But now even those younger in days than I laugh at me, and not merely youths, but those whose fathers I rejected from placing with the dogs of my flock. I would not have placed the fathers of these lads even among the dogs that guard my sheep.

וְעַתָּה שָׂחֲקוּ, צוחקים עָלַי אפילו צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים, ולא סתם צעירים אלא אלו אֲשֶׁר־מָאַסְתִּי את אֲבוֹתָם לָשִׁית, לשים עִם־כַּלְבֵי צֹאנִי. גם את אבותיהם של הצעירים הללו לא הייתי שם בין הכלבים השומרים את צאני. הם היו בריות שפלות שכלל לא החשבתי, ועתה בניהם הצעירים לועגים לי. כדי לתאר את מצבו הירוד של איוב הוא מתאר לפרטים את נחיתותם ושפלותם של הלועגים לו:

א וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר־מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם־כַּלְבֵי צֹאנִי

In order to further illustrate his own degraded status, Job depicts in detail the inferiority and contemptibility of those who scorn him: The strength of their hands, too, why do I need it? It cannot help me.<footnote data-lang="eng" data-id="6759" data-num="550"/> Vigor, power, freshness, and vitality,<footnote data-lang="eng" data-id="6760" data-num="551"/> is lost to them. Despite their youth, their strength is exhausted.

גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי, לא יוכל לעזור לי,<footnote data-lang="heb" data-id="7595" data-num="18"/> עָלֵימוֹ, עליהם אָבַד כָּלַח, כוח, רעננות, לחלוחית.<footnote data-lang="heb" data-id="7596" data-num="19"/> למרות שהם צעירים, תש כוחם.

ב גַּם־כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח

They, those who despise me, are themselves in want, and in famine; they are lonely,<footnote data-lang="eng" data-id="6761" data-num="552"/> fleeing in their disgrace to the wilderness, a place of gloom, destruction, and desolation,<footnote data-lang="eng" data-id="6762" data-num="553"/>

אלה המבזים אותי שרויים בעצמם בְּחֶסֶר וּבְכָפָן, רעָב וגַּלְמוּד, בדידות,<footnote data-lang="heb" data-id="7597" data-num="20"/> הַעֹרְקִים, הבורחים מתוך קלונם אל צִיָּה, מדבר, המכונה גם אֶמֶשׁ, מקום חשכה, שׁוֹאָה, חורבן וּמְשֹׁאָה, שממה.<footnote data-lang="heb" data-id="7598" data-num="21"/>

ג בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה

Malu’aḥ, which means salty, is a general term for a variety of plants which thrive in salty environments. Saltwort is the common name of several genera of plants that fit this category, such as the genus Salsola, meaning salty in Latin, or Halogeton, meaning neighbor of salt in Greek, both of the Amaranthaceae family. It is also possible to identify the “malu’aḥ from bushes” as the saltbush, or the name of the most prominent of them, the Mediterranean saltbush, also of the Amaranthaceae family. It is a perennial shrub whose height ranges from 50–200 cm. Its leaves are small, ovoid, hairy, and somewhat gray in color. It is found in wilderness areas in the Middle East, especially in areas of salty soil, river channels, and near the sea. The Talmud (Kiddushin 66a) relates that a certain malu’aḥ shrub was eaten by the builders of the Temple, who made do with little food in stressful conditions, and some identify this as referring to saltbush. To this day, Bedouins and village dwellers on the edge of the wilderness gather saltbush leaves and use them as food.

Saltwort [malu’ah]from bushes

BACKGROUND

שם כללי לצמחים מלוחים, או השיח הבולט ביניהם – המלוח הקיפח (שם מדעי:Atriplex haumus), ממשפחת הסלקיים. המלוח הוא שיח רב–שנתי שגובהו נע בין 50–200 ס"מ, שעליו קטנים, ביצתיים, שעירים וצבעם אפרפר. הוא מצוי במזרח התיכון במדבריות, בעיקר במקומות שבהם הקרקע מלוחה, בערוצי הנחלים ובקרבת הים. בגמרא (קידושין סו ע"א) מסופר שהמלוח היה מזונם של בוני המקדש שהסתפקו במועט במצבי דחק. עד היום הבדואים ויושבי הכפרים בסְפר המדבר מלקטים את עליו ומשתמשים בו כמזון.

מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ

הרחבות

רותם המדבר (שם מדעי: Retama raetam) הוא שיח רב–שנתי נפוץ במישור החוף, בנגב ובמדבר. גובהו כ–1.5–2 מ'. פריחתו עשירה וריחנית, וענפיו הירוקים ארוכים ודקים. שלא כמו שיחים מדבריים אחרים בסביבתו, רוב השנה הוא ערום מעלים, אך מצל בענפיו הצפופים. שורשיו השטחיים קלים לעקירה. הבדווים משתמשים בהם בעונת היובש להדלקת מדורות השומרות על חומן לאחר שכבו, בין השאר לאפיית לחמם. יש דעה כי עוגת הרצפים שאכל אליהו הנביא בבריחתו למדבר סיני נאפתה על גחלי הרותם שמתחתיו שכב (מלכים א' יט,ד–ו, וראו תהלים קכ,ד).

שֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם

who pick saltwort, a desert shrub from which nomads living in the wilderness sustain themselves, from bushes;<notes|b1/> and the root of the retama is their food.<notes|b1/> They eat the roots of the shrub, or they use the roots of the shrub to warm themselves.<footnote data-lang="eng" data-id="6763" data-num="554"/>

הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ, שיח מדברי שממנו ניזונים נוודים החיים במדבר עֲלֵי־שִׂיחַ, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם. הם אוכלים את שורשי הרתמים, או: משתמשים בשורשי הרתמים לחמם את עצמם.<footnote data-lang="heb" data-id="7599" data-num="22"/>

ד הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי־שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם

They, those who despise me, are driven out from inside the city;<footnote data-lang="eng" data-id="6764" data-num="555"/> they, the residents of the city,<footnote data-lang="eng" data-id="6765" data-num="556"/> raise a cry at them, declaring their shame, like a thief.

מִן־גֵּו, מבפנים – מתוך העיר<footnote data-lang="heb" data-id="7600" data-num="23"/> יְגֹרָשׁוּ, ובני העיר<footnote data-lang="heb" data-id="7601" data-num="24"/> יָרִיעוּ עָלֵימוֹ, יודיעו את קלונם כּמו על גַּנָּב.

ה מִן־גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כּגַּנָּב

Since they are expelled from inhabited areas, in channels of ravines they reside, in holes in the dirt and rocks.

כיוון שיגורשו ממקום היישוב, בַּעֲרוּץ נְחָלִים ילכו לִשְׁכֹּן, בחֹרֵי עָפָר וְכֵפִים, סלעים.

ו בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים

Among the bushes they bray like wild asses;<footnote data-lang="eng" data-id="6766" data-num="557"/> under the nettles, or thorns, they are gathered to sit together.<footnote data-lang="eng" data-id="6767" data-num="558"/>

בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ, הם נוערים כפראים, חמורי בר,<footnote data-lang="heb" data-id="7602" data-num="25"/> תַּחַת חָרוּל, קוץ יְסֻפָּחוּ, הם מתאספים לשבת.<footnote data-lang="heb" data-id="7603" data-num="26"/>

ז בֵּין־שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ

They are children of wicked and despicable scoundrels, also children of the nameless, even lower than the earth.

בְּנֵי־נָבָל, רשע, וגם: משוקץ גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם, חסרי שֵם, נִכְּאוּ, נמוכים יותר מִן־הָאָרֶץ.

