After a year,<footnote data-lang="eng" data-id="590" data-num="224"/> at the time of the wheat harvest, Samson visited his wife with a kid. He brought this kid as a conciliatory gesture after his long absence. Apparently, he felt that a sufficient interval had passed to express his displeasure at her behavior. And when he arrived, he said: I will consort with my wife; let me in the chamber, but her father would not allow him to enter, as she was now married to another.

וַיְהִי מִיָּמִים, לאחר כשנה<footnote data-lang="heb" data-id="656" data-num="35"/> בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד, ביקר שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים. והביא אתו גדי כמתנת פיוס על היעדרותו. נראה שחשב שעבר די זמן כדי לבטא את הסתייגותו מהתנהגותה. כאשר הגיע, וַיֹּאמֶר: אָבֹאָה, תנו לי להיכנס אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה. וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא, משום שהיא הייתה כבר נשואה לאחר.

א וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא

Apparently, in Philistine culture it was possible at an appropriate time to switch a wife or husband for another, provided that the basic family structure of husband and wife was preserved. As far as Samson’s father-in-law was concerned, his proposal was nothing other than a continuation of the original marriage, with a minor adjustment dictated by the circumstances.

Let her please be yours in her stead

DISCUSSION

נראה שבעיניהם, כל עוד נשמר המבנה הבסיסי של גבר ואשה, אפשר להחליף בזמן מתאים את פלונית בפלמונית ואת הבעל האחד באחר. מבחינת ההורים, אין בכך אלא המשך של החתונה הראשונה בחילופים קטנים המתבקשים לפי העניין.

הלֹא אחֹתה... תהי נא לך תחתיה

הרחבות

Her father said: I said that you hated her, and I gave her as a wife to your companion, one of your groomsmen. If you feel wronged, I have a suggestion: Isn’t her younger sister better, more beautiful or more successful<footnote data-lang="eng" data-id="591" data-num="225"/> than she is? Let her, the sister, please be yours in her stead.<notes|d />

וַיֹּאמֶר אָבִיהָ: אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ – ָבִיהָ: אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּוָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ, לאחד משושביניך. אם אתה חש פגוע, יש לכך עצה: הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה, יפה או מוצלחת יותר<footnote data-lang="heb" data-id="657" data-num="36"/> מִמֶּנָּה – תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ.

ב וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ

Samson said to them: This time I am absolved of the Philistines, for I am going to do them harm, as I no longer have any binding obligation toward them. Until this point, Samson felt that he could maintain a close relationship with the Philistines, to the extent of marriage. However, he now considered the ties entirely severed; moreover, he planned to take revenge against them.

וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: נִקֵּיתִי, נעשיתי נקי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים. אין לי עוד קשר מחייב עם הפלשתים. עד כה יכול היה להתקיים קשר קרוב עד כדי נישואין ביני לבין בנותיהם, אך כעת מבחינתי הקשר נותק, ויתרה מזו – כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה. אני עומד לנקום בהם.

ג וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה

This term might refer to jackals, which are of the same family as foxes and are easier to capture in large numbers because they live in packs.

Foxes [shu’alim]

Samson went and captured three hundred foxes;<notes|d1/> he took torches and turned them tail to tail, tying the tail of one animal to another, and he placed one torch between every two tails, in the middle of the foxes.

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים, כנראה תנים, שהם בני אותה משפחה, וקל יותר לתפסם, משום שהם חיים בלהקות. וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן, הפנה זָנָב אֶל זָנָב. הוא קשר זנבה של כל חיה עם זנב חברתה. וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ. קשר את הזנבות בלפיד.

ד וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ

He ignited the torches, and he sent them, the foxes with flaming torches tied to their tails, into the fields of standing grain of the Philistines. The animals ran wildly, in fear of their strange predicament. In their attempt to escape the burning torches they ran through the fields, igniting blazes in many different locations, and ultimately he burned it, from the piles of harvested grain, to the standing grain still growing in the fields, to the olive groves.

וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח את התנים והאש שבזנבותיהם בְּקָמוֹת, בשדות התבואה של פְּלִשְׁתִּים. החיות השתוללו בפחד ממצבן המוזר. הן ניסו לברוח מהלפידים הבוערים. ותוך כדי ההתרוצצות הן הבעירו אש במקומות רבים מאוד. בסופו של דבר – וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ, ערמות התבואה הקצורה וְעַד קָמָה, התבואה הצומחת ועומדת בשדה וְעַד כֶּרֶם זָיִת.

ה וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת

The Philistines said: Who did this? Who caused this immense fire? It could not all have been started by a single person. After investigating the matter, they said: It was Samson, son-in-law of the Timnite, because he, the Timnite, took his wife and gave her to his companion. The Philistines went up and burned her and her father in fire. The Philistines assumed, perhaps correctly, that the primary guilty parties were the woman and her father. They could understand Samson’s reason for taking revenge, as he had been wronged. However, his wife and her father had acted improperly, by betraying them. The Philistines administered a punishment that they believed fit the crime, and burned them as punishment for the fire.<footnote data-lang="eng" data-id="592" data-num="226"/>

וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: מִי עָשָׂה זֹאת? מי גרם לכל התבערה העצומה הזו, שאין אדם אחד יכול לעשותה בעצמו? ולאחר בירור – וַיֹּאמְרוּ: היה זה שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי, האיש מתמנה, כִּי לָקַח חותנו אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ. וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ. הפלשתים הניחו, אולי בצדק, שהאשמים האמתיים הם האשה ואביה. את נקמתו של שמשון אפשר להבין, אבל האשה ואביה, שלא שמרו להם אמונים, לא נהגו כראוי, ועל כן הם הענישו אותם כמעט מידה כנגד מידה – שרפה תמורת שרפה.<footnote data-lang="heb" data-id="658" data-num="37"/>

ו וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ

Samson said to them: If that is how you act, burning my wife and her father, I cannot let you escape without retribution; indeed, I will take vengeance against you, and thereafter I will cease.

וַיֹּאמֶר לָהֶם, עליהם שִׁמְשׁוֹן: אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת – לשרוף את אשתי ואת אביה, לא תוכלו לצאת בלא כלום – כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל.

ז וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל

The name of one of the heads of the families of Judah, in the Bethlehem area (I Chronicles 4:3–4; II Chronicles 11:6), as well as the name of a city in the territory of Simeon, further south (I Chronicles 4:32). Some suggest that this is the cave popularly known as Samson’s cave, approximately 3 km east of Beit Shemesh. However, most scholars identify it with Khirbet el-Khokh, near the Dagan neighborhood in modern-day Efrat.

Eitam

BACKGROUND

שמו של אחד מראשי המשפחות בשבט יהודה באזור בית לחם (דברי הימים א' ד,ג-ד; ב' יא,ו), ושמו של יישוב מיישובי שבט שמעון בנגב (דברי הימים א' ד,לב). היה מי שזיהה את עיטם עם אתר 'מערת שמשון' כ-3 ק"מ ממזרח לבית שמש. מקובל לזהותה עם ח'רבת אל-חוח הסמוכה לגבעת הדגן באפרת.

עֵיטָם

He smote them calf over thigh, an expression meaning decisive victory,<footnote data-lang="eng" data-id="593" data-num="227"/> a great blow. He had previously caused them only economic damage, but this time he killed many people with his extraordinary strength. And he subsequently went down and he dwelled in the cleft of the rock of Eitam,<notes|b1/> a crevice within a large rock at a place called Eitam.

וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ, מכה מכריעה וניצחת<footnote data-lang="heb" data-id="659" data-num="38"/> מַכָּה גְדוֹלָה. קודם לכן גרם להם נזק כלכלי ניכר בלבד, ואילו כעת הרג לבדו אנשים רבים מאוד בכוחו יוצא הדופן. לאחר מכן – וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף, בנקיק, בהתפצלות סֶלַע גדול שנקרא עֵיטָם.

ח וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם

The Philistines feared Samson, as he seemed to possess superhuman powers. Since they could not apprehend him by themselves, they assembled a military force. Even if their rule over Judah was not complete, it was apparently sufficient to pressure the local inhabitants and to strike fear into their hearts.

The Philistines went up and encamped

שכן הוא נראה להם לא לגמרי אנושי. אולם מכיוון שלא יכלו לתפסו בעצמם, הם התאספו במחנה צבאי. אולי שלטונם בשבט יהודה לא היה חזק כל כך, אך די היה בכך להפעיל לחץ ולהטיל מורא.

הפלשתים פחדו משמשון

The Philistines went up and encamped<notes|D1/> against the territory of Judah, and they deployed against Lehi, a hilly area near the rock of Eitam. As explained below, Lehi was named for the incident that was to transpire there.<footnote data-lang="eng" data-id="594" data-num="228"/>

וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בּתחום ארץ יהוּדָה, וַיִּנָּטְשׁוּ, התפשטו בַּלֶּחִי, שם אזור הררי סמוך לסלע עיטם, שכנראה נקרא כך על שום מה שעתיד להתרחש בו.<footnote data-lang="heb" data-id="660" data-num="39"/>

ט וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי

The men of Judah said: Why have you come up against us? They said: We have come up to bind Samson, to do to him as he did to us. The Philistine commander responded with an assurance that his battalion had entered the territory of Judah with a very specific aim: To apprehend Samson and punish him for his actions.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה: לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ? וַיֹּאמְרוּ: לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ. הגדוד שלנו הוא משלחת חיפושים שמטרתה לאסור את שמשון על מנת להעניש אותו על מעשיו.

י וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ

Three thousand men of Judah went down to the cleft of the rock of Eitam, as they were aware of Samson’s whereabouts and sought to convince him to take action to defuse the threat. According to the Sages, Samson had a personal connection to the people of Judah, as his mother was from that tribe (see commentary on 13:9). And they said to Samson: Don’t you know that the Philistines rule over us? You are aware of the delicate nature of the situation; what is this that you have done to us? He said to them: I acted properly; as they did to me, so I did to them. My reaction was just and appropriate.<footnote data-lang="eng" data-id="595" data-num="229"/>

וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם. הם ידעו היכן הוא נמצא, ובאו לשכנעו.<footnote data-lang="heb" data-id="661" data-num="40"/> וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים, אתה הרי מכיר את המצב, וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ? התגרית בהם, ועכשיו הפלשתים עולים עלינו. וַיֹּאמֶר לָהֶם: נהגתי כהוגן. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי – כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם. הגבתי תגובה ההולמת את מעשיהם.<footnote data-lang="heb" data-id="662" data-num="41"/>

יא וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם

They said to him: We have come to bind you, to deliver you into the hand of the Philistines, as their army is arrayed against us, and we fear them. Since you are the cause of this situation, we have no choice but to hand you to the Philistines. You can justify your actions to a Philistine court. Samson said to them: Take an oath to me that you will not smite me yourselves. Samson may have been strong enough to overcome all of these men, but he did not want to harm his own people. Therefore, he asked them to take an oath that they would not attempt to hurt him, so that he would not need to defend himself.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים החונים עלינו, ואנחנו חוששים מפניהם. אין לנו בררה אלא למלא את רצונם ולהסגירך. את הנימוקים למעשיך תוכל לשטוח בפני בית המשפט הפלשתי. וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם. למרות שאולי יכול היה להתגבר על כל האנשים הללו, שמשון לא רצה לפגוע בבני עמו, ולכן ביקש שיישבעו שהם עצמם לא יפגעו בו, שכן אם יבואו להרגו, יהא עליו להתגונן.

יב וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם

They said to him, stating, assuring him, that no, we will not smite you, but we will bind you and deliver you into their hand; we will not put you to death. They bound him with two new, unused ropes, which were still in perfect condition, and they took him up from his hiding place in the cleft of the rock with the intention of handing him to the Philistines.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר: לֹא, כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ. וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים, חבלים חֲדָשִׁים שאינם משומשים ובלים, וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע, ממקום מחבואו על מנת להסגיר אותו לפלשתים.

יג וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע

He came to the enemy camp at Lehi, and the Philistines shouted cries of victory toward him, seeing that he was being carried to them as a bound prisoner. And then the spirit of the Lord again rested upon him, and the ropes that were on his arms became like flax that was burned with fire. Even if singed flax maintains the appearance of a rope, it is not at all strong and disintegrates at the slightest touch. The men of Judah had undoubtedly bound Samson carefully and sufficiently, but the ropes were no match for his tremendous power. He shook himself slightly, and his bonds melted from upon his hands. Samson now had complete freedom of movement, but he was surrounded by numerous Philistine soldiers and did not have a weapon.

הוּא בָא עַד לֶחִי, מקום המחנה הפלשתי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ תרועת ניצחון, נוכח שמשון המובל אליהם כבול בעבותים. וַתִּצְלַח עָלָיו שוב רוּחַ גבורה מאת ה', וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ. אנשי יהודה בוודאי קשרו אותו יפה, אבל העבותים הללו נדמו לפשתן שרוף, שאם נשארה לו דמות של חוט, אין בו כל חוזק. הוא התנער מעט – וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו, והחבלים ניתקו מיד. אלא שלידו עמדו פלשתים רבים מאוד, והוא בא בידיים ריקות.

יד הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו

In ancient times, these bones were commonly fashioned into tools. For example, they could easily be converted into sickles, with flint blades inserted into the sockets that had held the animal’s teeth.

Jawbone of a donkey

שימשה בתקופות קדומות כלי מלאכה מקובל. השתמשו בה כידית אחיזה במגלי קציר וכתושבת ללהבי צור במקום השִּׂנים שנשרו ממנה.

