For all this, the present reality, I have taken to my heart, as I wish to clarify all this, to examine what is true, good, and important and what is false, evil, and inconsequential. I discovered that the righteous, the wise, and their acolytes,<footnote data-lang="eng" data-id="7446" data-num="112"/> or their deeds,<footnote data-lang="eng" data-id="7447" data-num="113"/> are in the hand of God. Both love and hatred, man does not know. People are not even fully aware of their own feelings, and this prevents them from finding their way in the world. Everything is potentially before them. All kinds of events over which they have no control can happen to them.

כִּי אֶת־כָּל־זֶה, לכל המציאות הנוכחית נָתַתִּי אֶל־לִבִּי, ואני מעוניין לָבוּר, לברר אֶת־כָּל־זֶה – מה נכון, טוב וחשוב, ומה שקרי, רע וטפל. וגיליתי אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, ההולכים אחריהם;<footnote data-lang="heb" data-id="8372" data-num="1"/> או: המעשים שעשו<footnote data-lang="heb" data-id="8373" data-num="2"/> הם בְּיַד הָאֱלֹהִים. גַּם־אַהֲבָה וגַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם. אפילו רגשותיהם של אנשים אינם גלויים להם לאשורם, ועל כן אין הם מצליחים למצוא את דרכם בשבילי העולם. הַכֹּל, כל המקרים לִפְנֵיהֶם, הכול עשוי לקרות להם, ואין הדברים בשליטתם.

א כִּי אֶת־כָּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי ולָבוּר אֶת־כָּל־זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם

Everything is as it is for everyone. Anything can happen to any individual.<footnote data-lang="eng" data-id="7448" data-num="114"/> There is one fate for the righteous and for the wicked, for the good, for the pure and for the impure, for one who sacrifices offerings and for one who does not sacrifice; like the good, so is the sinner; one who takes oaths, and who therefore might occasionally take a false oath, is like one who is leery of taking an oath.

הַכֹּל יכול לקרות לאדם הפרטי כַּאֲשֶׁר, כמו שקורה לַכֹּל.<footnote data-lang="heb" data-id="8374" data-num="3"/> מִקְרֶה אֶחָד קורה לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ קרבנות וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, לאיש הַנִּשְׁבָּע, העלול לפעמים להישבע לשקר, כַּאֲשֶׁר, כמו למי ששְׁבוּעָה יָרֵא, שחושש להישבע.

ב הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא

This is evil among everything that is performed under the sun: That there is one fate for all, the wicked and the righteous alike. The human eye cannot discern the link between people’s deeds and the events of their lives, all their successes and failures, which is one reason man feels that life is meaningless. Also, due to the fact that people do not see any necessary connection between actions and consequences, the heart of the son of man is full of evil, and debauchery and drunkenness is in their heart during their lives. And afterward, it, the heart,<footnote data-lang="eng" data-id="7449" data-num="115"/> is destined only to join the dead.<footnote data-lang="eng" data-id="7450" data-num="116"/>

זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל, בין לרעים בין לטובים. לעיני אדם לא נגלה כל קשר בין מעשיהם של בני האדם לבין המוצאות אותם – עליותיהם וירידותיהם, ועל כן הוא חש שהחיים נטולי משמעות. וְגַם – קשור לעובדה הקודמת, מאחר שאין רואים את הקשר בין הטוב והרע לבין המקרים – לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת, שכרות ושיגעון בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם. וְאַחֲרָיו, אחריתו של הלב<footnote data-lang="heb" data-id="8375" data-num="4"/> לא תבוא אלא אֶל־הַמֵּתִים, המוות.<footnote data-lang="heb" data-id="8376" data-num="5 "/>

ג זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל־הַמֵּתִים

For only whoever is joined to any of the forms of the living has hope; for example, a living dog is better than a dead lion. Life, no matter how lowly, is better than death.<footnote data-lang="eng" data-id="7451" data-num="117"/>

כִּי רק למִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל־הַחַיִּים, אל כל אחד מסוגי החיים – יֵשׁ בִּטָּחוֹן. ולהמחשה – כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת.<footnote data-lang="heb" data-id="8377" data-num="6"/> חיים שפלים עדיפים ממוות.

