וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָפָרָה אֲדֻמָּה, שצבעה נוטה באופן בולט לאדום, תְּמִימָה, כלומר אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, ו אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל, שמעולם לא שימשה לעבודה כלשהי,

וּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו׃

וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. אלעזר לא היה הכהן הגדול אלא סגנו. וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו. מאחר שהפרה איננה קרבן, היא תיעשה מחוץ למקדש.

וְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃

וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה מן הדם אֶל נֹכַח, מול פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים.

וְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף׃

וְשָׂרַף, הוא יצווה לשרוף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו– לעיני עצמו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל, עם פִּרְשָׁהּ, הפסולת שבמעיה יִשְׂרֹף. הפרה תישרף בשלמותה.

וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת כמו בטיהור מטומאת הצרעת, וְהִשְׁלִיךְ גם את אלה אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. אפר השרפה נוצר אפוא מן הפרה, מן העצים ששימשו לשרפתה ומשלושת הפריטים המוזכרים.

וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ, יטבול בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְאַחַר כך יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה, וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב.

וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְ גם הַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃

וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר דווקא אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, וְהִנִּיחַ אותו מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר. וְהָיְתָה אספת האפר הזו לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה, מי זריקה, מי הזאה. חַטָּאת, מחטאת ומטהרת הִוא, הפרה.

וְ֠כִבֶּס הָאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְֽהָיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃

וְכִבֶּס גם הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כחלק מדיני הטומאה והטהרה.

הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם– וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים.

ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר׃

הוּא יִתְחַטָּא, יותן עליו מהחטאת, יתנקה בוֹ– באפר הפרה-החטאת המהול במים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לטומאתו, ואז יִטְהָר. וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי– לֹא יִטְהָר, גם כאשר יחלפו שבעת הימים.

כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶפֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃

והדבר חמור, שכן – כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת, וְלֹא יִתְחַטָּא באפר הפרה, ונכנס לבית ה' – אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה, הזאה לֹא זֹרַק עָלָיו, טָמֵא יִהְיֶה, עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ.

זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי, אם יָמוּת בְּאֹהֶל, בתוך כל מבנה שהוא – כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל בזמן שהמת נמצא בו, וְ גם כָל חפץ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים.'טומאת אוהל' מתפשטת בכל המרחב המצוי תחת קורת גג משותפת עם המת, ואינה תלויה במגע או במשא.

וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא׃

וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ הנמצא באוהל אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל, מכסה הסוגר אותו יפה, עָלָיו– טָמֵא הוּא.

וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֙רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, במקום חשוף שאינו מקורה, בַּחֲלַל שנהרג ב חֶרֶב, אוֹ בְמֵת בנפטר שאיננו הרוג, אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר אדם – יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. בכל המקרים הללו, שבהם המת אינו מצוי תחת קורת גג, הוא מטמא את מי שבא עמו במגע פיזי.

וְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי׃

וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, מאפר הפרה השרופה, וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים, מי מעיין אֶל כֶּלִי.

וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּיִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֙הֶל֙ וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֙צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר׃

וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל העשוי מעור או מבד, וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם, וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר.

וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃

וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, ואז – וְכִבֶּס המיטהר את בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָהֵר בָּעָרֶב.

וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, ובכל זאת נכנס אל מקום קדוש או אכל מקודשי המקדש – וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא, מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו– טָמֵא הוּא. בטומאה עצמה אין חטא, אך לאדם הטמא אסור להתקרב אל הקודש.

וְהָיְתָ֥ה לָּהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם. וּמַזֵּה, מטלטל מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו שכן הוא עצמו נטמא, וְ גם הַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב. עצמת הטיהור של המים הללו היא הגדולה ביותר, אך כאשר באים אתם במגע אנשים שאינם זקוקים להם, המים הללו עצמם מטמאים אותם, אם כי טומאה זו קלה יותר מטומאת המת, שאינה זקוקה להזאה ביום השלישי וביום השביעי אלא לטבילה והמתנה עד הערב.

וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (פ)

וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא– יִטְמָא. וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת בטמא – תִּטְמָא עַד הָעָרֶב. האירועים שבעקבות פטירתה הם שיביאו למותם של שני אחיה, מנהיגי העדה – משה ואהרן באותה שנה, קודם הכניסה לארץ כנען.