Pashhur son of Imer the priest, who was chief official in the House of the Lord, heard Jeremiah prophesying these matters of rebuke and bad tidings in the court of the Temple. Although Pashhur was not the High Priest, he was a prominent member of the priesthood,<footnote data-lang="eng" data-id="3692" data-num="302"/> and a powerful figure in the Temple.

וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן־אִמֵּר הַכֹּהֵן, וְהוּא־פָקִיד נָגִיד, מנהל ראשי בְּבֵית ה'. פשחור לא היה הכהן הגדול אבל היה מגדולי הכהונה<footnote data-lang="heb" data-id="4140" data-num="27"/> ואיש תקיף וחזק בבית המקדש. כאשר הוא שמע אֶת־יִרְמְיָהוּ נִבָּא אֶת־הַדְּבָרִים, התוכחה והבשורות הרעות הָאֵלֶּה בחצר המקדש –

א וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן־אִמֵּר הַכֹּהֵן וְהוּא־פָקִיד נָגִיד בְּבֵית ה' אֶת־יִרְמְיָהוּ נִבָּא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

This gate was located on the northern wall of Jerusalem and faced the tribal portion of Benjamin (see 37:12–13). It is possible that two gates were known by this name, with the upper gate located in the wall surrounding the Temple Mount.

The upper gate of Benjamin

BACKGROUND

שער בחומה הצפונית של ירושלים שפנה לכיוון נחלת בנימין (וראו גם להלן לז יב–יג). ייתכן ששני שערים נקראו שער בנימין, והשער העליון היה בחומת הר המקדש.

שַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן

הרחבות

Pashhur struck Jeremiah the prophet, and he then placed him in the cage, in which people were locked and publicly shamed,<footnote data-lang="eng" data-id="3693" data-num="303"/> that was in the upper gate of Benjamin<notes|b1/> that was in the House of the Lord.

וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא. לאחר מכן – וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־הַמַּהְפֶּכֶת, שכנראה הייתה כלוב קלון פומבי שנועלים בו אדם.<footnote data-lang="heb" data-id="4141" data-num="28"/> אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּבֵית ה'.

ב וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־הַמַּהְפֶּכֶת אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּבֵית ה'

Jeremiah’s comment likely contains wordplay on the name Pashhur. Perhaps Pashhur is a combination of pash, increase, and ḥur, freedom. If so, Jeremiah mocks Pashhur by saying that his name is not to be interpreted as pash ḥur, increasing freedom, but as pashaḥ saḥur, one who smashes everything around him (see Rashi; Malbim).

The Lord has not called your name Pashhur, but rather Terror All Around

DISCUSSION

השנינה הפנימית כאן אינה מובנת לנו, בשל עמימות המשמעות של השם פשחור. אולי פשחור הוא חופש רב ('פש' — מלשון ריבוי, ו'חור' — חופש), כמו השמות רחביה או רחבעם. אם כך הוא, ירמיהו אומר: שמך פשחור אינו מגדיל חופש אלא הוא מקור להרג ופחד סביבתי — פשח-סחור, כלומר בקע ופצפץ מסביב. (ראו רש"י ומלבי"ם).

לא פשחור קרא ה' שמך כי אם מגור מסביב

It was on the next day, and Pashhur took Jeremiah out of the cage, and Jeremiah said to him mockingly: The Lord has not called your name Pashhur, but rather Terror All Around.<notes|d1/>

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת־יִרְמְיָהוּ מִן־הַמַּהְפָּכֶת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ בלעג: לֹא פַשְׁחוּר קָרָא ה' שְׁמֶךָ, כִּי אִם־מָגוֹר, פחד מִסָּבִיב.

