א כְּלֵי מַתָּכוֹת, פְּשׁוּטֵיהֶן וּמְקַבְּלֵיהֶן – טְמֵאִין.

כְּלֵי מַתָּכוֹת, גם פְּשׁוּטֵיהֶן, כלים פשוטים (ישרים), שאין להם בית קיבול, וגם מְקַבְּלֵיהֶן, שיש להם בית קיבול, טְמֵאִין (מקבלים טומאה).

נִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ.

נִשְׁבְּרוּ – טָהֲרוּ, שהרי כבר אינם 'כלים'.