ח בְּנֵי־נָבָל גַּם־בְּנֵי בְלִי־שֵׁם נִכְּאוּ מִן־הָאָרֶץ

Job graphically depicts the despicable rabble that mocks him. These are people who lack property, power, place and status in society, and good reputation. In light of this description of those who scorn him, Job’s present position seems even lowlier: Now I have become their song, they sing mocking songs about me; I am a byword to them; I am the subject of their ditties and gossip.

איוב מתאר באופן ציורי את האספסוף הנקלה והבזוי הלועג לו. אלו הם אנשים חסרי רכוש, כוח, חברה, שם ומעמד. תיאור זה של משפיליו מנמיך עוד את שפלות מעמדו שלו: וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי, הם שרים עלי שירי לעג, וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה, אני משמש נושא לרינוניהם ולרכילותם.

ט וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה

They detest me, they distance themselves from me, and they do not even spare spittle from my face.

תִּעֲבוּנִי, רָחֲקוּ מֶנִּי, וּמִפָּנַי לֹא־חָשְׂכוּ רֹק. הם אינם נמנעים מלירוק בפני.

י תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא־חָשְׂכוּ רֹק

For He, God, or he, the man who mocks me,<footnote data-lang="eng" data-id="6768" data-num="559"/> has opened my cord,<footnote data-lang="eng" data-id="6769" data-num="560"/> with which I girded my loins as an expression of my strength,<footnote data-lang="eng" data-id="6770" data-num="561"/> my connections and the defenses that protect me, and afflicted me, and they have cast aside restraint with regard to me. Their behavior was restrained as long as I retained my power and status. Now, these people allow themselves to harm me.

כִּי את יִתְרִי, החבל<footnote data-lang="heb" data-id="7604" data-num="27"/> שבו הקפתי את עצמי כאזור מתניים המבטא חיזוק,<footnote data-lang="heb" data-id="7605" data-num="28"/> קשרי והגנותי שהחזיקו אותי, פִתַּח אלוקים, או: האדם הלועג לי<footnote data-lang="heb" data-id="7606" data-num="29"/> וַיְעַנֵּנִי, וְאת הרֶסֶן שבו רוסנה התנהגותם כל עוד עמדתי בכוחותי ובמעמדי, מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ, הסירו, ועתה הם מרשים לעצמם לפגוע בי.

יא כִּי יִתְרִי פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ

On my right, instead of my respectable group of dignitaries, young ruffians, mischievous youths,<footnote data-lang="eng" data-id="6771" data-num="562"/> will rise up; they cast aside, push against, my feet and press me onto their ways of calamity. They now seek to transfer to me the banishment and troubles they have experienced.<footnote data-lang="eng" data-id="6772" data-num="563"/>

עַל־יָמִין, לצדִי, במקום גדודי מכבדי, פִּרְחַח, צעירים פוחזים<footnote data-lang="heb" data-id="7607" data-num="30"/> יָקוּמוּ, את רַגְלַי שִׁלֵּחוּ, הם דוחקים, וַיָּסֹלּוּ, הם מתווים ולוחצים עָלַי את אָרְחוֹת אֵידָם, דרכי אסונם. את הנידוי והמצוקות שחוו הם מעבירים עתה אלי.<footnote data-lang="heb" data-id="7608" data-num="31"/>

יב עַל־יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם

They have smashed my path;<footnote data-lang="eng" data-id="6773" data-num="564"/> through their actions, they have exacerbated my situation, which is of no help to themselves. They derive no personal benefit from their actions, which they perform purely for the sake of evil itself.<footnote data-lang="eng" data-id="6774" data-num="565"/>

נָתְסוּ, נתצו,<footnote data-lang="heb" data-id="7609" data-num="32"/> שיבשו את נְתִיבָתִי, דרכי. לְהַוָּתִי, לאסוני יֹעִילוּ מעשה שהם עושים מועיל להגדיל את שברי, אך לֹא עֹזֵר, מועיל לָמוֹ, לעצמם, אלא נעשה מתוך רשעות לשמה.<footnote data-lang="heb" data-id="7610" data-num="33"/>

יג נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ

They come like a wide torrent, like a broad wave they come to wash over me; they roll under foreboding clouds.<footnote data-lang="eng" data-id="6775" data-num="566"/>

כְּפֶרֶץ, נחשול רָחָב יֶאֱתָיוּ, הם באים לשטפני, תַּחַת שֹׁאָה, ענן קודר<footnote data-lang="heb" data-id="7611" data-num="34"/> הִתְגַּלְגָּלוּ.

יד כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ

Terrors and nightmares overwhelm me; it, terror, pursues my virtue, my generosity and fine attributes, like the wind; and like a cloud, my salvation passes on.

הָהְפַּךְ, נהפכו עָלַי בַּלָּהוֹת, סיוטים, ובלהה תִּרְדֹּף כָּרוּחַ את נְדִבָתִי, נדיבותי, מידותי הטובות, וּכְמו שחולף עָב, ענן, עָבְרָה יְשֻׁעָתִי.

טו הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְ עָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי

Now, my soul pours out of me in tears; days of affliction have seized me.<footnote data-lang="eng" data-id="6776" data-num="567"/>

וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי בבכי, יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי, עינוי.<footnote data-lang="heb" data-id="7612" data-num="35"/>

טז וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי־עֹנִי

At night my bones are pierced and painful, as though they are overcoming me, and my sinews do not rest from suffering. The pain, both external and internal, has penetrated deep within me.

בלַיְלָה הכאב בעֲצָמַי, עצמותי נִקַּר מֵעָלָי. הכאב החיצוני והפנימי חדר בי עמוק. וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן, אינם נחים מחמת הייסורים.

יז לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן

With great force it, the pain, imitates my garment. The pain forcefully adheres to me, as though it were my clothing;<footnote data-lang="eng" data-id="6777" data-num="568"/> like the collar of my tunic it, the pain, is wrapped around me. It surrounds me in a kind of chokehold.<footnote data-lang="eng" data-id="6778" data-num="569"/>

בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ הכאב ללְבוּשִׁי. הכאב ידבק בי וייצמד אלי בכוח, כאילו הוא לבושי,<footnote data-lang="heb" data-id="7613" data-num="36"/> כְּפִי, כמו מפתח הצוואר של כֻתָּנְתִּי הכאב יַאַזְרֵנִי, יקיף אותי במין לפיתת חנק.<footnote data-lang="heb" data-id="7614" data-num="37"/>

יח בְּרָב־כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי

It, the pain, directed me to be like clay,<footnote data-lang="eng" data-id="6779" data-num="570"/> or it has thrown me<footnote data-lang="eng" data-id="6780" data-num="571"/> to the dust,<footnote data-lang="eng" data-id="6781" data-num="572"/> and I have become like dust and ashes.

הכאב הֹרַנִי להיות דומה,<footnote data-lang="heb" data-id="7615" data-num="38"/> או: השליכני<footnote data-lang="heb" data-id="7616" data-num="39"/> לַחֹמֶר, וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר, נעשיתי דומה לעפר וָאֵפֶר.

יט הֹרַנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר

Job now turns to God: I cry to You, but You do not answer me; I stand before You in prayer, and You look at me; You see me, and yet You do not respond.

עתה הוא פונה אל אלוקים:אֲשַׁוַּע, אני זועק אֵלֶיךָ, וְלֹא תַעֲנֵנִי. אינך עונה לי. עָמַדְתִּי לפניך בתפילה וַתִּתְבֹּנֶן בִּי, ראית אותי ובכל זאת לא הגבת.

כ אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי

You have become cruel with regard to me; with the might of Your hand You despise me.

תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי, בְּעֹצֶם, בכוח יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי, אתה שונא אותי.

כא תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי

You lift me to the wind, it will transport me and dissolve my resourcefulness, my insight and understanding.

אתה תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ, והיא תַּרְכִּיבֵנִי, תעיף אותי, וּתְמֹגְגֵנִי, ותמוגג, תמיס ממני תֻּשִׁיָּה, עצה ותבונה.

