Once Haman had been hanged, the king decided to bestow further favors upon Esther. On that day, King Ahashverosh gave the house of Haman, adversary of the Jews, to Queen Esther. This gift included the enormous amount of wealth that Haman had accumulated.<footnote data-lang="eng" data-id="7563" data-num="57"/> And Mordekhai came for a personal audience before the king, as Esther had related what he was to her. She presented him as her cousin, who had adopted, raised, and educated her. Ahashverosh was in good spirits now that Haman was gone, and for her part Esther treated him with affection and gratitude. Furthermore, if Ahashverosh was not yet personally familiar with Mordekhai, he was now given the opportunity to meet this loyal subject who had been instrumental in uncovering the assassination plot against him.

לאחר תלייתו של המן השתפר מצב רוחו של המלך והתעוררה בו רוח להיטיב עם אסתר. בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת־בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים. במתנה זו היה כרוך כסף רב שצבר המן.<footnote data-lang="heb" data-id="8495" data-num="6"/> וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לפגישה אישית כִּי־הִגִּידָה אֶסְתֵּר מָה הוּא־לָהּ. היא הציגה אותו בתור בן דודהּ, מחנכהּ ומאמצהּ שגידל אותה. רוחו של אחשורוש הייתה טובה עליו לאחר שנפטר מהמן, ואף אסתר נהגה כלפיו בחביבות והכירה לו טובה. יתר על כן, אם אחשורוש לא ידע עד כה מיהו מרדכי היהודי, ניתנה לו עתה ההזדמנות להיזכר שהוא ידיד נאמן למלך שפעל לטובתו.

א בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת־בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי־הִגִּידָה אֶסְתֵּר מָה הוּא־לָהּ

The king removed his ring that he had taken from Haman, and he gave it to Mordekhai, as a sign of trust. Esther appointed Mordekhai over the house of Haman. She appointed him to be in charge of Haman’s estate.

וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי לאות אמון. וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־בֵּית הָמָן. היא הפכה אותו אחראי לבית המן, שהיה מעין אחוזה.

ב וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־בֵּית הָמָן

Esther spoke again before the king, fell before his feet, cried, and besought him to repeal the evil of Haman the Agagite and his plot that he had devised against the Jews.

וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו, וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת־רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל־הַיְּהוּדִים.

ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת־רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל־הַיְּהוּדִים

The king extended to Esther the golden scepter, to signal to the queen, who was lying on the floor at his feet, that she was permitted to rise and speak her mind. And Esther rose and stood before the king.

וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב כדי לציין שהמלכה השוכבת על הרצפה לפני רגליו ובוכה, רצויה בפניו, וכדי לרמוז לה לקום ולומר את דבריה. וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

She said, choosing her words carefully in order to arouse all the king’s love and affection for her: If it pleases the king, and if I have found favor before him, and the matter is proper before the king, and I am pleasing in his eyes, let it be written to return the scrolls that were sent as part of the plot of Haman son of Hamedata the Agagite that he wrote, to eliminate the Jews who are in all the king’s provinces, and to annul the decree they contain;

וַתֹּאמֶר – ובסגנונה ניצלה את כל אהבתו ואהדתו של המלך: אִם־עַל, בעיני הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם־מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו – יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים שנשלחו בעקבות מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, ולבטל את תוקפם.

ה וַתֹּאמֶר אִם־עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם־מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ

A person’s concern for his people or family, even when it does not accord with the interests of the kingdom, would not be considered a betrayal, but rather a respectable, appropriate reaction. This is also seen in the response of King Artahshasta to Nehemiah’s misery (Nehemiah 2:1–9).

For how can I bear and see the harm that will find my people

DISCUSSION

דאגתו של אדם לעמו או למשפחתו – גם כשהיא עלולה שלא לעלות בקנה אחד עם האינטרס המלכותי, לא נתפסה כבגידה, אלא נחשבה כמעשה מכובד וראוי. כך עולה גם מתגובתו של ארתחשסתא המלך במקום אחר (נחמיה ב,א–ט).

איככה אוּכַל וראיתי ברעה אשר ימצא את עַמי

הרחבות

for how can I bear and see the harm that will find my people;<notes|d1/> and how can I bear and see the elimination of my birthplace? By this stage, Esther no longer had any concerns for herself. She knew that she would be left untouched, but she implored the king not to let her people be harmed as a result of the decree.

כִּי אֵיכָכָה, איך אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר־יִמְצָא, תפקוד אֶת־עַמִּי, וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי, מוצָאי?! בשלב זה אסתר כבר לא חששה לעצמה. היא ידעה שבה לא ייגעו לרעה, אבל היא טענה שאל לו למלך להניח לעמה להיפגע מן הספרים שיצאו מתחת ידו.

ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר־יִמְצָא אֶת־עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי

King Ahashverosh said to Queen Esther and to Mordekhai the Jew, who was present: Behold, I gave the house of Haman to Esther, as a gesture of goodwill, and they hanged him on the gibbet because he sought to do violence to the Jews. Once again the king places the blame entirely on Haman while conveniently disregarding his own involvement in the plot against the Jews.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, שנכח באותו מעמד, ובידו טבעת המלך: הִנֵּה בֵית־הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר כמחווה של רצון טוב, וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל־הָעֵץ עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים. שוב ניסה המלך לשמור על אווירה הרמונית, תלה את האשמה בהמן בלבד, והשכיח את מעורבותו שלו בשליחת היד ביהודים.

ז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית־הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל־הָעֵץ עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים

As for you, write concerning the Jews a different missive as is pleasing in your eyes, in the king’s name, and seal it with the king’s ring, so that the two orders cancel each other out; for a document that is written in the name of the king, and sealed with the ring of the king, may not be revoked. According to the laws of the kingdom, not even the king could nullify his own orders, as once written they were considered to be absolute, divine commands. Consequently, another royal communiqué, formulated in such a manner that it bypasses the previous command and limits its significance, must be written.

וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים במכתב אחר כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כך ששתי הפקודות ינטרלו זו את זו, כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם, ונחתם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. משפט המדינה אינו מאפשר אפילו למלך לבטל את פקודותיו שלו, שכן יש להן מעין תוקף אלוהי מוחלט. לכן עליכם לכתוב מכתב מלכותי נוסף שניסוחו יעקוף את הפקודה הקודמת ויצמצם את משמעותה.

ח וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב

One explanation for the long delay between the hanging of Haman and the sending of the missives negating his decree is that they waited for the original messengers to return in order to send them back again, as the return of the very same messengers would reinforce the credibility of the new command (see Vilna Gaon, Seder Olam Rabba 29).

In the third month, which is the month of Sivan, on the twenty-third day of it

BACKGROUND

אפשר להסביר את הסיבה להפרש הזמן הגדול בין תליית המן לבין משלוח ספרי ביטול הגזרה בכך שהמתינו לשובם של השליחים הראשונים, שליחי הגזרה, ושלחו אותם שוב כדי שדווקא הם יודיעו על ביטולה של הגזרה, לשם חיזוק אמינותה. (ראו פירוש הגר"א לסדר עולם רבא כט).

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי... בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ

Indeed, the king’s scribes were summoned at that time, in the third month, which is the month of Sivan, on the twenty-third day of it,<notes|b1/> roughly three months after Haman was hanged; it was written according to everything that Mordekhai commanded concerning the Jews. The missives were sent to the satraps, the governors, and princes of the provinces, which are from India to Kush, one hundred and twenty-seven provinces, each and every province according to its script, and each and every people according to its language, and on this occasion even to the Jews according to their script, and according to their language. Since this time Jews were not merely the passive targets of the order but active participants in its implementation, they too received the missives.<footnote data-lang="eng" data-id="7564" data-num="58"/>

ואכן – וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי־הַמֶּלֶךְ בָּעֵת־הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא־חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, כשלושה חודשים לאחר תליית המן, וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל־הַיְּהוּדִים, שמאותה שעה כבר לא היו המושא הסביל של הפקודה בלבד, אלא הפכו להיות גורם פעיל בביצועה, ועל כן היו הפעם אף נמעני הספרים,<footnote data-lang="heb" data-id="8496" data-num="1"/> וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ, לשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְהפעם אֶל־הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם.