לְחִי חֲמוֹר

He found a fresh jawbone of a donkey,<notes|b1/> from a recently deceased animal, which was easy to grasp due to its shape, and he extended his hand and took it, and he smote to death with it one thousand men.

וַיִּמְצָא לְחִי נבלת חֲמוֹר טְרִיָּה, שצורתה נוחה לאחיזה ביד. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיַּךְ, הרג בָּהּ אֶלֶף אִישׁ פלשתים.

טו וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ

Samson said poetically: With the jawbone of a donkey [h·], heaps upon heaps [h··]. The term ḥomer means heap. This is a play on words: With the jawbone of a donkey I heaped heaps upon heaps.<footnote data-lang="eng" data-id="596" data-num="230"/> Alternatively, this expression can mean either: With the jawbone of a small donkey, or the opposite, a significant donkey. With the jawbone of a donkey, I smote one thousand men.

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בלשונו המליצית: בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם. חומר הוא ערֵמה.<footnote data-lang="heb" data-id="663" data-num="42"/> זהו משחק מלים שמשמעו גם: בלחי החמור ערמתי ערמות על גבי ערמות,<footnote data-lang="heb" data-id="664" data-num="43"/> בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ.

טז וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ

It was when he finished speaking, that he cast the jawbone [leh·] from his hand. He called that place Ramat Lehi, meaning: Jawbone Hill.

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ, כשסיים לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ. וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי.

יז וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי

Samson was a complex and unpredictable individual. Nevertheless, it is clear from this prayer that he considered God his protector and savior. Samson recognized that his extraordinary abilities were due to the spirit of God within him, and he tried to follow God’s will and prayed to Him for assistance.

And he called to the Lord, and he saidYou have delivered this great salvation at the hand of Your servant

שמשון, על מורכבות נפשו ונפתוליה, מנסה לשמור את דבר ה'. תפילתו מעידה שהוא רואה בה' שומר, מושיע ומגן. שמשון מכיר כי רוח ה' היא שפועלת בקרבו, וכי כוחו הוא כוח עליון.

ויקרא אל ה' ויאמר אתה נתת ביד עבדת את התשועה

Then, notwithstanding his great strength, he, Samson, became very thirsty, after having killed so many enemies. And he called to the Lord, and he said: You have delivered this great salvation at the hand of Your servant,<notes|d1/> as You enabled me to defeat such a large force; shall I now die of thirst and fall into the hand of the uncircumcised ones, simply due to exhaustion?

למרות כוחו הגדול של שמשון, לאחר שהרג אנשים כה רבים – וַיִּצְמָא מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶל ה', וַיֹּאמַר: אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, שאני לבדי הכיתי מחנה כה גדול, וְעַתָּה האם ראוי שאָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים בגלל תשישותי?!

יח וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים !

God split the hollow, a depression in the rock that was in Lehi, and water emerged from it. He drank, and his spirit returned, and he was revived. Therefore he called its name: The spring of the caller to God,<footnote data-lang="eng" data-id="597" data-num="231"/> which is located in Lehi to this day.

וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ, שֶׁקע כלשהו בסלע אֲשֶׁר בַּלֶּחִי, וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ, וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא, המעיין של הקורא לה'<footnote data-lang="heb" data-id="665" data-num="44"/> אֲשֶׁר נמצא בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

יט וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה

Undoubtedly, after the preceding events Samson was considered by the Philistines a great threat. It could be that for that very reason the people of Israel respected him and accepted him as their judge and leader. Like other judges who rescued the people from various local threats during this period, Samson was considered the primary leader and savior of Israel at that time. He maintained this status for a period of twenty years (see Radak, 13:4).

He judged Israel

ללא ספק שמשון היה איום עצום על הפלשתים. אולי משום כך עלה בידו לארגן את בני ישראל ולהנהיגם. כשופטים אחרים שהושיעו את ישראל מהשעבוד לפי שעה, נחשב גם שמשון לבעל הסמכות העיקרי ולמושיעם של ישראל. במעמד זה נשאר במשך עשרים שנה. (ראו רד"ק לעיל יג,ד).

וישפֹּט את ישראל

He judged Israel<notes|d1/> during the days of the Philistines twenty years. This verse summarizes and concludes this portion of Samson’s life.

לסיום חלק זה של פרשת שמשון:וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה.

כ וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה

After a year, at the time of the wheat harvest, Samson visited his wife with a kid. He brought this kid as a conciliatory gesture after his long absence. Apparently, he felt that a sufficient interval had passed to express his displeasure at her behavior. And when he arrived, he said: I will consort