חזור
א מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי
מַשָּׂא, דיבור נבואי על העיר נִינְוֵה, הכתוב על סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי, אולי ממקום שנקרא אלקוש,
הרחבות
נִינְוֵה
'העיר הגדולה' (בראשית י,יב; יונה א,ב), בירתה של ממלכת אשור משלהי המאה ה-8 לפנה"ס, שכנה סמוך לנהר החידקל (סמוך למוסול של היום). את העיר חצה נהר חוסור, אחד מיובלי החידקל. שטחה הגיע ליותר מ-7,000 דונם, והיא הייתה מבוצרת בחומות אדירות שהגיעו לגובה של 18 מ' לאורך של 12 ק"מ. נבנו בה ארמונות פאר, בתי פולחן נישאים, גנים ותעלות מים להשקיה.
ב אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו
אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם, מעניש ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר, ממתין בנקמה הוּא לְאֹיְבָיו.
הרחבות
נֹקם ה' ובעל חֵמה, נֹקם ה' לצריו ונוטר
שונה דרכו של אלוקים מדרכו של אדם: לאדם אסור לנקום ולנטור, ואילו הקדוש ברוך הוא אוחז במידות אלה כחלק מסדר העולם. (ראו בראשית רבה נח,ג). כאשר הוא מעניש את מי שעושה רע, הוא נוקם. כאשר הוא ממתין ואינו מעניש מיד, הוא נוטר, משום שהחטא אינו נמחק או נשכח.
שדרג לחשבון פרימיום כדי לגשת לספריית שטיינזלץ המלאה ועוד.