ט וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי־הַמֶּלֶךְ בָּעֵת־הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא־חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל־הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד־כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל־הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם

These royal messengers were part of a remarkable system of communication and road networks created by Darius I. In order to increase their speed across the flat terrain of Mesopotamia, the king’s messengers would change their horses at waystations. Rekhesh is the name for a famously swift breed of horse. The last part of the verse is probably referring to riders of fast mules, the offspring of a select breed of mares, as these could ride through the mountainous regions of central and northern Persia, as well as Anatolia. Perhaps the three different types of messengers specified in this verse, those on “horses,” “riders on the finest steeds,” and on “mules born to mares,” performed different missions, for short, medium, and long distances. Only those messengers sent to the far corners of the kingdom required mules that could cope with mountainous terrain.

The couriers on horses, riders on the finest steeds [rekhesh], the mules born to mares

השליחים הרכובים של המלך היו חלק ממערכת התקשורת והדרכים המעולה שיצר דריוש הראשון בממלכתו. כדי להגביר את מהירות הגעתם בדרכי מסופוטמיה השטוחות היו שליחי המלך הרכובים מחליפים בתחנות דרך את סוסיהם המשובחים. הָרֶכֶשׁ – על שם סוס אגדי קל ומהיר שנקרא רח'ש. הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים היו כנראה רוכבי פרדים מהירים בני גזע סוסות נבחר, שהיה להם יתרון בדהירה באזורים ההרריים של מרכז פרס וצפונה וכן באנטוליה. ייתכן ששלושת סוגי השליחים – הרצים, הרוכבים והאחשתרנים – שימשו בסוגי שליחויות שונים: למרחקים קצרים, בינוניים וארוכים. רק השליחים לקצווי הממלכה נזקקו לפרדים המתאימים לדהירה הררית.

הָרָצִים בַּסּוּסִים, רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים

He, Mordekhai, wrote in the name of King Ahashverosh, and he sealed the missives with the ring of the king that he had received. He sent scrolls in the hand of the couriers on horses, riders on the finest steeds owned by the king,<footnote data-lang="eng" data-id="7565" data-num="59"/> the mules born to mares.<notes|b />

וַיִּכְתֹּב מרדכי בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ שניתנה לו. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים באמצעות רכיבה על סוּסִים, רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הרוכבים על הסוסים המשובחים, רכוש המלך,<footnote data-lang="heb" data-id="8497" data-num="2"/> הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, הפרדים<footnote data-lang="heb" data-id="8498" data-num="3"/> בְּנֵי הָרַמָּכִים, הסוסות.<footnote data-lang="heb" data-id="8499" data-num="4"/>

י וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בסוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים

The missives stated that the king had authorized the Jews who were in each and every city to assemble and to defend themselves. Whereas the previous order allowed all those who wished to do so to attack the Jews, under the assumption that the Jews were forbidden to retaliate, here the king permitted them to defend themselves, and even to destroy, to kill, and to eliminate the forces of people and provinces that are hostile to them, children and women, and to plunder their spoils. The Jews were granted royal consent to wage total war against any enemy.

אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־עִיר וָעִיר רשות לְהִקָּהֵל, להתאסף וְלַעֲמֹד עַל־נַפְשָׁם. אם הפקודה הקודמת התירה לכל המעוניין להתנפל על היהודים מתוך הנחה שליהודים אסור להגיב, כאן אִפשר להם המלך להתגונן ואפילו לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף, ילדים וְנָשִׁים, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. הותר ליהודים לערוך מלחמה גמורה נגד כל אויב. לָבוֹז.

יא אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל־נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז

This order would come into effect on one day, in all the provinces of King Ahashverosh, on the thirteenth day of the twelfth month, which is the month of Adar, the same date that was previously fixed for their destruction.

הפקודה תיכנס לתוקף בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר, אותו תאריך שנקבע קודם לפורענות.