ג וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת־יִרְמְיָהוּ מִן־הַמַּהְפָּכֶת וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ לֹא פַשְׁחוּר קָרָא ה' שְׁמֶךָ כִּי אִם־מָגוֹר מִסָּבִיב

Jeremiah prophesies: For so said the Lord: Behold, I am setting you as a symbol of terror to yourself and to all who love you.<footnote data-lang="eng" data-id="3694" data-num="304"/> And they, all your loved ones, will fall by the sword of their enemies, and your eyes will see. This prophecy will soon be fulfilled; it does not pertain to the distant future. And all of Judah I will deliver into the hand of the king of Babylon, and he will exile them to Babylon, and he will smite them with the sword.

והוא מוסיף נבואה: כִּי כֹה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֶנְךָ לְמָגוֹר לְךָ וּלְכָל־אֹהֲבֶיךָ. אתה תהיה סמל לאימה.<footnote data-lang="heb" data-id="4142" data-num="29"/> וְנָפְלוּ כל אוהביך בְּחֶרֶב אֹיְבֵיהֶם, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת. אין זו נבואה שתתגשם בעתיד הרחוק; אלה תחזיות שיתממשו בקרוב. וְאֶת־כָּל־יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִגְלָם בָּבֶלָה וְהִכָּם בֶּחָרֶב.

ד כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֶנְךָ לְמָגוֹר לְךָ וּלְכָל־אֹהֲבֶיךָ וְנָפְלוּ בְּחֶרֶב אֹיְבֵיהֶם וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְאֶת־כָּל־יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִגְלָם בָּבֶלָה וְהִכָּם בֶּחָרֶב

I will deliver all the resources of this city,<footnote data-lang="eng" data-id="3695" data-num="305"/> and all its toil, and all its honor,<footnote data-lang="eng" data-id="3696" data-num="306"/> and all the treasures of the kings of Judah I will deliver into the hand of their enemies, and they will loot them, and take them, and carry them to Babylon. As typically occurs in war, the standard, unremarkable spoils of the city will be looted by the soldiers and officers, while the large treasuries and storehouses will be sent to the seat of government in Babylon.<footnote data-lang="eng" data-id="3697" data-num="307"/>

וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־חֹסֶן, מאגרי<footnote data-lang="heb" data-id="4143" data-num="30"/> הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־כָּל פרי יְגִיעָהּ, וְאֶת־כָּל־יְקָרָהּ, כבודה<footnote data-lang="heb" data-id="4144" data-num="31"/> וְאֵת כָּל־אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם, וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה. כמו שקורה בדרך כלל במלחמות, פריטי השלל הפשוטים יותר שאינם ידועים ייבזזו על ידי החיילים וקציני הצבא, ואילו את האוצרות החשובים יוליכו אל השלטון המרכזי בבבל.<footnote data-lang="heb" data-id="4145" data-num="32"/>

ה וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת־כָּל יְגִיעָהּ וְאֶת־כָּל־יְקָרָהּ וְאֵת כָּל־אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה

And you, Pashhur, and all the dwellers in your house, will go into captivity; to Babylon you will come and there you will die, and there you will be buried, you, and all who love you, to whom you prophesied falsely. It seems that Pashhur was not only an official in the Temple, but also a prominent member of the priesthood who would prophesy to those around him. Pashhur assured the people of their freedom, and he punished Jeremiah for his alarmism.<footnote data-lang="eng" data-id="3698" data-num="308"/>

וְאַתָּה, פַשְׁחוּר, וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי, וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, אַתָּה וְכָל־אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר־נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר. נראה שפשחור לא היה רק פקיד בבית ה', אלא היה דמות חשובה במשפחת הכהונה, ואף ניבא לסובביו את העתיד. הוא הבטיח לעם חירות והעניש את ירמיהו על דברי הפורענות וההפחדה שלו.<footnote data-lang="heb" data-id="4146" data-num="33"/>

ו וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר אַתָּה וְכָל־אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר־נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר

Prophesying is not necessarily performed by choice, as occasionally a prophet is unable to resist uttering a prophecy. In such cases, even if a prophet wishes to withhold it from its intended audience, he will not be capable of suppressing it (see Abravanel; Rambam, Guide of the Perplexed 2:37).

