א מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ.

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, אין בעל חוב נוטל אותו מן הלווה כערבות לחוב; וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, אין נותנים אותו תמורת חפץ כלשהו; וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ, אין מניחים אותו בכף מאזנים כדי לשקול כנגדו דבר אחר.

וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלִַם: "הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שֶׁמֶן", וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת.

וְכן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלִַם: "הֵילָךְ יַיִן של מעשר שני, וְתֶן לִי שֶׁמֶן תמורתו״. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת של מעשר שני – אין מחליפים אותם במאכל אחר.