ד כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת

For only the living know for a certainty that they will die; but the dead do not know anything, and what is more, they no longer have a reward, as their memory is forgotten.

כִּי רק הַחַיִּים יוֹדְעִים בוודאות שֶׁיָּמֻתוּ, וְאילו הַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְלא זו בלבד אלא – אֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם.

ה כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם

Even their love, even their hatred, and even their envy have already perished, vanished and dissipated after their death; they will never again have a portion in anything that is performed under the sun. There is no trace of their history, exploits, and adventures in this world. The confidence gained in that very knowledge, slight or troubling though it may be, renders conscious, living people superior to the dead, who have no knowledge at all.

גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם וגַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה, הכול נמחק ונמוג לאחר מותם. וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. לא נותר זכר מתולדות חייהם, מעלליהם והרפתקאותיהם בעולם הזה. הרי שהביטחון שבעצם הידיעה, גם אם הוא מועט וגם אם הוא מעכיר את שלוות הנפש, מקנה לחיים, בעלי התודעה, עליונות על המתים שאינם יודעים דבר.

ו גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

In conclusion, go, eat your bread with joy, and drink your wine with a good heart. Find satisfaction in your simple life, and avoid the upheavals of emotions like envy, animosity, and lust, as this lifestyle of simple joy will enable you to know that God has already accepted your actions.<footnote data-lang="eng" data-id="7452" data-num="118"/>

ומסקנה מן הדברים האמורים:לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ, כדאי שתמצא סיפוק בחייך הפשוטים ותימנע מלהיטלטל בין רגשות הקנאה, השנאה והתאווה, כִּי בצורת חיים זו תדע כי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ,<footnote data-lang="heb" data-id="8378" data-num="7"/> האחיזה בחדוות החיים כשלעצמה.

ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב־טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ

In ancient times people would rub their heads with oil for hygienic purposes, in order to clean the head from parasites, such as lice. Certain oils repel nits and enable their quick removal with a comb. Applying oil to one’s head and face was also an expression of goodwill, decency, and respect. Accordingly, kings and priests were typically anointed with oil.

And may the oil on your head not be lacking

BACKGROUND

בימי קדם סכו את הראש לשם היגיינה, כלומר לניקויו מטפילים כמו כינים. שמנים מסוימים פוגעים גם בביצי הכינים ומאפשרים את סילוקן במסרק. משיחת השמן על הראש והפנים ביטאה גם רצון טוב, קבלת פנים וכבוד. במשיחת הראש מינו את המלך והכהן.

וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְְסָר

הרחבות

At all times, may your garments be white. Wear pleasant, simple, and clean clothes. And may the oil on your head not be lacking.<notes|b />Anoint your hair with oil and thereby groom it.

בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים. לבש בגדים נאים, פשוטים ונקיים, וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר. משח את שערך בשמן כדי לטפחו.

ח בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר

Appreciate life with a woman whom you love all the days of your futile life, which He has given you under the sun, all the days of your futility. Even if you are not wise, and your life is meaningless, you should still find a way to enjoy your futile existence, as that is your portion in life and in your toil that you toil under the sun. This is your fate; be happy with it. Even if your life has no meaning to you, at least take comfort in a reasonable and unpretentious life.

רְאֵה חַיִּים, חיה באושר עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ. גם אם אינך חכם, וחייך נטולי משמעות – ראוי שתהיה מאושר בחיי הבל אלו, ֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ. כִּי זה הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. זהו גורלך, שמח בו. גם אם לחיים אין משמעות בעבורך, לפחות שמח בחייך הסבירים ונטולי היומרות.

ט רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי זה הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

Everything that you are capable of doing with your strength, whatever you are capable of doing, you should do, here and now, as there is no action, scheme, knowledge, or wisdom in the grave where you are going. After death, you cannot perform any more deeds,, and considerations of all kinds disappear. Therefore, it is advisable to live a life of comfort, and enjoy a happy marriage, while working in accordance with the possibilities open before you.

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, כל מה שבאפשרותך לעשות – עֲשֵׂה כאן ועכשיו, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה, אליה. לאחר המוות לא תוכל לעשות מעשים. אז גם לא יהיה מקום לשיקולים כלשהם. על כן ראוי להעדיף חיי הווה נוחים, נישואים מאושרים ומעשה ועמל המתאימים לאפשרויות.

י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה

Yet I again saw under the sun that even for one who lives a simple life there is no guarantee of security and calm. I saw that winning the race is not guaranteed to the swift, as one who runs fast is not always able to escape or apprehend what he pursues, and triumph in the war is not assured to the valiant; also not to the wise is bread, a livelihood, guaranteed, and also not to the clever is wealth, and also not to the knowledgeable is favor. Although wisdom and knowledge are generally beneficial, they are not always appreciated by others. Rather, time and chance befalls all of them. The life of any one of these talented people is liable to be destroyed.<footnote data-lang="eng" data-id="7453" data-num="119"/>

אך מנגד, שַׁבְתִּי וְרָאֹה, וראיתי תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ שאין כל ערובה לביטחון ומרגוע גם בחיים הפשוטים, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, הריצה. לא תמיד יצליחו קלי הרגליים להימלט או לתפוס את מי או את מה שיבקשו לתפוס; וְלֹא מובטח לַגִּבּוֹרִים הַניצחון במִּלְחָמָה; וְגַם לֹא מובטח לַחֲכָמִים לֶחֶם, פרנסה; וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר; וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן. אף שבעלי הידע עשויים להועיל לכול, לא תמיד הם מוצאים חן בעיני הבריות; כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם. חייו של כל אחד מבעלי הכישורים הללו עלולים להישחת.<footnote data-lang="heb" data-id="8379" data-num="8"/>

יא שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה; וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר; וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם

For man also does not know his time, the future that awaits him. He does not know when he will experience failure and from where it will come. Just like the fish that are trapped, suffering, in an evil net, and like the birds that are trapped in the snare, so are the sons of man snared at an evil time, when it falls upon them suddenly. People can likewise find themselves suddenly in a trap from which they cannot escape. Even one who focuses on the present and represses all troubling thoughts of death, while depending on his inherent or acquired virtues, is not protected from life’s trials and tribulations.

כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ, את העתיד לבוא עליו. איש אינו יודע מתי יבוא כישלונו ומהיכן יצוץ. כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, רשת או מכמורת שכאשר הדג נתפס בה הוא סובל, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, מלכודת, כָּהֵם, כמותם יוּקָשִׁים, נלכדים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. גם בני האדם נלכדים לפתע ואינם יכולים להיחלץ. גם מי שמתמקד בחיי ההווה והוא מדחיק את המחשבה המטרידה על המוות ומסתמך על מעלותיו המוּלדות או על יתרונות שקנה לעצמו בחייו, אינו מוגן מפני מלכודות החיים ופגעיהם.

יב כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

This phenomenon too I have I seen under the sun as wisdom, and it is great to me:

גַּם תופעה זֹה, זו רָאִיתִי בעניין החָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי, בעיני:

יג גַּם זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדוֹלָה הִיא אֵלָי

The laying of a siege has been a common war tactic throughout history. In order to subdue an enemy city or military camp, an army will surround it and prevent all access to and from the place. Historically, the army would often construct a dike, a wall surrounding the city that blocked all entrances. Sometimes fortifications were built around the besieged city to allow control of the access roads.

And surrounded it, and built great siege works against it

המצור היה טקטיקת מלחמה מקובלת במשך כל ההיסטוריה. על מנת להכניע נקודת יישוב או יחידה צבאית הקיפו אותה וסגרו כל גישה אליה וממנה. לעתים קרובות היא הוקפה בדייק – חומה הסוגרת את הגישה מסביב למקום הנצור. לעתים היו בונים מצודות סביב העיר כדי לאפשר שליטה על דרכי הגישה אל העיר הנצורה.

וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְדֹלִים

There was a small city, but few men in it, and a great king came against it, and surrounded it, and built great siege works against it,<notes|b1/> ready to attack.

ישנה עִיר קְטַנָּה, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב, הקיף אֹתָהּ במצור, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים, חומות עזר להתקפה, גְּדֹלִים. .