כב תִּשָּׂאֵנִי אֶל־רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תֻּשִׁיָּה

For I know that you will reply to me with death and with the appointed house for all living. All living beings, including myself, will eventually arrive at death’s door.

כִּי־יָדַעְתִּי שאל מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי, ותקוותי היחידה היא להגיע לבֵית מוֹעֵד לְכָל, מקום המפגש של כל חָי. כל החיים, ובהם אני, נגיע אל המוות.

כג כִּי־יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי ובֵית מוֹעֵד לְכָל חָי

Yet no one will extend a hand to rescue me from a heap, the grave;<footnote data-lang="eng" data-id="6782" data-num="573"/> if ruin is upon him, does he have wealth? At the time of a calamity, one’s wealth will be of no assistance.<footnote data-lang="eng" data-id="6783" data-num="574"/>

אַךְ לֹא־בְעִי, בחורבה, כלומר בקבר<footnote data-lang="heb" data-id="7617" data-num="40"/> יִשְׁלַח יָד אין מי שישלח לחלצני משם, אִם־בְּפִידוֹ, וגם באסונם של הנפשות לא יעזור לָהֶן שׁוּעַ, עושר.<footnote data-lang="heb" data-id="7618" data-num="41"/>

כד אַךְ לֹא־בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם־בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ

Job concludes this lengthy speech with a series of oaths and declarations of his righteousness in various areas of life, despite which he has suffered from numerous disasters: Truly, I make an oath that in my period of greatness I wept for the downtrodden; my soul grieved for the indigent when I observed his sorry state.

איוב חותם את נאומו הארוך בסדרת שבועות והצהרות בדבר צדקותו בתחומים שונים, ובכל זאת בא עליו האסון הכבד:אִם־לֹא, אני נשבע שבָכִיתִי בשעת גדולתי לִקְשֵׁה־יוֹם, עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן, כשראיתי עני.

כה אִם־לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה־יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן

For I hoped for good, by treating other people with compassion, and yet evil came; I longed for light, and darkness came. Now that I am in trouble, no one has taken pity on me.

כִּי טוֹב קִוִּיתִי, שכן התייחסתי בחמלה לזולת – וַיָּבֹא רָע, וַאֲיַחֲלָה, קיוויתי לְאוֹר – וַיָּבֹא אֹפֶל. עתה כשאני נתון במצוקה, איש אינו חס עלי.

כו כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל

My innards burn in pain and do not quiet, they are not calmed;<footnote data-lang="eng" data-id="6784" data-num="575"/> more days of affliction await me.<footnote data-lang="eng" data-id="6785" data-num="576"/>

מֵעַי רֻתְּחוּ, בוערים בכאב וְלֹא־דָמּוּ, ואינם נרגעים.<footnote data-lang="heb" data-id="7619" data-num="42"/> קִדְּמֻנִי, ונכונים לי עוד יְמֵי־עֹנִי, ייסורים.<footnote data-lang="heb" data-id="7620" data-num="43"/>

כז מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא־דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי־עֹנִי

I walk in gloom, without feeling the sun. Not only do I cry when I am alone, but I rise in the assembly, and yet I can do nothing but cry out for help.

קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא להרגיש באור חַמָּה. לא רק בהיותי לבדי אני זועק – קַמְתִּי אפילו בהיותי בקרב קָּהָל – ואֲשַׁוֵּעַ. אינני יכול אלא לזעוק.