You overpowered me and You prevailed

הנבואה איננה פעולה רצונית לגמרי. לעתים הנביא איננו מסוגל להתאפק מלומר את דברו. גם אם יחליט לכבוש את נבואתו, כלומר להימנע מלמסור את המסר שקיבל, לא יעלה בידו לבלום את הנבואה. (ראו מורה נבוכים ח"ב לז; אברבנאל על אתר).

חֲזקתני ותוכל

Once again, Jeremiah complains about his lot as a prophet. He struggles with the task of rebuking the people and prophesying the terrible atrocities that will befall them. He suffers both from articulating those prophecies and from the response of the people: Lord, You persuaded me to be Your prophet, and I was persuaded; You overpowered me, You forced these prophecies upon me, and You prevailed;<notes|d1/> because of them I have become a laughingstock all day; everyone ridicules me. I stand alone against them, as my prophecies are not fulfilled immediately, and no one believes they will occur.

שוב מתלונן ירמיהו על גורלו כנביא. קשה התמודדותו עם המשימה המוטלת עליו, להוכיח ולייסר את העם ולנבא לו פורענויות קשות. הוא סובל הן מעצם אמירת הנבואה והן מתגובת השומעים. פִּתִּיתַנִי ה' להיות נביאך – וָאֶפָּת, והתפתיתי. חֲזַקְתַּנִי, כפית עלי את הנבואה – וַתּוּכָל. עקב כך הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל־הַיּוֹם, כֻּלֹּה, כל הציבור לֹעֵג לִי, העומד מולם יחיד, שהרי הנבואה אינה מתאמתת מיד.

ז פִּתִּיתַנִי ה' – וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי – וַתּוּכָל הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל־הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי

For whenever I speak, I cry out, and cannot speak of mundane matters like others; rather, I call out and warn the people against their acts of villainy and robbery and their impending doom.<footnote data-lang="eng" data-id="3699" data-num="309"/> Since I am the one who catalogues and underscores the shortcomings of the people, I have been rejected and disgraced, for the word of the Lord has been a source of disgrace and derision for me all day.

כִּי־מִדֵּי אֲדַבֵּר, בכל פעם שאני מדבר, אֶזְעָק, אני צועק, ואינני משוחח שיחות חולין כדרכם של שאר בני אדם. על חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא. אני מתריע על עיוותי הבריות ועל אסונם הקרב.<footnote data-lang="heb" data-id="4147" data-num="34"/> מכיוון שאני הוא 'האיש הרע', המלקט את החסרונות ומדגיש אותם, אני דחוי ומבוזה. כִּי־הָיָה דְבַר־ה' לִי מקור לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס, לעג כָּל־הַיּוֹם.

ח כִּי־מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא כִּי־הָיָה דְבַר־ה' לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל־הַיּוֹם

If I would say to myself: I will not mention Him, and I will not speak anymore in His name, as I cannot live this way; but then in my heart it, the word of God, would be as a burning fire stored in my bones, and I have wearied of containing it, and I cannot suppress His word any longer.<footnote data-lang="eng" data-id="3700" data-num="310"/>

וְאם אָמַרְתִּי, חשבתי לעצמי: לֹא־אֶזְכְּרֶנּוּ, לא אזכיר את ה', וְלֹא־אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, מאחר שאינני יכול לחיות כך – וְהָיָה דבר ה' בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר, כנוס בְּעַצְמֹתָי, וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל, עייפתי מלהכילו וְלֹא אוּכָל להתאפק ולשמור את הנבואה בתוכי.<footnote data-lang="heb" data-id="4148" data-num="35"/>

ט וְאָמַרְתִּי לֹא־אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא־אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ – וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל

Jeremiah, along with other prophets, has stated that a prophet is not always protected. A prophet is deserving of protection only when he speaks the word of God. If, however, he adds a statement of his own accord, he is liable to be charged with various allegations, and subject to attack.

Perhaps he will be enticed and we will prevail over him

גם ירמיהו וגם נביאים אחרים מספרים שהנביא אינו תמיד מוגן. הנביא ראוי להגנה בזמן שהוא אומר רק את דברי ה', אבל אם יוסיף דבר מדעתו או מלבו, הוא עלול להיות מואשם בכל מיני האשמות ונתון למתקפה.

אולי יפֻתה ונוכלה לו

For I have heard the slander of the multitudes, terror all around [magor misaviv]; through slanderous speech, the people engender fear among those around them. The verse recalls the name Jeremiah bestowed upon Pashhur, indicating that Pashhur incited the people against Jeremiah.<footnote data-lang="eng" data-id="3701" data-num="311"/> Since Jeremiah’s status was called into question, the people would say to one another: Tell, and we will tell about him. Let us discredit Jeremiah in a way that will cause him to be viewed as a criminal by the authorities. Given that a portion of Jeremiah’s prophecies were propounded during times of war, some considered his words to be propaganda on behalf of the enemy, and they accused him of weakening the morale of the people. Indeed, Jeremiah was formally accused, and his execution was sought for that crime (see chap. 26). This defamation of character was perpetrated by all the men of my trust, who allegedly protect my side.<footnote data-lang="eng" data-id="3702" data-num="312"/> They conspire: Perhaps he will be enticed to act inappropriately,<footnote data-lang="eng" data-id="3703" data-num="313"/> and we will then be able to prevail over him<notes|d1/> and take our revenge against him.

כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת, לעז הרַבִּים – מָגוֹר מִסָּבִיב. בשיחות הרכילות האנשים יוצרים פחד סביבי. כאן נרמז הכינוי שהעניק ירמיהו לפשחור קודם לכן.<footnote data-lang="heb" data-id="4149" data-num="36"/> וכיוון שמעמד הנביא כבר מעורער, הם אומרים זה לזה: הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ. הבה ניתן בדבריו דופי שיפליל אותו באוזני גדולי המלוכה. הואיל וחלק מנבואותיו של ירמיהו נאמרו בזמן מלחמה, היו שראו בדבריו הפצת תעמולה למען האויב והאשימו אותו בהטלת מורך על הציבור. ואכן בכך מאשימים אותו ואף יבקשו להמיתו.<footnote data-lang="heb" data-id="4150" data-num="37"/> הדיבה והמלשינות הללו נאמרות על ידי כֹּל אֱנוֹשׁ, אנשי שְׁלֹמִי ושֹׁמְרֵי צַלְעִי, העומדים לצדי לכאורה.<footnote data-lang="heb" data-id="4151" data-num="38"/> אלו זוממים ומצפים: אוּלַי הוא יְפֻתֶּה, יתפתה לעשות דבר שאינו ראוי,<footnote data-lang="heb" data-id="4152" data-num="39"/> וְאז נוּכְלָה לּוֹ, נוכל להתגבר עליו וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ.

י כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים – מָגוֹר מִסָּבִיב הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לּוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ

But the Lord is with me like a mighty hero.<footnote data-lang="eng" data-id="3704" data-num="314"/> Alternatively, the verse means: But the Lord has made me like a mighty hero.<footnote data-lang="eng" data-id="3705" data-num="315"/> God watches over me that I should not falter, and that others will not harass me. Therefore, my persecutors will fail, and they will not prevail; they are exceedingly shamed because they did not succeed, an eternal humiliation that will not be forgotten.

