The word of the Lord that was with Jeremiah on the matter of the droughts, which apparently lasted for an extended period of time:

אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת, שנמשכו כנראה תקופה ממושכת.

א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת

This verse provides the background necessary for the prophecy:<footnote data-lang="eng" data-id="3604" data-num="214"/> Judah mourns, and its gates are miserable due to the drought. They, the faces of the residents of Judah,<footnote data-lang="eng" data-id="3605" data-num="215"/> are darkened from hunger, and they have fallen to the ground, and the cry of Jerusalem has risen.

וזו תמונת הרקע לנבואה:<footnote data-lang="heb" data-id="4041" data-num="1"/> אָבְלָה יְהוּדָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ, עריה יבשו. קָדְרוּ, חשכו פניהם של יושבי יהודה<footnote data-lang="heb" data-id="4042" data-num="2"/> ונפלו לָאָרֶץ, וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה.

ב אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה

Their powerful ones sent their young for water. They came to the cisterns, crevices and pits into which water collects, and they did not find water; their vessels returned empty. They are ashamed and humiliated, and in their disappointment, they cover their heads in the manner of mourners.<footnote data-lang="eng" data-id="3606" data-num="216"/>

וְאַדִּרֵיהֶם, גדולי יהודה, אנשיה החזקים שָׁלְחוּ את צְעִירֵיהֶם להביא מָּיִם. השליחים בָּאוּ עַל־גֵּבִים, נקיקים וחפירות שבהם נקווים המים, לֹא־מָצְאוּ מַיִם. שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, והם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, התאכזבו ונכלמו וְחָפוּ רֹאשָׁם, כיסו את ראשם כמנהג אבלים,<footnote data-lang="heb" data-id="4043" data-num="3"/>

ג וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם למָּיִם בָּאוּ עַל־גֵּבִים לֹא־מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם

Because the ground is cracked, as there was no rain in the land, farmers are ashamed, and they cover their heads.<footnote data-lang="eng" data-id="3607" data-num="217"/>

בַּעֲבוּר שהָאֲדָמָה חַתָּה, נשברה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים וחָפוּ רֹאשָׁם.<footnote data-lang="heb" data-id="4044" data-num="4 "/>

ד בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים חָפוּ רֹאשָׁם

For also the doe, a gentle animal that is naturally dedicated to its offspring,<footnote data-lang="eng" data-id="3608" data-num="218"/> in the field it gave birth and left its newborn fawn behind, as it went to search for food elsewhere,<footnote data-lang="eng" data-id="3609" data-num="219"/> because there was no grass.

כִּי גַם־האַיֶּלֶת, שהיא חיה עדינה ומסורה לוולדותיה,<footnote data-lang="heb" data-id="4045" data-num="5"/> אשר בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב, עזבה את עופריה לאחר המלטתם, כי הלכה לחזר אחר מזון בארץ אחרת,<footnote data-lang="heb" data-id="4046" data-num="6"/> כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא.

ה כִּי גַם־ אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא

Some identify tannim as Pharaoh eagle-owls, Bubo ascalaphus. Wild asses have large nostrils, which widen when they require air for breathing and for cooling their bodies. In this respect, they are similar to eagle-owls, which take in air, expand their bodies, and stand their feathers on end in order to make noise and scare away their enemies (lecture by Aharoni cited in Noga Hareuveni, Midbar veRo’eh beMoreshet Yisrael. Lod: Neot Kedumim, 1991 [Hebrew], 67).

They gasped air like jackals [tannim]

BACKGROUND

פרא

הרחבות

The wild asses that wander in the wilderness stood on the bare hills, and they gasped air like jackals.<notes|b1/> These creatures, which have large lungs, stand on heights and breathe in air in order to see and smell vegetation and any moisture. However, in this case their eyes longed, the asses peered without success, for there was no vegetation due to the terrible drought. There was no water for agriculture, and even the animals could not find foliage for sustenance.

וּפְרָאִים, חמורי בר הנודדים במדבר עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם, גבעות, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, יצורים בעלי ריאות גדולות, העומדים במקום גבוה ושואפים אוויר כדי לראות ולהריח היכן יש עשב או רטיבות כלשהי, אך כָּלוּ עֵינֵיהֶם, ציפו עד בוש, כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת כבדה. אין מים לחקלאות, ואפילו החיות אינן מוצאות את העשב שהן זקוקות לו.

ו וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵשֶׂב

Due to the severe drought, the people turn to God in prayer: Even if our iniquities have testified against us and proclaimed our guilt,<footnote data-lang="eng" data-id="3610" data-num="220"/> Lord, at least act for Your name’s sake,<footnote data-lang="eng" data-id="3611" data-num="221"/> for our deviances are many; we sinned to You.

