חזור
יהושע
פרק ידוְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאֵלֶּה הנחלות אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן שבעבר הירדן המערבי, אֲשֶׁר נִחֲלוּ, הורישו אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת, השבטים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה
בְּגוֹרַל נחלקה
כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם
כִּי כבר נָתַן מֹשֶׁה את נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה בארץ מלכי האמורי שכבש מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם. הלויים לא נכללו בחלוקת הנחלות לשבטים.
כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם
ומאידך גיסא – כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף עוד בזמנו של משה שְׁנֵי מַטּוֹת, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, והרי הם זכאים לנחלה כפולה. נחלתו של מנשה לבדו התפצלה כבר בחלוקת משה, כאמור. הרי שהתווסף שבט אחד על מקבלי הנחלות, תחת השבט שאינו נוחל – וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת. הלויים לא קיבלו נחלת אדמה כלל. שבטי ישראל נתנו להם ערים מסוימות מנחלותיהם להתגורר שם,
כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ
לסיכום – כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ. החלוקה שחילק יהושע, משרת משה ועושה דברו, נעשתה על פי הוראותיו של משה. נשארו אפוא תשעה שבטים וחצי לנחול בעבר הירדן המערבי. עתה יתחיל פירוט חלוקת נחלותיהם.
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה, שעד כה לא נזכרו לבדם, אף שנחשבו הראשונים לשבטים בכמה עניינים,
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ. האנשים שנשלחו לרגל לא היו צעירים אלא בעלי מעמד, שהרי מלבד משימת הריגול עצמה הם ייצגו את השבטים. וָאָשֵׁב, השבתי אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי, בהתאם לאמונתי והכרתי.
וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי
וְאילו אַחַי, שאר המרגלים אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו, המסו אֶת לֵב הָעָם מלרצות לבוא לארץ, הפחידו אותו, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי בדברי הכנים אַחֲרֵי רצון ה' אֱלֹהָי באופן מלא.
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: "אִם לֹא, אני נשבע; אמנם כן,
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה, השנים אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַתָּה, לאחר כיבוש הגושים הגדולים, שארך כשבע שנים, הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה.
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה. אמנם עברו עשרות שנים מאז, אבל כְּכֹחִי, כשם שהייתי איש מלחמה אָז, וּכְכֹחִי, כך גם עָתָּה אני כשיר לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא, להנהיג.
וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'
וְעַתָּה תְּנָה לִּי לנחלה אֶת הָהָר הַזֶּה – הר חברון, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא, לתת לי את הארץ אשר דרכתי בה,
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ. כשיצאו בתור מרגלים, מעמדם היה זהה, ואולם כעת יהושע הוא המנהיג הגדול, והוא מעניק לכלב את ברכתו והסכמתו. וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה. נראה שזה היה המקום שכלב ביקש.
עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא והָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה
הערת סיום: וְשֵׁם העיר חֶבְרוֹן לְפָנִים, בעבר היה קִרְיַת אַרְבַּע, ואותו 'ארבע' הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא. ולאחר כיבוש חברון הָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה. מעשה זה חתם את שנות הכיבוש של יהושע טרם החלוקה לשבטים.