חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן

השרון הוא האזור שלחוף הים התיכון בין דור לגוש דן. הוא מכונה כך גם בכתובת של אשמונעזר מלך צידון מראשית התקופה הפרסית וגם במקורות מצריים. על חולות החוף שבשרון גדלה חבצלת החוף (שם מדעי: (Pancratium maritimum ממשפחת הנרקיסיים. פרחה לבן, נאה וריחני; קוטר כותרתו כ–10 ס"מ, וגובהו כ–60 ס"מ. הפרח הגדול שופע צוף ומדיף ריח נעים וחזק. בעבר זוהתה החבצלת עם השושן הצחור, הנרקיס ואפילו הסתוונית, אך כל הפרחים האלה אינם אופייניים לשרון.

שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים... כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים

רבו הדעות באשר לזיהויה: על פי האכדית היא הפרח הקרוי בפינו שושן צחור (שם מדעי: Lilium candidium), צמח המים לוטוס, או הנימפאה התכולה (שם מדעי:Nymphaea caerulea). זיהויה עם השושן הצחור אמנם מתאים לביטוי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כי לעתים צומחים בקרבתו חוחים קוצניים, אך אין הוא הולם צמח בר הגדל בעמקים. הלוטוס, לעומתו, פורח בברכות מים מתוקים או בביצות שבשפלה ובעמקים, אך אין סביבו חוחים. גם בזיהוי השושנה עם הנרקיס חסרים הקוצים המקיפים. זיהוי אפשרי אחר של השושנה הוא ורד צידוני (שם מדעי: Rosa phoenicia), שיח קוצני שפרחיו לבנים נאים וריחניים, ופריחתו שופעת, והוא גדל בארץ על גדות נחלים בעמקים. אם יתקבל הפירוש שהפסוק מדבר בשני צמחים שונים – שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים ושׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים – אפשר יהיה לזהות את שושנת העמקים עם פרח הנימפאה הגדל בעמקי נחלים, ואת השושנה בין החוחים – עם השושן הצחור. אפשרות אחרת היא שהשושן הוא שם כללי לצמחים נאים הנושאים כותרת של עלים רבים ומרשימים הצומחים על גבעול בודד ולא מסועף. כך אפשר יהיה לכנות גם את עץ התמר על דרך ההשאלה שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים בגלל בית גידולו, דמיון מראהו לפרח בעל כותרת עלים מפוארת והיותו מוקף בתחתיתו בחוטרים קוצניים. זיהוי זה נתמך גם בכותרות עמודים שעמדו באזור וכונו תימורות (מלכים א' ו).