עקב הבצורת הקשה העם פונה בתפילה: גם אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ, העידו בָנוּ, על אשמתנו,<footnote data-lang="heb" data-id="4047" data-num="7"/> ה', עֲשֵׂה לפחות לְמַעַן שְׁמֶךָ.<footnote data-lang="heb" data-id="4048" data-num="8"/> כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, מעשי שובבותינו, התנהגותנו הרעה, לְךָ חָטָאנוּ.

ז אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ

Since You are the hope of Israel, its savior in time of trouble, why would You be like a stranger in the land and like a traveler who turns to stay the night? When our prayers go unanswered, we feel as though Your presence in the land and Your interest in our fate are transient.<footnote data-lang="eng" data-id="3612" data-num="222"/>

אתה הוא מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מי שישראל מקווה אליו. אתה מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?! מול היעדר מענה לתפילותינו אנו חשים כאילו נוכחותך או התעניינותך בארץ עראית.<footnote data-lang="heb" data-id="4049" data-num="9"/>

ח מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן!

Why would You be like an astonished man, or like a mighty man who is unable to save us? But You are in our midst, Lord, and Your name is called upon us; therefore, do not forsake us.

לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם ונבהל, או כְּגִבּוֹר שלֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! והלוא אַתָּה בְקִרְבֵּנוּ, ה', וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, ולכן אַל־תַּנִּחֵנוּ, תעזבנו.

ט לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ! ואַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל־תַּנִּחֵנוּ

So said the Lord of this people: Indeed, they liked to wander; their legs they did not spare from running after every fashionable form of idolatry. And therefore, the Lord does not accept them, and now He remembers their iniquity and reckons their sins. This is the reason for the drought.<footnote data-lang="eng" data-id="3613" data-num="223"/>

כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה: כֵּן, אכן<footnote data-lang="heb" data-id="4050" data-num="10"/> הם אָהֲבוּ לָנוּעַ, את רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ, לא מנעו מלרוץ אחר כל עבודה זרה אפנתית, וַה' לֹא רָצָם, רצה אותם. על כן עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם. זו הסיבה לעצירת הגשמים.<footnote data-lang="heb" data-id="4051" data-num="11"/>

י כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַה' לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם

The Lord said to me: Do not pray on behalf of this people for good.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה.

יא וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה

When they fast I do not hear their cry of prayer, and when they offer up a burnt offering or a meal offering I do not accept them, for by the sword, and by famine, and by pestilence I am annihilating them.

כִּי, כאשר יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם, נעימת תפילתם, וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם, כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם.

יב כִּי יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם

After receiving this message from God to deliver to the nation, the prophet, acting as the people’s representative, turns to address Him. I said: Alas, my Lord God, I reprove the people for their sins, and prophesy to them that if they do not return to You speedily they will not endure, neither as a state nor as a people. And yet behold, the popular prophets gather assemblies and say to them as though in Your name: You will not see the sword, and famine will not be for you, for I will provide you true peace in this place.

כיוון שה' הורה לירמיהו למסור את הדברים לעם, ירמיהו חזר ופנה אל ה' כמליץ בשם העם. וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! אני מייסר את העם על חטאיו ומנבא להם שאם לא ישובו אליך במהרה, לא תהיה להם תקומה, לא כמדינה ולא כעם. והִנֵּה הַנְּבִאִים הפופולריים מקהילים קהילות ואֹמְרִים לָהֶם בשמך: "לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם, כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

יג וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה

The Lord said to me: The prophets prophesy falsehoods in My name; I did not send them, nor did I command them, nor did I speak to them. It is a false vision, divination, nonsense, and the deceit of their heart, fabricated ideas, that they prophesy to you.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי, לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. חזונם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל, דברי הבלים, וְתַרְמִית, ודברי רמאות הבדויים מלִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.

יד וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם

Therefore, so said the Lord: About the prophets who prophesy in My name, but whom I did not send, and who say that sword and famine will not be in this land – by the sword and by famine those prophets will perish.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' כעונש עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים: "חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת" – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה, ההם.

טו לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְהֵמָּה אֹמְרִים חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה

The people to whom they are prophesying good tidings will be cast into the streets of Jerusalem due to famine and the sword, with no one to bury them; this will occur to them, their wives, their sons, and their daughters. There will be no one left to bury all the dead. And I will pour retribution for their evil upon them.<footnote data-lang="eng" data-id="3614" data-num="224"/>

וְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם טובות, יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה, הם עצמם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם. לא יהיה מי שיוכל אפילו לקבור את כל המתים. וְשָׁפַכְתִּי, אשליך עֲלֵיהֶם אֶת־גמול רָעָתָם.<footnote data-lang="heb" data-id="4052" data-num="12"/>

טז וְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת־ רָעָתָם

You shall say to them this matter: My eyes will shed tears night and day, and they will not cease to cry, as the maiden daughter of My people has been injured with a great injury, with a very grave blow.