וַה' אוֹתִי, אתי<footnote data-lang="heb" data-id="4153" data-num="40"/> כְּגִבּוֹר עָרִיץ, חזק וקשה,<footnote data-lang="heb" data-id="4154" data-num="41"/> והוא שומר שלא אכשל, ושאיש לא יציק לי. עַל־כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ, בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי־לֹא הִשְׂכִּילוּ, הצליחו. כְּלִמַּת עוֹלָם תחול עליהם, לֹא תִשָּׁכֵחַ.

יא וַה' אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ עַל־כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי־לֹא הִשְׂכִּילוּ כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ

The Lord of hosts, who examines the righteous, who perceives the kidneys and heart, who sees thoughts and feelings, You are aware that I do not quarrel with those who hate me. Therefore, I request: May I see Your vengeance against them, as to You alone I have revealed my contention. As mentioned previously, the list of Jeremiah’s enemies went far beyond the men of Jerusalem and unfamiliar individuals in the street; the inhabitants of his town and even his own family turned against him. The hatred that surrounded Jeremiah threatened to break him completely. Only the prophecies from God gave him strength to continue despite the immense anguish.

וַה' צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב. גלוי לפניך שאינני מתקוטט עם שונאי. לכן אני מבקש ממך שאֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי רק אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי. כאמור, שונאיו של ירמיהו לא היו רק אנשי ירושלים או זרים שפגש ברחובות, אלא גם בני הכפר שלו ואפילו בני משפחתו. השנאה שהקיפה אותו כמעט שברה אותו, ורק נבואת ה' היא שחיזקה את לבו להמשיך הלאה למרות מרירותו הרבה.

יב וַה' צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי

For a moment, Jeremiah expresses words of praise: Sing to the Lord, praise the Lord, for He saved the life of the indigent, Jeremiah, from the hand of evildoers.<footnote data-lang="eng" data-id="3706" data-num="316"/> Jeremiah acknowledges his status as a destitute individual, and does not purport to be of any higher status.

לרגע מביע ירמיהו שבח ותהילה: שִׁירוּ לַה', הַלְלוּ אֶת־ה', כִּי הִצִּיל אֶת־נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן, את נפשי הענייה,<footnote data-lang="heb" data-id="4155" data-num="42"/> שהרי אין לי במה להתיימר, מִיַּד מְרֵעִים.

יג שִׁירוּ לַה' הַלְלוּ אֶת־ה' כִּי הִצִּיל אֶת־נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים

Although Jeremiah was saved from the schemes of his enemies and did not spend the rest of his life in prison, what kind of life would he live? He may walk around freely, but he is considered somewhat deranged, and his prophecies bring him no joy. Therefore, he once again speaks especially harsh words: Cursed be the day on which I was born; the day that my mother bore me, let it not be blessed, as my life is cursed.

אמנם ירמיהו ניצל ממזימות אויביו ולא ייאלץ לבלות את ימיו בבית הסוהר, אמנם מאפשרים לו להסתובב בחוץ – אבל אילו חיים הוא חי?! הוא נחשב חצי משוגע בעיני הבריות, ואין הנבואה גורמת לו כל אושר. אדרבא, היא כורח מייסר. על כן הוא חוזר לדבר דברים קשים מאוד: אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ. זהו יום מקולל. יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל־יְהִי בָרוּךְ. ארורים חיי. והוא מפליג באירוניה ובמרירות:

יד אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר־יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל־יְהִי בָרוּךְ

The commentaries discuss how Jeremiah could curse someone for such a seemingly innocent act. Some commentaries explain that the man who informed Jeremiah’s father was well known for his wickedness, and therefore deserved to be cursed regardless. Others explain that this man had already died childless, and Jeremiah’s curse was merely an ironic expression of his bitterness (see Radak; Malbim). Some point out that there is a precedent for employing a curse rhetorically, and not as a punishment justified by harm done by the object of the curse (II Samuel 1:21, see Samuel David Luzzatto there).