כח קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ

The context indicates that this is an animal that wails. The bat ya’ana is a non-kosher bird of prey (Leviticus 11:16) which is mentioned elsewhere in the Bible alongside desert animals and birds (Isaiah 34:13; Jeremiah 50:39; Micah 1:8). The root of the name is probably vav-ayin-nun or yod-ayin-nun, which means “hungry” in Syriac. Alternatively, it is from the root ayin-nun-yod or ayin-nun-heh due to its screech [aniya]. Since it is listed in the verse in Leviticus (11:16) together with nocturnal birds of prey from the owl family, some identify it as the pharaoh eagle owl, Bubo ascalaphus, which has a body length of approximately 40 cm and a weight of roughly 2 kg. This bird emits a howling sound. Others say it is the little owl, Athene noctua, a small, nocturnal bird that lives in desolate areas, among other locations. Yet others maintain, based on Onkelos and the Targum, that it is the ostrich, Struthio camelus, the largest extant species of birds that once roamed the deserts of Syria, Iraq, the Arabian Peninsula, and the Negev (Rav Se’adya Gaon; Malbim). The ostrich is the only bird in the Struthionidae family. Its wingspan is approximately 2 m, and it can reach around 2.5 m in height. The ostrich weighs around 150 kg. The ostrich is also the fastest animal with two legs, reaching speeds of up to 65 kph. However, this identification does not quite fit this verse, as ostriches do not have real vocal cords.

Eagle owls [benot ya’ana]

ההקשר כאן מלמד שזהו בעל חיים מיילל. במקומות אחרים נזכרת בת היענה בחברת חיות ועופות מדבריים (ישעיה לד,יג; ירמיה נ,ט; מיכה א,ח). משערים ששמה בא מן השורש ו,ע,ן / י,ע,ן, שפירושו בארמית–סורית רעבתן, או מן השורש ע,נ,י / ע,נ,ה על שם קול הצווחה שהיא משמיעה. מכיוון שבמקראות אחדים היא סמוכה לדורסי לילה ממשפחת הינשופים, היו שזיהו אותה עם האוח המדברי (אנגלית: Eagle Owl; שם מדעי: Bubo ascalaphus), שגודלו כ–40 ס"מ, משקלו כ–2 ק"ג, וקולותיו דומים ליללות, או כוס החרבות (אנגלית: Little owl; שם מדעי: Athene noctua), השוכן בחורבות נטושות. זיהויו עם העוף הגדול המכונה יען (שם מדעי: Struthio camelusao), חסר יכולת התעופה, נעשה על סמך תרגומי אונקלוס ויונתן, אולם אין הוא מתאים לפסוק כיוון שאין לו אברי קול של ממש.

בְּנוֹת יַעֲנָה

In my cries, I have become like a brother to jackals and a companion to eagle owls,<notes|b1/> which make similar cries.<footnote data-lang="eng" data-id="6786" data-num="577"/>

ביללותי כאָח הָיִיתִי לְתַנִּים, וכרֵעַ, חבר – לִבְנוֹת יַעֲנָה, המשמיעות קולות דומים.<footnote data-lang="heb" data-id="7621" data-num="44"/>

כט אָח הָיִיתִי לְתַנִּים ורֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה

My skin is blackened<footnote data-lang="eng" data-id="6787" data-num="578"/> upon me, and my bones are dried, parched,<footnote data-lang="eng" data-id="6788" data-num="579"/> from the heat of my illness.

עוֹרִי שָׁחַר, השחיר<footnote data-lang="heb" data-id="7622" data-num="45"/> מֵעָלָי, וְעַצְמִי, שלד עצמותי חָרָה, התייבש<footnote data-lang="heb" data-id="7623" data-num="46"/> מִנִּי־חֹרֶב, מלהט החום של מחלתי.

ל עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי־חֹרֶב

My harp is for mourning, and my pipe is for the voice of weepers. My musical instruments, which were formerly used for rejoicing and the pleasures of life, now produce sounds of eulogy and lamentation.

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי, וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים. כלי הנגינה שלי, ששימשו לשמחה ולעינוג החיים, משמיעים קולות מספד ונהי.

לא וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים

But now even those younger in days than I laugh at me, and not merely youths, but those whose fathers I rejected from placing with the dogs of my flock. I would not have placed the fathers of these lads even among the dogs that guard my sheep.