וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים

לאחר הפגישה המצומצמת כינס יהושע פגישה נרחבת עם העם. וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, לגשת אליו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. לאספה גדולה זו הגיעו אנשים רבים מהעם ולא רק ראשיו.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר פרת יָשְׁבוּ אבות אֲבוֹתֵיכֶם, ראשיתו ומקורו של עם ישראל מֵעוֹלָם. שם חיו עד זמנו של תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר. וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כמו כל שכניהם.

וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק

וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם, אֶת אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר. אברהם כונה 'העִברי', שכן הוא עבר את הנהר ומשום שהוא השתייך לבני עבר הנהר המזרחי. וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן. השיטוט של אברהם בארץ נועד הן להיוודע אליה ולהכירה והן לכבוש אותה באופן סמלי בהליכתו. וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן לוֹ שם אֶת יִצְחָק. נס הולדת יצחק היה משמעותי מאוד, שכן הוא שנבחר להיות ממשיכו ויורשו האמתי.

וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם

וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו, וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, ובכך פינה את ארץ כנען, ואיננו עוד מענייננו, וְאילו יַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ למִצְרָיִם.

וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם

וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף, הכיתי באמצעותם אֶת מִצְרַיִם כּמו שידוע לכם על אודות האותות והמכות אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ – במצרים, וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם ממצרים, כפי שחלק מכם זוכרים או יודעים מאבותיכם.

וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף

וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם. וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה, עד שפת ים סוף, וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים ליַם סוּף.

וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים

וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה', ואז – וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל, הענן והחושך בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים, וַיָּבֵא עָלָיו – על מצריםאֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ. וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם, ולא כשמועה בלבד אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם – את כוחם של המצרים נשבר ומושמד, ואת גוויותיהם נפלטות מים סוף לאחר שטבעו. וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים.

וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם

וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המזרחי, וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם מלכי האמורי סיחון ועוג, וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם, וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם, וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם.

וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם

וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם, נאבק בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם, שאף זו הייתה סכנה ממשית כמלחמה צבאית.

וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

וְלֹא אָבִיתִי, רציתי לִשְׁמֹעַ, להיעתר לְבִלְעָם, ובמקום לקלל – וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם, וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.

וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם

וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ, וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ, אדוני העיר וכן הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שבעת עמי כנען, וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם. ביריחו נחלתם את הניצחון הראשון, ולאחריו ניצחתם בשאר המלחמות.

וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ

וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה, השרץ המעופף ועוקץ, שנחיל גדול שלו עשוי ללא ספק לגרש צבא שלם, או: מחלה כלשהי, או: דבר אחר המזרה אימה. וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, את שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ. המלחמה בשני מלכי האמורי נגמרה בקלות יחסית. לפי ערך המלכים הללו זו הייתה אמורה להיות מלחמה קשה הרבה יותר.

וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים

וָאֶתֵּן לָכֶם לאחר כל זאת אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ, וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם. נכנסתם לארץ בנויה ולמקומות יישוב קיימים, ולא הייתם צריכים לבנותם מחדש. כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים. סיפור הדברים נמסר כאן ללא הסברים או פרשנות. מתוארת כאן באופן כללי השגחת ה' על ישראל מתקופת האבות והלאה, הבחירה בו, הליווי והסיוע שהעניק ה' לעמו וגאולתו.

וְעַתָּה יְראוּ אֶת ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת ה'

וְעַתָּה, כאשר אתם כבר יושבים בארץ, יְראוּ אֶת ה' וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, וְהָסִירוּ אֶת האֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ אֶת ה'. עד כה הייתם מוקפים בעובדי עבודה זרה. בעבר הנהר עבדו אבותיכם עבודה זרה, לאחר מכן ישבתם בארץ האלילית מצרים, וכעת הגעתם לארץ כנען המלאה אף היא בפולחנים אליליים שונים. עליכם לסלק אותם מתוככם ולבחור בה'.

וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה'בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה'

וְאִם אחרי כל הישועות והניצחונות, כשאתם כבר הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה ואינכם זקוקים לנסים ולנפלאות, רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה', ואתם רוצים לשוב אל העבר התרבותי של אבותיכם הקדומים, ולהפוך לעם ככל העמים – בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן – אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם. עכשיו אתם חופשיים, והדבר תלוי בכם בלבד. אתם רשאים להפוך שוב לעם ככל העמים, וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה'.

וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה' לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים

וַיַּעַן הָעָם בהתמרמרות וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת ה', לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כיצד ייתכן שנעבוד עבודה זרה?!

כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ואֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם

כִּי, הרי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, והוא אֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם.

וַיְגָרֶשׁ ה' אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה' כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ

וַיְגָרֶשׁ ה' אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ. ה' הלך אתנו והדריכנו ברוב חסדיו ואהבתו, ואיך נוכל לעזוב אותו כעת?! גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת ה', כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה' כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם

אף על פי שזו הייתה התגובה שיהושע ציפה לה, הוא המשיך להחזיק בדבריו הקודמים וכמעט התגרה בעם – וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת ה', כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא, ואלוקים קדושים מחייב גם אנשים קדושים. אֵל קַנּוֹא, מקנא הוּא. לֹא יִשָּׂא, יסלח לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם. אי אפשר להתפשר אתו. שלא כאלוהים אחרים, שאפשר לשחד, הוא תובע בלעדיות.

כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם

כִּי תַעַזְבוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר – וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם, וְכִלָּה, ישמיד אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם. מי שבחר בה' איננו יכול לעזבו שוב.

וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת ה' נַעֲבֹד

וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, כִּי אֶת ה' נַעֲבֹד. החלטנו לעבוד את ה', עם כל הכרוך בכך.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם. אין עדים אחרים. אתם תהיו עדי עצמכם, כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וַיֹּאמְרוּ: עֵדִים אנחנו.

וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

ויהושע המשיך: וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם. הרי יש בידיכם שלל מן הגויים וממצרים, ואף נפגשתם בעמי הארץ. על כן, אם דבק בידכם משהו מאלוהיהם ומעבודתם, עליכם להתנקות ולהיפטר ממנו. וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע

וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע.

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, תקנות קבועות ונהלים חברתיים בִּשְׁכֶם.

וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'

וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דברי הברית החוק והמשפט בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים. אולי זהו כינוי לספר שכתב, שהדברים בו הם אִמְרֵי ה', כפי שייאמר בפסוק הבא. וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם למצבת זיכרון תַּחַת הָאַלָּה, עץ האֵלה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה, כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ, וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם.

וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ

וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ.

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה'. יהושע לא היה משרת משה בלבד. גם אם דמותו לא קרנה כקרינתו של משה, במותו נתכנה יהושע עֶבֶד ה', כמשה רבו. יהושע מת בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. לפי מסורת חכמים, יהושע הנהיג את ישראל כשלושים שנה.

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר שכּוּנה הר גָּעַשׁ.

וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל

וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כראוי כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, השופטים, השרים וכל מצבת ההנהגה, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה

כאן מופיע סיום נוסף, שייתכן שהמתואר בו התרחש עוד קודם.וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם. בסוף ספר בראשית מסופר על מות יוסף ועל השבועה שהשביע את אחיו להחזיר את עצמותיו לארץ כנען. כדי לקיים שבועה זו לקח משה את העצמות עמו בשעת יציאת מצרים ועצמותיו נדדו עם ישראל במדבר. לאחר כל הנדודים, הייסורים והסבל, נשלם העניין. ישראל קיימו את צוואתו של יוסף והביאוהו לקבורה בארץ. בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, סכום כסף מסוים, או: צאן וכדומה, וַיִּהְיוּ, חלקת השדה שקנה יעקב, ובה עצמות יוסף, לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה.

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת אף הוא. אמנם אלעזר, שהיה כהן גדול ולא מצביא או נביא, לא הופיע הרבה בספר, אך הוא פעל לצד יהושע במשך כל תקופת הנהגתו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, בחלקה הסמוכה לבית בנו, שתישאר כקבר המשפחה, אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם.