וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה, כאן ועכשיו שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים לקרבן.

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם, וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בּ כל מִּזְבֵּחַ ביחד. ההקרבה המשותפת לבלק ולבלעם באותו מזבח חיזקה את הקשר ביניהם. מעתה בלעם ייצג את בלק במעשיו.

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק: הִתְיַצֵּב, עמוד עַל יד קרבן עֹלָתֶךָ, וְאֵלְכָה, אני אלך מכאן. אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָאתִי, ה' יפגוש אותי, וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי– וְהִגַּדְתִּי לָךְ. אינני יכול להזמין את החזון או לבקש שיבוא. עשיתי את שלי בהקרבת הקרבן, ואם אלך לבדי – אולי ה' יתגלה אלי.וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, לבד, בשקט ללא הפרעה, או: שפוף. ובלק נשאר ליד המזבח.

וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

ואכן – וַיִּקָּר, נפגש, הזדמן אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בלעם : אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, וָאַעַל, והעליתי פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. הכנתי הכול.

וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, וַיֹּאמֶר: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. ההקשר מלמד שבלעם קיבל מסר שעליו לנסח באוזני בלק, ולא מלים מדויקות שיצטרך לצטט.

וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

וַיָּשָׁב אֵלָיו, וְהִנֵּה בלק נִצָּב עַל, עומד ליד עֹלָתוֹ, הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, שירו, מליצתו, וַיֹּאמַר: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, הוביל אותי, קרא לי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, שכן בלעם חי על נהר פרת שבארם, מֵהַרֲרֵי קֶדֶם, הרי המזרח : לְכָה, לך אָרָה, קלל לִּי, בשבילי את יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה, גרום לזעם, או: אמור דברי זעם על יִשְׂרָאֵל.

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃

מָה אֶקֹּב, אקלל, אם לֹא קַבֹּה, קילל אֵל, וּמָה אֶזְעֹם, כאשר לֹא זָעַם ה'. לא אוכל למלא את בקשתו של בלק לקלל ולזעום, אם ה' אינו מעוניין בכך. ה' אינו רוצה בקללתו של העם הזה משום ייחודו. ובסגולתו המיוחדת בלעם ממשיך לִצפות:

כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים, סלעים, צוקים אֶרְאֶנּוּ, אצפה בישראל, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ, אביט בו, שכן אני עומד במקום גבוה פיזית – בבמות בעל, ואף בנקודת תצפית על-זמנית. לכן אוכל לראות את ישראל מפרספקטיבה מוגבהת: הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. עם זה אינו חלק ממשפחת העמים.

מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

מִי מָנָה, יכול לספור את עֲפַר יַעֲקֹב, העפר שהוא מדרך רגליהם של יעקב, או: את בני יעקב הרבים כעפר ?! וּמִסְפָּר, ומי ספר אֶת רֹבַע, אפילו רבע מעם יִשְׂרָאֵל?!ישראל הם ישות לעצמה, ואינם נשלטים על ידי מספרים. הייתי רוצה ש תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי, ולוואי שיהיה סופי כָּמֹהוּ, כמו אחד מישראל.

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק בזעזוע אֶל בִּלְעָם: מֶה עָשִׂיתָ לִי?! לָקֹב, לקלל אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ– וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ!

וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃

וַיַּעַן בלעם וַיֹּאמַר: הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי– אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר, ואינני מדבר לפי הזמנתך.

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך־[לְכָה־] נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק: לְךָ, לךְ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ, את העם מִשָּׁם, אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה, וְקָבְנוֹ, וקלל אותו לִי מִשָּׁם. הבט על ישראל מזווית אחרת; אולי משם תחול הקללה.

וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, שוב אל ראש הר, וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ, לפי הוראותיו של בלעם.

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃

וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק: הִתְיַצֵּב, עמוֹד כֹּה. כפי שאתה עומד כעת הישאר לעמוד עַל יד עֹלָתֶךָ, וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה, ואני אלך עד שיזדמן עלי דבר הנבואה.

וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

וַיִּקָּר, הזדמן, הופיע ה' אֶל בִּלְעָם, וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִיו, שוב, וַיֹּאמֶר: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. בלעם התמלא בדבר ה', אך ייתכן שעדיין לא ידע מה הוא עתיד לומר.

וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃

וַיָּבֹא אֵלָיו, אל בלק, וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ, כמו שהורה לו בלעם, וְשָׂרֵי מוֹאָב נמצאים אִתּוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק, המבחין שהוא טעון בנבואה : מַה דִּבֶּר ה'?בשאלה זו מבטא בלק זלזול: אחרי שחזרת ואמרת שלא אתה עצמך מדבר, אלא ה' – מה אמר ה'?

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע, הַאֲזִינָה עָדַי, לי בְּנוֹ של צִפֹּר. אולי בפנייה זו הוא מגיב לזלזול ששמע בקולו של בלק.

לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃

לֹא אִישׁ הוא ה אֵל– וִיכַזֵּב, ולא יעמוד בדבריו, ו לא בֶן אָדָם, העשוי להתחרט – וְיִתְנֶחָם. ה אם הוּא, האל אָמַר– וְלֹא יַעֲשֶׂה?! וְ האם הוא דִבֶּר– וְלֹא יְקִימֶנָּה, יקיים את דברו ?!

הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃

וזה דברו: הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי את בלעם, וּבֵרֵךְ– וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, ולא אחזור בי מן הברכה. שכן אלוקים אוהב את העם הזה –

לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃

לֹא הִבִּיט, ראה, הבחין ב אָוֶן, חטא בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל, חטא בְּיִשְׂרָאֵל. כאשר ה' מביט בעמו, אין הוא רואה בהם דבר מגונה. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. העם מריע בשופר, בכלי אחר או בפה לכבוד המלך, או: העם מתרועע עם מלכו וקרוב אליו, והמלך רוצה בקרבה זו.

אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃

ה אֵל ש מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם מרומם ומנושא – כְּתוֹעֲפֹת, כמו קרני רְאֵם ההדורות והעצומות לוֹ.

כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃

כִּי לֹא נַחַשׁ, ניחוש פועל בְּיַעֲקֹב, וְלֹא קֶסֶם שולט בְּיִשְׂרָאֵל. כל הקסמים, הניחושים והלהטים שאני יכול לעשות לא ישפיעו על ישראל. ה' אינו מוצא בהם פגם, והוא מעלה אותם כך שלא אוכל לפגוע בהם. כָּעֵת מה ש יֵאָמֵר וייעשה לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל הוא מַה ש פָּעַל אֵל. תהיה זו התגלות ישירה – תְרוּעַת מֶלֶךְ, תוֹעֲפֹת רְאֵם – ולא פרי כישוף מכישופַי.

הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃

הֶן עָם כְּלָבִיא, כמו אריה יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא. הצופה בהתרוממות האריה מרבצו מבחין בכוח ובעצמה הרבה שבעצם התנועה; ומעבר לכך, הוא יודע כי האריה יצליח לבצע את זממו – לֹא יִשְׁכַּב שוב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְ עד שאת דַם ה חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ, תקלל אותו – לפחות גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ.

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק: הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ והזהרתי אותך לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה'– אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה, ואינני מדבר מרצוני.

וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר, אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ, וקלל אותו לִי מִשָּׁם. אולי שם ימצא הדבר חן בעיני ה', והוא יאפשר לך לקלל אותם.

וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם אל רֹאשׁ הַפְּעוֹר, שוב ראש הר, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, המדבר שבקצה גבול כנען.

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק פעם נוספת : בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם.

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם, וַיַּעַל פָּר וָאַיִל אחד ב כל מִּזְבֵּחַ.