Cursed is the man who informed my father, saying

יש אומרים שהמבשר היה ידוע ברשעותו, ועל כן היה ראוי לקללה; ויש אומרים שנהרג ערירי כבר מזמן, וקללת ירמיהו נאמרה באופן אירוני ומתוך מרירות על מה שכבר היה. (ראו רד"ק ומלבי"ם). אכן, מצינו קללה שנאמרה בדרך רטורית ולא כעונש המגיע על עוולה כלשהי (ראו שמואל ב' א,כא: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם... כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים; שד"ל על אתר).

ארור האיש אשר בִּשַּׂר את אבי

Jeremiah continues his bitter lament with a touch of irony: Cursed is the man who informed my father, saying:<notes|d1/> A son was born to you, causing him joy. I curse that man, because had my father known what would befall his son, he would not have delighted in the moment.<footnote data-lang="eng" data-id="3707" data-num="317"/> From the beginning of the book of Jeremiah, it is apparent that Jeremiah began to prophesy at a particularly young age. The young prophet, who spoke of kingdoms and future tidings, was considered strange already in his youth. As an adult, Jeremiah’s life was stressful, lonely, and sad. His role certainly did not grant him prestige or happiness.

אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת־אָבִי לֵאמֹר: יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר. ובכך שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ אותו אדם שרץ לספר לאבי שנולדתי. אני מקלל אדם זה, משום שאילו ידע אבי מה יעלה בגורל בנו – לא היה שמח באותה שעה.<footnote data-lang="heb" data-id="4156" data-num="43"/> מראשית הספר עולה שירמיהו התחיל להינבא בגיל צעיר מאוד. נראה שהנביא הצעיר שדיבר על הממלכות ועל העתיד נתפס כבר בנעוריו כמוזר בסביבתו. ובבגרותו חייו היו דחוקים, בודדים ועצובים. בוודאי לא הסב לו תפקידו כבוד ואושר.

טו אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת־אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד־לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ

May that man who informed my father of what turned out to be a harsh and painful event, be like the cities that the Lord overturned, Sodom and Gomorrah, which symbolize total destruction,<footnote data-lang="eng" data-id="3708" data-num="318"/> and He did not reconsider. May he, that man, hear an outcry in the morning from the suffering, and the sound of an alarm of war or a declaration of tragedy at noontime.

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, שבפועל הודיע לאבי על מאורע קשה ומכאיב, כֶּעָרִים אֲשֶׁר־הָפַךְ ה' סדום ועמורה המסמלות חורבן גמור,<footnote data-lang="heb" data-id="4157" data-num="44"/> וְלֹא נִחָם, התחרט. וְשָׁמַע אותו מבשר זְעָקָה בַּבֹּקֶר מן הצרות, וּתְרוּעָה של מלחמה או הכרזה על מאורעות קשים בְּעֵת צָהֳרָיִם.

טז וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים אֲשֶׁר־הָפַךְ ה'וְלֹא נִחָם וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם

I curse the day of my birth and the one who informed my father of it, because he did not kill me in the womb, and my mother would have been my grave, and instead of me emerging alive, her womb would have had an eternal pregnancy.

אני מקלל את יום לידתי ואת המבשר עליה על אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי הומתי מֵרָחֶם, וַתְּהִי, ואז הייתה לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה היה לי הֲרַת עוֹלָם, הריון עולמי, נצחי, במקום שאצא ממנו לחיים.

יז אֲשֶׁר לֹא־מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם

Why is it that I emerged from the womb to see toil and sorrow, and my days having concluded in shame, as the entire world mocks me?

לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל, עבודה קשה ומתסכלת וְיָגוֹן, וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי?! חיי מתכלים בעוד העולם כולו בז לי ומבייש אותי.

יח לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי!

Pashhur son of Imer the priest, who was chief official in the House of the Lord, heard Jeremiah prophesying these matters of rebuke and bad tidings in the court of the Temple. Although Pashhur was not the High Priest, he was a prominent member of the priesthood, and a powerful figure in the Temple.