זו שונה ממה שנאמר קודם על הלויים בני קהת: מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (לעיל ד,ג). נראה שהלויים התחילו את שירותם בגיל עשרים וחמש, אבל במשך חמש שנים שימשו ממלאי מקום מתלמדים, ועבודתם הייתה בגדר אימון ולימוד. בהגיעם לגיל שלושים הם נחשבו מבוגרים ונאמנים דיים לשמש בשלמות בעבודת הקודש. (ראו ר"י בכור שור על אתר ועל במדבר ד,ג ו-כב).

מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבֹּא צבא בעבֹדת אֹהל מועד

הרחבות

לַחֲנוֹת סָבִיב לָאֹהֶל וּלְהָקִים וּלְהוֹרִיד בִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת:

לשמר משמרת.

He shall serve with his brethren <notes|d 1/>in the Tent of Meeting, as an aid to the other Levites, to stand a watch over the Levites’ other tasks, but physical work he shall not perform. So shall you do with the Levites with regard to their watches . <endnote_marker|9 />

וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶתכצוות עזר למשמרות הלויים האחרים, אך 
 עֲבֹדָהממשית
 לֹא יַעֲבֹד. כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.
 פותח בתזכורת שניתנה לישראל שנה לאחר יציאת מצרים, לעשות את קרבן הפסח. עתה, משהוקם המשכן וירדה שכינה לשרות בו, נצטווה העם להקריב את קרבן החובה שעוד בשנה הקודמת נצטווה עליו במצרים כל יחיד ויחיד מישראל. העם בכללו מציית למצוות ה', אך בעקבות פנייתם של אנשים טמאים, שהיו מנועים מלהקריב את הקרבן, ניתנות הלכותיו של 'פסח שני'. זהו אחד המקרים הבודדים בתורה שבו באה מצווה כפתרון אלוקי למשאלה ובקשה אנושיים.

וְשֵׁרֵ֨ת אֶת־אֶחָ֜יו בְּאֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לִשְׁמֹ֣ר מִשְׁמֶ֔רֶת וַעֲבֹדָ֖ה לֹ֣א יַעֲבֹ֑ד כָּ֛כָה תַּעֲשֶׂ֥ה לַלְוִיִּ֖ם בְּמִשְׁמְרֹתָֽם׃ (פ)

Thereafter the Levites shall come to serve the Tent of Meeting; you shall purify them, and wave them as a wave offering before they come to serve.