יב בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר

A copy of the document went out to issue the decree in each and every province, publicizing it to all the peoples: For the Jews to be ready for that day, to avenge themselves on their enemies. The same day that had been designated for their destruction would be the day of their salvation.

פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, העתקי המסמך המלכותי לְהִנָּתֵן דָּת, פקודה, חוק בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים, יתפרסמו לעיני כול, וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים, מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם בו מֵאֹיְבֵיהֶם. ביום שיועד לפורענות, בו תהיה הגאולה.

יג פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם

The couriers, riders on the finest steeds, went out again urgently and hastily, by edict of the king, in order to disseminate the new order as quickly as possible throughout the kingdom, and the decree was also issued in the Shushan citadel itself.

הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ שוב מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ כדי להפיץ את הפקודה החדשה במהירות האפשרית בכל רחבי הממלכה, וְהַדָּת נִתְּנָה גם בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה עצמה.

יד הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה

See commentary on 1:6; see also the image of the king with his second-in-command standing behind him, dressed in similar attire, above 1:4.

In royal garments of sky blue and white, with a great golden crown, and a cloak of fine linen and purple wool

ראו 'העולם' לעיל א,ו, וראו בראשית המגילה גם את תמונת המשנֶה למלך העומד מאחורי המלך, היושב על כיסא מלכותו ובגדיו דומים לבגדי המלך.

לְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן

Mordekhai, who had recently been appointed the chief minister, came out from before the king dressed in royal garments made of sky-blue and white woven material, with a great golden crown upon his head, and wrapped in a cloak<footnote data-lang="eng" data-id="7566" data-num="60"/> of fine linen and purple wool,<notes|b1/> and the Jewish population of the city of Shushan reveled and rejoiced upon seeing that their representative had become the most influential man in the kingdom.

וּמָרְדֳּכַי, שזכה עתה במינוי חדש, יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לבוש בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת העשוי מתְּכֵלֶת וָחוּר, כנראה אריג לבן וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה בראשו וְתַכְרִיךְ, אדרת לשם התעטפות<footnote data-lang="heb" data-id="8500" data-num="5"/> העשויה בּוּץ, פשתן וְאַרְגָּמָן, וְהאוכלוסייה היהודית של הָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, שכן יהודי שושן ראו את נציגם עולה לגדולה והופך לאיש החזק במדינה.

טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה

For the Jews there was light, and joy, and gladness, and honor, as instead of the bloody pogrom that had been planned, in which they were not meant to have any right to self-defense whatsoever, they were now legally permitted to protect themselves and fight their enemies.

לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר, שכן במקום הפוגרום הקטלני המיועד, שבו לא היו אמורים לזכות כלל להגנה, הותר להם חוקית להתגונן ולהילחם באויביהם.

טז לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר

In each and every province and in each and every city, any place where the king’s edict and his decree reached, there was joy and gladness for the Jews, a banquet and a holiday, and many from the peoples of the land pretended to be Jews,<footnote data-lang="eng" data-id="7567" data-num="61"/> or professed to favor the Jews but without internal conviction, as the fear of the Jews had fallen upon them. The missives alone produced such a great impression that even before the decree was put into practice, the Jews began rejoicing and others became fearful.

וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים,מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב, וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, מעמידים פנים שהם יהודים,<footnote data-lang="heb" data-id="8501" data-num="6"/> או: מעמידים פנים שהם דורשי טובתם של היהודים, לא מחמת שכנוע פנימי, אלא כִּי־נָפַל פַּחַד־הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם. המכתבים לבדם עשו רושם כה חזק, שעוד לפני שבוצע האמור בהם, התעוררו שמחה וששון בקרב היהודים ונפל פחדם על אחרים.

יז וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל־עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי־נָפַל פַּחַד־הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם

Once Haman had been hanged, the king decided to bestow further favors upon Esther. On that day, King Ahashverosh gave the house of Haman, adversary of the Jews, to Queen Esther. This gift included the enormous amount of wealth that Haman had accumulated. And Mordekhai came for a personal audience be