יד עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים

The Sages interpret this story as a parable about man’s situation in general: He is attacked by a great king, which is his evil inclination. The poor and wise man is one’s good inclination, which saves him by encouraging repentance and good deeds, but when the evil inclination reigns, the individual fails to remember the good inclination (see Ralbag; Nedarim 32b; see also Tanya, Likkutei Amarim 9–17).

There was a small city.… Nobody remembered that poor man

DISCUSSION

את העיר הקטנה דרשו כמשל למצבו של האדם, המותקף על ידי המלך הגדול, הוא היצר הרע. האיש המסכן והחכם הוא היצר הטוב, המציל את האדם בתשובה ומעשים טובים, אלא שבשעה ששולט היצר הרע, אין מי שיזכור את היצר הטוב. (נדרים לב ע"ב. וראו רלב"ג על אתר, וראו גם ליקוטי אמרים, תניא ט–יז).

עיר קטנה... לא זכר את האיש המסכן ההוא

In this situation, it might seem that the city has no chance. But a poor,<footnote data-lang="eng" data-id="7454" data-num="120"/> or wretched, and wise man was found in it, and he saved the city in his wisdom, but after a while nobody remembered that poor man.<notes|d1/> The leaders of the city took all the credit and praise for themselves, and everyone forgot the poor but wise man.

במצב זה נראה שאין לעיר סיכוי. ואולם מָצָא, נמצא בָהּ – בתוך העיר אִישׁ מִסְכֵּן, עני,<footnote data-lang="heb" data-id="8380" data-num="1"/> פשוט או: עלוב שהוא חָכָם, וּמִלַּט, הציל הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ. ולאחר זמן אָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. מנהיגי העיר משכו את ההערכה והכבוד לעצמם, ואת המסכן החכם הכול שכחו.

טו ומָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ ואָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא

I said in conclusion that wisdom is still better than courage, even though the wisdom of the poor man is scorned, and his words are not heard, accepted and remembered, and his deserved fame is taken by others.

וְאָמַרְתִּי, והסקתי אָנִי שאמנם טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְזאת אף על פי שחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים, מקובלים ונזכרים, ואת תהילתו נוחלים אחרים.

טז וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים

Nevertheless, in other circumstances a wise man is accorded recognition and people listen to him, thanks to his manner of speech:<footnote data-lang="eng" data-id="7455" data-num="121"/> The words of the wise, softly spoken, are better heard than the crying out of a ruler of fools. One who imposes authority over fools often has to raise his voice, but they take no notice of him anyway.

עם זאת, בנסיבות אחרות יזכה החכם בהכרה, ודבריו יישמעו. הדבר יקרה הודות לאופן הדיבור שלו:<footnote data-lang="heb" data-id="8381" data-num="2"/> דִּבְרֵי חֲכָמִים הנאמרים בְּנַחַת ובקול שקט – נִשְׁמָעִים יותר מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים. בעל שררה השולט בטיפשים מרים את קולו, אך איש מהם אינו נשמע לו.

יז דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים

Therefore, wisdom is ultimately better than weapons of battle, and still, it does not guarantee the wise man’s fate, as one sinner who fails to recognize the benefit that the wise man provides destroys much good, since he causes it to be forgotten. Alternatively, wisdom is better than weapons of war, and yet it does not ensure military success, as even if the army follows the wise man’s advice, a single traitor can ruin the entire strategy.

על כן בסופו של דבר, טוֹבָה חָכְמָה יותר מִכְּלֵי קְרָב, וְאולם, אין היא מבטיחה את גורלו של החכם, שכן חוֹטֶא אֶחָד הכופר בטובת החכם, יְאַבֵּד, יצליח להשכיח ולמחוק טוֹבָה הַרְבֵּה. פירוש חלופי: אף על פי שטובה חכמה מכלי קרב, אין היא מבטיחה את הצלחת הצבא, משום שגם אם הצבא פעל בעצת החכם, די בבוגד אחד כדי להכשיל הכול.

יח טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה

For all this, the present reality, I have taken to my heart, as I wish to clarify all this, to examine what is true, good, and important and what is false, evil, and inconsequential. I discovered that the righteous, the wise, and their acolytes, or their deeds, are in the hand of God. Both love and 