וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וִֽישַׁלְּחוּ֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה כָּל־צָר֖וּעַ וְכָל־זָ֑ב וְכֹ֖ל טָמֵ֥א לָנָֽפֶשׁ׃

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ, אדם הנגוע בצרעת וְכָל זָב, אדם החולה בזיבה, כלומר מאבר המין שלו מופרש ריר מסוים. טומאותיהם של המצורע ושל הזב נתבארו בספר ויקרא. וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ,מי שנטמא בטומאת מת,

מִזָּכָ֤ר עַד־נְקֵבָה֙ תְּשַׁלֵּ֔חוּ אֶל־מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה תְּשַׁלְּח֑וּם וְלֹ֤א יְטַמְּאוּ֙ אֶת־מַ֣חֲנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֥ן בְּתוֹכָֽם׃

מִזָּכָר עַד נְקֵבָהגדולים וקטנים תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם, וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם.

וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְשַׁלְּח֣וּ אוֹתָ֔ם אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)

וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לאחר סידור הדגלים והתייחסותם של בני ישראל למשפחותיהם, עוסקת פרשה זו בכל הנלווים על ישראל שלא נמנו עם שבטי ישראל, כאמור בספר שמות: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם. הלוקח ממון שלא כדין מאחד מהגרים הללו, שלעתים קרובות אין לו קרובי משפחה במחנה, ואין לגזלן דרך להשיב לנגזל את גזלתו – עליו להשיבו לכהן, שהוא נציגו של ה', ולכפר על חטאו בתוספת תשלום ובקרבן. עניין זה, וכן העניין שלאחריו, קשורים מבחינה מסוימת לטהרת המחנה שהוזכרה בעניין הקודם, לא מן הטומאות הפורמליות אלא מהטומאות המוסריות.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַעֲשׂוּ֙ מִכָּל־חַטֹּ֣את הָֽאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל בַּיהוָ֑ה וְאָֽשְׁמָ֖ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִֽוא׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל, לבגוד באמונו של אדם אחר, בגנבה, גזלה או רמאות בסתר. מעשים אלו, הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו הם גם מַעַל בַּה',שהרי מעבר למעילה באמונו של חברו, האדם אינו מתחשב בכך שה' צופה ומכיר במעשיו. על כן – וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא.

וְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת־חַטָּאתָם֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ֒ וְהֵשִׁ֤יב אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁת֖וֹ יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו וְנָתַ֕ן לַאֲשֶׁ֖ר אָשַׁ֥ם לֽוֹ׃

וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ, סכום המעילה בְּרֹאשׁוֹ,בעינו, כפי שהוא, או: תחילה, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיולכפר וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ,לאדם שכנגדו חטא.

וְאִם־אֵ֨ין לָאִ֜ישׁ גֹּאֵ֗ל לְהָשִׁ֤יב הָאָשָׁם֙ אֵלָ֔יו הָאָשָׁ֛ם הַמּוּשָׁ֥ב לַיהוָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן מִלְּבַ֗ד אֵ֚יל הַכִּפֻּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יְכַפֶּר־בּ֖וֹ עָלָֽיו׃

וְאִם אֵין לָאִישׁהנגזל גֹּאֵל, יורש לְהָשִׁיבאת הָאָשָׁם, כסף הגזלה וחמישיתו אֵלָיו– הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה'יוחזר לַכֹּהֵן,כמתנת כהונה כדי שהחוטא יינקה מעוונו, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים,קרבן האשם, שגם הוא שייך לכהן, אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו,כפרה נוספת על עוונו.

וְכָל־תְּרוּמָ֞ה לְכָל־קָדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃

וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ, יביאו לַכֹּהֵן, כל התרומות ומתנות ההקדש המובאות לכהנים, כמפורט במקומות שונים בתורה – לוֹ– לכהן יִהְיֶה.

וְאִ֥ישׁ אֶת־קֳדָשָׁ֖יו ל֣וֹ יִהְי֑וּ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּ֥ן לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃ (פ)

וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו– לוֹ– לכהן יִהְיוּ.המוקדשים הופכים לרכושו הבלעדי של הכהן, ולבעלים אין עוד שום זכות בהם. עם זאת, הבעלים רשאים לקבוע מי יהיה הכהן או משמר הכהונה שלו ייתנו את התרומה או הקודש. אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן– לוֹ, לכהן יִהְיֶה.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ, כל גבר כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ,שאשתו סטתה וּמָעֲלָה בוֹ מָעַלובגדה בו,

וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה׃

כלומר – וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע. וְנֶעְלַם, והדבר נסתר מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וְהאשה נִסְתְּרָה,הסתתרה. וְהִיא נִטְמָאָהבמעשה זה. אולם עֵדשיכול להעיד על המעשה אֵין בָּהּ. וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה,לא נאנסה.

וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה׃

וְעָבַר עָלָיו– על הבעל רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאכן הִוא נִטְמָאָה,ואז קינא לה בצדק. אוֹ, ייתכן מקרה אחר: עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה,ואז קינא לה שלא בצדק. בהיעדר עדים והוכחות ובהכחשת האשה ייתכן שמקור החשד בפרנויה של הבעל בלבד, אך ייתכן שהוא צודק.

וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃

וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, בעבורה עֲשִׂירִת הָאֵיפָה, 2–4 ליטר קֶמַח שְׂעֹרִים. לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, המתייחסת לחשד עוון. כיוון שאין זו מנחת נדבה לה', מנחת תודה או מנחה הבאה מתוך חרטה, אלא מחמת קנאה, היא פחותה ביותר.

וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ הַכֹּהֵ֑ן וְהֶֽעֱמִדָ֖הּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְהֶעֱמִדָהּ– את האשה, או: את המנחה לִפְנֵי ה',במקדש.

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, מי הכיור, שהוא כשאר כלי שרת המקדשים את תכולתם. ממי הכיור רוחצים הכהנים את ידיהם ורגליהם כדי להתקדש לעבודה, בִּכְלִי חָרֶשׂ,חרס, וּמעט מִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.

וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים׃

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה',מול פתח המשכן. וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה,יגלה את שערותיה. וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן– מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּגם מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים.אחרי ששמו במים הקדושים עפר מקרקע המשכן, הם הפכו הן למרים הן למי קללה.

וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרֲרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית, סטית לקבל טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.המים כשלעצמם אינם סם מוות. לכן אם לא חטאת – הם לא יגרמו לך נזק. הכהן פותח באפשרות החיובית משום שכל עוד היא בגדר חשודה – אין פותחים בגנותה.

וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכָבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ׃

וְאַתְּ כִּי, אם שָׂטִית, סטית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת,כלומר: וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ, כינוי של גנאי ליחסי מין, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ, מי שאינו בעלך.

וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהוָ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה׃

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, הקללה. השבועה שמבארת את הקללה. וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה:אם יפגעו בך המים המאררים לרעה, יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, תשמשי כסמל ומופת לקללה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, בְּתֵת, כשייתן ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת,נפולה ומצומקת, וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה,מנופחת.

וּ֠בָאוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת, לנפח בֶּטֶן וְלַנְפִּל, להפיל יָרֵךְ.וְאָמְרָה הָאִשָּׁה: אָמֵן, אָמֵן.בתגובתה הכפולה, שבאה לתוספת חיזוק, האשה תקבל על עצמה את הקללה המותנית.

וְ֠כָתַב אֶת־הָאָלֹ֥ת הָאֵ֛לֶּה הַכֹּהֵ֖ן בַּסֵּ֑פֶר וּמָחָ֖ה אֶל־מֵ֥י הַמָּרִֽים׃

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר,במגילה, וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים.ישרה את קלף המגילה שעליה כתובה הקללה במים, עד שהדיו תתמוסס.

וְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרֲרִ֖ים לְמָרִֽים׃

וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים, וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים.לכאורה אין במים כשלעצמם מספיק מרירות כדי שתהיה מורגשת מאוד; אך הסימן להיותם מי קללה הוא תחושת המרירות המידית והייסורים הכרוכים בשתייתם.

וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֔ה אֵ֖ת מִנְחַ֣ת הַקְּנָאֹ֑ת וְהֵנִ֤יף אֶת־הַמִּנְחָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת, וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.

וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם׃

וְקָמַץ, ייקח כמלוא שלש אצבעותיו הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ,חלק המנחה המזכיר ומייצג אותה , וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. וְאַחַרכך יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם.

וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרֲרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

וְהִשְׁקָהּ, הכהן ישקה אותה אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ– וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִיםויהפכו מיד לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ,וייתכן שאף תמות כתוצאה מכך.

וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃

וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא,וְנִקְּתָהמהחשד באמצעות שתיית המים, ונוסף לזה – וְנִזְרְעָה זָרַע,ייוולדו לה ילדים כפיצוי על התהליך המאיים והמבזה שעברה.

זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה׃

זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, בעלה וְנִטְמָאָה.

א֣וֹ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר תַּעֲבֹ֥ר עָלָ֛יו ר֥וּחַ קִנְאָ֖ה וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֑וֹ וְהֶעֱמִ֤יד אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְעָ֤שָׂה לָהּ֙ הַכֹּהֵ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

אוֹ, אם אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ– וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה', וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת.על האיש לזכור זאת קודם שיתחיל בהליכים אלו, ולהביא בחשבון את התוצאות האפשריות של מעשהו.

וְנִקָּ֥ה הָאִ֖ישׁ מֵעָוֺ֑ן וְהָאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃ (פ)

אם הגיב גופה של האשה לשתיית המים המאררים, ירכה נפלה ובטנה התנפחה – וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן, וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ.