א לֹא הָיוּ כּוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ, מִי שֶׁזָּכוּ בָּאֵבָרִים אוֹחֲזִים בּוֹ.

לֹא הָיוּ כּוֹפְתִין (קושרים) אֶת הַטָּלֶה בשעת שחיטתו, אֶלָּא היו מְעַקְּדִין אוֹתוֹ, שמִי שֶׁזָּכוּ בפיס בהעלאת האֵבָרִים לכבש (לעיל פ"ג מ"א) היו אוֹחֲזִים בּוֹ בידיו וברגליו.

וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵידָתוֹ: רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. הַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.

וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵידָתוֹ, אוחזים בו, כאשר רֹאשׁוֹ לצד דָּרוֹם, לכיוון המזבח, וּפָנָיו מופנים הצידה לצד מַעֲרָב, לכיוון ההיכל. והַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, ממזרח לטלה, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.