א מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נִיתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה, לְסִיכָה. לֶאֱכוֹל – דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לָסוּךְ – דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ; לֹא יָסוּךְ יַיִן וָחוֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נִיתָּן רק לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה, וכן לְסִיכָה של הידיים או הגוף, אבל לא לשימושים אחרים. וכן מותר לֶאֱכוֹל רק דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, ולָסוּךְ רק דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. ולכן לֹא יָסוּךְ יַיִן או חוֹמֶץ, שאין הדרך לסוך בהם, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.

אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפוּטָּם, אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיָּיִן.

אֵין מְפַטְּמִין (מבשמים) שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לצורך סיכה, מפני שאינו יכול לשמש עוד לאכילה. וְגם אֵין לוֹקְחִין (קונים) בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפוּטָּם, שאינו ראוי לאכילה. אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיָּיִן בדבש ובשמים, מפני שהוא משביח אותו לשתייה.