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה, עיני לא יפסיקו מלדמוע, כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה, אנושה, כואבת מְאֹד.

יז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי מַכָּה נַחְלָה מְאֹד

See what is happening: If I go out to the field, behold, I find those slain with a sword, even before war has broken out. Since the people are starving, the neighboring nations and nomadic tribes have raided their territory and killed them. And if I come into the city, which is usually sustained from the produce of the field, behold, I find those ill from famine, for both prophet and priest have gone around, have had to turn to another land they did not know in search of sustenance.<footnote data-lang="eng" data-id="3615" data-num="225"/>

שימו לב למתרחש. הלוא אִם־יָצָאתִי אל הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב עוד לפני שפורצת מלחמה של ממש. מכיוון שהמדינה מורעבת, עמי הסביבה ושבטי הנוודים פושטים עליה ומפילים חללים. וְאִם בָּאתִי אל תוך הָעִיר, המתפרנסת בדרך כלל מיבולי הכפרים – וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב, כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ, הסתובבו ופנו אֶל־אֶרֶץ אחרת, וְלֹא יָדָעוּ. אפשרות נוספת: זהו תיאור מעט נלעג למסחר כושל. על פי רוב המסחר מניב רווחים, ואילו כאן אנשי רוח סוחרים בארץ זרה בלא לדעת כלום.<footnote data-lang="heb" data-id="4053" data-num="13"/>

יח אִם־יָצָאתִי הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר – וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל־אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ

The following may be a prayer recited by the prophet:<footnote data-lang="eng" data-id="3616" data-num="226"/> Did You utterly spurn Judah, and did Your soul reject Zion? Why did You smite us? There is no cure for us. We hope for peace, but there is no good, and we hoped for a time of healing, but behold, there is terror.

ייתכן שאת דברי התפילה הבאים אומר הנביא:<footnote data-lang="heb" data-id="4054" data-num="14"/> הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה לחלוטין?! האִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ?! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?! מדוע קַוֵּה, אנחנו מקווים לְשָׁלוֹם – וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא, לזמן של תיקון – וְהִנֵּה בְעָתָה, פחד.

יט הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה אִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא! קַוֵּה לְשָׁלוֹם – וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא – וְהִנֵּה בְעָתָה

We know, Lord, our wickedness and the iniquity of our fathers, for we sinned against You.

יָדַעְנוּ, ה', את רִשְׁעֵנוּ ואת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ.

כ יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ

Nevertheless, do not scorn us, or, alternatively, do not be angry with us, for Your name’s sake, and do not revile the throne of Your glory, the Temple, where God sits, as it were. Alternatively, the entire nation of Israel is called God’s throne of glory.<footnote data-lang="eng" data-id="3617" data-num="227"/> Please do not humiliate us; remember, and do not breach Your covenant with us. Although we have acted improperly, the covenant between us is still intact.<footnote data-lang="eng" data-id="3618" data-num="228"/>

אף על פי כן, אַל־תִּנְאַץ, תזעם לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל־תְּנַבֵּל, תבזה את כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, המקדש, שבו אתה כביכול יושב. לחלופין, עם ישראל כולו הוא כיסא כבוד ה'.<footnote data-lang="heb" data-id="4055" data-num="15"/> אל נא תשפיל אותו, זְכֹר ואַל־תָּפֵר את בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. אולי לא נהגנו כראוי, אבל הברית שבינינו עדיין קיימת.<footnote data-lang="heb" data-id="4056" data-num="16"/>

כא אַל־תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל־תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל־תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ

Are there among the futilities, idols, of the nations one that causes rain? No idol can induce the rain to fall. Or do the heavens, to which the gentiles pray, generate raindrops? Are You not the Lord our God? We place our hope only in You, and to You alone we pray, as You performed all these. You created the heavens and control the rain.<footnote data-lang="eng" data-id="3619" data-num="229"/>

ובכלל, הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים?! האם בין כל האלילים יש המסוגלים להביא גשם?!! וְאִם־הַשָּׁמַיִם שהגויים מתפללים אליהם יִתְּנוּ רְבִבִים, טיפות מים?! הֲלֹא אַתָּה־הוּא, ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְקַוֶּה־לָּךְ. רק אליך אנו מצפים ומתפללים. כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, את מערכות השמים והגשמים.<footnote data-lang="heb" data-id="4057" data-num="17 "/>

כב הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים! וְאִם־הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים ! הֲלֹא אַתָּה־הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה־לָּךְ כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה

The word of the Lord that was with Jeremiah on the matter of the droughts, which apparently lasted for an extended period of time: